'אמר רבי עקיבא... שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים': שיר השירים בראי הפרשנים המסורתיים

מוריה שחם, אמירים, האוניברסיטה העברית

מוריה שחם

בסוף הפרק השלישי במסכת ידיים[1] מובא הויכוח המפורסם אודות קדושת ספר שיר השירים. הויכוח מתנהל סביב ההחלטה אילו ספרים מטמאים את הידיים ואילו לא. ההיגיון בדבר הוא שאם ספר הינו קדוש מספיק אזי חל אסור לנגוע בו על מנת שלא יתלכלך, שמא יבואו עכברים ויכרסמו בו. מאחורי ויכוח פשוט זה משתרעים כל המורכבויות של שתי המגילות הנידונות בו באופן מיוחד: שיר השירים וקהלת. בעבודה זו אתמקד במורכבות סביב שיר השירים ובאופן בו התמודדו הפרשנים המסורתיים עם הכללתו לתוך כתבי הקודש.

עין חרוד והתנ"ך שבליבי

סמדר כרמי גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, ומנצחת מקהלה

שורשים

מאז  ומתמיד  היתה  עין  חרוד  חלק  בלתי  נפרד  מחיי.  בגיל  17  וחצי עזבתי  אותה,  אבל  אף  פעם  לא  התרחקתי ממנה.  הייתי  קשורה  למשפחה  הענפה  שנמצאת  בה,  לנופים,  שהם  נופי  הילדות  שלי,  והעיקר -  לחגים,  שבהם  אני  לוקחת  חלק  פעיל  ורציף  על  פני  עשרות  שנים. יש מלים  שהאסוציאציות  שלהן  בשבילי  הן  חד  משמעיות.  למשל  המלה  הר -  היא  כמובן  הר  הגלבוע. גבעה  -  היא  כמובן  גבעת  קומי.  מעיין  -  הוא  מעיין  חרוד,  ומערה  -  היא  מערת  גדעון . רגבים  -  הם  רגבי  אדמת  העמק  הכבדה, רגבים  חומים  כהים,  שבחורף  נהפכים  לבוץ  טובעני  וטורדני ובקיץ  הם  גושים  אילמים,  קשים  או  מתפוררים שנושמים  את  שירו  של  יהודה  הלוי:  "הידעו הדמעות מי שפכן? ויידעו הלבבות מי הפכם? הפכם בוא מאורם, תוך רגבים. ולא ידעו רגבים מה בתוכם”. וגם  כמה  מלים  של  אבא  שנחרתו  עמוק  בלבי:  ". . . עמדתי  בשדה  לבדי,  רכנתי  לאדמה  וחפנתי  בכפות  ידי  את  הזהב  החום  הזה,  את  הרגבים  החומים  האלה,  והאזנתי  לרחשם . . .". במשך  שנים  חשתי  שהשורשים  שלי  מתחברים  לשורשי  עץ  התאנה  שבפתח מערת  גדעון שממנה  נובע  מעיין  חרוד.  כמו  מפינה  חבויה  זו  מתחילים  כל  החיים  הגשמיים  והרוחניים  גם  יחד.  והשורשים  עמוקים  מאוד.  הם  מגיעים  עד  מרכז כדור  הארץ, ושום  רוח  סופה  או  סערה  לא  תוכל  לעוקרם.

ש. שפרה ותרומתה להוראת המקרא ועולמו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האל ניסרוך

ביום חמישי, 9 בפברואר 2012, הלכה לעולמה המתרגמת, המשוררת, הסופרת והחוקרת ש. שפרה (שם העט של שפרה שמואלביץ). תחומי השכלתה האקדמית הפורמלית בישרו על תחומי יצירתה העניפה לעתיד לבוא. היא למדה ספרות עברית, חינוך וקבלה (באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמכללת לוינסקי) ושומרית ואכדית באוניברסיטת בר אילן. 

מפעלה המפורסם ביותר הוא הספר ’בימים הרחוקים ההם  - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום‘ שהוא פרי שיתוף הפעולה בינה לבין האשורולוג פרופ‘ יעקב קליין מאוניברסיטת בר אילן . יחדיו הם עמלו במשך כתריסר שנה על תרגום לעברית של אפוסים, מיתוסים, מזמורים, תפילות, שירי אהבה, קינות, השבעות, לחשים, פתגמים ועוד מן המקורות השומריים והאכדיים. פרי עמלם ראה אור בשנת תשנ“ז 1996 בספר עב הכרס (744 עמודים) שכולל, בין השאר, את היצירות המונומנטליות אנומה אליש - סיפור הבריאה הבבלי, אתרח‘סיס - סיפור המבול הבבלי ועלילות גלגמש ולצידם יצירות כמו מחזור שירי דומוזי-תמוז - איננה-אשתר ושירי ערש (הוצאת עם עובד, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות והמפעל לתרגומי מופת). הטקסטים המתורגמים מלווים במבואות ובהערות וכן בצילומים בשחור-לבן ובצבע של מבחר מוצגים ארכאולוגיים ממוזיאון הלובר בפריס, מהמוזיאון הבריטי בלונדון, ממוזיאון הפרגמון בברלין ועוד. את הספר חותם חיבור על הספרות המסופוטמית - ריקעה ההיסטורי והתרבותי, תולדותיה והפואטיקה שלה.

מתחילים מסורת חדשה: מפגש רביבים - בי“ס בויאר

שי והבה, האוניברסיטה העברית

ביום 26.1.2012, ב' בשבט ה'תשע"ב חברו סטודנטים ממחזור י"א של תכנית רביבים, הלומדים אצל ד״ר לאה מזור, עם תלמידי כיתת תנ"ך מוגבר של בית הספר בויאר ירושלים לפעילות מיוחדת על "המעולה שבשירים" הלוא הוא שיר-השירים. הסטודנטים בתכנית רביבים העבירו לתלמידים אשר בחרו ללמוד תנ"ך כחלק מהמקצועות המוגברים בבית הספר בויאר, סידרת שיעורים מרתקים (להלן, ”התחנות“) על שיה“ש (=שיר-השירים) ה, תוך דגש על הפן המחקרי של לימוד, דהיינו, דרך העלאת הבטים שעולם האקדמיה מתעמק בהם ולרוב אינם משולבים בהוראה בתיכוני ישראל. פעילות רביבים היתה חלק מהקורס "סוגיות בהוראת מקרא" של ד"ר לאה מזור, והיא התקיימה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ירושלים. תלמידי רביבים התאימו את התחנות לגיל התלמידים ולרקעם והעבירו את התכנים בצורה חווייתית ומסקרנת.