בעקבות ביקור במוזיאון ארצות המקרא - הרהורי חינוך

מרים לוינוביץ, מכון 'כרם' להכשרת מורים

מרים לוינוביץ

בפעם הראשונה שביקרתי במוזיאון הרגשתי שאני מהלכת בנתיבי ההיסטוריה של עמים קדומים, במסלול שסופו לא ידוע לי, בכל שלב בו אני מגלה דבר חדש שאיננו דומה לקודמו, משלים ומוסיף משלו עליו. חלוקה כרונולוגית, תוכנית, רעיונית או גיאוגרפית חשובה לתלמיד המנסה "להשתלט" בזמן קצר על תוכן רב הפרוס על פני ציר הזמן המקראי ההיסטורי. עיצוב המוזיאון כחללים נפרדים יוצר סקרנות במהלך השוטטות בו. מה נראה בחלל הבא? מה יסתתר בו? באיזו תקופה נבקר?

כרוב מכונף שעיטר כיסא עץ משובץ שנהב, 

עשוי בסגנון הפניקי

הסברים ברורים וקצרים ליד כל מוצג בתערוכה מאפשרים לתלמידים להתרשם מהמוצגים בכוחות עצמם, ללמוד באמצעות דף עבודה ושאלות מנחות. אני מוצאת ערך חשוב בהסבת המבט לאחור והצצה אל תרבויות העבר תוך המחשת ההתפתחות האנושית מאז ועד היום. הסבת המבט לא כדי להתאבל אלא כדי להבין את ההווה ולחיות את העתיד. עיסוק במאפייני ההווה מוכרח להיעשות בתום הסיור במוזיאון כדי שזה יהווה עיבוד החומר ויאפשר הבנה של התהליך ההיסטורי המתמשך.

תשומת הלב לפרטים מהם מורכב הסיפור המקראי והחיים בכלל מסייעת בוודאי למורה להשלים את המחשת יחידת הלימוד, שקשה להמחיש בכיתה ללא עזרים (למשל ארון קבורה, חותמת, מפות ועוד). אחרי שתלמיד ראה במפה את אורכו של מסע הנדודים במדבר, יוכל הוא להבין טוב יותר משמעות הנתונים ומיקום האתרים שלמד בכיתה.

סדנת כתיבה?

"האשה בחלון"

שיבוץ שנהב שעיטר רהיט עץ מפואר

בסגנון הפניקי, מאה 8 לפנה"ס?

יכולת מופלאה של בני האדם לטוות מאותיות – מילים וממילים – משפטים, לחבר תו ועוד תו בהרמוניה מרוממת, לברוא עולמות הנבנים זה על גבי זה כפרמידה המוצבת על הארץ וראשה מגיע השמיימה, יכולות אשר לא יכלו להתפתח ולהתקיים ללא התפתחות הכתב. סקרנות רבה היתה בי ועודנה לכתבי יד ייחודיים ונדירים. מה מלמד כתב היד שלנו עלינו? מה משפיע עליו? כיצד באים לידי ביטוי בכתב היד מאפיינים תרבותיים? מה משתנה בכתב לאורך תקופות חייו של אדם?. עיסוק בכתב היד שלי לאורך השנים ובעקבות ביקור בגלריה של התפתחות  תולדות הכתב, אני מציעה לקיים סדנת כתיבה. כתב אלי ויזל ב"שערי יער": "אלוהים ברא את האדם, לפי שהוא אוהב סיפורים". באמצעות כתיבת סיפור ישתפו התלמידים ברגשותיהם ומעולמם. כדי להמחיש את מושג התפתחות הכתב, אפשר שכל תלמיד יתחיל לכתוב סיפור בנושא מסוים (נושא זהה לכולם), לאחר כמה דקות יעביר את מה שכתב לזה היושב מימינו והוא ימשיך לכתוב מהנקודה בה עצר קודמו, לאחר כמה דקות שוב יחליפו וכך הלאה עד תום הסבב. כך יכתבו סיפורים שונים שתחילתם בנושא זהה וסופם שונה ורחוק מנקודת ההתחלה. שהרי גם בחיים בנקודת ההתחלה איננו יודעים מה יהיה בסופנו. "ובכל זאת, הרי לא סתם כך נישכח. הרי לא יתכן שלא תימצא בעבורנו מולקולה אחת של זיכרון, כמו כתב יד מצהיב בעומק מדף נשכח, אשר עצם קיטלוגו מבטיח את נצחיותו גם אם לעולם לא יגיע אליו אפילו קורא אחד" (א.ב. יהושע מתוך "מסע אל תום האלף"). 

"האל המכה", כנראה האל בעל המכה את אויביו 

(כנען, תקופת הברונזה המאוחרת)

שימוש בכתיבה כעיבוד רגשי או תוכני של חוויה חינוכית הוא בעיני זכות נפלאה שלא מרבים להשתמש בה בבית הספר. יתכן מחשש הנובע מתפישה מצומצמת שלנו את התלמידים ומתוך מחשבה שאינם מסוגלים להתבטא בכתב. אבל בעצם, מי אם לא הם מסוגלים לברוא עולמות חדשים?

נספח
דוגמאות לשילוב מוצגים מהמוזיאון בהוראת התנ"ך:

1. פסלון "האל המכה" – בהקשר של סיפורי אליהו ומאבקו בבעל וכו'.

2. שנהב "האישה בחלון" – תאורי אם סיסרא, מיכל בת שאול ואיזבל במקרא.

3. כרוב מכונף - הביטוי יושב הכרובים, כס שלמה בירושלים.
ראו עוד: משאבים חינוכיים במוזיאון ארצות המקרא

הצילומים של המוצגים מהמוזיאון באדיבות מר יהודה קפלן, מנהל מחלקת החינוך וההדרכה של מוזיאון ארצות המקרא