יום חמישי, 20 באפריל 2017

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסעה האמנותי של סבינה סעד בין כוכבים וסמלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לזכר האומנים שניספו בשואה
סמלים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בהם. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. הזיקות המורכבות ביניהם נחקרות במפעלה האמנותי היחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד, ולכך תוקדשנה השורות הבאות
הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים מבני שש ומעלה לשאת על בגדיהם בפקודת הנאצים לצורך זיהויים, השפלתם והדרתם המתדרדרת מזכויות האדם. גודלו היה כאגרוף, צורתו מגן-דוד: כי המגן-דוד זוהה עם היהדות כבר מימי הביניים, צבעיו צהוב עם שחור, כי הצבעים הללו מסמלים במסורת הנוצרית בגידה ומוות (שימוש בצבע הצהוב לסימון יהודים לצורך ביזויים היה קיים לפני כן בארצות האיסלאם) ובמרכזו כתובה מילת ״יהודי״ (Jude) בגופן שנראה כשאול מספרים קדומים, לאותת שלסימון היהודים שורשים עתיקי יומין. עיצוב הטלאי הצהוב לא היה אחיד ובארצות שונות בזמנים שונים הוא הופיע בגיוונים שונים. סימון היהודים בעת החדשה ביוזמת הנאצים, היה חלק מאלומת תהליכים, שהובילה בשלב מאוחר יותר לפתרון הסופי - גירוש היהודים למחנות הריכוז והשמדתם
סבינה סעד, בת לניצולי שואה, מנהלת במשך שנים דיאלוג נוקב עם סמל הטלאי הצהוב, שהפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. מעקב אחר יצירתה השופעת חושף נרטיב היסטורי-אישי שמתחיל באירופה של טרום-השואה ומגיע לתקומת ישראל בארצו. לקישור האומנותי-אידאולוגי שהיא יוצרת בין סמל הכוכב שבטלאי הצהוב לבין סמל המגן-דוד שבדגל ישראל תרם בוודאי גם שמו הגרמני של הטלאי הצהוב, ״כוכב היהודים״ (Judenstern). כי זאת לדעת, סעד מתבטאת לא רק דרך הכלים הקלאסיים של הדימויים החזותיים: צבעים, קומפוזיציות, טקסטורות וחומרים, אלא גם באמצעות זיקות ללשון. חלקן גלויות, ומתבטאות בשיבוץ טקסטים ביצירותיה, וחלקן סמויות, ומתבטאות בזיקות מפתיעות בין הדימויים החזותיים למילים בשפה. תהא זו האיטלקית, שהיא שפת האם שלה, או העברית, שהיא השפה שרכשה לה בארץ. בסגנון מופשט, תמציתי וחד היא מתייחסת לזוועות, באה חשבון עם אומות העולם ששתקו או שיתפו פעולה עם הנאצים, מזהירה מפני האנטישמיות המרימה ראש בימינו, ומצביעה על הטלאי הצהוב הרוחש מתחת לפני השטח בהוויה הישראלית העכשווית

ההזמנה - ששים ושמונה שנה לשחרור אושוויץ

יפה לורנצי, משוררת ©


המשוררת, יפה לורנצי, היא אלמנתו של מנשה לורנצי ז״ל, שהיה מתאומי מנגלה.  הנה דבריה:
 מנשה ואחותו התאומה ליא שוחררו באושוויץ - בירקנאו על ידי הצבא הרוסי ביום 27 בינואר 1945. הם שהו בבלוק התאומים לצורך ניסויים מידיו של דר' מנגלה הידוע לשימצה ימח שמו וזכרו. הם היו תאומים בני עשר כשהגיעו לרמפה לאחר מסע מפרך ברכבות המוות, היה זה ערב שבועות הם נולדו בחג השבועות. איתם בקרון היו סבא, סבתא, דודות ובני דודים לרוב, כולם בני משפחת אביהם. תאומים החוצה קרא מנגלה, משפחתם דחפה אותם לעברו. כי חשבו שאמם הגיעה מעיר הולדתם קלויזנבורג שבטרנסילבניה - הונגריה. והיא מחפשת אותם, איזו תמימות! את משפחתם כולה על ילדיהם וטפם שילחו ישירות לקרמטוריום. הם היו משפחות דתיות מנשה וליא לא איבדו את אמונתם בבורא עולם עד יום מותם. מנשה בן 62 בנר שישי של חנוכה 1996 ליא בת 63. 

הַהַזְמָנָה!
וְשׁוּב כְּמִדֵּי שָׁנָה עוֹשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה
מִפּוֹלִין הַקָּרָה וְהַמּוּשְׁלֶגֶּת מְאַוֹושְׁוִיץ-בִּירְקְנָאוּ הַקָּרָה
תַּרְתֵּי מַשְׁמָע – 
לְאֶזְרָחֵיהָ הַיְּהוּדִים מִזֶּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.
הַהַזְמָנָה לְאֵרוּעֵי יוֹם הַשִּׁחְרוּר 27-בְּיָנוּאָר 1945 
וְהֵם מַשְׁקִיעִים מִזְּמַנָּם, מִמִּרְצָם, וּמִכַּסְפָּם 
כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם בַּאֲשֶׁר הוּא
וּמְפַרְסְמִים מִכְרָז לְעִצּוּב הַהַזְמָנָה שֶׁתְּבַטֵּא
כְּכָל הָאֶפְשָׁר אֶת הַזְּוָעָה
וְהַשָּׁנָה הִרְחִיקוּ לֶכֶת עַד אֵימָה.

יום רביעי, 19 באפריל 2017

התחרט קין בלבו?

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


קַיִן עַל הֶבֶל

בֵּין רַגְלָיו שְׂרוּעָה גּוּפַת אָחִיו,
הַהֶבֶל  הִתְנַדֵּף  כְּמִשְׁאַלְתּוֹ,
הַדָּם נִגַּר כְּמַיִם רַבִּים,
טֶרֶם חָלְפָה קִנְאָתוֹ,
טֶרֶם פָּגָה שִׂנְאָתוֹ, אַךְ
"לוּ הָיָה שָׁב לַחַיִּים,
אוֹר  רַב הָיָה מֵפִיץ!"
הִתְחָרֵט קַיִן בְּלִבּוֹ.

יום שבת, 15 באפריל 2017

כנגד חמש בנות דברה תורה


עדי אביטל-רוזין
כְּנֶגֶד חָמֵשׁ בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה
אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, אַחַת שֶׁהִצִּילָה אֶת עִירָהּ, שְׁתַּיִם שֶׁגָּבְרוּ עַל אוֹיְבָן, וְאַחַת שֶׁעָמְדָה עַל אַהֲבָתָהּ.
חֵרוּת. בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בְּלֵיל הַסֵּדֶר בְּאַרְבָּעָה בָּנִים שֶׁתָּהוּ עַל מַשְׁמָעוּתָהּ, מַצִּיעָה כּוֹתֶבֶת הַמַּאֲמָר לְהִתְרַכֵּז בְּחָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁיָּצְרוּ אוֹתָהּ.

אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, יְהוּדִית:
כמה מביך לחשוב כי המקרא אינו מזכיר, ולו במילה אחת את מעשיה, אבל, נחמה פורתא, על מהלכיה של אישה יוצאת דופן זו ניתן ללמוד באחד מן הספרים החיצוניים, [1] וליתר דיוק בספר יהודית, [2] המותח קווים לדמותה של אישה אמיצה ונטולת פחד, הרואה לנגד עיניה את גאולת עמה בלבד. יתר על כן, על רקע הפער שבין התעלמותו המוחלטת של המקרא לבין התמקדותם המפורטת של הספרים החיצוניים,  בולטת יהודית כאחת הגיבורות היותר חשובות [3] בסיפורי הנשים.

שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית 

מיכאלאנג׳לו, משה  San Pietro In Vincoli Rome                

"ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא מ[לאך הוא...] בהקדשו
 וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוכ[] איש חסדים ויוצ[ר מעשי]ם אשר לוא נבראו מעולם"

שביעי של פסח, כידוע, הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, חג החירות, אשר חל ב- כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף ואומרים בו את שירת הים (שמות טו), העל-היסטורית המתארת בחלקה הראשון את גדולת האל הגואל ומודה לו על הנס שנעשה לעם ישראל בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, וממשיכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל עם בניית המשכן ובית המקדש. במועד זה, לפני אלפי שנים, הנהיג הנביא המשורר, הגואל והמשחרר, הזקן הענו הבא בימים, משה בן עמרם, בן קהת בן לוי, שאמו הייתה דודת אביו, יוכבד בת לוי, את עם ישראל משעבוד לחירות ומבית עבדים מוכר לעולם חדש ולא נודע של בני חורין. קרוב לוודאי שלא היה מעולם מנהיג גדול ממשה בן שבט לוי, שיצר עולם מושגים חדש לגמרי, המצרף בכוחה של השראה אלוהית ודעת מלאכים, את הנעלם לנגלה ואת העתיד לעבר ולהווה. משה שאמר לאחיו בני לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" הפך למנהיג יחיד סגולה, בשעה שהנחיל את רעיון החירות המקודש, הקשור בשביתה שביעונית מחזורית או בקדושת הזמן, בשבועה ובברית, הקושרים בין העבר לעתיד, לבני עמו המשועבדים, בשמו של קול אלוהי בלתי נראה, שבהשראתו כתב חוק, משפט, שירה, סיפור, ברית והיסטוריה, בהם נזכרים לראשונה כמה מהרעיונות הגדולים ביותר בתולדות רוח האדם. בתום שבעה שבועות, מיום א' כ"ו בניסן, הנהיג משה את עמו אל מרגלות הר סיני. היה זה ראשיתו של הרגע שבו הפך עם ישראל מעם עבדים לעדת ה', הקשורה בברית עולם המכונה 'יחד שבטי ישראל', הבוחרת בדעת, בחירות, בחוק ובצדק, בשעה שהיא מקבלת את החוק האלוהי שהביא משה משמים.

יום חמישי, 13 באפריל 2017

מרד העבדים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

הַרְבֶּה לִפְנֵי סְפַּרְטָקוּס
מָרְדוּ הָעֲבָדִים.
טוֹבְעִים בְּטִיט הַלְּבֵנִים
שָרִים:
שִירַת הָעֲבָדִים.

יום ראשון, 9 באפריל 2017

פסח וליל הסדר של עין חרוד

סמדר כרמי-גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, מנצחת מקהלה

סמדר כרמי-גיברמן מנגנת בליל הסדר בעין-חרוד כבר למעלה מ-60 שנה!

ליל הסדר בקיבוץ עין חרוד הוא גולת הכותרת של כל החגים, עם מסורת ארוכת שנים, שהתגבשה לאיטה במשך למעלה מתשעים שנותיה בעמק.

יום שישי, 7 באפריל 2017

עדי וגדי גדי ועדי: סיפור חדש-עתיק

יצחק מאיר

אמי הטובה קנתה לי עדי,
ואבי האוהב קנה לי גדי,
העדי המופלא עודני עלי
אך הגדי האומלל נטרף, אללי.

סוללות תקווה: על משמע הפסח בימיי

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

Ibscha Relief Chnumhotep II 

מתוך שאדם מסב בליל הסדר- הוא זוכר את יציאת מצרים. לא מפני שהוא זוכר הוא מספר, אלא מפני שהוא מספר הוא זוכר. מתוך שהוא מבער את החמץ ושומר על 'בל יימצא' ועל 'בל ייראה', הוא נזכר כי בחיפזון יצאנו ממצרים ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ והלחם לא עיכב את הגאולה אלא הגאולה האיצה כל כך עד שלא היה סיפק להשלים את מלאכת הלחם. מצוות זכירת מצרים היא כל יום ויום, ככתוב " ....תִּזְכֹּ֗ר אֶת י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ" (דברים ט"ז,ג') אבל זכירתו ביום אחד, הלכה למעשה, מצה, מרור, חרוסת וזרוע, כוסות ארבע, הלל, אחד מי יודע, ועל הכל הסיפור שכולה תשובה על תמיהת הבנים "מה נשתנה" -   מטעינים את הלב בסוללה המפעילה את הזיכרון של כל יום ויום בשנה כל  ימי חיינו. 

יום חמישי, 6 באפריל 2017

מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל

 ד״ר יגאל בן-נון,  המכון ללימודים גבוהים, פריס Ecole Pratique des Hautes Etudes  

ציור קיר מקבר בני חסן. מזכיר את תיאור ירידת בית יעקב למצרים
Ibscha Relief Chnumhotep II. 6th Year of Sesostris II

הערה: אלוכטוני הוא ההיפך מאוטוכטוני. כלומר לדוגמא: בני ישראל הם לא אוטוכטינים כמו בסיפורי האבות והשופטים אלא אלוכטונים כמו במסורת יציאת מצרים, כלומר באו ממקום אחר, הם לא מקומיים. תופעה דומה קיימת לגבי הפלישתים, הארמים והיוונים. 

סיפור יציאת מצרים הוא הנרטיב הדומיננטי בחומש והוא מבצבץ גם בשאר ספרי המקרא. מרכיביו יכולים להאיר את עינינו לגבי המסורות הסותרות שרווחו בישראל וביהודה. נרטיב זה בולט במיוחד בספר דברים הרפורמי שמוצא מחברו משילה הישראלית. אך הוא לא נעדר מסורות שקשורות לבית-אל ולירושלים. דעותיהם של מחברי הטקסטים המקראיים לא היו אחידות והם נחלקו בתחומים רבים ובמיוחד בנושא מוצאם של הישראלים. אחדים ביקשו להאמין שמוצאם ממצרים משם גורשו כזרים, ואחרים ידעו שאבותיהם חיו מאז ומתמיד בין כנען לארם. 

יום רביעי, 5 באפריל 2017

"ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"?

פרופ’ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית



בדברים כו, א-יא מתואר בפירוט טקס הבאת הביכורים אל המקדש: על כל חקלאי לקחת "מראשית פרי האדמה", להניחו בטנא ולהביא אותו "אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם". את הטנא עליו להניח לפני המזבח ולומר קטע קצר המכונה במסורת בשם "מקרא ביכורים" (משנה סוטה ז, ג), קטע הידוע ומוכר גם מציטוט ארבעת פסוקיו הראשונים (פסוקים ה-ח) בהגדה של פסח. בקטע זה מספר מביא הביכורים בקיצור ובדילוגין את תולדות עם ישראל החל מן הירידה למצרים, המשך ביציאה ממנה והכניסה לארץ ישראל, וכלה בהצהרה "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, ה'". 

יום שני, 3 באפריל 2017

שפתי תפתח

 אמיר מנשהוף, משורר


וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח*
שמואל א ל' 12

אַנָּסִי אַנָּסִי שֶׁאוֹתִי לֹא עָזַבתָּ
גַּם בַּלַּילָה הַהוּא יְהֹוָה
וּמִנִּיתָ עוֹרֵב אֶל בֵּיתִי אֵין שׁנָתִי בוֹ
בָּא בְפֶלַח דּבֵלָה וְצִמּוּק שֶׁל חַיַּי 

לפעמים נקשר פסוק עתיק לרגע של חיים, לפעמים נקשר פסוק לפסוק ונוצר שיר. בשמואל א פרק ל מסופר על נער מצרי, שנזדמן לאנשי דוד במלחמתם עם עמלק על נחל הבשור. שלושה ימים ושלושה לילות לא אכל הנער ולא שתה. נותנים לו פלח דבלה ושני צימוקים למאכל, ושבה רוחו אליו. והנה דבלה, שאכלתי ברגע יקר מציאות, נקשרה אצלי עם הדבלה ההיא. ונקשרו הדבלים של מטה עם העורבים הבאים ממעלה, שכלכלו את אליהו במלכים א פרק יז. והנה כבר בא והופיע עורב אל בית השיר הקצר הזה, ופלח דבלה של הצלה והשגחה בפיו. והנה שיר.

איך שואל שאיננו יודע לשאול

   יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

הגדת ראשי הציפורים (1300 בערך)
הבנים שואלים, הבנות שואלות
וכל התשובות שאנחנו עונים
אינן מועילות, אינן מועילות,
כלות כמו העננים.

