יום שבת, 1 בנובמבר 2014

דבר והיפוכו - בעקבות פרשת לוט ובנותיו (בראשית יט)

משׁה שׁפריר, משורר

לְאַחַר מַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה "וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: 
אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; 
לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנְשְּכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע".

 oil on canvas  h 140 cm × w 204 cm  Hendrick Goltzius 1616 
מָוֶת וְאַלְמָוֶת, שָׁחוֹר וְלָבָן;
שֶׁקֶר וֶאֱמֶת, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב.

"הִמָּלֵט עַל נַפְשׁךָ, אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ"
- הֵאִיצוִּ בִּסְדוֹם שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט,
אֲשֶׁר הִצִּיעַ לֶהָמוֹן הַצָּר עַל בֵּיתוֹ
לֶאֱנֹס אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת שְׁנֵי אוֹרְחָיו;
וְסוֹפוֹ שֶׁבְּנוֹתָיו אָנְסוּ אוֹתוֹ,
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה בְּמִטָּתוֹ, 
לְאַחַר שֶׁהִשְׁקוּהוּ יַיִן עוֹד וָעוֹד
עַד נְפִילָתו לְשֵׁנָה שֶׁל שִׁכְּרוּת;
וְכָל-זאת כְּדֵי לְהַצִּיל מֵאֲבַדּוֹן
וּלְחַלֵּץ מִכִּלָּיוֹן אֶת כָּל-הָאֱנוֹשׁוּת.


משׁה שׁפריר הוא משׁורר וחוקר, סגן יו"ר אגודת הסופרים, מחַבֵּר שני ספרי שירה בנושאי התנ"ך: "שִׁירֵי קַיִן וְשִׁירֵי מִקְרָא אֲחֵרִים" (הוצאת תמוז, 2000) ו"שִׁירֵי חִידוֹן הַתָּנָ"ךְ" {הוצאת ירון גולן, 2006). 







2 comments:

  1. לוט ונח, שני צדיקי עולם, הביטו וראו כיצד מוחק פרי הגפן את צדיקותם כלא היתה. אף על פי ששני הסיפורים מתועדים לראשונה בכתובים שלנו, היהודים, יישום המסקנה הכול-כך ברורה - איסור שתיית פרי הגפן - לא מופיע אצלנו אלא רק בכתבי הקודש של המוסלמים - הקוראן.

    שתי אפשרויות עומדות בפני: פשט - המוסלמים שכתבו את הקוראן היו חכמים מן היהודים; דרש - איסור שתיית פרי הגפן כן הופיע בגרסה קדומה של התורה שלנו אך נמחק ולקוראן הגיעה הגרסה הקדומה.
    מדוע היה חשוב לכותבי התורה להתעלם מן הנזק שגורם היין (וחומרים משכרים נוספים)? אין זאת אלא שהשימוש ביין היה מרכיב חיוני בפולחן בבית המקדש. כאשר היה הכוהן נוסך יין על המזבח החם היו אדי האלכוהול מתפזרים באוויר ומגיעים לריאותיהם של הסוגדים ומשרים עליהם מגוון של רגשות הטובים לעסקי הקודש. כזהו גם השימוש בקטורת (היום אנחנו מכירים את המושג "קטורת" כמכוון לחומר הנותן ריח טוב בלבד, אך בתקופת המקרא יתכן שקטורת היתה עשויה מחומרים משכרים כדוגמת עסיס הפרג או שמן הקנבוס).

    המקרא מציג הרבה חיכוכים בין כוהני מקדשים לבין נביאים. בעוד הנביאים התמקדו בשאלות מוסריות, התמקדו כוהני המקדשים בטקסים. עמוס, בנבואתו "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" מתריע על שתיית יין: ...יין ענושים ישתו ... (פרק ב, פסוק ח), ... ותשקו את הנזרים יין ... (פרק ב, פסוק יב).

    באסלאם אין כוהנים. אל הקוראן התגלגלה מסורת נביאית של המקרא אשר הכילה, כך אני סבור, איסור מפורש על שתיית יין.

    השבמחק
  2. "יין ישמח לבב אנוש".
    שכרות - מסקנה חפוזה.
    קאנביס - מעט = מרפא
    הרבה = איבוד דעת.
    מהיום, כל דבר במידה, גם קוקה-קולה. גם מים -"פת בלחם תאכל ומים במשורה תשתה" למה לשתו המידה ? עודף מים גורם לדילול המלח בגוף ומביא את הגוף לכדי סכנה.
    מסקנה.
    כל דבר במידה.

    השבמחק