יום שישי, 27 ביוני 2014

לגעת בפסוקים - התנ"ך כאבן בניין בזהות היהודית

ראיון עם משה שחר לרגל צאת המהדורה השנייה של ספרו:
משה שחר (אסף וערך), לגעת בפסוקים: אסופת פנינים מהתנ"ך, בית הספר הראלי העברי (חיפה), מהדורה ראשונה תשע"א 2011, מהדורה שנייה תשע"ג  2013

משה שחר הוא במקצועו מהנדס אלקטרוניקה שעוסק בתחום של פיתוח לוויינים. עוסק בתנ"ך כתחביב.
משה שחר, מדוע לעסוק במקרא, שהוא ספר שאולי כבר התיישן.
אני מרגיש שהעם היהודי נמצא בעידן של משבר זהות, וראוי שהוא יחזור ויאמץ את המקרא, כאֶבֶן פִּינָּהּ בזהותו הלאומית המתחדשת. לבניית שָׂפָה אֶחָת במובן הרחב של הביטוי - מָסֹרֶת, מוֹרָשָׁה, תַּרְבּוּת ולָשׁוֹן. התנ"ך צריך להיות מקור השראה לחינוך הנוער: לציטוט, לאזרחות, להטמעת ערכים, להכרת הלשון ושורשיה. צריך להודות, שמערכת החינוך לדורותיה נכשלה בהשגת המטרה הזאת. עָלְתָה עַל לִבִּי מַחֲשָׁבָה, שהצלילה למעמקים, כדי לשלות אוצרות אשר הִתְקַדְּשׁוּ לפני אלפי שנים - היא שתיצוק תוכן בזהות היהודית שלנו, דווקא בָּעֵת הַזֹּאת. התנ"ך הוא השורש, ממנו גדל עֵץ חַיִּים, שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. העם היהודי ניזון מפירותיו לכל אורך דִּבְרֵי הַיָּמִים ולנו אַיִן בִּלְתּו.
רב סעדיה גאון אמר: "אין אומתנו אומה כי אם בתורותיה", ח”נ ביאליק אמר, שמקורותינו העתיקים הם בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה, ועמוס עוז - "יהא המקרא מקור להשראה, גם בעבור אלה  שחדל המקרא להיות להם מקור לסמכות".

מה היא המטרה שהצבת לך בספרך "לגעת בפסוקים"?
בשתי מילים: הנגשת התנ"ך. 
הבה נודה: תנ"ך הוא ספר ארוך וחלקים גדולים ממנו ניתנים להבנה רק עם פרשנות צמודה. ויש גם חלקים משעממים... תנ"ך צריך ללמוד, אי אפשר לקרוא אותו בְּ"כֶּיף". 
החזון שלי הוא ליצור ספר שיהיה צֹהַר למקרא, לקיים את דברי חבקוק: לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ.

האם ספרך הוא תקציר של התנ”ך?
הייתי מאפיין את ספרי כאיסוף מוקפד ועקבי של פסוקי התנ"ך. עברתי על כל התנ"ך מספר פעמים, וכמו סטודנט, סימנתי ב MARKER את הפנינים שמצאתי ויצרתי מחרוזות. רציתי ליצור סיפור נהיר, רצוי קצר, המתאים לדור האינסטנט, ה-SMS  וה-  Facebook. לא שיניתי את הטקסט, לא שיניתי את הסדר, הדגשתי בכחול את הניבים וביטויי הלשון. הוספתי כ-600  כותרות, לפני כל קטע וסיפור. בתנ"ך שלם יש למעלה מאלף עמודים. בספרי יש כמאה ושישים עמודים של טקסט תנכ"י. את העבודה הגמורה, העברתי לבדיקה של מומחים שעיסוקם הראשי הוא תנ"ך". 

ראיתי שיש בספרך נספחים. מהם?
עץ יוחסין, טבלת מלכים ונביאים, רשימת פסוקים לפי נושאים, מטבעות לשון (2500 ערכים ממוינים מאלף ועד תיו) ורשימת ממצאים ארכיאולוגיים. 

במה התמקדה האסופה? 
בסיפורת: להטיל אור על העֲלִילוֹת החבויות בין דפי התנ"ך, שרובן מרתקות, מציתות דמיון, ומלאות במוּסַר הַשְׂכֵּל.
במורשת: לגולל את דִּבְרֵי הַיָּמִים של עַם יִשְׂרָאֵל. 
בערכים: לדלות ממְצֻלוֹת המקרא ערכים שהיו בסיס לכינון האומה וראויים לכול עת ולכול אדם.
בלשון: ללקט את העושר הלשוני המרהיב של המקרא.

האם חשבת לשלב פרשנות לפסוקים?
ממש לא. נבחרו פסוקים המובנים לדובר השפה העברית ולכל יוֹדֵעַ  סֵפֶר, בָּעֵת הַזֹּאת, ללא צורך בפרשנות. הפרשנות לדעתי עלולה ליצור חיץ.

מה גורם לאדם להתחיל במלאכת נמלים שכזאת? 
בטקס בבית הספר של בני הצעיר פתחה המנהלת במילים:
משה שחר
"חכם יווני אמר...". אחריה מרכזת החטיבה: "גם אני אפתח בציטוט משפט סיני עתיק...". "פתיחות" אלה לא מָצְאוּ חֵן בעיני... סברתי שראוי לשלב פניני חכמה מאוקיאנוס המקורות שלנו. וכך,  דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי: "עֵת לַעֲשׂוֹת". כ- 12 שנים ארכה המלאכה.

איך נולד "הפרויקט"?
שני בניי למדו בבית הספר הראלי. כאשר חשבתי שהספר גמור פניתי לגדעון טרן, סגנו של רון כתרי מנכ"ל הראלי, נתתי לו טיוטא שהפקתי במדפסת ביתית ואמרתי "תעיינו ותעשו בספר כל שימוש שיעלה על לבכם". רון חזר אלי אישית כעבור מספר חודשים וביקש להוציא לאור את הספר באמצעות תרומה של משפחת אבוקסיס וכך היה.

הספר מעוטר בתחריטים של גוסטב דורה. מדוע בחרת בהם?
דורה הוא הצייר המפורסם ביותר של ציורי תנ"ך, וכילד, גדלתי עליהם. 

מהו קהל היעד של הספר?
אני רואה בו בן לוויה ללימודי ספרות, לשון, מסורת, יהדות, ערכים, אזרחות, וכמובן תנ"ך. 
אני מקוה שהספר יהיה כלי עבודה בכל בית ועל כל שולחן. בן לוויה. חבר לחיים ולא מונומנט בארון. התנ"ך הוא גשר להתחדשות הזהות היהודית ו"הנגיעות בפסוקים" הן סוג של גשר לתנ"ך. 

מהי העצה הכי טובה שקיבלת במהלך עבודתך על הפרויקט?
להגיד "די". הספר גמור. שכן אין למלאכה סוף מוגדר. אם לא הייתי עובד על הוצאת המהדורה הראשונה תחת אילוץ של זמן, כסף ו"לקוח" (מנהל הראלי והתורם), הייתי עובד על הטיוטא עד עצם היום הזה.

האם אתה מרבה לעשות שימוש בשפה התנכ"ית?
בהחלט. לשני ילדיי, בני הבכור ובתי, הקראתי מתחת לחופת הנישואין 'שבע ברכות', נוספות לברכות המסורתיות, שהיו מחרוזת של פסוקי מקרא. אני שולח למשפחתי כמעט כול שבוע MAIL שנקרא "פסוק שבועי" הדן בענייני דיומא של המדינה, החברה או המשפחה ובאירועים בעבודה אני מקריא לעיתים נאום קצר שבנוי מפסוקי מקרא.

עכשיו שהפרוייקט הסתיים, מה הלאה? תחושה של ריק או שיהיה גם "לגעת בפסוקים חלק ב'"? 
"ריקנות? אני? מה פתאום. אני שייך לאלה שגם בגיל 64 הכול מעניין אותם, ולכן קשה לי לבחור ולהחליט במה אעסוק כאשר אהיה גדול... 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה