יום שני, 31 בינואר 2011

הפולמוס אודות האמינות ההיסטורית של המקרא: מקומה של הארכיאולוגיה במחקר ההיסטורי של המקרא

הילה בר-נר
הילה בר-נר, האוניברסיטה העברית, תכנית 'אמירים'

בליבו של חקר המקרא בעשורים האחרונים מתנהל קרב בין חוקרי המקרא ה'מסורתיים', הרואים במקרא יצירה מורכבת שנוצרה לאורך זמן, ובין הזרם הרביזיוניסטי-מינימליסטי, המערער על הנרטיב המתואר בטקסטים המקראיים אודות מקורותיו ואירועיו של עם ישראל ורואה במקרא תעודה היסטורית שנויה במחלוקת. להלן אציג כמה מהמחלוקות הנוגעות למחקר הארכיאולוגי בידי הזרמים השונים. לשם הצגת הנושא איעזר בכתביהם של קית' ווייטלם (Keith W. Whitelam) וזאב הרצוג, כמו-גם בתגובתו של אמנון בן-תור, ואציע את דעתי אודות השימוש בטקסטים המקראיים ככלי עזר בפרשנות הממצאים הארכיאולוגיים.

האחזותו של קהלת בחיים: עיון ספרותי-רעיוני

יעל אברבוך
יעל אברבוך, האוניברסיטה העברית, תכנית ’אמירים‘

"'איפה קראתי פעם [1]', – חשב  רסקולניקוב כשהמשיך בדרכו, – 'איפה קראתי איך איש אחד שנידון למוות אומר, או חושב, שאם היה מוכרח לחיות איפה שהוא בגובה רב, על איזה צוק, על-פני משטח צר כל-כך שאפשר להציב בו רק שתי כפות-רגליים (ומסביב תהומות, אוקיאנוס, חושך נצחי, התבודדות נצחית וסערה נצחית), – וכך, בעמידה על גבי אמה אחת בלבד מתוך כל המרחב כולו, להישאר ולעמוד כל החיים, אלף שנים, נצח, – כי אז הוא מעדיף לחיות בתנאים אלה מאשר למות בו ברגע! רק לחיות, לחיות ולחיות! יהיו התנאים אשר יהיו – אבל לחיות!... כמה שזאת אמת! אלי הטוב, ועוד איזה אמת היא זאת! האדם הוא נבל! ונבל הוא גם מי שמכנה אותו נבל בגלל זה', – הוסיף כעבור דקה" [2]. 

יום ראשון, 30 בינואר 2011

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים?

ממצאים ממצרים העתיקה

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים? לכאורה התשובה על שאלה זו נאמרה מפורשות בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום עינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). עם זאת מוסרת התורה, בעת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, נתון שונה במקצת: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ). אפשר היה לכאורה לפשר בין שני נתונים אלה מתוך הנחה כי לפי מסורת זו ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנה קודם שהחל שעבודם שם, שעבוד שהתמיד במשך ארבע מאות שנים נוספות.

יום רביעי, 26 בינואר 2011

משפט שלמה וסיפור יוסף

ניקולאי ניקולאיביץ, משפט שלמה
פרשת "מקץ" (בראשית מא, א - מד, יז) נפתחת בסיפור חלומותיו של פרעה, ובסופם: "ויקץ פרעה והנה חלום" (בראשית מא, ז). מיבנה לשוני זהה, "ויקץ ... והנה חלום", מופיע במקרא עוד פעם אחת בלבד, ובו נפתחת הפטרת "מקץ" (מלכים-א ג, טו - ד, א): "וייקץ שלמה והנה חלום". בחלומו זה ביקש שלמה מה' "לב שומע לשפוט... להבין בין טוב לרע", ואכן, מייד לאחר סיפור החלום בא סיפור "משפט שלמה", המלמד כי המלך קיבל את מבוקשו.

יום ראשון, 23 בינואר 2011

"יוסף ואסנת" – רומאן יהודי הלניסטי

יוסף ואסנת, בזיליקת סן-מארקו
פרופ‘ דוד פלוסר, האוניברסיטה העברית

על אסנת ועל נישואיה ליוסף אנו קוראים בקצרה בספר בראשית: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כוהן און לאשה" (מא, מה), ובהמשך: "וליוסף יולד שני בנים... אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און..."(מא, נ). מחבר יהודי אלמוני שחי במצרים בתקופה הרומית חיבר סיפור ביוונית על נושא זה, שכותרתו "הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטי פרע הכהן", או, כפי שמקובל יותר לקרוא לחיבור זה: "יוסף ואסנת".

יום רביעי, 19 בינואר 2011

נשיקה או נשיכה?

רובנס, פגישת יעקב ועשו
פרופ' אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

במרכז פרשת "וישלח" (בראשית לב, ג - לו, מג) עומד סיפור פגישת יעקב ועשו. לאחר שנים רבות של פרידה – שיסודה בשנאת עשו את אחיו ואף ברצונו להרוג אותו (בראשית כז, מא) – נפגשים שני האחים, וכשהתורה מספרת על פגישה זו היא אומרת: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו" (שם לג, ד). המתבונן בנוסח התורה יגלה את דבר קיומה של תופעה מיוחדת: מעל לכל אחת מאותיותיה של המילה "וישקהו" מסומנת נקודה.
יש להעיר שאין זה הפסוק היחיד בתורה שבו נמצא מילים שעליהן מסומנות נקודות, על כל אותיותיהן או על חלק מהן. תופעה זו מצויה בתורה תשע פעמים בספרי נביאים ופעם אחת בכתובים. חוקרים לא מעטים סבורים שמקורן של הנקודות בנוהגם של סופרים בעידן העתיק לסמן כך אותיות או מילים שמן הראוי למחוק אותן, אך שבשל קדושתו של ספר התורה נמנעו מלעשות כן. להלן נבקש להבין כיצד הובנו הנקודות בידי חז"ל, בספרות התלמוד והמדרש.

יום חמישי, 13 בינואר 2011

נדב, אביהוא ועוּזה

נדב ואביהוא מקריבים 'אש זרה'
בויקרא י, א-ב, מסופר על מותם של נדב ואביהוא, בני אהרן, בהקריבם ’אש זרה‘ לפני ה‘ ביום חנוכת המשכן. בספר ויקרא אף מסופר, כי שני הבנים מתו ’בקרבתם לפני ה‘’ (טז, א). מות אדם צעיר ביום של שמחה בשל התקרבות בלתי ראויה אל הקודש נמצא גם בסיפור העלאת ארון ה‘ לירושלים בימי דוד (שמואל-ב ו,א ואילך), ונראה שבשל כך נבחר סיפור זה כהפטרה לפרשת שמיני (ויקרא ט,א-יא, מז).
מיד עם כיבוש עיר דוד (שמואל-ב ה,ו-י) מבקש המלך להעניק לירושלים מימד דתי המתקשר עם זיכרון העבר ולפיכך הוא מבקש להעלות אליה את ארון ה‘ מבית אבינדב אשר בגבעה, שם שהה הארון מאז ימי שמואל (שמואל-א ז,א). הארון נמצא בגבעה לאחר שנפל בשבי הפלישתים בימי עלי, ולאחר שהפלישתים השיבוהו כיוון שנוכחות הארון בעריהם גרמה להם לפגעים קשים עד מאוד (שמואל-א ה-ו). את בנו של אבינדב, אלעזר, קידשו לשמור את הארון (שם), וסביר לשער שמדובר במשפחה של כוהנים, וקצת ראיה לזה אפשר להביא מן השמות אבינדב ואלעזר, המזכירים את שמות שניים מבני אהרן, נדב ואלעזר.