יום ראשון, 26 במרץ 2017

בכמה מכות הוכו המצרים?

סבינה סעד, מכות מצרים
אם ישאל השואל: בכמה מכות הוכו המצרים? עשוי הנשאל להיעלב, שהרי כל ילדה וילד יודעים את התשובה המסופרת בתורה - עשר מכות (שמות ז-יא). והנה, השקפה שונה עולה מן המזמורים ההיסטוריים שבספר תהילים, המונים את מכות מצרים (עח, מד-נא; קה, כח-לו). בשני המזמורים מניין המכות הוא שבע, שאף הוא, כמו המספר עשר, מספר של שלימות. 
במזמור עח, המציג את כפיות הטובה של עם ישראל נוכח חסדי אלוהיו עמו, נזכרות המכות כחלק מחסדים אלה. המכות נחלקות במזמור זה לשלושה צמדים ולמכה שביעית בודדת. שתי המכות הראשונות, מכת הדם ומכת הערוב-צפרדע (פסוקים מד-מה), עניינן בשתייה ובאכילה: המכה הראשונה הביאה לכך שהמצרים לא יכלו לשתות (’ויהפוך לדם יאוריהם / ונוזליהם בל ישתיון‘), ואילו המכה השנייה עיקרה במצרים הנאכלים על ידי הערוב (’וישלח בהם ערוב ויאכלם‘). הצמידות בין בנות הזוג השני, הארבה והברד (פסוקים מו-מז), מובהקת יותר: שתי מכות אלה הביאו להשחתת היבול. כל מכה ומכה מזכירה פעמיים את היבול הנשחת. במכת הארבה: ’ויתן לחסיל יבולם / ויגיעם לארבה‘, ובמכת הברד אף מזהה המשורר את היבול הנשחת בסוגים מסוימים של צמחים: ’יהרוג בברד גפנם / ושקמותם בחנמל‘. הצמד השלישי (פסוקים מח-נ) עניינו בשתי מכות של דֶבר, דבר בבהמה ודבר באדם. פתיחת הצמד במילים ’לדבר הסגיר‘ יוצרים מסגרת ספרותית נאה לשתי מכות אלה. מכת הדבר באדם, הנזכרת בסיומו של הצמד השלישי, משמשת כמעבר הולם למכת השיא, השביעית, מכת המוות הפוגעת ב‘כל בכור במצרים‘ (פסוק נא). 
מזמור קה מספר בנפלאות ה‘ עם עמו, מימי האבות ועד להנחלת הארץ לבני ישראל. נפלאות אלה נועדו לעורר את העם לשמירת המצוות (פסוק מה), וביניהן נמנות שבע מכות מצרים שעוררו את המצרים לשלח את ישראל. אף כאן נחלקות שבע המכות לשלושה צמדים ולמכת שיא, שביעית. צמד המכות הראשונות (פסוקים כח-כט) מציין הפיכות בטבע: הפיכת האור לחושך והפיכת המים לדם. הצמד הבא (פסוקים ל-לא) עניינו בבעלי חיים המציקים למצרים, בלא לגרום לנזק של ממש: ’שרץ ארצם צפרדעים / בחדרי מלכיהם: אמר ויבא ערוב / כינים בכל גבולם‘. בצמד השלישי (פסוקים לב-לה) יש משום מפנה והחרפה. נזקם של הברד והארבה הוא ניכר, ופגיעתן של שתי המכות ביבול היא קשה: ’נתן גשמיהם ברד / אש להבות בארצם: ויך גפנם ותאנתם / וישבר עץ גבולם: אמר ויבא ארבה / וילק ואין מספר: ויאכל כל עשב בארצם / ויאכל פרי אדמתם‘. ההחמרה בצמד השלישי מתבטאת גם באורך התיאור, המגיע לכדי ממדיהם של שני הצמדים הראשונים גם יחד. החמור בנזקים הוא, כמובן, במכת השיא, השביעית, מכת הבכורות (’ויך כל בכור בארצם‘ [פסוק לו]). מכת הבכורות סוגרת אפוא את שלושת מנייני המכות שבמקרא, השונים במספרן ובסדרן של המכות - עשר המכות שבתורה ושבע המכות הנזכרות בשני מזמורי תהלים. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וארא (תשס"א 2001)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה