יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

יונה הנביא מספר את סיפורו

מוסד ביאליק
ד"ר ערן ויזל, אוניברסיטת בן גוריון

סִפּוּרִי יָבֵשׁ כְּרוּחַ קָדִים. עוֹרֵךְ סִפְרוּתִי 
הַמְכַבֵּד עַצְמוֹ הָיָה פּוֹסֵל אוֹתוֹ עַל הַסַּף.
הֲרֵי בָּחַרְתִּי שֶׁלֹּא לִבְרֹחַ. יְתֵרָה מִזֹּאת.
עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי אַגִּיעַ לְנִינְוֵה מַהֵר יוֹתֵר 
בְּהַפְלָגָה מְדוּדָה לְאֹרֶךְ רְצוּעַת הַחוֹף
לְאַחַר מְנוּחָה הֲגוּנָה בְּבֶטֶן הָאֳנִיָּה אֶתְיַצֵּב 
בְּכִכַּר הַשּׁוּק רַעֲנָן וּמְשַׁכְנֵעַ בִּמְיֻחָד.
אֶלָּא שֶׁכְּנַף מְעִילִי נִתְפַּס בְּגַלְגַּלֵּי הָעֲלִילוֹת רַבּוֹת הָרֹשֶם.
הַמַּלָּחִים הִתְעַקְּשׁוּ לְהַשְׁלִיכֵנִי מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה
אַף שֶׁמּוּכָן הָיִיתִי לִקְפֹּץ.
הַמַּיִם חֲמִימִים בְּעוֹנָה זוֹ שֶׁל הַשָּׁנָה
לֹא הָיָה דָּג
גַּלִּים שַׁמְנוּנִיִּים נְשָׂאוּנִי אֶל הַחוֹף.
דַּיָגִים פַּטְפְּטָנִים קִבְּלוּ אֶת פָּנַי,
מְזַהִים מַעֲשֵׂי כֶּשֶׁף וְנֵס בְּכָל חֲרִיגוּת
לְנֶגֶד עֵינַי רָאִיתִי כֵּיצַד נִרְקָמוֹת אַגָּדוֹת
מִן הֶחֳמָרִים הַדַּקִּים בְּיוֹתֵר: חוּטֵי אַצָּה שֶׁהִסְתַּבְּכוּ בִּזְקָנִי.
גַּל שָׁחֹר שֶׁהִתְרוֹמֵם לְפֶתַע. שְׁקַעֲרוּרִית רְחָבָה בַּחוֹל 
שֶׁנִּשְׁכַּבְתִּי בָּהּ לְהָשִׁיב נְשִׁימָה לְאַחַר הַשְּׂחִיָּה הַמְאֻמֶּצֶת.
פִּיהֶם נִפְעַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. עֵינֵיהֶם מָלְאוּ דְּלֵקָה.
לֹא הָיָה לִי לֵב לְהַעֲמִיד אֶת הַדְּבָרִים עַל דִּיּוּקָם.
נָטַלְתִּי חֵלֶק בַּחֲגִיגַת הַבּוּרִים שֶׁהִתְלַהֲטָה עַל הַחוֹף
חָבְשׁוּ לְרֹאשִׁי סוּף
מִישֶׁהוּ אָפַף אוֹתִי בְּקִלּוּחִים דַּקִּיקִים שֶׁל מַיִם.

אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, גָּמָאתִי בִּשְׁלֹשָה יָמִים.
פְּרָט זֶה לֹא סֻלַּף. הַשְּׁמוּעוֹת עַל בּוֹאִי
גָּמְאוּ אֶת הַמֶּרְחָק מַהֵר יוֹתֵר. הָעִיר מֹרְקָה וְצֻחְצְחָה.
נָשִׁים קִבְּלוּנִי בְּשִׁיר וּבְצִלְצוּל פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ.
יְלָדִים לְבוּשִׁים בְּלָבָן הִסְתַּחְרְרוּ סְבִיבִי כְּפַרְפָּרִים.
הוּבַלְתִּי אֶל כִּכַּר הָעִיר. מִישֶׁהוּ תָּמַךְ בְּיָדִי.
נֶעֱמַדְתִּי עַל בִּימָה קְטַנָּה. מַה נּוֹתַר לִי לוֹמַר?
קָצַבְתִּי זְמַן לְסִלּוּק חֲטָאִים. לִמְלֹא הָעַיִן
הִנְהֲנוּ לְעֻמָּתִי רָאשִׁים נִלְהָבִים. מָחֲאוּ כַּף בְּהַסְכָּמָה

הַטֶּקֶס תַּם. אֲנָשִׁים הִתְגּוֹדְדוּ סְבִיבִי, הִפְצִירוּ בִּי לְהִשָּׁאֵר
הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו,
נִסָּה לְפַתּוֹתֵנִי בְּדִבְרֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה.
מִשֶּׁרָאָה כִּי אֲנִי נָחוּשׁ לְהִסְתַּלֵּק נִסָּה לְהַרְשִׁים אוֹתִי
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי הָעִיר לְמַלֵּא אֶת צַוָּיו,  
מֻפְרָכִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ
כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מְסָרֵב לֶאֱכֹל – יָצוּמוּ גַּם הָאֲחֵרִים
וּמָזוֹן יִמָּנַע אַף מֵהַבְּהֵמוֹת,
הוֹאִיל וּבְגָדַי מָלְאוּ זֻהֲמָה בַּדְּרָכִים –
יִלְבְּשׁוּ גַּם נְתִינָיו סְמַרְטוּטִים וְשַׂקִּים.
רָאִיתִי שְׁנַיִם מִמְּשָׁרְתָיו רוֹדְפִים אַחַר עֵז סוֹרֶרֶת,
מְבַקְּשִׁים לְכַסּוֹת בְּבַד אֶת פַּרְוָתָהּ הַמַּבְרִיקָה.

כְּשֶׁעָלָה בְּיָדִי לָצֵאת מֵהָעִיר הִכְּתָה הַשֶּׁמֶשׁ מִמֶּרְכַּז הַשָּׁמַיִם
הוֹסַפְתִּי לָלֶכֶת כִּבְרַת דֶּרֶךְ, רַקּוֹתַי פּוֹעֲמוֹת.
נִשְׁכַּבְתִּי מְעֻלָּף בְּצִלּוֹ שֶׁל קִיקָיוֹן
קוֹלוֹת צְחוֹק רָמִים הֶעִירוּנִי.
נְעָרִים קְטַנִּים הִתְנַדְנְדוּ עַל עַנְפֵי הָעֵץ
קוֹלְעִים זֶה בָּזֶה מִפֵּרוֹתָיו הַשְּׂעִירִים
צְחוֹקָם הַמִּתְגַּלְגֵּל נָעַם לִי.
אֶת שֶׁאֵרַע אַחַר כָּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר.
קְרָאק גָּדוֹל פִּלֵּחַ בָּאֲוִיר. גֶּזַע הַקִּיקָיוֹן נִבְקַע לִשְׁנַיִם 
וְקַן תּוֹלָעִים רוֹחֲשׁוֹת נִתְגַּלָּה לְעֵין כֹּל. אַחַד הַנְּעָרִים נֶחְבַּל קָשׁוֹת.
כַּמִּסְתַּבֵּר, עֵץ זֶה נִשְׁתַּל בִּידֵי הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ לְצִיּוּן אֵרוּעַ מַלְכוּתִי.
הַנְּעָרִים נִעֲרוּ אֶת הַתּוֹלָעִים וְנִסּוּ לְקָרֵב אֶת חֶלְקֵי הַגֶּזַע זֶה לָזֶה
אַחַר כָּךְ הִתְיַשְּׁבוּ עַל הַקַּרְקַע בּוֹכִים.
רוּחַ חֲרִישִׁית נָשְׁבָה עַל פָּנֵינוּ. חָרָה לָהֶם עַד מָוֶת
מַה יָּכֹלְתִּי לוֹמַר?

לַשָּׁוְא הִצַּעְתִּי כִּי יַכְחִישׁוּ כָּל קֶשֶׁר לָעִנְיָן
תְּלוּ אֶת הָאָשָׁם בַּתּוֹלָעִים
אָחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת תּוֹלַעַת מִתְפַּתֶּלֶת
נוֹאַשְׁתִּי. יְהֵא כָּךְ. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְהוֹסַפְתִּי לִצְעֹד.
צַעֲרָם עוֹד לִוַּנִי יָמִים אֲרֻכִּים. קִוִּיתִי שֶׁעָנְשָׁם לֹא יִהְיֶה חָמוּר.
פַּעַם פַּעֲמַיִם אַף הֵרַמְתִּי קוֹל תְּפִלָּה בַּעֲבוּרָם.
כְּסִיל זָקֵן שֶׁכְּמוֹתִי. לֹא עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר 
יְגַלְגְּלוּ אֶת הָאַשְׁמָה עָלַי.
יְשַׁרְשְׁרוּ אֶת הָאֵרוּעִים לְרֶצֶף
וִיחַלְּצוּ עַצְמָם לְלֹא פֶּגַע.

ערן ויזל, "יונה הנביא מספר את סיפורו", הלכנו הרחק עד הנה, סדרת "כבר" בעריכת ליאת קפלן, מוסד ביאליק, ירושלים 2012,  עמ' 32-30.


שני ספרים של ויזל אמורים לראות אור בקרוב: ספר השירה "ממתינים לזאב" והרומן "בשבחי הבדידות".
ראו גם:
ערן ויזל, שאלת ההקשר הנכון.
ערן ויזל, פשר חבקוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה