 |
| הנצו הרמונים |
1. הצגת הנושא והטענה המרכזית
אף אהבה, סוחפת ככל שתהיה, אינה מתקיימת בריק. הקשר בין שני אוהבים נוצר במסגרת חברתית, מתעצב על ידיה וכנגדה וממלא בה תפקיד. היבט חברתי זה של האהבה הרומנטית לא נעלם מעיניהם של מחברי שיר השירים, והוא בא לידי ביטוי בהופעתן של כמה דמויות קיבוציות: בנות ירושלים, שומרי העיר ואחי השולמית. דמויות אלו מייצגות את החברה ואת מוסכמותיה, והעימות בינן לבין האוהבים מאפשר למחברי המגילה להאדיר את האוהבים ואת אהבתם ולהביע עמדה עקרונית בענייני אהבה. אולם מאחר שכאמור, האהבה אינה מתקיימת בריק, מתגלה לעתים הבעת עמדה בענייני אהבה כביקורת חברתית.
ברצוני לטעון כי העימות בין השולמית לאחיה, הנפרש על פני שניים משירי המגילה (שיר נוטרת הכרם [א 5-6] ושיר הקינטור של האחים [ח 10-8]), מביע ביקורת חברתית מסוג זה: יציאה כנגד תופעת ריבוי הנשים. אין זו ביקורת חברתית בעלמא, אלא התייחסות לתופעה שככל הנראה התקיימה בימי חיבור השירים. הביקורת מובעת ביד אמן מכוונת, על ידי ההבניה הדרמטית של שירים אלו ועל ידי שימוש מתוחכם בביטויים ובמילים בעלי כפל משמעות.
2. עמדות עקרוניות
ניתוח של שיר השירים אינו מובן קודם שהבהיר המפרש את עמדתו ביחס לשתי שאלות: עד כמה, אם בכלל, מהווה שיר השירים יצירה אחת אחידה ולאיזו סוגה ספרותית הוא משתייך? לצורך חיבור זה, די בכך שאבהיר ששני השירים בהם אתמקד מהווים לטעמי שני חלקים של יחידה אחת, שנכתבה על ידי מחבר אחד.[1] ככלל, נוטה אני בשאלות אלו לקבל את עמדתו של יאיר זקוביץ[2], הרואה, כמקובל במחקר המודרני, במגילה אוסף שירי אהבה שנתחברו על ידי מספר מחברים שונים, מלומדים יודעי ספר, תוך הישענות על שירת האהבה העממית ועל מוסכמותיה.
לעניינו של ניתוח מסוים זה, חשוב עוד להבהיר את עמדתי בנושא פירוש ביטויים רבי משמעות. ביטויים כאלה אינם מכשלה שיש לגבור עליה. להפך. הם אוצר רב-ערך, שבאמצעותו ניתן להביע רעיונות רבים במילים מעטות. על כן, בניתוח שאציע לא אנסה להכריע בין משמעויות שונות למילה אחת, אלא רק לסלק את אלה שאינן יכולות להתקבל משיקולים של זמן חיבור המגילה, ולמיין את הנותרות לפי מעמדן ותפקידן בהבניית המשמעות.
3. שיר נוטרת הכרם (א 6-5)
’שחורה אני ונאוה בנות ירושלים. כאהלי קדר, כיריעות שלמה. אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש. בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים. כרמי שלי לא נטרתי‘.
שיר זה מציג לראשונה את העימות בין השולמית לאחיה, שעוד יפותח בהמשך. זה שיר התפארות במסווה של הצטדקות[3]. השולמית מתביישת כביכול בצבע עורה השחור, ומאזכרת את אחיה כדי לתרץ אותו ולהסביר שאין זה צבעה הטבעי. יש בכך מעשה חתרני של היפוך מוסכמות – היא שחורה כאוהלי קדר, אך גם נאווה כיריעות שלמה. בניגוד לדעה הרווחת בקרב בנות ירושלים, אין סתירה בין צבע עור כהה ליופי נשי.
ההודאה הכמו-מבוישת בסוף השיר, 'כרמי שלי לא נטרתי', גם היא אינה אלא התפארות מוסווית. שוב השולמית קוראת תיגר על המוסכמות, והפעם מכוונת ההתרסה גם כלפי אחיה: היא לא גוננה די על תומתה (=‘כרמי‘), אך אינה בושה בכך אלא להיפך, היא גאה בחופשיוּתה ובהיותה מחוזרת. משמע, השיר מבטא עימות כפול: בין השולמית לבנות ירושלים הקנאיות, ובין השולמית לאחיה. ידה של השולמית על העליונה בשני העימותים, שכן ברוחה ובמעשיה היא אינה מכפיפה עצמה למוסכמות החברה.
השולמית מספרת על ”בני אמי“. צירוף לשוני זה מופיע במקרא בתקבולת ל“אחי“ (ראה בר' כז 29; תה' נ 20; סט 9). מאחר שמילת ”אחי“ אינה מופיעה בשיר שיער מרווין ה. פופ[4] שנשמטה ממנו שורה. אבל יותר פשוט ומתקבל על הדעת לראות ”בבני אמי“ (בלי ”אחי“) בחירה מכוונת שתפקידה כפול: ראשית, ליצור רושם של ניכור ביחס השולמית לאחיה על ידי הבעת הקשר ביניהם כמתווך על ידי האם. שנית, לרמוז לכך שהשולמית הינה בת למשפחה מרובת נשים, ומכאן הצורך לדקדק ולומר "בני אמי". הדבר עולה בקנה אחד עם התפקיד שנטלו על עצמם האחים כאחראים לכבוד האחות, תפקיד השמור במקרא לאחים מאותה האם[5].
בשיר נזכרים 'אהלי קדר' ו'יריעות שלמה'. לטענת זקוביץ[6], 'יריעות' מובאות במקרא תמיד בהקשר לאוהלים (ראה ישעיה נד 2: ”הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו“), ולכן סביר שיש לפרש כאן את 'שלמה' במובן שם של שבט נודדים הידוע בשמות שלמאי שלמה או שלמאה. גם אם נדחה משמעות זו או נראה בה משמעות משנית בלבד, הרי שעצם הבחירה במילה ”יריעות“ מעידה על כוונה מיוחדת של המחבר בבחירה בדימויים הקשורים לחיי העמים הנודדים. בהמשך אראה כי בחירה זו גם היא רומזת לרקע החברתי של השולמית ואחיה כמשתייכים למשפחה מרובת נשים.
4. שיר הקנטור של האחים (ח 8-10)
”אחות לנו קטנה ושדים אין לה. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה? אם חומה היא - נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא - נצור עליה לוח ארז. אני חומה ושדי כמגדלות, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום“.
את דברי האחים בשיר יש להבין כהקנטה, כפי שהציע זקוביץ, ולא כהבעת דאגה לכשרות האחות לחתונה כפי שהציע אליהו עסיס[7]. עם זאת, אין מדובר בהכרח בהקנטה המביעה יחסי חיבה. האחים רוצים לרפות את ידי אחותם העיקשת, שכן התנהגותה מרמזת על כך שהיא אינה שומרת על תומתה. החשש שלהם מובע בביטוי "ידֻבר בה" שפירושו “יציעו לה נישואים“ (ראה שמ"א כה 39), אך גם ”ידברו עליה רעות“ (ראה במדבר יב 1; כא, 7 ,5; תהלים נ 20). עוד יש לשים לב לכך שהאחים מדברים על האחות כאילו אינה נוכחת, בגוף שלישי, ובכך מביעים זלזול וחוסר התחשבות ברצונותיה ובדעותיה. נראה, אם כן, שדאגתם היא בראש ובראשונה לכבוד המשפחה ולא לטובת אחותם.
בפיתרון שמציעים האחים מתגלה כפל משמעות: הדימויים חומה ודלת מתקשרים, מצד אחד, לתיאורה כחסרת שדיים כפי שמציע עסיס[8], ומצד שני מביעים את חשש האחים שמא לא תשמור על תומתה, כדעת מרבית הפרשנים[9]. בסיום השיר, שוב יוצאת השולמית כשידה על העליונה, כשהיא סותרת את דברי האחים באמצעות עולם הדימויים שהם עצמם משתמשים בו ומביעה את דבקותה בדוד, על אפם ועל חמתם.
