קורות: היסטוריה מקוצרת
בְּכָל זְמַן מֵחָדָשׁ קָם אַבְרָהָם
אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: לֵךְ לְךָ
וְהוֹלֵךְ אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת.
בְּדוֹרוֹתָיו עָרַךְ הוּא עֵצִים
וַאֲבָנִים לִבְנוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ
אֶת אָהֳלוֹ, אֶת בֵּיתוֹ
מֵאָז נֶאֱחַז אַבְרָהָם
בַּסְּבַךְ
בֵּין הַזְּמַנִּים
בֵּין הַיְּתָרִים
בֵּין הַבְּתָרִים
בְּסַרְגֵּל הַדּוֹרוֹת.
אַבְרָהָם הוּא. וְיִשְׁכֹּן לְבָדָד.
קָם מִן הָאֵפֶר שׁוּב וְשׁוּב.
וְנֶעֱקַד.
מֵת וְחַי, חַי וָמֵת.
לְעוֹלָם וָעֶד.
* מתוך: בלפור חקק, "משורר של חצות", 2010.
המשורר בלפור חקק
מפקח במשרד החינוך, מזכירות פדגוגית
חתן תנ"ך עולמי לנוער (1965)
יו"ר אגודת הסופרים העברים (2011-2005)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה