יום שני, 22 באפריל 2013

סיפור לידת יעקב ועשו בפי הנביא הושע


הושע מזכיר את סיפור לידת יעקב ועשו. הנביא מדבר קשות אל עם ישראל ומשווה
את התנהגותו הקלוקלת לזו של אבי האומה, יעקב, שעליו הוא אומר כי "בבטן עקב את אחיו..." (יב, ד), היינו: רימה אותו. (למשמעות זו של השורש עק"ב ראו למשל מלכים-ב י, יט).
למה מתכוון הושע כשהוא  מדבר על מעשה של רמאות שעשה יעקב כלפי אחיו בבטן אמם? המסורת המרכזית אודות לידת שני האחים מצויה, כידוע, בספר בראשית והיא מספרת על לידת עשו תחילה, "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, וקרא שמו יעקב" (כה, כו). אמנם ניתן לראות בהחזקת העקב מעין ניסיון של יעקב למנוע את לידת עשו לפניו, אך עדיין קשה לראות בכך מעשה של רמאות שבגללו ניתן לגנות את יעקב במילים קשות. סבירה אפוא ההשערה, שהנביא הושע הכיר סיפור אחר על לידת יעקב ועשו, מעין הסיפור המצוי בתורה אודות לידת התאומים בני יהודה, פרץ וזרח (בראשית לח, כז-ל). בסיפור לידתם של תאומים אלה מצליח מי שאמור היה להיוולד שני, פרץ, לפרוץ ראשון, להקדים את אחיו, וכך גם לזכות במעמד הבכורה. הדמיון בין סיפור לידת יעקב ועשו לבין סיפור פרץ וזרח מבוסס גם על עובדת היותם שני הסיפורים היחידים בתורה אודות לידת תאומים, ובשניהם אף מופיע ביטוי זהה: "והנה תומים בבטנה" (כה, כד), "והנה תאומים בבטנה" (לח, כז).

יום שישי, 19 באפריל 2013

התורה, יחזקאל וחנניה בן חזקיה

מיכאלאנג'לו, הנביא יחזקאל
הפטרת פרשת "אמור" [ויקרא כא, א - כד, כג] מתאימה אל תוכנה של הפרשה באופן ברור. תחילת הפרשה בהלכות הנוגעות לכוהנים בלבד: דיני טומאה, הגבלות בענייני נישואין וכן הגבלת הכניסה למקדש. ההפטרה כוללת בתוכה חוקים בנושא זה המופיעים בספר יחזקאל (מד, טו-לא), ואלה דומים לחוקים שבויקרא בסגנון ובתוכן. כך, למשל, מצווה ספר יחזקאל על הכוהנים: "ואל מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו" (פסוק כה), ודברים אלו דומים בניסוחם ובתוכנם לפתיחת פרשתנו: "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (פסוקים א-ג).

יום חמישי, 11 באפריל 2013

המסד הרוחני לקיום המדינה

עופר דובר, תיכון "הרצוג" בית חשמונאי

במסכת 'פסחים' אנו קוראים: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח:  מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי ;עבודת גלולים; עבודה זרה} היו אבותינו [ושמואל] אמר עבדים היינו..."  שני אמוראים נחלקו באשר לשאלת החירות והשעבוד. האם ההגדה צריכה לפתוח בשעבוד הרוחני, כדעתו של רב ("מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו") או שהיא צריכה לפתוח דווקא בשעבוד הפיסי – פוליטי, כדעתו של שמואל ("עבדים היינו לפרעה במצריים") ?!  כידוע ההכרעה נפלה לטובת דעתו של שמואל, אותו אמורא, שבמקום אחר אף קבע: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"! היינו, כשם שהשעבוד החל כשיעבוד פוליטי, כך גם הגאולה המשיחית תהא גאולה פוליטית גרידא.
הוויכוח  התלמודי הזה התגלגל אף לפתחה של התנועה הציונית. האם השחרור צריך להיות שחרור מדיני – פוליטי, כדעת הציונות ההרצליאנית או, שמא, יש לשים את הדגש על השחרור הרוחני של העם, כדעתו של אחד העם. גם כאן נפלה ההכרעה לטובת הכיוון הפוליטי.

יום רביעי, 10 באפריל 2013

מקווה נדיר מתקופת בית שני נחשף בירושלים


בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות
לפני סלילת כביש אורה-משואה ביוזמת חברת מוריה

הארכיאולוג בנימין סטורצ'ן 
עומד במורד מדרגות המקווה
   צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות
בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בשכונת קרית מנחם בירושלים לפני סלילת כביש אורה-משואה אותו מקדמת חברת מוריה, נחשף מקווה טהרה נדיר משלהי ימי הבית השני. 
לדברי בנימין סטורצ'ן, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "בשנים האחרונות נחפרו  מקוואות  רבים בירושלים, אך מערכת הזנת המים שחשפנו בחפירה זו הינה ייחודית ויוצאת דופן. מקווה הטהרה מורכב מחלל תת קרקעי אשר אליו הובילו מדרגות. את מי הגשמים קיבל המקווה משלושה אגני היקוות |(אוצר) שנחצבו על תקרת המקווה, והזרימו את המים הזכים באמצעות תעלות לתוך חלל המקווה. המקוואות המוכרים עד כה, מורכבים לרוב מחלל סגור אשר אליו הוזרמו מי גשמים מבריכה קטנה שנחצבה בסמוך לו. המערכת שנחשפה כעת משוכללת ומורכבת יותר. המקווה קשור ככל הנראה לנקודת יישוב שהיתה במקום בתקופת הבית השני. סביר, שבשל משטר הגשמים והיובש באזור, חיפשו המתישבים טכניקות מיוחדות שיאפשרו לאגור כל טיפת מים. מעניין לציין כי המקווה עומד בכל הלכות הכשרות כדוגמת היקוות המיים לתוכו באופן טבעי ללא מגע יד אדם והקפדה כי המיים לא יחלחלו למעבה האדמה, בשל כך טויח המקווה בטיח מיוחד".

יום שלישי, 9 באפריל 2013

אבדו לי

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

אבדו לי:
אבי
ואמי
וביתי (רחוב מיצקביץ‘ 4),
ומגדה, הילדה הבלונדינית,
וזביג, המורה ללטינית,
וחברַי
ולשוני
ואלהַי.
את אלהים אני דווקא פוגש
אחוז בסבך,
כאן בגן,
והוא שותק,

יום ראשון, 7 באפריל 2013

נתן חלם סולם

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

נתן חלם סולם
נוף עם חלום יעקב
(מאז שחלם יעקב,
רבים בעולם
חולמים סולם).
והנה, עולים בו חולים,
גוססים מטפסים,
גם מתים עטופי תכריכים,
וכולם יורדים מחיכים.
לפתע, הוריו על ראש הסלם,
ונתן צועק: "רדו עם כלם",
והוא מתעורר,
והוא במטתו,
והם במיתתם.

הציור:
,Michael Lukas Leopold Willmann, Landschaft mit dem Traum Jakobs Staatliche Museen zu Berlin, Gemäldegalerie 

יום שישי, 5 באפריל 2013

לזכרו של עמוס חכם: פרשן התנ"ך וחתן התנ"ך העולמי הראשון

ד"ר נח חכם, האוניברסיטה העברית
דברים שנאמרו בערב עיון לזכרו של עמוס חכם ז"ל, ביום חמישי כ"ד בניסן תשע"ג (4.4.2013)

עמוס חכם
מורי ורבותי, נשיא האוניברסיטה פרופ' משה קווה, ראש המחלקה פרופ' אלי עסיס, פרופ' אלכסנדר רופא, ד"ר לאה הימלפרב, קהל נכבד,
אין מקום מתאים מאשר אוניברסיטת בר אילן, לציין את זכרו של אדוני אבי מורי ורבי, עמוס חכם, הריני כפרת משכבו. כפי שהזכיר פרופ' קווה, לפני קצת פחות מעשר שנים, בחודש אייר תשס"ג, העניקה אוניברסיטת בר אילן תואר דוקטור לשם כבוד לאבא. בדברי ההסבר לתואר  נאמר שהתואר הוענק לו "בהוקרה על היותו סמל לדבקות של העם היהודי בספר הספרים ועל תרומתו החשובה למפעל פרשנות המקרא". על פירושיו נקבע כי "הפירוש המקורי בעברית שווה לכל נפש, מושתת על החידושים בחקר המקרא והמדע, ללא סטייה ממסורת ישראל... המבואות והביאורים שחיבר עמוס חכם לספרים שפירש מצטיינים במבנה שיטתי, בעשירות הסגנון ובניתוח מעמיק, ותרמו רבות להפיכתו של דעת מקרא לפירוש התנ"ך הנפוץ ביותר בודרנו".

יום רביעי, 3 באפריל 2013

סיפור אהבה?

זאב קינן
זאב קינן, בוגר החוג למקרא של האוניברסיטה העברית              

כַּמָּה תִּקְוָה
כַּמָּה אַהֲבָה,
כַּמָּה אַכְזָבָה 
כַּמָּה הַקְרָבָה,
כַּמָּה קַנָּאוּת לוֹהֶטֶת בְּאֵשׁ-לֶהָבָה?

              "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" –
שְׁלֹשָׁה יָמִים.
              (וְתוֹהֶה אַבְרָהָם: 
              הֲזֶה אֵל-מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים?)
              "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה?"
שׁוֹאֵל הַבֵּן, תָּמִים.

יום שני, 1 באפריל 2013

נערות בגנו של נתן

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

נערות בגנו של נתן
טובות תאר
ויפות מראה.
עוטות כתנות אור,
טובלות בעסיס,
וצליל שירתן
נמסך בקול הצפור.
ונתן, מלך בגנו,
שמח בחלקו:
אור שמש, שיר, אשה ותפוז,
ומה יבקש גבר עוד?