מעניין במיוחד בהקשר זה הביטוי ”טירת כסף“. בלשון המקרא משמעות “טירה“ אינה ארמון או מבצר. היא באה לרוב במשמעות מאהל נוודים מוקף גדרה (ראה בראשית כה 16; תהלים סט 26).[10] כלומר, שוב מופיע בסמיכות לאזכור האחים דימוי המתקשר באופן מובהק לעולמם של הנוודים. יש טעם, לדעתי, לראות בכך חלק מדרכו של המחבר לאפיין את האחים ואת הרקע החברתי של השולמית. מה פשר ”טירת כסף“?מה קשר למתכת היקרה עם מחנה ארעי? לדעתי יש להבין זאת כך: האחים מקווים שאם תשמור האחות על תומתה, יוכלו לחתן אותה עם אדם בעל רכוש ולהפיק מכך רווח, אלא שעולם הדימויים שלהם מוגבל כל כך עד שהביטוי הרב ביותר לעושר שהם יכולים לדמיין הוא מחזה מגוחך – טירת כסף.
סביר להניח שבתקופת חיבור המגילה, כמו גם בימינו, תופעת ריבוי הנשים רווחה במיוחד בקרב העמים הנודדים. כעדות לכך, ניתן להצביע על העובדה שמרבית המקרים של ריבוי נשים במקרא מופיעים בהקשר לדמויות המנהלות חיי נדודים.
5. מסקנות
מספר סמנים חוברים יחדיו כדי להראות שכוונת המחבר לתאר את השולמית ואחיה כמשתייכים למשפחה מרובת נשים: הכינוי ”בני אמי“, היעדרו של האב והתפקיד שנוטלים על עצמם האחים והשימוש בדימויים מעולם העמים הנודדים. לאור מסקנה זאת, נראה שהאחים אינם מייצגים את מוסכמות החברה הכללית כפי שהציע זקוביץ[11] אלא מוסכמות המתקשרות לרקע חברתי מסוים בו היה נהוג ריבוי נשים. השיר השני משקף יחס שבו רואים את האשה כרכוש המשפחה.
אפיון האחים כמייצגים את מוסכמות המעמד בו רווח ריבוי נשים, הופך את שני העימותים בינם לבין השולמית לקריאת תיגר על מוסכמות אלו. ההבניה של שני העימותים נעשית כך שבסופם ידה של השולמית היא על העליונה. היא מוצגת כחכמה וכנחושה מהם, ואילו הם זוכים מהמחבר ללעג סמוי על צרות מחשבתם. מכל אלו עולה המסקנה הסופית - מחבר השירים עושה בדמות האחים שימוש מכוון כדי להביע ביקורת חברתית על תופעת ריבוי הנשים.
הערות
[1] כך י' זקוביץ, שיר השירים (מקרא לישראל), ירושלים ותל אביב תשס"ב, עמ' 136; א' עסיס, אהבת עולם אהבתיך: קריאה חדשה בשיר השירים, תל אביב 2009, עמ' 191.
[2] זקוביץ, שם, עמ' 23-22.
[3] זקוביץ, שם, עמ' 51-49.
[4] M .H. Pope, Song of Songs: A New Translation with Introduction and Commentary (The Anchor Bible 7C), Garden City New York 1977, pp. 322-323
[5] זקוביץ, שם, עמ' 50.
[6] זקוביץ, שם, עמ' 50.
[7] עסיס, שם, עמ' 191-188.
[8] עסיס, שם, עמ' 190.
[9] זקוביץ, שם, עמ' 137.
[10] במקרה אחד (יחזקאל מו 23) משמעות המילה היא עמודי תמך שנועדו לחזק חומת הגנה.
[11] זקוביץ, שם, עמ' 26.
*החיבור נכתב בהדרכת ד“ר לאה מזור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה