יום שבת, 28 ביולי 2012

תשעה באב והמחאה החברתית

ליאון גרשוביץ, האוניברסיטה העברית

ברשימה זו ברצוני להתייחס לרלוונטיות של צום ט' באב לימינו בזיקה למצב הכלכלי-חברתי והמחאה החברתית המתקיימת מזה שלושה שבועות.
מזה 11 שנה אני נוהג לצום בתשעה באב. בפעם הראשונה צמתי בקיץ שבין י"ב לשנת-שירות (במקרה שלי המכינה הקדם-צבאית ע"ש רבין ז"ל) כאשר כבר הייתה לי השקפת עולם מגובשת למדי כולל מקומם של החג והמועד בהשקפת עולמי. קראתי כמה דברים משל ברל כצנלסון ומאז אני נוהג לציין את יום האבל ההיסטורי על חורבן וגולה וכל הצרות שבאו על עם-ישראל בעקבות החורבן...
באותו קיץ תש"ס (2000) עבדתי במפעל הטקסטיל "אריגי-מצובה" בקיבוץ מצובה. יחד איתי עבד אדם מבוגר, חבר מצובה, שעלה לפני שנים רבות מארגנטינה. כאשר ציינתי אגב אורחא שאינני אוכל ביום ט' באב הוא תהה אם אני דתי, על כך השבתי כמובן בשלילה מוחלטת וסיפרתי לו כי אני צם מסיבות לאומיות ולא דתיות. האיש הקשיב לי קשב רב ואמר משהו כמו – "הלוואי ויותר אנשים היו צמים מהסיבות שציינת". ואכן הסיבה הבסיסית לצום מבחינתי היא פשוטה ביותר - הזיכרון הוא נדבך יסוד בזהות הלאומית, וודאי זיכרון של אירועים מכוננים כגון החורבן, ואילו הצום זוהי הדרך ההיסטורית שעוצבה בעם-ישראל לביטוי הזדהות עם צער וכאב האומה. כבר נפוליאון בונפרטה ציין כי עם שזוכר את חורבנו במשך זמן כה רב הוא "עם נצחי" והוגים יהודיים וציוניים מודרניים עמדו על חשיבות הזיכרון ההיסטורי ואף על חשיבותו האקטואלית. כוונתי להוגים ככצנלסון וטבנקין, אחד-העם וז'בוטינסקי, ארלוזורוב ועגנון ועוד. אולם לאחרונה שמעתי הרצאה של הרב ד"ר יואל בן-נון ונפל לי אסימון שיש עוד טעם כבד-משקל לשימור מנהג הצום בתשעה באב ולא סתם אלא שהשנה הוא אקטואלי מתמיד.

יום רביעי, 25 ביולי 2012

האם מורה לתנ“ך צריך להיות עבריין?

מן המפורסמות הוא שיש בתקופתנו ירידה מתמשכת בהתעניינות במקרא.
ליאור פרידמן (שיעור חופשי, גיליון 98, אדר תשע“ב, מרץ 2012ראיין על כך את הסופרת יוכי ברנדייס, שהרומן שלה, "מלכים ג" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2008) עוסק בשחר המלוכה בישראל ופילוג המלוכה, וספרה "שבע אימהות" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2010), עוסק בדמויותיהן של בת לוט, תמר, מרים הנביאה, בת פרעה, רות, מיכל ואסתר. כמי שהמקרא כל כך מאושיותיה וכמורה לתנ"ך לשעבר, ברנדייס כואבת את מצב הוראת התנ"ך בבתי הספר. הכותרת שהעניק פרידמן לראיון איתה הוא מובאה מדבריה: ”מורה לתנ“ך צריך להיות עבריין“. ברנדייס טענה, בין השאר ש"המורות מפחדות מתנ“ך, כי זה של דוסים ויש שם אלוהים ועם בחירה... אז מה עושים כיום? מנתקים את התוכן מהתנ“ך ונצמדים לדברים טכניים". 
על עמדותיה בראיון הזה מגיב כאן מר משה אילן, מורה מחונן לתנ"ך, שהיה עד 2001 מנהל האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך.


התנ"ך – מורשת תרבותית משותפת
יוכי ברנדס היא בעיני סופרת גדולה, שאת ספריה המרתקים אני קורא בשקיקה ובהנאה מהחל ועד כלה. אני גם משוכנע שהיא מורה מחוננת ומעולה, שבכישוריה הכריסמטיים היא מסוגלת לכבוש הן את לב תלמידיה הצעירים והן את שומעיה המבוגרים בכל נושא שתלמד או תרצה. מהכרות קצרה מלפני שנים גם התרשמתי מאישיותה הערכית, מדבקותה הפדגוגית ומבקיאותה במכמני התרבות היהודית ובספרותה.

א' רופא, מלאכים במקרא


ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על אלכסנדר רופא, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, הוצאת כרמל, ירושלים תשע“ב 2012. 333 עמודים. סיכום באנגלית IX-XXV

אלכסנדר רופא מעלה בספר זה את ההשערה שהיה מוצא אלילי לאמונה במלאכים ולפיכך מחברי ספר דברים וספר כהנים נוקטים כלפיה שתיקה רועמת. שלילת האמונה במלאכים הונחלה לצדוקים בימי בית שני וחוליית ביניים מצויה בקהלת, ככל הנראה במאה השלישית לפנה“ס. משמע, למן המאות השמינית-שביעית לפנה“ס ועד סוף בית שני, התקיימה בישראל תנועה רוחנית רצופה ששללה את האמונה במלאכים. מתוך עיון בתולדותיהן של המסורות המקראיות על ’בני אלים‘, האל רשף והאל בית אל הגיע רופא לדעה שהאמונה במלאכים נוצרה מתוך נסיון להתאים את האמונה באלים לאמונה באל אחד. חקר האמונה במלאכים מהווה על כן תרומה לבירור טיבה של אמונת ישראל בתקופת המקרא. 

יום ראשון, 22 ביולי 2012

The Verbal System of Biblical Hebrew


J. Joosten, The Verbal System of Biblical Hebrew
A New Synthesis Elaborated on the Basis of Classical Prose,
Simor, Jerusalem 2012, 525 pp. hard cover 

             Table of Contents
Part One: Forms and Functions
Chapter I -  Preliminaries
Chapter II - The verbal paradigm
Chapter III - Varying verbal meanings
Chapter IV - Inter-clausal relations
Part Two: Verbal Usage
Chapter V - WAYYIQTOL
Chapter VI - QATAL
Chapter VII - The predicative participle
Chapter VIII - YIQTOL and WEQATAL
Chapter IX - The volitives
Part Three: Perspectives and Open Questions
Chapter X - Verbal forms in textual perspective      
Chapter XI - Developments in Late Biblical Hebrew        
Chapter XII - Verbal usage in poetry

Professor Jan Joosten

Jan Joosten
Jan Joosten (born 1959) studied theology in Brussels and Princeton, and Semitic languages in Jerusalem. He earned a PhD in Semitic languages at the Hebrew University in 1989, and a ThD at the Protestant Faculty in Brussels in 1994. Since then he teaches at the Faculty of Protestant Theology of the University of Strasbourg, first as professor of Biblical Languages, and from 2004 as professor of Old Testament. He was appointed senior member of the Institut Univer-sitaire de France in 2009. Since 2010 he is chief editor of the journal Vetus Testamentum. In 2012 he was elected president of the executive committee of the International Organization for Septuagint and Cognate Studies. Together with Eberhard Bons, he is the editor of the Historical and Theological Lexicon of the Septuagint.
He is married with four children. 

On J. Joosten, The Verbal System of Biblical Hebrew

Prof. Moshe Bar-Asher: 
Prof. Joosten’s book, The Verbal System of Biblical Hebrew, is an excellent contribution to the study of Biblical Hebrew grammar. The mastery of the verbal system and its rules constitutes an essential basis for the proper grasp of biblical Hebrew morphology, syntax, as well as semantics. Moreover, a clear description of the biblical Hebrew verbal system leads to a more precise under-standing of verbal systems from later periods of the language, which, although different from the biblical system, are based upon it to a considerable extent.
I can think of no other biblical scholar of Prof. Joosten’s stature who is as capable of investigating the subject. In this book Joosten presents students and scholars of Biblical Hebrew with a reference work whose absence has long been felt. I have no doubt that this is one of the most important books on Biblical Hebrew that has appeared in recent years.
Moshe Bar-Asher is Emeritus Professor of Hebrew at the Hebrew University, Jerusalem and president of the Academy of the Hebrew Language.

