יום שלישי, 31 בדצמבר 2013

תכלת, ארגמן ותולעת שני: תגליות ממערות ואדי מורבעאת

מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן. עד היום נמצאו בישראל  שני אריגים בלבד אשר נצבעו בארגמן האמיתי.
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

האריגים שאיתרה ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, מייצגים את הצבעים היוקרתיים ביותר בעת העתיקה: התכלת, הארגמן ותולעת השני, המוזכרים במקורות היהודיים.

יום שני, 30 בדצמבר 2013

הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן


פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בא - שמות  י, א - יג, טז
 Lawrence Alma-Tadema, The Death of the First-born, 1878
משה מצטווה ללכת אל פרעה כדי לזעזעו במופתים, ואידיאת הזיכרון הקולקטיבי של גיבוש האומה חוזרת ונשנית: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (י, ב). המכות שמביא אלוהים על מצרים מגלמות את שליטתו המלאה בסדרי הטבע ואורחותיו במטרה לציין את השליטה האלוהית בטבע. אלוהים איננו אלוהי הטבע אלא הוא מעליו. הוא שולט בטבע.

יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

נלכדה כנופיית מחפשי זהב בתל אשדוד

בסוף השבוע לכדו מפקחי רשות העתיקות שודדי עתיקות בתל אשדוד
במהלך החפירה לחיפוש עתיקות, פגעו השודדים בממצאים מתקופת המקרא, מלפני 3000 שנה בקירוב.


במהלך פעילות מבצעית של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, בסיוע משטרת אשדוד ואשקלון,

תקופות אונומסטיות במגזר היהודי במדינת ישראל: 2007-1948

שלומית לנדמן, אוניברסיטת בר אילן
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

סקירת השמות השכיחים ביותר של המגזר היהודי בישראל מ-2007-1948 לעומת השמות הנדירים ביותר מאותן השנים מגלה תקופות אונומסטיות בעלות אופי מוגדר. במחקר נותחו 3000 שמות של השמות השכיחים ביותר ליילודים שהתקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוכם נמצאו 187 תבניות שמות בנות ו-135 תבניות שמות בנים. קרוב ל-6000 שמות של שמות נדירים לבנות ולבנים נותחו, מתוכם נמצאו 431 תבניות שמות בנים ו-275 תבניות שמות בנות ששהו ברשימה לאורך זמן.

יום שישי, 27 בדצמבר 2013

הקראים

ישנה כת יהודית, שחבריה קרויים גם "בני המקרא", אשר לא קיבלה עליה את סמכותה של התורה שבעל פה, קרי המשנה, התלמוד וההלכה אשר נפסקה בעקבותיהם. את ראשיתה של הקראות קושרים בשמו של ענן בן דוד, אשר יצא לקראת סוף המאה השמינית כנגד סמכותם של הגאונים, ראשי הישיבות בבבל. בדרך הטבע, הסיבות שהביאו למעשהו של ענן בן דוד מתוארות בדרך שונה על ידי הקראים מכאן ועל ידי ה"רבניים", אלה שקיבלו את מרותם של הגאונים, מכאן. על פי הקראים מחה ענן בן דוד על התרחקותה של ההלכה שקבעו הגאונים מפשוטו של מקרא, כשהוא טוען כלפיהם שהם זייפו את האמת. הרבניים טענו כי מקור הויכוח היה רצונו של ענן לזכות בשררה. ענן, לדבריהם, היה בנו הבכור של ראש הגולה, אך עם מות האב בחרו הגאונים למשרה זו דווקא את בנו הצעיר, ובשל כך מרד בהם ענן. אך כדי שלא ייחשב למורד גם בעיני השלטון המוסלמי, טען ענן כי הויכוח בינו לבין הרבניים הוא ויכוח פנים-יהודי העוסק בעקרונות דתיים. ההולכים אחרי ענן בן דוד נקראו תחילה בשם "ענניים", ויחד עם כתות אחרות, שגם הן לא קיבלו עליהן את התורה שבעל פה, נעשו בסופו של דבר לקבוצה הכללית הקרויה בשם "קראים". 

יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

תוכנת השיווק והבעייתיות שבשמות היהודיים


ליסה רדינג, Ethnic Technologies LLC
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

המחקר האונומסטי תומך היום בתוכנת השיווק הרב-תרבותי. הבנת השם מגדירה את הפרט: מיהו, מהי תפיסת עולמו וכתוצאה מכך מהי התנהגותו הפוטנציאלית כלקוח. כיום, כאשר פחות ממחצית התינוקות בארה"ב מוגדרים בפשטות כ"לבנים" ואנו חווים את העולם האתני המגוון שמסביב, משווקים מצליחים מגיעים למסקנה שהפרסומות המתמקדות בצרכנים ספציפיים מביאות את ההחזר הטוב ביותר של ההשקעות בפרסום. באמצעות המחקר האונומסטי יכולים המשווקים לעמוד על זהויותיהם האתניות והדתיות של לקוחותיהם, מה שמאפשר להם להתאים את פעילותם או למצוא לתוצרתם את קהל היעד באם מדובר באוכלוסייה ההיספנית, פרוטסנטית או בדוברי יפנית.

יום שלישי, 24 בדצמבר 2013

בובר וטלמון על הבעייה התיאולוגית של אחרית הימים

ד“ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

מאמרו של שמריהו טלמון על היסטוריה ואסכטולוגיה בספרות הנבואה הוא מן החשובים ביותר ממאות המאמרים שחיבר טלמון. לא אגזים אם אומר שהמאמר הוא בסיסי ביותר בהבנת ספרות הנבואה. רבים מן העוסקים בנבואה, שאינם מכירים את המאמר הזה, עושים עוול לייעודי הגאולה של הנביא, באשר אינם מבינים אל נכון את הפרספקטיבה ההיסטורית שלהם. המדובר במאמר שנתפרסם לראשונה בגרמנית בשנת 1980 תחת השם Eschatologie und Geschichte im biblischen Judentum בתוך הקובץ Zukunft: Eschatologie bei Juden und Christen. בשנת 1986 יצא המאמר הזה באנגלית כספרון קטן בהוצאת המכון האקומני בטנטור, ולבסוף נכלל באוסף מאמריו של טלמון משנת 1993 תחת השם Eschatology and History in biblical thought. הוא מצטרף לשורה של מאמרים שפרסם טלמון באותן שנים, שעסקו בתפיסת הזמן במקרא, כגון המאמרים על: לוח גזר ומחזור העונות, מחזור הברכות של כת מדבר יהודה, ארבעה דורות או ארבע מאות שנה, על סימולטניות וסינכרוניות בסיפור המקראי, ועל משמעותו של הביטוי "אחרית הימים" בלשון המקרא ובלשון המגילות. 

יום שני, 23 בדצמבר 2013

לפיד האבות עובר למשה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת וארא, שמות ו, - ט, לה  
משה ואהרן לפני פרעה


מסע יציאת מצרים החל. סיפור ההתגלות של ה' למשה אחרי כישלון הפגישה עם פרעה  מעניין. הוא מתחיל בהכרזה: "אני ה'" (ו, ב). זהו, נוכחות, עצמה, "אני ה'". וה' ממשיך ומתאר את הקשר שלו עם האבות. אין כאן אפוא התגלות פתאומית חד-פעמית הפותחת במשה אלא המשכיות, לפיד האבות עובר למשה. קיימת כבר היסטוריה מקודשת של זיכרון קולקטיבי לאומי, שהתגבש  דרך האבות, שכל אחד מהם זכה להתגלות האלוהית. ועתה משה. עם זאת, יש כאן חידוש:

יום שבת, 21 בדצמבר 2013

מורשתו של שמריהו טלמון

ד"ר מיכאל סיגל, האוניברסיטה העברית בירושלים

אנחנו מתכנסים כאן הערב להעלות על נס את מורשתו
של מורנו וידידנו פרופ' שמריהו טלמון - הן את מורשתו המחקרית הבאה לידי ביטוי בספר שלכבוד פרסומו מקיימים את ערב הלימוד הזה, והן את מורשתו הפדגוגית הבאה לידי ביטוי בקבוצת הדוברים הערב, שהם 'צעירי דור ההמשך'. אין ספק ששמריהו היה רווה נחת משניהם גם יחד: מההוצאה לאור של כתביו ומהרצאות של תלמידיו ותלמידי תלמידיו. מורשת כפולה זו מאפשרת לנו לראות כאן ועכשיו את הקשר המתמשך בין העבר לעתיד, בין המורה לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, בין החוקר לממשיכיו. תודה מיוחדת מגעת למשפחתו של שמריהו, לד"ר פנינה מורג-טלמון,

יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

אסור לספר בגנותם של ישראל: פרשת שמות

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר אילן ומכללת גבעת וושינגטון

משא ומתן מייגע מתנהל בין ה', המנסה לשדל את משה לקבל עליו את השליחות להוצאת ישראל ממצרים, ובין משה, המנסה להתחמק מהתפקיד. תפקידו כרוך לא רק בשכנוע פרעה לשלח את ישראל, אלא גם בצורך לשכנע את ישראל שאכן הם עומדים לפני שחרור מעול מצרים ולפני בואם אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת להם. משה אומר, "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בְּקֹלִי, כי יאמרו: לא נראה אליך י"י" (שמות ד', א), על כן נותן ה' בידו שלושה אותות (פס' ב-ט). מקרה דומה במידת מה הוא מקרהו של גדעון, שנשלח להושיע את ישראל, אבל היסס אם אכן ה' אתו וביקש על כך אות – אות גיזת הצמר (שופטים ו', לו-מ). המקרה האחרון שונה בכמה דברים: א. האות לא היה להודיע לעם שה' שלחו אלא אות לגדעון עצמו, ואין הוא מציג אותו בפני העם. ב. גדעון לא צריך היה לדבר בפני הקהל על דבר שעתיד לקרות.

יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

יוסף ואֶחיו, גביע קורע ומאחה

פרופ' משה צפור, המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן ומכללת גבעת וושינגטון

Gerbrand van den Eeckhout - Josef and his brothers


הקורא את הסיפורים הארוכים והמפורטים, העוסקים לכאורה בעניינים פרטיים של התרחשויות בבית יעקב, אינו יכול לראות לקראת מה מוליכים הסיפורים האלה. רק כאשר מגיעים בסיום אל דברי יוסף בהתוודעו אל אחיו, "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלהים" (בר' מה, ח), רק אז הקורא יכול לחוש, שקיימת כאן תָכנית אלוהית מחושבת. אבל גם יוסף אינו יכול לדעת את התכלית של התוכנית, כי לדעתו התכלית הייתה להציל את המשפחה בשנות הרעב האלה (שם, פס' ה-ז). רק לאחר מותו, בהגיענו לספר שמות, רואים אנחנו את המכלול: הנה בדיוק כך הוצאה אל הפועל ההודעה שקיבל אברהם בברית בין הבתרים, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו, יג). כל הסיפורים שבינתיים הן חוליות בשרשרת שתוביל לקראת ביצוע התוכנית הזאת.

יום שני, 16 בדצמבר 2013

השקיעה וההתנוונות במצרים והתפנית-משה - מחשבות ופוטנציאל חינוכי

פרופ’ יהושע גתי ועינת לנדיס-סטריקוב

פרשת שמות (שמות א, א - ו, א)

Frederick Goodall - The Finding of Moses

ובכן, יעקב מת ונקבר אמנם בקבר אבותיו בכנען, אבל האחיםעל משפחותיהם נשארו במצרים בחסותו של יוסף. הכתוב מציין את מספר בני יעקב ומשפחותיהם, והוא שבעים. זהו אמנם מספר טיפולוגי, אבל שבעים איננו מספר מופרז של אנשי יעקב. חשוב לציין את מניין בני יעקב כדי לעמת את המספר הראשוני של הבאים מצרימה עם המצב הנוכחי המתואר בהפרזה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). החזרה הזאת מנטרלת את הפרו ורבו (וירבו) החיובי לכשעצמו על ידי "וישרצו", שמעורר אסוציאציה של הִתרבות על-אנושית, חייתית. לתיאור ההתרבות באה הקדמה: "וַיָּמָת יוֹסֵף..." (בראשית נ, כו). ומיד "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח). זו איננה הערה אינפורמטיבית גרידא. התנ"ך איננו עוסק בזה. הערות בלבוש אינפורמטיבי הן פונקציונאליות, בעלות מגמה המתבהרת לאור התפתחות הסיפור. 

יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

מהחולם לחכם: יוסף במצרים וראשית התפנית

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת מקץ  (בראשית מא, א - מד, יז)
שוב חלומות. ושוב יוסף מעורב, והפעם לא הוא החולם, האסיר כבר איננו חולם אלא מעניק את הפתרון, הוא הפרשן. החלומות מזעזעים:

Adrien Guignet Joseph et Pharaon

שבע פרות טובות נאכלות על ידי שבע פרות רעות מראה. והחלום השני: שבע שיבולים נאות ובריאות נאכלות על ידי שבע שיבולים דקות ועלובות למראה. חרטומי מצרים נזעקים ואין פותר. ואז שר המשקים של פרעה מספר על עבד עברי אסור בבית האסורים, שהשכיל לפתור חלומות בדייקנות. האסיר הוזעק אל פרעה, המספר לו בפירוט את החלומות, והאסיר, יוסף, פותר: מדובר בשבע שנים טובות, שתלווינה בשנות בצורת שיביאו רעב.

יום שישי, 13 בדצמבר 2013

Congratulations to Prof. Shalom Paul

Prof. Shalom Paul

Shalom M. Paul, Isaiah 40–66: A Commentary



Paul examines Isaiah 40–66 through a close reading of the biblical text, offering thorough exegesis of the historical, linguistic, literary, and theological aspects of the prophet’s writings. He also looks carefully at intertextual influences of earlier biblical and extra-biblical books, draws on the contributions of medieval Jewish commentators, and supports the contention that Second Isaiah should include chapters 55–66, thus eliminating the need to demarcate a Third Isaiah.

שלג על עירי

יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

Nissim Dana, Ariel University
The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

At the time of the establishment of the State of Israel, the country’s Druze population numbered some 15,000; today, there are about 130,000 Israeli Druze, who reside on the Carmel mountain range, in Upper and Lower Galilee, and on the Golan Heights.
The establishment of the State was a formative event in their lives, since for the first time in their history, the Druze gained religious freedom, something they had never experienced in the course of a thousand years. This turning point in the life of the Israeli Druze had implications for the relationship that developed between them and the Jewish population.  An interesting closeness was created between the two peoples, for which there are a number of prominent manifestations: linguistic, mental and cultural. 

יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

"אימוץ" שמות יהודיים על-ידי דרוזים: היבט של אסימילציה תרבותית

נסים דנה, אוניברסיטת אריאל

ברחבה של קבר יתרו (נבי שועיב)
עם הקמת מדינת ישראל מנתה העדה הדרוזית כ-15.000 נפש, וכיום מגיע מספרם לכדי130.000 נפש, המתגוררים בכרמל, בגליל העליון ובגליל התחתון וברמת הגולן. הקמת המדינה הייתה מאורע מכונן בחייהם, שכן לראשונה בתולדותיהם הם זכו לחירות דתית שמעולם לא היתה להם במהלך  אלף שנות קיומם. לתפנית זו בחיי דרוזי ישראל היו השלכות חשובות על מערכת היחסים שהתפתחה בינם לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. אף נוצרה קירבה תרבותית מעניינת בין שתי אוכלוסיות אלה. לכך יש מספר ביטויים בולטים לשוניים ובדרכי חשיבה תרבותיות.

יום שני, 9 בדצמבר 2013

קץ התקופה: מות יעקב וגורל השבטים

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויחי -  בראשית מז 28- נ' 26
רמברנדט, יעקב מברך את אפרים ומנשה


ימיו של יעקב תמו. הוא נמצא עתה במצרים בחיק בנו היקר יוסף ועם כל בניו ומשפחותיהם. ההבטחה הגדולה לאברהם, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז), הועתקה ליצחק, שמעולם לא עזב את הארץ, וכעת הלפיד עובר ליעקב שכבר עזב את הארץ, אם במנוסה לחרן ואם מרצון למצרים, שם גם ימות. ומהי הדרישה של האב הקשיש מיוסף השר המצרי הכול יכול? "אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (מז, כט). הקשר לארץ חוזר ומודגש. לפני מותו אוסף יעקב את בניו ואומר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. זוהי נבואה שנודע לה כוח מאגי מהאיש הנוטה למות, נבואה המעצבת את בניו ומאפיינת את מהותם. לא רק דברים טובים אומר הוא להם אלא גם מילים קשות בעלות אופי דטרמיניסטי. אירועים חמורים שבוצעו על ידי כמה מבניו קבעו את גורלם. כך ראובן הבכור הביולוגי מואשם שבגד באביו וחש לתפוס את מקומו. התוצאה על מעשיו מצויה בברכה ליהודה, הוא זה שיעמוד בראש אחיו. גם שמעון ולוי זוכים למילים קשות מאוד: "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (מט, ו). לא נשכחה להם נקמתם המרושעת באנשי שכם. יהודה זוכה לתשבחות ומוכרז כמנהיג על אף שאינו הבכור, התנהגותו ובפרט כוח דיבורו החכם הכריעו עבורו.