יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

היכן נקבר יעקב

יעקב נאבק במלאך, גוסטב דורה
לפני המסופר בפרשת ’ויחי‘, החותמת את ספר בראשית, נשאו בני יעקב את אביהם לאחר מותו במצרים וקברו אותו ’במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מאת עפרון החיתי על פני ממרא‘ (בראשית נ, יג). פסוק זה רומז לסיפור המפורט על קניית מערת המכפלה בידי אברהם כדי לקבור שם את שרה אשתו (בראשית כג). לאחר משא ומתן בין אברהם לעפרון החיתי, שבסופו קונה אברהם את מערת המכפלה ואת השדה שסביבה, מסיים הסיפור בקביעה: ’ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת‘ (פסוק כ). אכן, לפי המשך ספור התורה נקבר גם אברהם במערה זו לאחר מותו: ’ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרון בן צחר החיתי אשר על פני ממרא, השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, שמה קוּבר אברהם ושרה אשתו‘ (כה, ט-י). בתיאור הקצר על מותו של יצחק לא מצוין במפורש היכן נקבר, אך מן ההקשר ברור הוא שהכתוב ’ויקברו אותו עשו ויעקב בניו‘ (לה, כט) מכוון אל מקום מושבו האחרון, ’קרית הארבע היא חברון‘ (לה, כז), אל אחוזת הקבורה המשפחתית. אכן, תפיסה זו, שעל פיה מערת המכפלה היא אחוזת הקבורה של כל האבות והאמהות (להוציא רחל) היא העומדת ביסוד בקשתו של יעקב מבניו לפני מותו: ’אני נאסף אל עמי, קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון החיתי, במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החיתי לאחוזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה‘ (מט, כט-לא).

יום שני, 29 בנובמבר 2010

יוסף ויהודה, יהושע וכָלֵב

יוסף ויהודה, ג'ימס טיסו
פרשת 'ויגש' פותחת בנאום ארוך שנושא יהודה בפני השליט על ארץ מצרים, יוסף (בראשית מד, יח-לד). בעקבות הנאום מתוודע יוסף אל אחיו, ויש לראות את הנאום הזה כנקודת מיפנה בתולדות היחסים שבין יוסף ואחיו. עד כאן סופר על שנאת האחים את יוסף ועל מכירתם אותו לעבד (בראשית לז), ואילו הוא הביא תחילה את דיבתם רעה בפני אביהם (שם) ומאוחר יותר התנכר אליהם בעומדם לפניו (פרקים מב-מד). מכאן ואילך נושאים היחסים שבין יוסף ואחיו אופי מפויס, ’וינשק לכל אחיו ויבך עליהם‘ (מה, טו).

יום שני, 22 בנובמבר 2010

מגדיר מחדש את המושג 'מורה צעיר לתנ"ך'


הנביא יונה, מיכלאנג'לו

נתנאל ברק, מחזור ז

מדהים. קחו לעצמכם פחות משמונה דקות בשביל חזרה מקפת על ספר יונה מפיה של מרצה לא שגרתית.


התמונה: הנביא יונה, מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית בותיקן 

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

שיחה עם פרופ' משה גרסיאל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שאלה: אחרי 37 ושבע שנות הוראה באוניברסיטת בר-אילן פרשת לגמלאות,
פרופ' משה גרסיאל
במה עוסק מורה וחוקר כמוך כאשר הוא יוצא לדרך חדשה?
לאמתו של דבר, הנני עוסק במידה רבה באותם עניינים בהם עסקתי בפעילותי במסגרת אוניברסיטת בר-אילן. עם פרישתי נדרשתי לתקופת צינון קצרה ולאחריה המשכתי ואני עדיין ממשיך ללמד בבר-אילן בדרך כלל בהיקף מצומצם של שני קורסים. במקביל אני ממשיך ביתר מרץ לעסוק במחקר ובכתיבה. היתרון הגדול של הפנסיה לגביי הוא הפחתה רבה במספר הישיבות. האוניברסיטה נוהגת להעסיק את מוריה וחוקריה בוועדות רבות לכל דבר ועניין ובזבוז הזמן במסגרת זו הוא עצום ויקר. ההפחתה המשמעותית במספר הישיבות מטיבה עימדי. 

The Septuagint Translation of the Hebrew Bible: Its Nature and Importance for Scholarship


Prof. Emanuel Tov, The Hebrew University


1. Name
The name "Septuagint" designates the ancient Jewish-Greek translation of Hebrew Scripture. Septuaginta means “seventy” in Latin (usually indicated as “LXX”) and this name derives from the tradition that the very first Greek translation, that of the Torah (Pentateuch), was translated by seventy-two elders, six from each tribe. The number of seventy-two translators was subsequently rounded off to seventy. The story of the miraculous creation of the translation (thirty-six pairs of translators working in separate cells yet producing identical renderings in seventy-two days) is first represented in the Jewish-Hellenistic Epistle of Aristeas § 301–7 and expanded in later sources, especially Epiphanius, On Weights and Measures (fourth century c.e.). At the same time, the tradition in rabbinic literature, especially Soferim 1.5, of there being five translators of the Torah, one for each book, is more realistic than that of seventy-two (seventy) translators.

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

סיפור יוסף - הבטים אמוניים, לאומיים וכלל אנושיים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

טיסו, יוסף פותר את חלומות שרי פרעה
סיפור יוסף הוא סיפור ביוגרפי רחב יריעה. הוא משתרע מפרק לז בספר בראשית ועד סוף הספר בפרק נ ומתאר את קורותיו של יוסף מנעוריו בכנען והוא בן שבע עשרה שנה ועד מותו במצרים בגיל 110. מדוע זכה סיפור יוסף לתשומת הלב הבולטת הזאת? האם יש להסיק ממנה שהיו שראו ביוסף ’אב רביעי‘ שנוסף על אברהם, יצחק ויעקב? נראה שלא זה ההסבר לתופעה. 

סיפורי האבות באים לספר שמוצאו של עם ישראל הוא משלושה אבות שאלהים התגלה אליהם והבטיח להם שיהפכו בעתיד לעם רב שירש את ארץ כנען. אבל אלהים מעולם לא התגלה ליוסף וממילא לא העניק לו את הבטחת הזרע והארץ. יוסף בהבדל מהאבות גם לא התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, לא חפר בה בארות ולא יצר קשרים כלשהם עם תושביה. להפך, סיפור נעוריו בכנען בא לספר כיצד הוא נותק מהארץ והגיע למצרים, והיא היתה זירת פעולתו. נעיר כאן שסיפור יוסף מדבר על ’מצרים‘ באופן כללי בלי לספק מידע גאוגרפי קונקרטי אודות המרחב שבו פעל יוסף במצרים. גם מהלך חייו של יוסף היה שונה במובהק מזה של האבות. בסיפורי האבות עובר כחוט השני מוטיב העדפת הצעיר על פני הבכור: המועדף נעשה לאחד מאבות האומה, והדחוי - לענף שממנו יצאו עמים אחרים. יצחק, בנו המועדף של אברהם, נהיה לאב השני, וישמעאל הדחוי נהיה לאב לשנים-עשר נשיאים. יעקב המועדף נהיה לאב השלישי, ועשָׂו הדחוי נעשה אבי אדום. אבל העדפת יוסף על ידי יעקב לא היתה העדפה של אחד מבין שניים אלא העדפה של אחד על פני כל שאר אחָיו, והיא לא עשתה את יוסף לאב האומה כששם שהיא לא עשתה את האחים הדחויים לאבות לעמים אחרים. יוסף ואחָיו כאחד תרמו להיווצרות המערך העתידי של שנים-עשר שבטי ישראל.‏

יום שני, 15 בנובמבר 2010

מי היו החיתים?

דמויות אלים חצובות בסלע בחתושה בירת חת
לאחר מות שרה מבקש אברהם לקנות לו אחוזת קבר בחברון מאת "בני חת", ובסופו של דבר הוא אכן קונה את מערת המכפלה מ"עפרון החיתי" (בראשית כג). מי הם "בני חת" אלו?

מתברר כי "בני חת" או "חיתים" נזכרים במקרא פעמים רבות, ונביא אחדות מהן. על עשו מסופר שנשא לו נשים חיתיות – יהודית בת בארי ובשמת [או: עדה] בת אילון (שם כו, לד; לו, ב) – למורת רוחה של רבקה אמו. החיתים נמנים לא פעם בין שבעת העממים היושבים בכנען, אשר בני ישראל נצטוו להשמידם עם כיבוש הארץ (דברים כ, יז ועוד). מתברר כי ציווי זה לא בוצע, שכן גם לאחר הכיבוש אנו שומעים על חיתים הגרים בקרב בני ישראל, וכן על נישואים בין בני ישראל לחיתים (שופטים ג, ה-ו). בין לוחמיו הנאמנים של המלך דוד נמצא את אוריה החיתי, בעלה של בת שבע, אשר נלקחה בידי דוד (שמואל-ב יא). כן נזכר בין לוחמיו הקרובים של דוד אדם בשם אחימלך החיתי (שמואל א כו, ו).

יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

'יעקב ועשו' לביאליק


ח"נ ביאליק בצעירותו
בין יצירותיו של ח"נ ביאליק מצויות שתיים הקרויות בשם "יעקב ועשו". האחתידועה פחותארוכה ודרמטיתנכללת בין שיריו הראשוניםוהיא נכתבה עוד בשבתו בוולז'ין בשנת תרנ"א (1891). עיקרה קינה על מצבו הקשה של עם ישראל (יעקבבין אומות העולם (עשו). השנייהקלילה יותר ומוכרת יותרהיא תרגום-עיבוד לעברית של שיר עם ידוע ביידישהמצביע על עליונותו של יעקב בהשוואה אל עשויצירה שנייה זו נכתבה ככל הנראה בשנת תרפ"ב (1922) וראתה אור לראשונה בשנת תרפ"גתחת הכותרת "פזמון עם", בעיתון "על המשמר". שם צורפו לשיר דברי הסבר מאת המביא לדפוס: "את הפזמון הזה שמעתי מפי ביאליק והריני מוסרו כאן על פי הזיכרון".

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

עקידת יצחק ובת יפתח

עקידת יצחק, מנשה קדישמן
האם נזכר סיפור העקידה בתנ"ך מחוץ לספר בראשית? האם רומזים אליו, למשל נביאים שונים או מזמורי תהילים? יש להודות כי יש בתנ"ך רק רמז גלוי אחד לסיפור זה, בפסוק המופיע בספר המאוחר, ספר דברי הימים ב (ג, א), המזכיר את "הר מוריה" כמקום שבו בנה שלמה את המקדש. "ארץ המוריה“ נזכרת בראש סיפור העקידה כמקום שאליו נשלח אברהם כדי לעקוד את בנו (בראשית כב, ב), וכוונת הפסוק בדברי-הימים לומר, כי המקום שבו נבנה המקדש הוא הוא המקום שבו אירעה העקידה.