יום שני, 21 באוגוסט 2017

מה אולי אמרה חוה לאלהים

משה שפריר, משורר



 "אֲנִי רוֹצֶה רַק לָדַעַת אֶת מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהִים, כִּי כָּל הַשְּׁאָר הֵם רַק פְּרָטִים" (אלברט אינשטיין)

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

ספר חדש - אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ׳אח׳

ה׳ שיינפלד, א׳ שופמן, אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת, א-ב, הוצאת ׳אח׳, קרית ביאליק תשע״ז 2017, 560 עמודים

יום חמישי, 17 באוגוסט 2017

וינייטת דרך עץ החיים: באוהלה של תורה ודרך ארץ

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


מחלוקת מתגלעת בעולם אם 'תורה' ו'דרך ארץ' אחת הן, או אם יש 'תורה' בעולם ויש 'דרך ארץ' בעולם, שתי יתדות נפרדות לשתי יריעות אוהלים נפרדים בצלם עושה האדם ישר הדרך את חייו, זה ב'דרך ארץ' וזה ב'תורה'. או אולי ודאי לא כך, ולאלה גם אלה מצפה צילה של יריעה אחת, העושה אוהל אחד,  הקשור בחבל אחד, ליתד אחת  שכרתו אותה מענף אחד של עץ איתן אחד, ששורשיו וגזעו, ושרף העולה בו, ונופו עד צמרתו, מורכבים  "תורה עם דרך ארץ" וזה טבעו של אותו אילן.

׳ובטני מה חרבה׳ - שירה של רחל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ּמָה מוֹעִילִים תְּרָפַי
וּבִטְנִי עַד מָה חָרְבָה?

יום רביעי, 16 באוגוסט 2017

על הספר: מבנים ומשמעות בסיפור המקראי

הרב ד״ר אפרים זאנד, מבנים ומשמעות בסיפור המקראי, הוצאת מכללת שאנן, חיפה 2015

הוצאת מכללת שאנן,
הספר "מבנים ומשמעות בסיפור המקראי" עוסק בתופעה של ריבוי פירושים לסיפור מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, תוצאה מהגדרות חיצוניות שונות של הסיפור הבסיסי המתפרש ומחלוקות פנימיות אחרות של הסיפור עצמו. בהתאם להבדלים אלה משתנים ההקשרים הלוגיים והרגשיים של המילים הבודדות והפסוקים וכפועל-יוצא מכך גם פירושם. לדוגמה, איפה מתחיל סיפור ברכות יצחק את ילדיו: בנישואי עשיו לנשים חתיות שהיו למורת-רוח להוריו (בר' כו 35-34) או בתיאור הרגשתו של יצחק כי קרבו ימיו מלכת (בר' כז 2-1)? בהתאם לקביעת תחילת הסיפור משתנה לגמרי אצל הקורא הבנת מניעי הדמויות ושיפוטו הערכי את מעשיהם בסיפור.

יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

ספר יהושע בתיאטרון - בין מקרא לפוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



הדרמה בהצגה ׳ספר יהושע׳ של הזירה הבין-תחומית איננה תוך-מקראית אלא בין הטקסט המקראי לבין הסב-טקסט האקטואלי שלו. בדרך עקיפה-מרומזת היא מציפה את סוגיות כיבוש הארץ והיחס לאוכלוסיה הנשארת, אדמותיה ורכושה. בספר יהושע כיבוש הארץ אינו עניין הנתון לבחירה. הוא מהלך אלוהי. והיום? האם הכיבוש הוא בחירה או גורל? איך התרחש המעבר מאופוריה להתפכחות?

יום שני, 14 באוגוסט 2017

משחקים בירושלים


 וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ 

 זכריה ח, ה


יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

לאה יעקבזן, מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, 350 עמודים. 


המקורות המקראיים והמזרח קדמוניים משקפים תא משפחתי שבראשו עמד האב, בידיו היו סמכויות משפטיות נרחבות ובני המשפחה סרו למרותו. לאחר מותו או בהעדרו ניהלו בניו את המשפחה. מה היה מעמדה המשפטי-פורמלי של האם בחברה הפטריארכלית שבה חיה ופעלה? זה נושאו של ספרה החדש של ד״ר לאה יעקבזן, המחברת, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון וחוקרת של המשפט במקרא ותרבויות המזרח הקדום. 
יעקבזן מראה שבלעדיותם של האב ובניו לא היתה תמיד מובהקת. גם לאם המשפחה נועד תפקיד משמעותי, בעיקר בכל מה שנוגע ליחסיה עם צאצאיה, כגון נישואיהם, התנהגותם אליה, חינוכם והליכים משפטיים הנוגעים להם. 
הספר הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטור שלה שנכתבה בהדרכת פרופ׳ יוסף פליישמן ופרופ׳ קתלין אברהם במסגרת המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן. 

יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

פיסת ארץ שלווה

דורית שירה ז׳אן, משוררת



וְאִם הָיְתָה
יָדִי מַשֶּׂגֶת לִי
פִּסַּת אֶרֶץ
שְׁלֵוָה

וינייטת אם ייסתר: איה הראיה שואלת השכינה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


רתיעה היא רעדה, כל רעדה, אבל יותר מכל רעדה מפחד. כל רעדה, כגון זו שמסופר עליה בפרק א' במסכת אבות דרבי נתן על הנחש המדיח את חוה בצל עץ הדעת ואמר לה  כי אם היא חוששת לגעת בפרי שעל העץ פן תמות - הוא אינו חושש. " באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ". הרתיעו, משמע ניער אותו, הרעיד אותו. קרוב לו סיפור שסיפרו במדרש רבא (בראשית פרשה י), "רבי  ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא והולך מזה הצד לזה הצד וחוזר והולך. אמר, זה הולך לעשות שליחות! מיד נפלה הברה בעיר, פלוני הכישו נחש ומת"! הנחש המרתיע אינו הנחש מפניו נרתעים ונסוגים לאחור, אלא בעל חיים שזחילתו המתפתלת המהירה  נדמית כרעדה בתנועה. 

יום שני, 7 באוגוסט 2017

ממגדל בבל להרי ירושלים

בלפור חקק, משורר

המשורר בגיל שנתיים

אֲבוֹתַי גָּלוּ לְבָבֶל
בָּנוּ לָהֶם עִיר וּמִגְדָּל זָר
לְיַד הַנָּהָר.
הָבָה נִבְנֶה לָנוּ זֶהוּת חֲדָשָׁה
הֵם אָמְרוּ
הַרְחֵק מִן הַמִּקְדָּשׁ
וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם 
חָדָשׁ.

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

וינייטת שמע ישראל: חטיבת הלב

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר


בספרי חוקים של מדינה יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה שהצד המשותף ביניהם הוא שאפשר להעיד עליהם  כי קוימו , ולקנוס על פי ראיות מי שעבר עליהם, ושוטרים ושופטים הממונים על עשיית הדין ועל אכיפתו, בוחנים ופוסקים על פי מה שעין אדם רואה, ואוזנו שומעת, ולשונו אומרת, ושתיקתו מודה. זה לא כל האדם, אבל זה כל המשפט. זה לא כל האדם, מפני שכל האדם גם 'מצוות שבלב' שאינן יכולות להימנות עם מערכות עשיית המשפט מנחות את חייו, כגון "לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ" (ויקרא י"ט,י"ז), עברה שאין ולא יכולה להיות עליה שום סנקציה בדיני אדם כי "בשנאה שבלב הכתוב מדבר" (ערכין ט"ז ב'). לאו זה נשאר לעולם לאו שאין בו מעשה, ובאין מעשה גם עדים אין, ואין שופטים, ואין אוכפים, אלא אם כן השנאה פורצת ומביאה לידי מעשה אסור, אבל עליו, על המעשה האסור הנובע מן המחשבה הרעה שבלב, עונשים ומייסרים, לא על האיסור הראשוני המסתתר בלב שונא. 

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

השירה הייתה שבת העולם

בלפור חקק, משורר

בַּהַתְחָלָה שֶׁל הָעוֹלָם הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת
בָּאוֹתִיּוֹת הוּא בָּרָא
 אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם

וְעַד שֶׁבָּרָא אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם
לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ וְלֹא שִׁירִים
וְלֹא רוּחַ לְכָל הַיְּצוּרִים

בַּהַתְחָלָה שֶׁל עוֹלָמִי
הָיוּ שְׂפָתַי גֶּחָלִים
וְהָיִיתִי כְּבַד פֶּה כְּבַד שִׁירוֹת

יום שני, 31 ביולי 2017

מגילת איכה ממדבר יהודה

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.
העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס

דברו על לב ירושלים

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'ארץ איננה ניכרת רק במעשיה, אלא גם במה שהיא מוכנה לשאת'
קורט טוכולסקי, יד ושם
'חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. 
הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו'.
 בנימין זאב הרצל,  אלטנוילנד


'דברו על לב ירושלים' אמר הנביא ישעיהו בפרק הנחמה הנפתח בפסוק 'נחמו נחמו, עמי, יאמר אלוהיכם' (מו, א). דומה שאין מתאים מפסוק נחמה זה שנאמר לפני אלפי שנים, בימים הקשים העוברים על כולנו בחדשי תמוז ואב תשע"ד, בשעה שמשברים מבית ואיומים מחוץ מאיימים על שלומנו ועל קיומנו, ומחשבות על חורבן ועל נחמה מכיוונים שונים, עולות ביחס לעבר, להווה ולעתיד.

יום ראשון, 30 ביולי 2017

שמשון בן מנוח

משה שפריר, משורר

תמות נפשי עם פלשתים 

אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן
נוֹלַד לִהְיוֹת נָזִיר לֶאֱלֹהִים.

אָדָם אֶחָד, שֶׁשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן - 
לֹא הִתְנַזֵּר מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

יום שישי, 28 ביולי 2017

פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה

פרופ׳ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

בראש החומש החמישי עומדת כותרת ארוכה, וזו לשונה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליהם" (א, א-ג). לפי כותרת זו, הקובעת את המקום והזמן שבו נאמר ספר דברים, או לפחות פתיחתו של הספר, מצוי עם ישראל בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ כנען, בראש החודש השנים-עשר (שמאוחר יותר יזכה לשם חודש אדר) של השנה הארבעים ליציאת מצרים. 
גם ספרי תורה אחרים פותחים בכותרות המתארות את המקום שבו נאמרו, כגון ספר ויקרא ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור") או במדבר ("וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור"), אך ספר דברים יוצא דופן באריכות הלשון שבפירוט הגיאוגרפי, וחז"ל נתנו את דעתם לכך. זאת ועוד: הפסוק "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (פסוק ב) נראה תלוש מן הפסוק שקדם לו, ואף לכך צריכים היו חכמים להציע הסבר.

וינייטת אגדות החורבן: על מה נבכה בזכרנו את ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

פרנצ'סקו אייץ, החרבת בית המקדש בירושלים, 1867

לארכאולוגיה אין דעה. אחרי שהמדע שאינו מותנה בהשקפות מפענח ומתארך אותה היא הופכת עדות אילמת שאינה ניתנת להפרכה המספרת מה היה בעבר מסוים ותחום. למדים ממנה היכן ניצבה חומה ומתי נפרצה, מה אכלו לפנים מן החומה ומה ירו עליה מחוצה לה, מה בנו לתפארת האמונה באלוהי השמים והארץ ואלו פסילים משלו בה על עובדי כוכבים ומזלות. היא משקמת אינטלקטואלית עיי חרבות של היום ומקימה אותן בהפשטה אמינה בקריות של אתמול, אבל היא אינה שואלת עצמה על מה חרבה קריה, למה גלו יושביה. היא אומרת 'הייתה אש', אבל אינה מעידה מי ועל מה  הציתוה בלי אש. היא לא היסטוריה הנכתבת לעולם ביום בו היא יוצאת לאור ויותר משהיא מעידה על ה'אז' - היא חושפת את ה'עכשיו'. ההיסטוריה היא ארכיטקטורה של הזיכרון, וגם במיטבה, בשיא הגינותה, בשבועתה להיגמל מנטיות התולות הנחות ההופכות לעובדות - היא אינה יכולה להימלט מהיות יצירה של נרטיב המעצב את ההתייחסות של האדם אל עברו, ועל כן אל יומו, ועל כן גם על מחרו.

יום חמישי, 27 ביולי 2017

החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור
ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

יום רביעי, 26 ביולי 2017

עדויות לירושלים של סוף תקופת בית ראשון בחפירות עיר דוד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פסלון שנהב. צילום קלרה עמית, רשות העתיקות
בחפירות המתרכזות במדרון המזרחי של עיר דוד, נחשפו מבני מגורים בני 2,500 שנה כשהם מכוסים במפולות אבן. נמצאו שם כלי חרס, גרעיני ענבים, קשקשי דגים ועצמות דגים המלמדים על מצבה הכלכלי והתרבותי של ירושלים תחת שלטון בירת ממלכת יהודה, ושרידי עץ מפוחמים המשמשים עדות לחורבנה.  

יום שלישי, 25 ביולי 2017

BEIT MIKRA Volume 62 (2017), No.1

 The Bialik Institute

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 62 (2017), No.1, The Bialik Institute, Jerusalem 

CONTENTS 

בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א


בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז

תוכן העניינים
יעקב אזואלוס, תורת המלאכים בתרגום יונתן לספר שופטים
אמיתי ברוכי־אונא ומרדכי כוגן, כתובת הגליל של סרגון ב׳ מח׳ורסאבאד: עיון מחודש לאור כתב יד חדש במוזיאון ישראל, ירושלים
יהונתן יעקובס, תפוצת פירושי רשב"ם לתורה: מבט מחודש
יצחק (איציק) עמר, בין תיאור מותו של שאול לתיאור מותו של יאשיהו בספר דה"י (דה"א י; דה"ב לה 27-20
אלכסנדר רופא, האשגרה במקרא והנוסח ביהושע כג 16
נילי שופק, לידת משה בראי המיתולוגיה המצרית 

ביקורת ספרים 
לאה מזור, מקרא, ספרות וחינוך בספרו של חננאל מאק, ‘ותאמר בלבה: נשים מהמקרא בצומתי חיים׳ 

השכינה מוותרת על צום תשעה באב?

אביה הכהן, רב בישת תקוע

אמרה השכינה לאליהו הנביא: 
שנה קשה עברתי, 
איש פגע ברעהו, ורב פגע בחברו, 
נורא מכולם היה המאבק על הרבנות, 
רבנים פגעו ברבנים ורבתה שנאת חינם.
ונזכרתי בקמצא ובבר קמצא, 
ונזכרתי בימים אפלים של חורבן ואפילה,
לך אמור להם לרבני ישראל,
מוותרת אני השנה על צום תשעה באב,
ויתאספו כל ישראל
ויאכלו וישתו, וישמחו וירקדו 
וישמחו איש את רעהו ותבוא גאולה

יום שני, 24 ביולי 2017

תשעה באב

בשבת שלפני תשעה באב קוראים תמיד את פרשת דברים, ומעניין לגלות כי בפרשה זו (א, יב) מופיעה בפעם הראשונה בתורה תיבת "איכה". תיבת זו, כידוע, היא לשון קינה הפותחת גם את המגילה הנקראת בתשעה באב.

מיכאלאנג׳לו, ירמיהו מקונן על החורבן, הקפלה הסיסטינית בותיקן

יום ט' באב נקשר במסורת כיום אבל וצום על חורבן שני בתי המקדש, הראשון בידי הבבלים (בשנת 586 לפני הספירה) והשני בידי הרומאים (בשנת 70 לספירה). המנהג לצום לזכר החורבן הראשון ידוע כבר מספר זכריה (הקורא לצום זה בשם "צום החמישי" [ח, יט]). אך באיזה יום בדיוק חרבו בתי המקדש?

יום שבת, 22 ביולי 2017

'ים' במענה ה' לאיוב והמאבק בין הסדר לכאוס

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


המים הם מיסודות העולם אך מקורם ודרכיהם נשגבים מבינת אנוש‮. הבט המסתורין שבמים בולט במענה ה‘ לאיוב מן הסערה. אחרי הוויכוחים הנוקבים בין איוב לרעיו התגלה ה‘ לאיוב מן הסערה ופנה אליו בנאום ארוך עד מאד שנחלק לכמה חלקים (איוב לח-מב). בלגלוג סרקסטי הוא ממטיר על איוב מבול של שאלות רטוריות שמטרתן להוכיח לו שהוא איננו יכול להבין את תופעות העולם וסדריו ובוודאי ובוודאי שאינו יכול לשלוט בהן. ‬המים‮, ‬על הופעותיהם השונות‮ (ים‮, ‬ענן‮, ‬תהום‮, ‬שלג‮, ‬ברד‮, ‬שטף‮, ‬מטר‮, ‬טל‮, ‬קרח‮, ‬כפור‮, ‬עבים‮) ‬זוכים בו למקום נכבד. ‬ה‘ שואל את איוב אודות מקורם של המים‮, ‬ מיקומם בבריאה‮, ‬ מצבי הצבירה שלהם‮, ‬ דרכי זרימתם ויכולת השליטה בהם‮: '‬הֲבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת‮?... ‬הֲבאת אל אֹצרות שלג ואֹצרות ברד תראה‮?... ‬מי פלג לשטף תעלה‮?...הֲיש למטר אב או מי הוליד אגלי טל‮? ‬מבטן מי יצא הקרח וכפֹר שמים מי יְלָדו‮?... ‬הֲתרים לעב קולך ושפעת מים תכסך‮?... מי יְספֵּר שחקים בחכמה ונִבלי שמים מי ישכיב‮?' (‬ לח ‮61, 22, 52, 82-92, 43, 73). ‬זרם השאלות נועד להוכיח לאיוב שמהות המים והשליטה בהם הן בתחומו המובהק של ה‘, ‬ושלו בלבד‮.

יום שישי, 21 ביולי 2017

וינייטת אנדרטת השווא: ומשה לא ידע את נפשו

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מיכאלאנג׳לו, משה

אהבה כמוה כאחווה, כמהה לקרבה וחרדה תמיד פן לא תעמוד במבחן הריחוק. אהבה חוצה ימים, ואחווה גבולות, כי המרחב הוא הטריטוריה שלהן, ואף על פי כן, צלה של זרות  זוחלת, אורב מאחורי ימי הפרידה בגוף על הנפש המתחברת לנפש, והפחד מפני מה שעלולה התנתקות לעולל לאהבה ולאחווה, נאלם – לא נעלם, ואפילו הוא מוכחש, הוא נוכח במסתרים, קיים.

יום חמישי, 20 ביולי 2017

אתר מנהלי עם מאגר מים גדול מתקופת אשור נחשף בראש העין



מאגר המים - מבט מבפנים. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות

מפעל מים בן כ-2700 שנה נחשף לאחרונה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ליד ראש העין, בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך. גלעד יטאח, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, אומר "קשה שלא להתרשם ממראו של החלל התת קרקעי הגדול, שנחצב לפני שנים כה רבות. בעת העתיקה, אגירת מי גשמים היתה צורך בסיסי ביותר. באזור יורדים כ-500 מילימטר גשם, ונראה כי גשמי החורף מילאו את המאגר בנקל. על דפנות המאגר, בסמוך לכניסה, זיהינו חרוטות של דמויות אדם, צלבים ועיטור צמחי אשר ככל הנראה נחרטו בתקופה מאוחרת יותר בידי עוברי אורח. בסך הכל זיהינו שבע דמויות, אשר גודלן 15 - 30 ס"מ. לרוב ידיהן מונפות באויר, ונראה שחלקן מחזיקות חפץ כלשהו". 

יום שלישי, 18 ביולי 2017

באר הדמעות, עיני רחל

הרצל חקק, משורר



הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדִי עָף בָּרוּחַ
וְלֹא יָכֹלְתִּי וְרָדַפְתִּי אָבוּד.
אָמַרְתִּי אָרוּץ וְלָחַשְׁתִּי אָנוּחַ
וְהִנְּנִי בָּא בּוֹאֲכָה בֵּית לֶחֶם
וְנָפַלְתִּי שָׁדוּד.

יום חמישי, 13 ביולי 2017

ובכיה של בת שבע בשערי ירכיו של המלך דוד

ד״ר דן אלבו, משורר היסטוריון וחוקר תרבות

רות נצר, רישום פנדה 

תַּחַת קֶשֶׁת יָרֵחַ כְּסוּפָה בְּרָקִיעַ רֵיק מֵעֲנָנִים
בְּלַיִל סָפוּן בְּחֶרְשׁוּת מְדֻמָּה וָשֶׁקֶט,
דִּמְעָה עַל לֶחְיָהּ
בְּכֹל, מִשְׁפְּטֵי-פִּיהָ
הִיא נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה אֶל סְפִינוֹת הַמַּלְאָכִים, 
בְּקָרִים וְלֵילוֹת, מְבַכָּה בַּת־שֶׁבַע אֶת מוֹת אוּרִיָּה אִשָּׁהּ,
וּבִכְיָהּ וּגְנִיחוֹתֶיהָ, כְּחַמּוּקֶיהָ וְשָׁדֶיהָ
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים בְּשַׁעֲרֵי יְרֵכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

יום רביעי, 12 ביולי 2017

וינייטת בנות צלפחד חמש יעלות כן במדבר

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

לעלוי נשמת ירדנה ברנוי עליה השלום, מורה בישראל ושליחה בגולה, מתנדבת מד"א שנהרגה בשעה שהגישה עזרה ראשונה לנפגעי תאונה בכביש שש לפני עשור. 

The Daughters of Zelophehad, as in Numbers 27:1-11
 illustration from The Bible and Its Story Taught by One
אדם 'כן' (לא 'כנה' כפי שהשיבוש הזה התאזרח), הוא אדם מהימן. " אִם כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם..." (בראשית מ"ב,י"ט) שואל יוסף את אחיו הנדהמים, ותרגום יונתן כותב "אִם מְהֵמְנִין אַתּוּן", והן עונים כי אכן, "כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים"! (שם, ל"א). קרובים לתובנה הזאת דברי המדרש הלומדים מתוך הפסוק "מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק, אַבְנֵי צֶ֗דֶק, אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם, אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם" (ויקראי"ט,ל"ו), כי כיון שההין כלול כבר באיפה, בא הביטוי 'וְהִ֥ין צֶ֖דֶק' לרמוז ש"הן", כלומר, "כן", צריך להיות כן צדק ואמין, וכמוהו גם ה"לאו", ובלשון המדרש, "...שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק" (ספרא,קדושים). אם מוצא פיו של האדם אינו מחייב אותו, ו'לאו' שלו הוא ספק 'לאו' , ו'הן' שלו ספק 'הן', מתרופפים החישוקים המהדקים את החברה, כי 'אין אמון בבני אדם' כשורת השיר העממי, וההפקר או הכוחנות המאיימים תמיד על הסדר הטוב, זוחלים אל תוכה מפרקים אותה מהרה.  הפסוק " כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒..."(במדבר כ"ז, ז') הוא פסוק בו מאשר הקדוש ברוך הו בכבודו ובעצמו כי העתירה של בנות צלפחד היא כנה, היא אמינה, והן, הבנות, מהימנות, ולכן " כֵּ֗ן "!

יום שני, 10 ביולי 2017

שני שירים על מתי מדבר

 בלפור חקק, משורר

אני הולך אל השירים

שאינם מתגלים בעולם  
בִּקְצֵה יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ גַּן אֶחָד  נֶעֱלָם
שֶׁפָּנָיו נוֹהֲרִים כְּנָהָר
וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא
שֶׁמִּכָּאן הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן
וְאֶל הַמִּדְבָּר
שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְגַּלִּים בָּעוֹלָם

יום שישי, 7 ביולי 2017

וינייטת מה טובו: שירת מה טובו לדורות

 יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


בלעם היה חרב מאגית להשכיר. הוא ברך תמורת שכר, וקילל ליטול שלמונים, מכר את קסמיו בכסף והפך נבואותיו למכרה ממון. גם באמונותיו שכר. כשם שהאמין באלי ארם נהריים נֵרְגַל ואֲשִׁימָא ,בבעל פעור ובכמוש המואבים ולבטח גם בסגל אלילי כנען למן הבעל והעשתורת, ועד לרשף ולמות, כן האמין באלוהי ישראל . הוא לא יכול היה להתעלם ממנו. אלוהות שעמד לה כוחה לגבור על כאלפיים אלי מצרים ובראשם חנום, ונפתיס, ומאהס אל המלחמה, ולהוציא את עמה מיד פרעה-גם הוא אל-  שהתנשא באורח מעורר חמלה ואמר, "מִ֤י יְ.קֹ.וָ.ק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ( שמות ה',ב')  , הייתה אלוהות שאיש כבלעם ירא אותה וטיפח עמה קשרים, ציית לה מחד ודימה להיות קרוב לה כנביאה מאידך. "אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽו" (במדבר כ"ג,כ"ב), הוא שר בהתפעלות ובהערצה בשירו השני מעל אחת הגבעות הרמות. 

יום רביעי, 5 ביולי 2017

׳אחים הפכים׳ ספר ילדים על יעקב ועשיו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


על ספר הילדים של שרון גבעוני, אחים הפכים (הוצאת סער, תל אביב 2017)

סיפורי המקרא שונים מאד מספרות הילדים הקלאסית בת זמננו. לשונם עתיקה, סגנונם בלתי מוכר לילדים, והם עמוסים מושגים אמוניים ותרבותיים הזרים להם לחלוטין. ואף על פי כן מן הראוי לקרבם  לילדים, וכבר מן הגיל הרך. מדוע? משום שעליהם מושתתת הזהות התרבותית של עם ישראל לדורותיו, משום שהם הפכו למיתוסים מכוננים בתרבות המערבית, ומשום שידוע שלאגדות ולסיפורי קדומים יש תרומה חשובה לחינוך האדם. הם תורמים להגברת מודעות הילדים לרגשותיהם, לפיתוח ערכיהם ולהעמקת הבנתם את העולם. דרך הדמויות וקורותיהן לומדים הילדים להתמודד עם פחדים, יצרים ורגשות. הם נחשפים לתופעות כמו נאמנות, גבורה, קנאה, תחרות, אהבה, מסירות וכדומה, מזדהים עם הגיבורים ושמחים כשהם נחלצים מתלאותיהם ומתפייסים זה עם זה. 

יום שישי, 30 ביוני 2017

על פתיחות בתנ״ך, על המשכיות ועל תקווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית 

כי יש תקווה
 במקרא יש פתיחוֹת הרבה. פתיחות לסיפורים ולדברי שיר, פתיחות לנבואות ולגופי חוקים, פתיחות לרשימות ולקבצי חכמה, וכן הלאה וכן הלאה. פתיחות הרבה יש במקרא ולכל אחת מהן רוח ונשמה משל עצמה. אבל מה צורך יש בפתיחות הללו? מה צורך יש בפתיחות בכלל? 
פתיחות הן צורך קיומי לטקסטים. כמו שצמח זקוק לחרקים כדי שיאבקוהו ויאפשרו את המשכיותו הביולוגית כך טקסט זקוק לקוראים כדי שימשיכו את חייו הספרותיים. הצמח, המשולל ניידות, שולח לאוויר מלכודות אהבה בדמות פרחים, שבצבעיהם המרהיבים, בצורתם, בריחם ובטעמם, מושכים אליו את החרקים הניידים; והטקסט הכתוב, שהוא נתון וקבוע, מצמיח מלכודות צוף בדמות פתיחות, שנועדו לפתות את הקוראים המזדמנים להכנס לעולמו ולהפרותו. שכן הטקסט נעור לחיים רק כשיש קורא הבא אליו ומביא אליו מעצמו: מנסיון חייו, מתקוותיו, מפחדיו, מידיעותיו על העולם, וממושגי זמנו ומקומו. תהליך הקריאה הוא דיאלוג אינטימי המתפתח בין הטקסט לבין הקוראים בו, ותפקיד הפתיחה להבטיח שניצני הדיאלוג שהציצו עם המפגש הראשון עם הטקסט, יתפתחו למפגש של ממש בין עולמו של הקורא לבין עולמו של הטקסט. יוצא מזה שהרבה תלוי בפתיחה. בכוחה לחרוץ את גורלו של הטקסט לחסד או לשבט, לחיים ספרותיים או לקיום נמושי בתהומות הנשייה.

וינייטת קללת הקלוקל: קישואי הדמה וזוחלי עפר

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

 אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים

העקירה היא ניסיון מקיף. אדם נתלש ממקומו, תמיד בכאב, תמיד בחרדה מפני עתיד לא חווי. עד שהוא נוטע עצמו במקום אחר, הוא נע תלוש בעולמו, וגם אם מקום גידולו בעבר היה בו קללה יותר מברכה, הוא מתגעגע אל שולי המעט ומעצים אותם בדמיונו עד שמקום העבר נהיה כולו טוב.  ההווה שלו הוא הווה של בינתיים. הוא ניתק מן העבר ואל המחר לא הגיע, והיצרים היוצרים אינם מפרנסים את הנפש בקו זמן מרוסק, כי היא חשה שאין טעם במה שחולף, ואין עניין במה שלא בא עדיין, ואין תוחלת נודעת מן הבלתי נודע וביטחון בנסתרות.

יום רביעי, 28 ביוני 2017

בתמנע נמצאו אריגים עם שרידי צבע ממקור צמחי שמתוארכים לתקופת הברזל

אריג מתמנע, עשוי צמר ומעוטרים בפסי אדום וכחול. 
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
נחשפה עדות לשימוש בצמחי צביעה באריגים מתקופת המלכים דוד ושלמה המלך. כך פורסם היום במגזין היוקרתי PLOS ONE, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות וד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת בר אילן ורשות העתיקות.

יום שלישי, 27 ביוני 2017

המיית בטני פועמת: חנה אשת אלקנה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


הֶמְיַת בִּטְנִי פּוֹעֶמֶת
לְצֶאֱצָא מִשֶּׁלִּי מִתְפַּלֶּלֶת
רֵיקוּתָהּ לַשָּׁוְא זוֹעֶקֶת
עֲקָרוּתִי בְּפָנַי הוֹלֶמֶת,

דפוס פירוש רש"י הראשון

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


יפה לזכור את דפוס פירוש רש"י הראשון בשנת 1475 שהיה הספר העברי הראשון ולציין את העובדה שהיהודים היו אחוזי התפעלות מהדפוס כמכשיר להפצת דעת ואילו הנוצרים הקתולים מיד הקימו צנזורה כדי לאסור על הדפסת ספרים חשודים והמוסלמים אסרו על הדפוס מכל וכל!
פירוש רש"י לתורה הוא הספר העברי הראשון שנדפס בשנת  רל"ה (1475), או ליתר דיוק זו השנה שבה נדפס הספר העברי הראשון שעליו נקוב תאריך הדפסתו. הספר נדפס בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria)  באיטליה.

יום ראשון, 25 ביוני 2017

על אודות הנחש

משׁה שׁפריר, משורר


וְהַנָּחָשׁ הָיָה "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת-הַשָׂדֶה",
אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן שֶאָכַל מֵהַפְּרִי
(אַף שֶמֵּאָז וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה צִמְחוֹנִי),
שֶׁבָּחַר לָדַעַת מַהוּ רָע, מַהוּ רָע בִּלְבַד,
וּכְלָל לֹא לָמַד מַה יֵּשׁ בַּתֵּבֵל שֶׁהוּא גַּם טוֹב;
וְאוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ הוּא גַּם בִּקֵּשׁ בְּעָרְמָתוֹ
לִהְיוֹת עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ שֶׁל אָדָם, בִּמְקוֹם אִשְׁתּוֹ.

איש קשיש היכבד ושב עכשו בביתך

משה שפריר, משורר


אִישׁ קָשִׁישׁ, אָדָם זָקֵן
 נָא הִכָּבֵד וְשֵׁב עַכְשָׁו בְּבֵיתֶךָ
וְשָׁם הֱיֵה  בְּשָׁכְבְךָ  וּבְקוּמְךָ.
וּבְשִׁבְתְּךָ כָּךְ בְּבֵיתְךָ
וְגַם בְּלֶכְתְּךָ בֵּינוֹת לַחֲדָרֶיךָ,
אוּלַי שָׁם תְּשַׁוֶּה אֶת חַיֶּיךָ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
 וְלֹא תִּזְכֹּר תָּמִיד כֵּיצָד וּמֶה עָשִׂיתָ
בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ בָּהּ חַיִּיתָ.

יום שבת, 24 ביוני 2017

פירוש חדש לספר מיכה מאת פרופ׳ יאיר הופמן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יאיר הופמן, ספר מיכה עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל, עם עובד ומאגנס, תל אביב וירושלים תשע״ז 2017, 337 עמודים

הוצאות עם עובד ומאגנס
הפירוש המונח לפנינו הוא פירושו השני של פרופ׳ יאיר הופמן לספר מקראי בסדרה ׳מקרא לישראל׳. פירושו הראשון היה  פירושו לספר ירמיה, פירוש עב-כרס בעל שני הכרכים שראה אור בשנת תשס״א.
למה ספר מיכה, שואל הופמן בהקדמה לפירושו, ומשיב: בגלל הפסוק הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ (ו, ח) שמתמצת את תורתו המוסרית-דתית-חברתית של הנביא; בגלל התקוה לעתיד לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה (ד, ג); ובגלל היותו ראי לסוגיות המרכזיות בספרות הנבואה: מה היתה אמונת ישראל בתקופת המקרא? מה אופייני למוסר הנבואי? מיהם הנביאים? מהו ספר נבואה וכיצד נוצר? 

יום שישי, 23 ביוני 2017

איש ואשה ואש

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

אִישׁ וְאִשָּׁה וְאֵשׁ
במחווה מאוחרת ללנארד כהן




וְהָאָרֶץ הָיְתָה אֵשׁ
וְאֵשׁ בְּתֹהוּ
וְשִׂפְתֵי אֵשׁ
וְאִישׁ, וְאִשָּׁה וְאֵשׁ.

יום חמישי, 22 ביוני 2017

סופיזם במדבר: וינייטה לפרשת קורח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר


וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
  (במדבר פרק ט"ז, א'-ג')

ספור המעשה המתומצת בשלושה פסוקים אומר כי פרצה מרידה דו ראשית במחנה ישראל. בראש המריבה הראשונה, על הכהונה, עמד קורח ממטה לוי, הוא המטה של משה ואהרון. בראש המרידה השנייה, על המלוכה, עמדו דתן ואבירם, בני שבט ראובן שהודח מבכורתו עוד מימי יעקב אבינו. שתי המרידות עשו יד אחת וצרפו אל עצמן את כל האליטה הישראלית שלא מנתה אלא 250 איש, אבל שלטונה הפוליטי, המדיני, המשפטי היה מוחלט. הטענה של המורדים הייתה כי משה ואהרון התמלכו שלא בדין, זה על הכהונה וזה על המלוכה, והתנשאו על העם , דיכאו ,והנהיגו אותו הנהגה דיקטטורית.

יצחק והעקידה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית



בִּרְאוֹת יִצְחָק אֶת
אָבִיו הַקָּם נֶגְדּוֹ,
וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ
וְעוֹמֵד לְשָחֳטוֹ-

יום שלישי, 20 ביוני 2017

קורח של חז“ל

פרופ‘ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

סנדרו בוטיצ'לי, עונשו של קורח (1481-1482), הקפלה הסיסטינית, הוותיקן

ספרות חז“ל עוסקת רבות באיש קורח ובמחלוקת שעורר כנגד משה ומנהיגותו, ואין להתפלא על שהוא מוצג בה באורח שלילי ביותר ודברים קשים של גנאי נאמרים כנגדו: קורח נתקנא במשה ובאהרן, ביקש לעצמו גדולה שלא היה ראוי לה, העז פניו ואמר כי ’אין תורה מן השמים ואין משה נביא ולא אהרן כהן גדול‘ (ירושלמי סנהדרין י, א), והמחלוקת שעורר מובאת כדוגמא קלאסית למחלוקת ’שאינה לשם שמים‘ (משנה אבות ה, יז). וכה גדול חטאו, עד שר‘ עקיבא - אף שהיו חכמים שלא הסכימו עמו - קבע כי ’עדת קורח אינה עתידה לעלות [מן השאול ולקום לתחיית המתים]‘ (משנה סנהדרין י, ג), ועוד הרבה כיוצא בזה.

יום שני, 19 ביוני 2017

מחאה אלטרנטיבית: ובני קורח לא מתו

זאב קינן, בוגר החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, עובד בניהול מערכות השקיה ועוסק בעריכה ובהגהה

‏וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ, במדבר כ״ו 11

דורה, מות קורח דתן ואבירם
לֹא מֵתוּ.
רַק עָמְדוּ מִסָּבִיב
עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַבּוֹר
וּזְעָקוֹת הַנּוֹפְלִים עוֹלוֹת אֶל הָאוֹר
וְקוֹל מְהַדְהֵד:
"הֵרֹמוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת
וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע".
"אָנֹכִי ה'.
ה' אֱלֹהֶיךָ.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.
לֹא יִהְיֶה לְךָ מַנְהִיג אַחֵר עַל פָּנַי.
פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים."

איזבל זרה ונכרייה

יפה לורנצי, משוררת

Andrea Celesti - Queen Jezabel Being Punished by Jehu
 איזבל זרה ונכרייה© *
אִיזֶבֶל בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִיּם הָיְתָה
זָרָה וְנָכְרִיָּה בְּאֶרֶץ לֹא לָהּ
מִנְּסִיכָה הָפְכָה מַלְכָּה בָּאָרֶץ הַזָּרָה,
כְּשֶׁאֲחְאָב מֶלֶךְ שׁוֹמְרוֹן אוֹתָהּ נָשָׂא לְאִשָּׁה
הַאִם שָׁפָר גּוֹרָלָהּ בְּשֶׁל כָּךְ, לַזֹּאת נִוַּדָּע בְּהֶמְשֵׁךְ הָעֲלִילָה.

יום שבת, 17 ביוני 2017

׳ועץ חניתו כמנור ארגים׳ - הצעה פרשנית חדשה

עידו גרפינקל, מורה דרך המתמחה בסיורים מקראיים, בוגר החוג למקרא באוניברסיטה העברית

"וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים"?* 

מבוא 
קרב עמק האלה המסופר בשמ"א יז הוא אחד הסיפורים הידועים ביותר במקרא - דוד הצעיר מתמודד בדו-קרב מול הענק גלית הפלשתי והורג אותו. במאמר זה אשווה בין הסיפור הידוע, הארוך והמפורט ובין המסורת האלטרנטיבית, הקצרה והעלומה, הנמצאת בשמ"ב כא 19. בסוף ספר שמואל מופיעים ארבעה סיפורים קצרים על קרבות שניהלו דוד המלך ועבדיו נגד הפלשתים, אשר במהלכם הכו ארבעה גיבורים ישראלים את ארבעת "ילידי הרפה". לפי מסורת זו מי שהכה את גלית היה אדם בשם אלחנן בן יערי אורגים, שהיה, כמו דוד עצמו, מבית לחם. המסורת מהדהדת גם בספר דברי הימים (דה"א כ 5).   
במאמרי אתמקד במונח "מנור אורגים”, שמופיע במקרא בשמ״א יז 7; שמ״ב כא 19; דה״א יא 23; ו-כ 5, שהוא להערכתי המפתח להבנת המסורת. עד כה היה מקובל במחקר להבין את הצירוף הזה כדימוי לחניתו של גלית הפלשתי, כפי שמשתמע מהכתוב בשמ"א יז 7. אציע כאן הצעה אחרת, הקושרת את תיאור הכלי הזה לאותו אלחנן בן יערי. אני סבור כי יש לראות במנור האורגים את כלי הנשק המאולתר של אלחנן, שבעת צרה הביא לתשועה גדולה. זאת בדומה לכלי עבודה ולכלי בית אחרים ששימשו ככלי נשק מאולתרים על פי מסורות שונות במקרא. 
  

המלצות על ספרים תשעז 2017

הספריה העירונית של אמסטרדם
צילום: יואב מזור

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כל ספר הוא עולם מרוכז, כל ספר הוא יציר של אומן פיתוי הלוכד לעולמו נשמות: את נשמת כותבו-מולידו, את נשמות גיבוריו ואת נשמות קוראיו. כל ספר פותח עולמות, חד חידות, ומרחיב גבולות. ספר טוב מוסיף ידע ותובנות, מציג זוויות ראיה חדשות ולעיתים גם מפתיעות ומזמין לגמישות מחשבתית, לשונית, ערכית ותרבותית.