יום ראשון, 11 במרץ 2012

מאמתי יש למלאכים כנפים?


עקידת יצחק, לורנט דה לה הייר 1650
הרבה מאתנו יאמרו כי מאז ומתמיד ציירו להם בני האדם את מלאכי השמיים כבעלי כנפיים, שהרי כך אנו רגילים לראות אותם ברוב יצירות האמנות: תמונות, פסלים, פסיפסים ועוד. כיוון שתפקידם העיקרי של המלאכים הוא לתווך בין אדם ואלהים, ברור לכאורה שהם זקוקים לכנפיים כדי לנוע במהירות בין הארץ שניתנה לבני האדם ובין השמים שהם לה' בלבד.
והנה, במקרא מתוארים מלאכים רבים מבלי להזכיר את כנפיהם, כגון המלאכים שבאו להודיע לאברהם על הולדת יצחק (בראשית יח, ב) והמשיכו את דרכם כדי להציל את לוט מהפיכת סדום ועמורה (שם יט, א). הוא הדין גם באשר למלאכים שרואה יעקב בחלומו, שהם "עולים ויורדים" מסולם ולא מתעופפים סביבו, או המלאך המשוחח עם הנביא זכריה (זכריה ד, א). יצורים בעלי כנפיים במקרא הם הכרובים המתוארים כ"פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת" (שמות כה, כ) או השרפים ("שש כנפיים לאחד" [ישעיה ו, ב]). וחוץ מהזכרת "האיש גבריאל ... מועף ביעף נוגע אלי" (דניאל ט, כא) – שממנה נרמז כי לגבריאל ישנה היכולת להתעופף – לא נמצא הזכרה ברורה של מלאך בעל כנפיים, לא במקרא, לא בספרים החיצוניים (שבהם מופיעים מלאכים רבים בחזיונותיהם של מחברי הספרים) ואף לא בברית החדשה. מניין לנו אפוא תמונת המלאך המכונף? אפשר לשער כי עם הזמן לא הבחינו האמנים בין מלאכים, שרפים או כרובים, ואת כולם ציירו כבעלי כנפיים, אך סביר יותר לומר שהכנפיים הפכו להיות לסימן המזהה את המלאך, והמבחין אותו מבשר ודם, בהשפעת העולם הקלאסי היווני-רומי בתקופת הנצרות הקדומה. בתרבות הקלאסית היו יצורים מכונפים רבים, ולהם תפקידים שונים, ואלה יכלו להשפיע על דמיונם של האומנים הנוצרים במאות הרביעית-חמישית. כך, למשל, אלת הניצחון היוונית, ניקה (או בשמה הרומי: ויקטוריה) שתיווכה בין האלים לבין בני האנוש. היא מתוארת באמנות היוונית-רומית כשבצידה מהויות מכונפות המסמלות את ארבע עונות השנה או את ארבע רוחות השמיים. לפי ההשערה החלו אמנים נוצרים לצייר בהשפעת תיאורים אלה את מלאכי השמים, בתנוחות של ברכה או כשהם נושאים צלב, כאשר זוג כנפיים יוצא מגופם. כך נמצא, למשל, בארונות קבורה נוצריים מן המאה הרביעית.

יום חמישי, 1 במרץ 2012

הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה?


המים הם מיסוד העולם אבל דרכיהם ומקורם נשגבים מבינת אנוש. במענה האלהים לאיוב מן הסערה יש סדרה ארוכה של שאלות רטוריות שאלהים מטיח בלגלוג באיוב כדי להוכיח לו שהוא איננו יכול להבין את סדרי העולם ופלאיו ובוודאי ובוודאי שאינו יכול לשלוט בהם. המים, על הופעותיהם השונות (ים, ענן, תהום, שלג, ברד, שטף, מטר, טל, קרח, כפור ועבים) זוכים למקום מרשים בנאום. אלהים שואל את איוב על מקורם של המים, על מיקומם בבריאה, על מצבי הצבירה שלהם, על דרכי זרימתם ועל השליטה בהם: 'הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת?... הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה?... מי פלג לשטף תעלה?... היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל? מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו?... התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך?... מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב?' (איוב לח 16, 22, 25, 29-28, 34, 37). זרם השאלות נועד לומר לאיוב שמהות המים והשליטה בהם הן בתחומו המובהק של אלהים, ורק שלו.