יום רביעי, 18 ביולי 2012

Alexander Rofé, Introduction to the Literature of the Hebrew Bible

Alexander Rofé, Introduction to the Literature of the Hebrew Bible, Jerusalem Biblical Studies vol. 9, Simor, Jerusalem 2009, 680 pp.  hardcover     

This introduction to the Literature of the Hebrew Bible by a leading Israeli scholar combines the insight of modern scholarship with an appreciation of the concerns of traditional biblical study.
In five major sections the author discusses the historical books, the Pentateuch, the prophets, the psalms, and the wisdom writings. Technical jargon is largely avoided: one of the main strengths of the volume is its use of worked examples showing how the author has reached his conclusions about the meaning and the literary-historical development of the texts that he discusses. The extensive indexes provide full referencing for texts and authors mentioned in the volume.
This introduction will prove an excellent textbook for students of the Hebrew Bible who are moving on from the beginning stages of their study. Since the volume also reflects the originality of the author’s approach to a number of issues and texts, it will also serve as a valuable resource for the scholarly community more widely.

On Alexander Rofé’s Introduction to the Literature of the Hebrew Bible



Edward L. Greenstein, Professor of Bible and Straus Distinguished Scholar, Bar Ilan University

Professor Alexander Rofé’s Introduction to the Literature of the Hebrew Bible is a major contribution to Biblical studies. At once scholarly and readable, state-of-the-art and original, this Introduction takes a considered look at both the forest and the trees: analyzing the major types of literature in the Hebrew Bible and proposing, in ways that are always plausible and often quite convincing, how the most fundamental literary units – from folk tales to proverbs, from anecdotes to oracles – were combined and edited into the extensive compositions that we find. Using literary, linguistic, and ideational criteria, Rofé reconstructs the stages of composition and dates them as accurately as possible. Evidence from extra-Biblical sources as well as the history of the Bible’s transmission is taken into account, as are models from the history and poetics of literature in general. This is a book for students, for scholars, and for any serious reader who has wondered how the Hebrew Bible has come to be. Rofé’s magnum opus is a force to reckon with, essential for everyone in the field.

יום שישי, 6 ביולי 2012

קווים לאיפיון הפרשנות הביזנטית

פרופ' גרשון ברין, אוניברסיטת תל אביב

עטיפת הספר
מבוא קצר לספרי: "רעואל וחבריו — פרשנים יהודיים מביזנטיון מסביבות המאה העשירית לספירה", תל אביב, הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל-אביב, תשע"ב

בסביבות המאה העשירית לספירה עסקה חבורה של מלומדים יהודים, שחיו תחת שלטונה של הקיסרות הביזנטית, בפירוש המקרא. הפירוש שהוציאו מתחת ידיהם הוא הראשון המגיע אלינו בעברית מארצות הנוצרים בתקופת ימי הביניים. רק שם אחד מבין חבריה, רעואל, נודע לנו על פי כתבים אלה. רעואל ופרשנים אחרים כתבו פירושים למקרא, שיש בהם חידושים בעלי חשיבות השופכים אור על שלב חשוב בהתפתחות פרשנות המקרא היהודית.
בפירושים שפירסם ניקולס דה לנג' בשנת 1996 [1] נכללו הספרים הבאים: [2] התורה, קצת ספרי נ"ר, בעיקר ספר מלכים, יחזקאל ותרי עשר. בפירוש ליחזקאל מופיע בסופו השם רעואל במעין קולופון: "חזק רעואל עבד יה" [3] ואין זה מן הנמנע, שהוא (ואחרים) מעורב(ים) גם בפירוש חומר אחר באסופה שלפנינו, מלבד ספר יחזקאל, כגון בפירוש לתרי-עשר.