יום ראשון, 2 באפריל 2017

ובכל זאת, יציאת מצרים

Wilhelm Kotarbińsk בני ישראל על ים סוף
מבין המשפטים הראשונים שמצווה משה לשים לפני העם, מייד לאחר עשרת הדברות, בולט במיוחד משפט העבד הנרצע. נאמר בו שהעבד המסרב לצאת לחופשי, המנמק את סירובו באהבתו לאדוניו ולאשתו ולילדיו, יש להגישו אל הדלת או אל המזוזה ולרצוע את אוזנו במרצע, ולעשותו עבד לעולם. למקרא המשפט הזה מתעוררת השאלה על מה ולמה חייב האיש לעבור טקס כה משפיל ולשאת את אות ההשפלה לעולם. לטעמי, במקומה של השאלה נמצאת גם התשובה. החוק הזה יש בו אמירה משמעותית. האדם המסרב לצאת לחופשי, ואפילו מתוך נימוק נעלה ובגלל ערך עליון כמו האהבה – מן הדין שיהיה מושפל לנצח. על אחת כמה וכמה אילו היה נימוקו חומרי, היינו אילו סרב לצאת לחופשי מפני שהעבדות מבטיחה לו קורת גג ומזון. מסתבר אפוא שהאמירה שמאחורי החוק הזה היא, שהחירות היא ערך ראשון במעלה, העולה אפילו על ערך האהבה. תפיסה כזאת מלמדת שמערכת החוקים והמשפטים היא בראש וראשונה מערכת של אמונה בערכו של החופש. הדת שניתנת לבני ישראל היא מעל לכל דת של חירות וגאולה, והעבדות היא המצב המנוגד, שממנו יש לצאת כדי לקבל את הדת הזאת. 

יום שבת, 1 באפריל 2017

כנגד ארבע בנות

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

  צילה נכט, פסל ארבע אמהות, פתח תקוה 
במקום לכתוב על ארבעה בנים אני כותבת על ארבע בנות. הן אינן מחולקות לקטגוריות המסורתיות - של חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול - אלא מושתקות, נשכחות ומודרות. ב"ספר תולדות אדם" מתוארים עשרת אבות העולם מאדם ועד נח (בראשית ה), אבל על אמהות העולם, בנות זוגם, עברו הכותבים בשתיקה גמורה. גם בהגדה מדברים על ארבעה בנים בלא להזכיר את הבנות. ואין אלה הדוגמאות היחידות: הזיכרון היהודי מתמקד בדרך כלל בקורותיהם של גברים, ואילו על ניסיונן של נשים נגזר להיעלם בתהום הנשייה.

יום חמישי, 30 במרץ 2017

וינייטת החירות שלא תיגמר לעולם: מוטת כנפי העבדות השחורות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

Egyptian harvest

גזירת השם 'עבד' משורש ע.ב.ד נושאת באחריות לעובדה החותכת כי בעיני הבריות 'עבדות' היא קודם לכל עבודה ללא שכר. השעבוד- הפיכת אדם לעבד- הוא כפיית עבודת חינם, אבל  הכפייה, בייסורים, בשלשלות ממש, בהגבלת זכויות אלה או אחרות, היא אמצעי, לא תכלית. היווצרות המושג 'עבד' מן השורש ע.ב.ד מקבעת בתודעה את ההבנה הזאת אפילו במודעות המשעבד עצמו. ישראל כבר הולכים שלושה ימים במדבר אל גדות ים סוף לחצות את התהום המפרידה בין עבדות לחירות, והנה אומר המספר המקראי " וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי  שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ" (שמות ד', ה֠). בלשון ימינו משמע הדברים הוא כי לבריחת העם יש תוצאה 'מצערת' אחת, אובדן משאב. לא היה לו לפרעה לנהל משא ומתן עם נביאם של העבדים על זכות עבודת אלוהיהם במדבר. למשאב אין אלוהים. פרעה טעה, אך עתה הפך ליבו, הודה בטעותו והבין כי משאב הוא משאב, לא יותר, והוא יצא רכוב על סוסי הממלכה הגזולה להשיב לה את אוצרה. 

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים על פי האמונות והדעות שבמקרא?

פרעה
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים? לכאורה התשובה על שאלה זו נאמרה מפורשות בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום עינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). עם זאת מוסרת התורה, בעת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, נתון שונה במקצת: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ). אפשר היה לכאורה לפשר בין שני נתונים אלה מתוך הנחה כי לפי מסורת זו ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנה קודם שהחל שעבודם שם, שעבוד שהתמיד במשך ארבע מאות שנים נוספות.

יום שלישי, 28 במרץ 2017

המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פרפרי דרור פורשים כנפיים מדפי הספר
עם ישראל נולד בסימן חוויית העבדות וכיסופי החירות: המעבר ממשפחה בת חורין שקורותיה מתוארות בספר בראשית, לעם עבדים, שראשית התגבשותו הציבורית הכרוכה בסבל משותף, מתוארת בספר שמות, הוא המעבר מחירות לעבדות ומעבדות לחירות. ראשיתו של עם ישראל בבית עבדים במצרים (שמות א: ט-יד) והגדרתו כעם ראשיתה בקריאת החירות "שלח את עמי ויעבדוני", הנשנית שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים ומחליפה את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל. זכר השעבוד המר והיציאה לחירות הנכספת חוזר ונשנה לאורך המקרא ומכונן את יחסי-הגומלין בין העם לאלוהיו כיחס בין משועבד חסר אונים הנאבק תחת שרירות לב המשעבד, לבין משחרר רב חסד ועוצמה המבקש להשתית חוק של צדק, חירות וקדושה. זיכרון סבל השעבוד הכפוי לעריצות אנושית וקדושת החירות המותנית בשעבוד מרצון לאל, מצויים ביסודו של לוח השביעיות העתיק הבא להנציח את מקצב הקדושה, החירות והצדק במחזור שביעוני קבוע הקושר בין חוקות שמים וארץ.

המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים - ראיון עם פרופ' קנוהל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



* ראיון עם פרופ' ישראל קנוהל שערכתי ב-2012 עם הופעת ספרו 'השם'. 

פרופ‘ ישראל קנוהל, הופעת ספרך החדש, ’השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘ (הוצאת דביר 2012), היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקריך. 
הופעת ’השם‘ עוררה התעניינות עצומה בציבור וכל כלי התקשורת, כמדומני, סיקרו אותה. קולך נשמע בראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעתונות הכתובה, ומוסף העתון הנפוץ במדינה אף הקדיש לה כתבה נרחבת במיוחד. איך אתה מסביר את ההתעניינות הסוחפת הזאת? 
הספר יצא ערב הפסח ויש בו תיאוריה חדשנית לגבי יציאת מצרים. נדמה לי שזו הייתה הסיבה להתענינות התקשורתית.

מדוע הענקת לספרך את השם המצמרר, ’השם‘?
הרעיון היה של המו"ל ולא שלי.

יום שני, 27 במרץ 2017

דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן

פרופ‘ ישראל יובל, האוניברסיטה העברית

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום: ד״ר אבישי טייכר
פעמיים נזכר בפרשת ’בא‘ (שמות י, א - יג, טז) הנימוק לצו שנצטוו בני ישראל לשחוט שה בערב יציאתם ממצרים. בפעם הראשונה בדברי ה‘ למשה ולאהרן: ’וראיתי את הדם ופסחתי עליכם‘ (שמות יב, יג), ובפעם שנייה בנאום משה אל זקני ישראל: ’וראה את הדם על המשקוף... ופסח ה‘ על הפתח‘ (שם, פסוק כג). לפועל ’פסח‘ נודעת ככל הנראה המשמעות של הצלה והגנה, כמו בישעיה לא, ה: ’כן יגן ה‘ צבאות על ירושלם, גנון והציל, פסוח והמליט‘. ראיית דם השה בידי האל אמורה אפוא להגן על ישראל מפני ’הנגף‘ בעת ש‘המשחית‘ יכה בבכורי מצרים. לפי פשוטו של מקרא, ראיית דם השה בידי האל מבטאת את סגולתו של הקורבן להציל את בכור האדם מיד המשחית. דם הבהמה הוא תמורה לדם האדם. 

יום ראשון, 26 במרץ 2017

בכמה מכות הוכו המצרים?

סבינה סעד, מכות מצרים
אם ישאל השואל: בכמה מכות הוכו המצרים? עשוי הנשאל להיעלב, שהרי כל ילדה וילד יודעים את התשובה המסופרת בתורה - עשר מכות (שמות ז-יא). והנה, השקפה שונה עולה מן המזמורים ההיסטוריים שבספר תהילים, המונים את מכות מצרים (עח, מד-נא; קה, כח-לו). בשני המזמורים מניין המכות הוא שבע, שאף הוא, כמו המספר עשר, מספר של שלימות. 

סיפור יציאת מצרים בציוריה של סבינה סעד

כל הסיפור

ההגדה של פסח ביצירתה של סבינה סעד

ארבעה בנים

יום שישי, 24 במרץ 2017

מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

נועה אשל-אביגור, 'כרם' - מכון להכשרת מורים לחינוך הומניסטי



משחק סולמות ונחשים הוא משחק שבו מתקדמים וחוזרים אחורה מספר פעמים. הוא מאפשר לדמות בצורה חווייתית את המשא ומתן הקיים בסיפור יציאת מצרים, את הפניה החוזרת לפרעה מספר פעמים וההפכפכות של החלטותיו, וכן לדמות תהליך ארוך של מסע בדרך לחירות.

יום חמישי, 23 במרץ 2017

נהפכו עליה ציריה: שיר לכלתו של עלי

הרצל חקק, משורר

דרך עפר בשילה
אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה לֹא בָּא מִן הַקְּרָב
לְבֵיתִי. חֶרֶשׁ כָּתַבְתִּי מְגִלָּה
לְאַחַי בְּדוֹרִי. בְּלֵילִי. 
וְהִנֵּה רְאִיתִיהָ. לֹא יָדַעְתִּי שְׁמָהּ.
אָמְרוּ לִי: יָבְשׁוּ פָּנֶיהָ. כַּלָּתוֹ
שֶׁל עֵלִי.

יום שלישי, 21 במרץ 2017

משה אהרן ומרים - אחים, מנהיגים ומתחרים

ד“ר לאה מזור, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית
משה, אהרון ומרים היו אחים ככתוב 'ויקח עמרם את יוכבד דֹדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה' (שמות ו, כ וראו גם דה"א כג, יג) או 'ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחֹתם' (במדבר כו, נט). ומי מהם הוציא את בני ישראל ממצרים? לפי המסורת שנשתמרה בנבואת מיכה היו אלה שלושתם. 'כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (ו, ד). לפי מסורת אחרת רק משה ואהרון הוציאו את ישראל ממצרים. למשל, 'נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן' (תהלים עז, כא וראו גם יהושע כד, ה). אין צורך לומר ששתי המסורות הללו מתנגשות עם המסורת המרכזית בתורה המספרת על משה כמנהיג היחיד שהוציא את ישראל ממצרים


יום שישי, 17 במרץ 2017

בחזרה ממצרים

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בדימוס)

הפירמידות של גיזה

בהגדה של פסח כתוב לאמור:// "חייב אדם לראות עצמו בכל דור// כאילו הוא יצא מארץ היאור".// שכך יוכל להרגיש את התקופה// שהייתה בתולדותינו לגלגל תנופה.// אכן, אפשר בימינו לקיים את מצוות ההגדה:// לחצות את התעלה וגם לחזור מגדה לגדה// וללמוד מעט על חיי תקופה בהיסטוריה// בדרך חווייתית ולא רק בתיאוריה.//

יום חמישי, 16 במרץ 2017

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
יגאל בן-נון, מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל
ד״ר שמאי גלנדר, ובכל זאת, יציאת מצרים
יצחק מאיר, עדי וגדי גדי ועדי: סיפור חדש-עתיק
יצחק מאיר, יציאת מצרים הערה על המהות ועל העיקר
יצחק מאיר, אבוקת החרות בשערי האנושות
יצחק מאיר, אנדרטא ופסיספס למרים הנביאה בהגדה של פסח
יצחק מאיר, מבוא להגדת בוסידן
ד״ר לאה מזור, פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים
ד״ר לאה מזור, עבודת פָּרך - צורות הפסק בשפה המדוברת
פרופ׳ ישראל קנוהל, המספרים הסודיים של המקרא ותעלומת יציאת מצרים
פרופ׳ ישראל יובל, דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן
פרופ׳ שלום צבר, חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה
צר או ציר?
פרופ׳ אביגדור שנאן, איך נשמעת שירת הים בארמית?
פרופ׳ אביגדור שנאן, "ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"?
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים על פי האמונות והדעות שבמקרא?
בכמה מכות הוכו המצרים?
ד״ר לאה מזור, משה אהרן ומרים
סמדר כרמי גיברמן, פסח וליל הסדר של עין חרוד
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
אביחי קמחי, פסח שלי
יוסף עוזר, פסח
משה שפריר, מְבֻקָּש הנביא אליהו: חמשירים לסדר ליל פסח
דורית ג׳אן, מבחר שירים להגדה של פסח

יום רביעי, 15 במרץ 2017

המורה והחוקר ד"ר דוד כהן-צמח מדבר על המקרא והוראתו

מראיינת, ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
  • דוד כהן-צמח, אתה איש מקרא וחינוך מובהק. תלמידיך פתחו בפייסבוק דף שבו הם מציגים את עצמם כ‘תלמידיו בעבר ובהווה של המורה הדגול דוד כהן צמח‘. אחד מתלמידך כתב שם שאתה ’אחד המורים היחידים שאני נזכר בו כל הזמן לאורך החיים שלי. באמת מורה לחיים‘. בנוסף ובמקביל להוראתך רבת השנים בבית הספר התיכון אתה מנחה סטודנטים להוראה, מרצה בהשתלמויות מורים, תורם מידיעותיך בדרכים שונות ומגוונות למקראנט - אתר האינטרנט של מורי התנ“ך בישראל, ומפרסם מחקרים במקרא. מה מושך אותך אל המקרא והוראתו?
    אני מתעניין באדם. האדם על מכלול אמונותיו, רגשותיו, יצריו, מחשבותיו ודרכי פעולותיו מעסיק אותי.  בילדותי סיפורי המקרא רתקו אותי מאד בשל יכולתם להציג את האדם על מורכבותו וססגוניותו.

אשת לוט - המלח כשריון עוטה גופה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אשת לוט
יָדָהּ בְּיָדוֹ וְהֵם בַּמְּנוּסָה,
הַגָּפְרִית וְהָאֵשׁ בַּעֲקֵבָם
חֹשֶׁךְ סָבִיב, מְהוּמָה,
סְדוֹם נֶהֱפֶכֶת עַל יְסוֹדָהּ,
לְאָחוֹר תבט בְּחֶמְלָה כְּאוּבָה,
עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ הַנִּשְׂרֶפֶת,
צִנָּה לוֹהֶבֶת בְּלִבָּהּ הַחַם,
כְּשֶׁשִּׁרְיוֹן מֶלַח עוֹטֵה גּוּפָה. 

יום שני, 13 במרץ 2017

קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר!

ד”ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

שימו לב, קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר!


נוסח המסורה של מגילת אסתר עוצב בדרך מגמתית, כדי לגרום לריהאביליטציה לצאצאי שאול ובעקבות זאת - לספק בסיס תיאולוגי-משפטי לזכות למלוכה עתידית של בית שאול. מגילת אסתר היא ביטוי לתפיסה, שלא השלימה עם עליית בית דוד, אם כי הודתה בחטאו של שאול - חטא שגרם להדחתו מן המלוכה. תיקון החטא מתיר לצאצאי שאול לחזור למלוכה: אסתר מבית שאול נעשית מלכה ומרדכי - משנה למלך. תבנית הסיפור וביטויים מיוחדים בתוכו מציגים עמדה מנוגדת לעמדה הדומיננטית במקרא, המציגה את בית דוד  כמושיע שנבחר על-ידי אלוהים למשול בישראל במקום שאול.

יום ראשון, 12 במרץ 2017

עתליה

משה שפריר, משורר

היום פגשתי בכיכר המדינה ת"א המוני מתחפשים וביניהם גם עלמה צעירה שהתחפשה למלכה. שאלתי אותה  מי היא המלכה הזאת והיא ענתה "התחפשתי למלכה עתליה כי זהו גם שמי הפרטי". תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.

"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 11 במרץ 2017

חמשירי המגילה

מילים: משה שפריר    ציור: סבינה סעד

עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְעוֹד שֶׁבַע                                                                                          
מְדִינוֹת הוּא מָלַךְ דֶּרֶךְ קֶבַע,
אַךְ עַל וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ
בְּחַדְרֵי הַרְמוֹנוֹ
לֹא שָׁלַט הוּא כְּדֶרֶךְ-הַטֶּבַע.

השתוללות לפורים

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


בִּשְׁלַל שַׁרְווּלֵיהֶם,
בְּמִצְהֲלוֹת הַהֲמוֹנִים,
נִכְנְסוּ לָאַרְמוֹנוֹת בִּמְּהוּמָה רַבָּתִי

יום רביעי, 8 במרץ 2017

מסכה שחורה

יעקב פורת, אמן


אחת משתי גירסות של הדפס חיתוך-לינוליאום קטן [19-14 ס"מ] שנוצר ב 1992.
 mono-print [=קיים עותק אחד בלבד].

יום שלישי, 7 במרץ 2017

זה הפורים שלי: היריעה היורדת ביני לבין האנטישמיות של המן

 בתוך התחריט

יצחק מאיר, סופר
חיי הפגישו אותי עם אנטישמיות. נעקרתי מעיר לידתי בעודני תינוק, ולא ידעתי אפילו כי נעקרתי. עליתי ברכבת ברציפי טרם שחר שנסעה לה לאן שנסעה ולא ידעתי אלא שכך הם חייו של תינוק כמותי. לא שנאו אותי. לא אהבו אותי. לא רדפו את אבי עליו השלום ולא את אמי נוחה עדן, ולא את הנשים והאנשים הצפופים שנתלו בדלתות הקרונות הצרות בידם האחת וידם השנייה אוחזת במזוודות קטנות אותן אינני יודע לשכוח. לא הייתה בי עצבת. לא בהלה. אני זוכר כי קורה בי בוקר שלא קרה לי עד אז והוא חדש ויש בו מן הקסם של הלא נודע והלא מוכר המעורר סקרנות אין קץ, משהו שיבוא מן הנסתרות, ולא ידעתי מה ריתק אותי. דעתי הקטנה לא ידעה אלא את דעתה הקטנה. לא אשמו לי. לא חטאו להוריי. לא  להמון - דומה היה בעיניי כי הרציף אינו מספיק לכל ההמון- שלא ראיתי בו אנשים שנסים על נפשם ובוודאי לא רדופים ומאוימים ולא היה בעולמי בכלל מי שרודף אלא רק אור חיווריין בתוך אדי קיטור שליחכו את רגלי העולים ברכבת. ברור לכל מי שלא חווה את התחנה האפלה הסואנת הרועשת הדחוסה הצופרת הקרועה מתוך אגד של סיפורי אגדות אימה כתחריט נחושת שאינו חדל לנוע בתוך עמודו, שהייתה זו פגישה עם אנטישמיות. אלא מה. אבל אני, שחוויתי, שהייתי בתוך התחריט, לא נפגשתי אלא עם חיי.

יום שבת, 4 במרץ 2017

מה בין 'שושן הבירה' לשושן כבירה?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ההחלטה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (אס' ג 15). הפסוק מבדיל בין 'שושן הבירה' שבה ישבו המלך והמן ובה ניתנה 'הדת' לבין 'העיר שושן', שבה ישבו התושבים הרגילים. עיר לחוד ובירה לחוד. הצירוף ’שושן הבירה‘ מופיע עשר פעמים במגילת אסתר (א 2, 5; ב 3, 5, 8; ג 15; ח 14; ט 6, 11, 12) ומשמעותו החלק המבוצר של העיר שושן (השוו נחמיה ב 8; ז 2). ’בירתא‘ בארמית ו-birtu באכדית פירושן מצודה או מבצר. ספר דברי-הימים מספר על ’הבירניות‘ (צורת הרבים של ’בירה‘) שבנו יהושפט ויותם מלכי יהודה (דה“ב יז 12; כז 4).

יום חמישי, 2 במרץ 2017

מגילות אסתר אחרות (ביוונית)

פרופ' עמנואל טוב, האוניברסיטה העברית


כשלימדתי את מגילת אסתר לפני שנים אחדות שאלתי את התלמידים מה משך אותם למגילת אסתר. שמעתי תשובות כגון “ספר יפה”, “סיפור מרתק”, “ספר שבמרכזו עומדת אשה”. אף אחד לא אמר “ספר מקומם”, מפני שלא באים ללמוד נושא מרגיז. אולי הספר באמת לא קומם אף אחד מבין התלמידים, אבל במשך הדורות הספר הקצר הצליח להרגיז לא-מעט אנשים, במיוחד לא-יהודים, והוא גרם ללא-מעט התבטאויות אנטי-שמיות.
המגילה כוללת סיפור מקסים ומושך. החל בפסוק הראשון הקוראים נמצאים במתח מתמיד כשהם רוצים לדעת כל העת מה תהיה ההתפתחות הבאה. בעיניי המתח נעצר בפרק ט שכן הוא מכיל תיאור ארוך מדיי של ההרג. את כל ההיבטים הללו היטיבה לתאר א’ ברלין בפירושה למגילת אסתר בסידרת “מקרא לישראל”. תוך כדי כך היא הרחיבה את הדיבור על האמצעים הספרותיים שבהם משתמש המספר כדי לבנות את המתח. 

יום רביעי, 1 במרץ 2017

מי את אסתר? שייכת? זרה?

הצצה לספרה של ד"ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר, יהדויות, מכון שלום הרטמן, ירושלים תשע״ה. 

מכון שלום הרטמן

לא רק "העיר שושן נבוכה" במגילת אסתר; גם הקורא מסיים את המגילה נבוך, שכן שתי אפשרויות קריאה סותרות מונחות לפניו, ביניהן הוא מיטלטל. ניתן להציע שתי פרשנויות שונות ואף הפוכות זו מזו ולהתלבט בין אימוצה של זו ובין אימוצה של זו. הנתונים לכאן או לכאן, אותם אוסף הקורא, שלובים זה בזה ואף חופפים זה לזה לאורך המגילה. תנועת המטולטלת התודעתית- פרשנית נעה בין שני קטבים מנוגדים, בין הכרה ביכולת המעבר של אסתר במרחב החברתי, מגדרי ואתני, ובין התחושה הקשה שהגבולות נוקשים ואין יכולת תזוזה משכבה חברתית אחת לשנייה. בין דמותה של אסתר כ"אחר" מושלם אשר הטמיעה לתוכה את אפשרויותיה המוגבלות ואת מקומה השולי בחברה, לבין צעידה עימה בתהליך מרשים של לקיחת אחריות ומנהיגות עד כדי הובלת מהלכים לאומיים. מסיום המשמר את ההגדרות ההירארכיות של החברה, הן ביחסה לנשים והן ביחסה ליהודים, לעבר סיום הירואי המעצים את חלקה של אסתר כמו גם את התערותם המוצלחת של היהודים בחברה הפרסית. מיכולת שינוי וגמישות חברתית בשני המישורים – המגדרי והלאומי ואפשרות לפרימת החוטים המשרטטים את הגבולות, אל נוקשות חברתית והכרה בנוכחותם של חומות בלתי ניתנות להזזה וודאי שלא לבקיעה או לניתוץ. בין פחד מתמיד והכרה באיום קיומי המרחף תדיר מעל קבוצות מוחלשות בחברה – לעיתים הנשים ולעיתים היהודים כקבוצת מיעוט, ובין תקווה וחזון (אולי מעט אוטופי) לקיום משותף בו מטשטשים ההבדלים, הן המגדריים והן הלאומיים, ובו החברה מנסה להעניק לכל יחיד את מרחב האפשרויות בהם יוכל לפעול ולהשפיע ללא קשר למוצאו, למינו או לדתו. ניתן להתייהד כמו שניתן ל"התפרס", אישה יכולה להנהיג וגבר יכול להיות מונהג. ניתן לנוע בין ובתוך, לחיות על קווי התפר העבים או אפילו להתערסל בין הקבוצות, שכן ההבדלים ביניהם הולכים ומצטמצמים.

יום שלישי, 28 בפברואר 2017

הוראת מגילת אסתר: לימוד דרך סינמה – סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר

עדינה הכהן-זבלוקי, האוניברסיטה העברית
עדינה הכהן-זבלוקי

מבוא
ברצוני להציג אפשרות הוראה של מגילת אסתר בצורה בלתי פרונטאלית על ידי שימוש במדיה של סינמה. שילוב מיומנויות מגוונות בהוראה ולימוד יצירתי, פותחים בפני התלמידים דלת לעולם מופלא "מחוץ לקופסה", או יותר נכון מחוץ לכיתה המרובעת שהם יושבים בה כל היום. במקום לקבע את מחשבות התלמידים ואת יכולותיהם ללמידה פרונטאלית, העתקה מהלוח, שינון חומר (הנגיש להם בכל מקרה בכל האמצעים האלקטרונים שבידיהם) ומבחנים יבשים, ניתן לאתגר אותם לחשיבה יצירתית. חוויה המאפשרת להם להתבטא בצורות שונות ולחוות למידה בערוצי תקשורת שונים. למידה כזו יכולה להיות מובנת, מהנה, ואף לעזור לתלמידים עם קשיים בכתיבה, הבנת הנקרא וקשב וריכוז להצליח בלמידה מבלי להיחסם על ידי הקשיים הללו. הרבה כיתות הן הטרוגניות ומצריכות מהמורה לחפש דרכים שונות להגיע אל כל תלמיד ולתת לכל תלמיד אפשרות ללמוד ולפרוח.  

Aladin - illustré par Albert Robida - Paris - Imagerie merveilleuse de l'Enfance - Illustration de la page 4


יום שני, 27 בפברואר 2017

פורים - מסכות, תחפושות, רדיפות והמרות

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מה עוד מסתתר מאחרי קריאת המגילה בפורים?
מסכות, תחפושות, רדיפות והמרות
בין אסונות לשמחות

מגילת אסתר, אמסטרדם. צילום: יואב מזור
"Does anyone seriously believe that myth and literary fiction do not refer to the real world, tell truths about it, and provide useful knowledge of it?" Hayden White

חג פורים הוא החג הנחוג במחצית החודש השנים עשר, חודש אדר, לפי הלוח המקראי, כזיכרון ליום שבו ניצלו היהודים מיד אויביהם שזממו להשמידם כמתואר במגילת אסתר. י"ד באדר הפך ליום שבו זוכרות קהילות ישראל מדי שנה זיכרון כפול: את איום הכיליון שעמד לפתחן של קהילות יהודיות בגולה, בשל נבדלותן  של קהילות מיעוט, שעוררו לא פעם תחושת איום וחשד בחתרנות בקהילת הרוב שבתחומה התגוררו,  בשל זרות אורחות חייהם, ואת  יום חג המציין את נס הצלתן של קהילות יהודיות מהאשמות שנאשמו על לא עוול בכפן, ואת ישועתן מסכנת השמדה וכיליון שריחפה עליהן בשל האשמות שווא אלה לאורך ההיסטוריה.

יום ראשון, 26 בפברואר 2017

פורים שחל בו תשעה באב

יוסף עוזר, משורר

נְתָאֵר לָנוּ שֶׁמָּרְדְּכַי הַיְּהוּדִי
הָיָה נִבְחַר לִמְלֹךְ עַל 127 מְדִינוֹת.   
נְתָאֵר: וַשְׁתִּי הִיא שֶׁמַּדִּיחָה אֶת הַמֶּלֶךְ
וּמַמְלִיכָה אֶת מָרְדְּכַי.
וְלֹא הָיִינוּ נִכְלָמִים מִמְּחִיאוֹת כַּפַּיִם
שֶׁמְּקַבֶּלֶת עַד הַיּוֹם אֶסְתֵּר הַנֶּאֱנֶסֶת.
מַסֵּכוֹת עוֹטוֹת בְּנוֹתֵינוּ כָּל פּוּרִים.