יום שני, 31 באוקטובר 2016

נֹח פותח צוהר לתיבה

בלפור חקק, משורר


יָרַד מַבּוּל עַל נֹחַ
נֹחַ עָשָׂה תֵּבָה
כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לְהָבִין אוֹתוֹ
מִלֵּב אֶל לֵב
הוּא עָשָׂה חַלּוֹן בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן
שֶׁיּוּכְלוּ לְהָצִיץ אֶל סְפָרָיו
וּלְהָבִין מִקְצָת מַה שֶּׁהוּא כּוֹתֵב

יום שישי, 28 באוקטובר 2016

הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה (איוב ט', י"א): המתבוננים המשתאים - וינייטה לפרשת בראשית

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

‏וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם
הדרך הנראית סלולה אל האמונה בבורא עולם המשגיח על מעשי בני האדם, שומר להם שכר על שעושים את רצונו ונפרע מהם אם אין מקיימים מצוותיו, עוברת דרך ההתבוננות בפלאי הבריאה מעוררי ההשתאות. הפגישה עם שלמות חוכמתו, עם עוצמת גדולתו של הבורא, מכניעה את המתבונן המשתאה לראות גם את  עצמו כחלק מן הבריאה, וכשם ששמים וארץ, כל אשר בם, מתקיימים מכוח הציות לצווי ההרמוניה הקוסמית מיסוד רצון צורם - כן מתקיים גם המתבונן המשתאה, האדם, הנענה לרצון יוצרו. איוב על ייסוריו, הוא במתבוננים המשתאים, במעידים כי היא עיגנה בו את האמונה, "עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד אֵ֥ין מִסְפָּֽר. הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה, וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ" ? (איוב ט', י"א). הקורא הרגיש  יתרשם כי איוב אינו נשען על הכרה כי יש  זיקה  מוכחת בין בורא נפלאות היקום לבין קבלת עול מלכותו באמונה. הוא לא שם, לא במחוז ההנחות ולא במחוז ההוכחות. הוא מדבר את ליבו, שואל קבל עם, גם קבל כל מי שמייסר אותו על שהוא מקבל את דין יוצרו, 'היעלה על הדעת כי אעבור על פני בורא עולם "וְֹ֣לא אֶרְאֶ֑ה, וְֽלֹא אָבִ֥ין"? ההתבוננות המשתאה גואלת לדידו משבי הספק את האמונה ואת קבלת עול מלכות אלוהיו. 

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

פפירוס מהמאה ה-7 לפנה״ס המזכיר את שמה של ירושלים בכתב העברי הקדום

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

צבא העתונאים, הצלמים וטכנאי הקול שהגיעו בצהרים לקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל שבירושלים לא יכול היה שלא לחוש בהתרגשות העצומה שבאוויר. היא היתה כל כך סמיכה עד שדומה עליך שיכולת לחתוך אותה בסכין. ממצא חשוב מאין כמותו עתיד היה להחשף תוך זמן קצר לציבור - פפירוס מתקופת בית ראשון, כתוב בכתב העברי הקדום, הנוקב בשם ירושלים! 

יום שני, 24 באוקטובר 2016

נשים בתפקידי רב - ניצנים וניפוץ חלקי של תקרת הזכוכית

הדה רכניץ, מרצה וחוקרת בנושאים אמריקאיים


הישגן הגדול ביותר של הפמיניסטיות היהודיות בארה"ב, היה הסמכתן לרבנות של נשים וקבלתן לתפקידים דתיים נוספים. היו כבר בהיסטוריה נשים שנחשבו כרבניות. אך הן לא הוסמכו לכך בדרך הקונבנציונאלית.
"התנאית" אסנת ברזאני (כנראה  1670-1590), הייתה נכדתו של הרב המקובל נתנאל ברזאני וביתו של הרב שמואל הלוי בראזני, רב ידוע מאד בכורדיסטאן שפסיקותיו היו חשובות לקהל המקומי. נראה שהוא לימד את ביתו (לא היו לו בנים ) לא רק תורה כי אם גם קבלה. אסנת העריצה את אביה וראתה בו את מלך ישראל. באחד ממכתביה, תיארה אסנת את דרך חינוכה "מעולם לא עזבתי את פתח ביתי או יצאתי החוצה; הייתי כמו נסיכת ישראל... גדלתי בחיקם של מלומדים, שהיו קרובים לאבי, ע"ה. אף פעם לא לימדו אותי עבודה אחרת, פרט ללימוד הקדוש". היא נישאה לאחד מתלמידיו המבריקים ביותר של אביה, רבי יעקב בן יהודה מזרחי, שהבטיח לאביה שלא יאלץ אותה לבצע עבודות בית מכל סוג שהוא ויאפשר לה להתמקד בלימוד התורה ("והוא (אבי) הכריח את בעלי להישבע שהוא לא יאלץ אותי לבצע כל עבודה והוא אכן התנהג כפי שנצטווה.

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם וקדושת הזמן הזה - וינייטה לסוכות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
בשלהי פרשת וילך, בה מדבר ה' פה אל פה אל משה עבדו, בלשון יחיד אישית ואינטימית מאין כמוה "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ... הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ " (דברים ל"א,י"ד-ט"ו) נאמרות גם המילים "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"  בלשון רבים, אתה ויהושוע, ומיד, בניגוד לכל הגיון דקדוקי רציונלי פנימי, חוזר הפסוק ללשון יחיד האינטימית ואומר " וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" – במפיק בהא', אתה לבדך - "לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם,י"ט). לא ייפלא ממנו כי החדירה מעוררת התמיהה של לשון רבים אחת למקבץ לשונות יחיד תכופות, מערערת את עמידתם היציבה של הפרשנים על קרקע הפשט. אין עוררין על העובדה כי על פי הוראת ה' המפורשת, "קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ  וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (שם) נכחו גם משה גם יהושוע במעמד בו נצטוו על הכתיבה ועל ההוראה. גם אין עוררין כי באותו מעמד דיבר ה' מתוך הענן אל משה, "וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל-פֶּתַח הָאֹהֶל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה..." (שם, י"ד–ט"ז) אבל אשר ל"כִּתְבוּ לָכֶם", לשון רבים, נתהסס לו ובא לו ספק. הרמב"ן מתיר ספקו ואומר, "כִּתְבוּ - למשה, כי הוא העיקר, כי ממנו ישמעו וילמדו, והנה משה כתבה, ויהושוע עומד עימו וקורא". אבל רבי חזקיה בן רבי מנוח, ה'חזקוני', פותר ספקו אחרת ואומר, "כִּתְבוּ - ליהושוע אומר הקדוש ברוך הוא כך". הרמב"ן רואה את השקת  תהליך הנחלת התורה לדורות במשה. הוא העיקר. הוא כתב מה שיהושוע לימד. מה היה מלמד לולא הונח לפניו הכתוב? התהליך מתחיל בכִּתְבוּ. ה'חזקוני', רואה את מעשה ה לַמְּדָהּ כמעשה הנותן משמעות לכִּתְבוּ, שאלמלא מלמדים מה שכתוב, מונח הכתוב כאבן שאין לה הופכין, אבל כשמלמדים אותה היא מתחיה ומחיה, ויהושוע, בצמד כִּתְבוּ ברבים, זוכה לבכורת יחיד. הוא האיש  שנצטווה, לא מפי משה אלא מפי הגבורה עצמה,  לקיים את " וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

נחשפו עדויות להבקעת "החומה השלישית" של ירושלים בסוף ימי בית שני

אתר החפירה במגרש הרוסים. 
על הרצפה ניתן לראות את אבני הקלע, עדות מוחשית לקרב שהשתרר כאן לפני 2000 שנה. 
צילום: יולי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות
עדויות לשדה קרב והבקעת "החומה השלישית" שהקיפה את ירושלים בסוף ימי הבית השני, נחשפו ב"מגרש הרוסים" שבמרכז ירושלים. הממצא התגלה בחפירה ארכיאולוגית שערכה רשות העתיקות בחורף האחרון, במקום בו עתיד להבנות הקמפוס החדש של האקדמיה הישראלית הלאומית לאמנות ולעיצוב – "בצלאל". במהלך החפירה, גילו הארכיאולוגים שרידי מגדל שבלט מחומה, ומול חזיתו המערבית של המגדל נמצאו עשרות רבות של בליסטראות ואבני-קלע, אותן ירו הרומאים ממכונות יריה אל עבר שומרי החומה היהודים, אשר ניצבו בראש המגדל.

יום שבת, 15 באוקטובר 2016

שלוש הגבירות - אביגיל, מיכל ובת שבע

הוצאת עתון77

ר. מיפו, שלוש הגבירות, ספרי עתון77, 2016

הספר מוקדש לשלוש הגבירות, אביגיל, מיכל ובת שבע, אשר מחוכמתן למדתי והשתכרתי. וגם לכל אותן נשים נפלאות אשר מוזכרות בתנ"ך, אבל, מי שכתב לא מצא לנכון להזכירן בשמן. יהי הספר הזה יד לזכרן.

התחלתי לכתוב את הספר לפני שנים רבות. בעצם אני יודעת בדיוק את התאריך, זה היה בשנת 1987. רציתי לכתוב סיפור משל קצר על תקופת שלטונם של המלכים שאול ודויד, אבל לאחר שהעמקתי יותר בנושא, הבנתי שלא אוכל לכתוב זאת. במיוחד לאחר שראיתי במו עיני את הגרזינים ואת כלי המלחמה העתיקים במוזיאון. 

יום שישי, 14 באוקטובר 2016

סוכת ארעי מרוממת: וינייטה לחג הסוכות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

לשמה של רות בן דוד מייליקובסקי נוחה עדן
סוכות, סבינה סעד
המפגש הראשון עם הספק, שבלעדיו אין האדם מממש את ייחודו בבריאה, הוא הרגע בו פורץ הארעי את חומת הקבע המקיפה את עולמו של ילד. בינקותו הכל קבע. אהבת האם העוטפת אותו היא נצח. אם חלילה הפקירוהו החיים ליתמות או לניכור, גם היתמות גם הניכור הם נצח. עריסתו, הרצפה עליה הוא זוחל, החול בו הוא משחק, הסיפור המיישן אותו, הבובה הנרדמת עימו, הקולות שעושים שתי וערב של פשר, ושל משאלות, ושל פחד, ושל ניחומים, ושל הברות המצטרפות מאליהן למילים הקוראות לדברים בשמם, הכל נצח. נצח הוא אי שאינו מוקף בזמן. הדרך אל חופיו היא אין סופית. 

יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

ותעמוד לגורלך לקץ הימין

משׁה  שׁפריר, משורר
פיסול: אלכסנדר קירזנר. צילום: יואב מזור. שדרות אלורוב, ירושלים. 
"בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ" – כָּךְ לָחַשׁ הַנָּחָשׁ,
"...וִהְיִיתֶם כֵּאֱלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע".
וְאוּלַי גַם הוֹסִיף וְלָחַשׁ הַנָּחָשׁ לְחַוָּה:
'אַךְ עַד קֵץ יְמֵיכֶם אַתֶּם לֹא תֵּדְעוּ
אֵיזֶהוּ הַיּוֹם בּוֹ מוֹת תְּמֻתוּן'.
וְכָּךְ גַּם אָמְרוּ זִקְנֵי מִיקֶנֵי לַמֶּלֶך אַגַמֶמְנְוֹן: * *
"אַל תִּתְעַמֵּק בְּסוֹף עֲתִידְךָ, חַכֶּה לְבוֹאֹו".
"וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין"- כָּךְ אָמַר הַנָּבִיא דָּנִיאֵל,
"כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ" כָּךְ גַּם קָבַע קֹהֶלֶת.

יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

ברכת גמר חתימה טובה לכל גולשי הבלוג


ברכת הסליחה - בין מקרא ללשון חכמים

אוסי דרורי, האוניברסיטה העברית


ברכת הסליחה היא הברכה הששית בתפילת "שמונה עשרה"  -
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. 
מְחול לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. 
כִּי אֵל טוב וְסַלָּח אָתָּה:  בָּרוּךְ אַתָּה ה', חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוחַ: 
התקבולת ס.ל.ח / מ.ח.ל  מורכבת משורש מקראי שחדל להתקיים בתקופת המשנה- ס.ל.ח, ומחלופתו החז"לית שלא מופיעה כלל במקרא – מ.ח.ל.
הסליחה, המאפיינת את האל בעולם המקראי,  "כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות לד 9) , היא היפוכו של החטא שמאפיין את ההוויה האנושית מאז סיפור קין והבל.

יום שני, 10 באוקטובר 2016

תְּפִלָּת יְהוּדִי חִלּוֹנִי

פרופ׳ יוסי גמזו

"המרחק בּין יהוּדי חילוני ליהוּדי שומר-מצוות הוא מרחק עצוּם,  
אך המרחק בּין כּל אחד מהם לאבינוּ שבּשמיים הוּא אותו מרחק בּדיוּק."
הרב אברהם יצחק הכּהן קוּק

Praying Hands (Betende Hände) by Albrecht Dürer
שָאַלְתְּ אוֹתִי: "הֵיכָן אוֹתוֹ מִקְדָּש-מְעַט שֶל חֶסֶד 
שֶבּוֹ אַתָּה נוֹהֵג לְהִתְפַּלֵּל בְּחֹדֶש זֶה?"
אָמַרְתִּי לָךְ: "אֲנִי אוֹמֵר תְּפִלָּה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת 
הַצַּר וְהַקָּטָן שֶבִּשְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל - מבט מקדים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


צילום: יואב מזור
בלב לבה של ירושלים בירת ישראל נמצאת קרית הלאום. נמצאים בה הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון (הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת), קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית (מדע, מחקר וספורט), בתי ספר (חינוך), נבנית הספריה הלאומית החדשה (ביטוי ל׳עם הספר׳) ונמצאים בה בשכנות זה לזה מוזיאון ישראל (אומנות וארכאולוגיה) ומוזיאון ארצות המקרא. בין שני המוזיאונים הללו  נבנית בימים אלה פנינה חדשה - "הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין". מתחם ארכטקטוני חדשני ורב השראה שנועד לאכסון, טיפול, שימור ומחקר של שרידי התרבות החומרית שנמצאו בארץ ישראל, ועתיד להיות גם מרכז חינוכי שיציג את העבר לאנשי ההווה ודור העתיד. מהפרה-היסטוריה ועד לפני כ-300 שנה. המבנה המשתרע על 35,000 מ״ר תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה ובנייתו אמורה להסתיים בסביבות 2018 (אולי...), ואז הוא ייפתח לקהל הרחב.

יום שבת, 8 באוקטובר 2016

שופר היובל, שופר התרועה, שופר החרם ושופרו של משיח

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'וכך הדבר בנוגע לעבר שלנו [...] הוא כמוס מחוץ לגבולו ומחוץ למחוזו, 
באיזה חפץ גשמי  שלא חשדנו בו אפילו'.  
מרסל  פרוסט  

"לעם היהודי", לדברי הוגה הדעות היהודי-בריטי סיר ישעיה ברלין, "יש הרבה יותר מדי היסטוריה והרבה פחות מדי גיאוגרפיה". הדברים נאמרו בשנינה במענה לשאלה עיתונאית "מה היא הבעיה של העם היהודי?" דומה שפיזור גאוגרפי של עם נטול ארץ לאורך רוב שנות קיומו, ועומק היסטורי של זיכרון הקשור בארץ מיוחלת אליה שאפו הגולים לחזור, חייבו את בני העם היהודי בצמצום מספר חפצי הזיכרון והמשמעות אותם נשאו עמהם בנדודיהם ובמקומות מושבם או אותם יצרו, אספו רכשו או שמרו בזיקה לחפצי קודש וסמלי זיכרון הקושרים בין העבר ההווה והעתיד.

ברית תקוות עולם: וינייטה ליום הכפורים

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה (ב'תמ"ח, 2448) לבריאת העולם הייתה שנה של אירועי יסוד בתולדות האדם היהודי. בניסן בה, יצאו ממצרים. בסיון בה, ניתנה תורה מסיני, בתשרי בה, חל יום הכיפורים ראשון וניתנה מתת התשובה, הסליחה והכפרה לדורות. למחרת, נצטווו ישראל לעשות מקדש וירד ה' לשכון בתוכם.  הכל בשנה  הפלאית האחת ההיא.
 הרוצה להאיר בזרקור כל אחד ואחד מאירועי היסוד האלה, לראות בו עיקר גדול - יגלה צפונות, ויש לו על מה לסמוך, והרוצה להתבונן ברצף, משל הוא אומר כי  לא באה יצירת מצרים אלא כדי לחצות את הים אל סיני, וניתנו מצוות לחיים טובים אבל יש בהן שעונשן מיתה וסוף, ולכך ניתנה 'תשובה' המקיימת את התקווה ואת החיים, ולא ניתן שכר ועונש אלא כמבוא של בינתיים עד שיופנם כי סוף תכלית הטוב הוא עשיית הטוב לשם הטוב, ושיעבוד מצרים אינו תם אלא בחירות שקונים בני האדם בהכינם את ליבם להיות מקדש בו שוכן אלוהיהם תמיד, וכל האירועים אינם אלא אחד - גם הוא יש לו על מה לסמוך. מכל מקום ובין כך ובין כך, מתת התשובה, הסליחה, והכפרה, היא המהפכנית באירועים וראויה גם לדידם של הרואים בכל האירועים אירוע אחד, להתבוננות מיוחדת.

יום שישי, 7 באוקטובר 2016

חידה לקראת יום הכיפורים

עמנואל כהן




לעיל צילום של מסך שאילתה בתוכנת 'מקראות גדולות הכתר', כיצד שאילתה זו קשורה ליום כיפור ומה ניתן ללמוד ממנה בהקשר זה? שימו לב לפרטים שסומנו בריבוע כחול. 
החידה היא, כאשר מריצים את השאילתה, מה מייחד את יונה לעומת אחרים.
חייבים לבצע את השאילתה כדי לתת תשובה מלאה לשאלות שנמצאות תחתיה.
את תוכנת הכתר ניתן להוריד ללא תשלום באתר: https://www.mgketer.org
תיאור מפעל ׳מקראות גדולות הכתר׳ - כאן
את התשובה שילחו ל׳תגובות׳ של פוסט זה. 
*תודה למשה מורבצ'יק על הרעיון לחידה זו.

החידה נפתרה תוך זמן קצר על ידי פותר בשם חגי גלרנטר. כל הכבוד, חגי! הפתרון רב ההשראה וההסבר של מר עמנואל כהן, מופיעים ב׳תגובות׳ לפוסט. 


יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

פרופ׳ ציפי טלשיר ז״ל - מחקר קפדני ואהבת האדם

פרופ׳ כנה ורמן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

במסיבה שנערכה בקיץ 2006, עם פרישתה של ציפי מראשות המחלקה למקרא ארכיאולוגיה והמזרח הקדום התבקשתי לומר מילות ברכה. הבעתי אז סברה שמחבר ספר משלי שרטט את דמותה של ציפי בספרו. 
הֲלֹא-חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. 
בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵידָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה. 
לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה. 
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם.
הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב…
קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר. (ח, א-ה, י)
פסוקים אלה, ואחרים בספר, מעלים תיאור מדויק של פעולתה של ציפי בארבע השנים שבהן כיהנה כראשת מחלקה, כשטרחה להביא את תכנית לימודי המקרא לידיעת הציבור, שדלה ודברה על לבם של סטודנטים וסטודנטיות, הושיטה להם יד, הוליכה אותם במסדרונות המחלקה ובמבוכי הקורסים, סוככה עליהם מפני נפתולי הבירוקרטיה, ועודדה והתאמצה ובקשה להפכם למַשְׂכִּילִים בְּכָל־חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע (דניאל א, ד). 

פרופ׳ ציפי טלשיר ז״ל - תבונת הלב

ד״ר טובה פורטי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
יום רביעי, ג בתשרי תשע״ז, 5 באוקטובר 2016, בית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה

ציפי אהובה שלי, 
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת. זכיתי להסתופף בצל חכמתך וליהנות מחסותך הבוטחת והמנחה שהייתה לי אם ואחות. 
בחודש ינואר האחרון התכנסנו חבריך ומוקירייך לחגיגת ספר יובל לכבודך שכותרתו "ממחבר למעתיק”,* ותכניו המחכימים מסמנים ולו במעט את רוחב היריעה המחקרית שפרשת לפנינו. 

זו הייתה אמורה להיות גם מסיבת הפרישה שלך שבאה לפטור אותך מהוראה בלבד ולהעניק לך רגעים של עונג כולם קודש למחקר. אך כמה אכזר היה הגורל שדווקא לפתחו של אופק טומן הבטחות נפלת למשכב.
ציפי, היית בעיני מופת - אשת חיל של העת החדשה. אישה שמשכילה לשלב זוגיות, הורות וקריירה מקצועית מבריקה. אישה לוחמת להשגת האמת שלה בעולם אקדמי שנשלט על ידי המין הגברי. אישה לוחמת למען איכותו ומעמדו של החוג למקרא, אישה לוחמת למען שילובן של נשים באקדמיה, מנחה בנאמנות חוקרים וחוקרות בראשית דרכם, ובעיקר אישה שאיננה מתפשרת על איכות מחקרית בבחינת נאה דורש ונאה מקיים. 

יום רביעי, 5 באוקטובר 2016

שלום מדם - אני אדם

משה שפריר, משורר
אנשי העפר הראשוניים

"שָׁלום מָדָם, אֲנִי אָדָם
וְלָךְ יִקָרֵא אִשָּׁה,
כִּי מֵאִישׁ לֻקַּחְתְּ,
וַאֲנִי הוּא הָאִישׁ
וְאַתְּ מִמֶּנִּי לֻקַּחְתּ.
אַתְּ עֶצֶם מֵעֲצָמוֹתַי,
צֶלַע אַחַת מִצַּלְעוֹתַי
- שֶנֶּעֶטְפָה בְּבָשָׂר מִבְּשָׂרַי,
כִּי הָיִינוּ גַם יַחְדָּו לְבָשָׂר אֶחָד
לְאַחַר שֶׁסָּעַדְנוּ מִפְּרִי הָעֵץ הָאֶחָד.

יום שני, 3 באוקטובר 2016

שם האחת חנה ושם השנית פנינה. טעימת קריאה מהרומן: ולו שתי נשים

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, ולו שתי נשים, הוצאת אריה ניר , תשע״ב 2012


פיסול: ד״ר ברונו פסקל. צילום: יואב מזור. שדרות אלורוב, ירושלים
פתח דבר של חנה
אולי קראתם על תולדות חיינו במגילת ספר. אבל מה שכתוב שם, על היותי עקרה ועל תפילתי לבן שנענתה, הוא רק אפס קצהו של מה שאירע. היו תשוקות חבויות ומעשים שהתרחשו בסתר, ועל אלה אספר לכם בספרי זה ללא רתיעה. 
אספר על האורַח הנקלה שבו ביישה אותי צרתי פנינה, אך גם על האשמה הכבדה שרבצה עליי בשל מה שעוללתי לה. אספר על הדרך שבה כיפרתי על עווני, דרך קלוקלת שגם בשלה חשתי אשמה. 
אספר אף על המהמורות בחייו של בני, שמואל. הוא נביא ושופט מהולל בישראל, ואיש זולתי וזולת פנינה אינו יודע את אשר התחולל בנפשו, ועד כמה קרוב הגיע לחטא שלא יסולח. ורק בחסד עליון... אבל על זאת עוד אכתוב...

תפילה מדף מחזורי הקטן

יצחק מאיר, משורר
 
תְּפִלָּה בְּיָמִים נוֹרָאִים הָאֵלֶּה
תְּפִלָּה בְּיָמִים נוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּדַף מַחְזוֹרִי הַקָּטָן:
תִּפָּקַחְנָה עֵינַי לִרְאוֹת  מַה קָּרוֹב אֵלַי הָרָחוֹק,
מָה רָחוֹק הַקָּרוֹב כֹּה מִמֶּנִּי,
מַה שּׁוֹקֵל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַל בְּיָדַי
וּמַה קַּל אַף עַל פִּי שֶׁמַּכְבִּיד הוּא עָלַי,
מָה רָם, וְאוֹבֵד בֶּעָנָן עַד אֵינֶנּוּ
וְגַם שָׁמַיִם שֶׁלּוֹ אֵינָם,