יום רביעי, 24 במאי 2017

מסע חיים מהכפר באתיופיה אל ישראל - על ספרה של מקונן


וובעלם טזזו מקונן, פסיפס של מסע, עריכה: ד״ר לאה צבעוני, הוצאת צבעונים, תל אביב תשע״ז 2017, 152 עמודים  

הוצאת צבעונים
׳מסע׳ הוא סיפור חייה של וובעלם טזזו מקונן החל מילדותה בכפר באתיופיה, דרך המסע לסודן, עלייתה לארץ במבצע משה בשנת 1984, וחבלי הקליטה שלה. כיום היא בעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, מאמנת בכירה ואשת חינוך, נשואה ואם לילדים. מקונן, ששפת האם שלה אמהרית, כתבה את סיפוריה ושיריה בעברית. הפסיפס שיצרה מבטא את עולמה של עולה מאתיופיה שהגיעה להשגיה תוך מאבקים בגזענות, באפלייה, בפערי התרבות והדורות, וגם את עולמה כאשה צעירה על אהבותיה וחיי הזוגיות שלה. 

יום שלישי, 23 במאי 2017

מנהל בית ספר, רב חילוני ומי שנולד בירושלים מחדש - ראיון עם תומר בליטי-דגן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


תומר בליטי-דגן
שלום תומר,
שלום לאה, מורתי משכבר הימים בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית! 

1. בראשית שיחתנו ברצוני לברך אותך על הסמכתך לרב חילוני! מהו רב חילוני ומדוע בחרת להיות כזה?  
בנימה מחויכת, רב חילוני הוא רב, והוא חילוני. ואנו מוסיפים גם הומניסטי. רב חילוני הומניסטי הוא אדם (גבר או אשה) שמחובר ליהדותו - אנו תופסים את היהדות בעיקר כחיבור לקולקטיב היהודי ולתרבויותיו, וכמובן לא כדת - שבקי ביהדותו; שמלמד יהדות; מנגיש את היהדות לציבור; עורך טקסים; עסוק בסוגיות יהודיות-ישראליות (למשל, צביון השבת, גיור, נישואין וגירושין ועוד); וחלקנו אף מקהילים קהילות. אנו חילונים בתפיסתנו, כלומר רואים את ההיסטוריה כמעשה אנושי בלבד, ואת הטבע כפועל מכוחות עצמו וכו'. המצפן הערכי שלנו הוא מכלול הערכים המבוטאים בהומניזם. כמובן, הישראלים שבינינו (יש רבנים חילונים גם בחו"ל) - ציוניים. 

יום שישי, 19 במאי 2017

בכל דרכיך דעהו: וינייטת ליבת התורה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר


המתח בתרבות האתית של האדם בין מה שמותר על פי חוק או מכל מקום לא נאסר, לבין מה שאדם אוסר על עצמו על פי מצפנו הערכי ועל פי נאמנותו לרוח החוק ולא רק לסעיפיו, הוא ותיק כימי מודעותו של האדם כי הוא, כנברא בצלם, הנו יצור בוחר, לא בין המותר לבין האסור אלא בין הטוב לבין הרע.

יום חמישי, 18 במאי 2017

"כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה" (משלי כד 6), או "עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י" (יש' מג 21). ואולי "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (יש' מט 17)? – על התקבלות אתוס החכמה בישראל

פרופ׳ יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

"כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה"  (משלי כד 6), או "עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י" (יש' מג 21). ואולי "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (יש' מט 17)? – על התקבלות אתוס החכמה בישראל



* הרצאה בערב העיון לכבוד פירסום ספרה של פרופ׳ נילי שופק, ״אין אדם שנולד חכם״ - חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא. ח׳ בכסלו תשע״ו (8.12.2016)

אני מודה: כותרת משולשת זו קצת משונה. להצדקתה אוכל לומר שהחידתיות שבה הולמת את ספרות החכמה "דברי חכמים וחידותם" (משלי א 6). אוכל גם לצטט את מאמר קהלת (ד 9; 11) "טובים השנים מן האחד... וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק".  

יום רביעי, 17 במאי 2017

התנ"ך כבסיס לזהות ולתרבות הישראלית

איתמר שחר, מורה ומחנך

ימין משה, ירושלים
צילום: יואב מזור
מטרת החיבור
למה בעצם מלמדים תנ"ך בחינוך הממלכתי?  אני עצמי אוהב את התנ"ך מאוד ובאופן אינטואיטיבי ברורה לי חשיבות הוראתו בבתי הספר; אך התשוקה שלי למקצוע לא סיפקה בעבורי טיעון מספק, ובשיחות מזדמנות רבות עם בני נוער וצעירים בני גילי מצאתי כי אכן נגעתי בנקודה רגישה -מעט מאוד צעירים חילוניים יודעים לומר מדוע לדעתם חשוב ללמוד תנ"ך בבית הספר, ורבים אף מצהירים בפה מלא כי המקצוע מיצה את עצמו ואין אף סיבה טובה ללמדו. מתוך ההקשר הזה היה לי ברור כי אצא למסע בניסיון למצוא תשובה מספקת לשאלתי מדוע צעירים-חילוניים שרואים עצמם ”ישראלים“ (בהבדל מ“יהודים“) צריכים ללמוד תנ"ך בחינוך הממלכתי בישראל של 2013?[1] 

יום שלישי, 16 במאי 2017

שִׁלְפֵי שָׂדוֹת – לרות המואבייה

כרמית רינצלר אברהמי, משוררת


שָׂדוֹת חָרְשׁוּ
תְּלָמִים,
יָדַיִךְ שְׁלָפִים
בָּכוּ הַנִּירִים.

לִקַּטְתְּ אֲלֻמּוֹת
שִׁבּוֹלִים בַּשָּׂדֶה,
סָלְלוּ נְתִיבִים אֶל
לִבֵּךְ הַדָּוֶה.

יום ראשון, 14 במאי 2017

פרופ׳ משה גרינברג: 10 ביולי 1928 - 15 במאי 2010

פסל בר כוכבא של האמן גליצנשטיין ונדודיו בארץ

נירה אשכול חושפת את הסיפור הידוע אך למעטים. 


במוזיאון ארץ ישראל הוצגה בשנת 2016 תערוכה בשם "בר כוכבא".
במרכזה ניצב פסל ברונזה, כשני מטרים גובהו, של גבר עירום ובעל שרירים המצוי בתנוחת זינוק. הפסל עוצב בסגנון רומי הלניסטי.
בציונות החילונית ניתפס מרד בר כוכבא נגד שלטון האימפריה הרומית כדוגמא ליהדות לוחמת. מקס נורדאו, יד ימינו של הרצל, הזכיר את בר כוכבא בנאומו בקונגרס הציוני השני.

יום חמישי, 11 במאי 2017

פייק ניוז בביתר או מי הרג את בר כוכבא: וינייטת י"ח באייר

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר



ל"ג בעומר באותם זמנים ובזמנו

י"ח באייר. יום שזוכרים בו תשועות ואסונות, ניצחונות ותבוסות, הארות והחשכות, אבל והילולות. באים בו באש ובאים בו במים, מעלים בו על נס ניסים ולא נרתעים מראות בו יום התנגשויות כואבות עם המציאות. יש מסורות כי יומו הראשון של המבול על הארץ היה בי"ח באייר. אחרות שהמים חדלו ב"ח באייר. החתם סופר, רבי משה סופר שרייבר (1762-1839) בהערותיו ל'יורה דעה רל'ג  אומר על פי אחד המדרשים  "שמיום שכלה החררה (  עוגה הנאפת מצד אחד על גחלים - מצה) שהוציאו ממצרים הלכו ג' ימים בלא לחם ואחר כך ירד המן, אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב". מסורת שנשכחה מזכירה כי י"ח באייר צוין כיום "תענית יהושוע" , מפני שבאותו יום חל יום התבוסה הראשון שלו עם כניסתו לארץ בידי אַנְשֵׁי הָעָי אחרי שישראל חטאו בחרם ביריחו "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אַרְצָה ... הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם.  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי... לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת ... וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (יהושוע ז',ו'-ז'). אין יודע אם צמו לציין התבוסה או אם צמו לציין כי באותו יום נתייאש יהושוע מן הכניסה לארץ עד שאמר " וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". אומה צמה על ייאוש מנהיגיה  ואם כי התאושש - רגעי חולשתו אינם נשכחים חרף גדולתו . יש אומרים כי "תענית יהושוע" בי"ח באייר הנציח את האבל על יום מותו באותו תאריך. גם פיוט לא אחר להזכיר לבאי בתי הכנסיות עד למאה החמש עשרה את "תענית יהושוע" "וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי/בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי/וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי/בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי." 

יום רביעי, 10 במאי 2017

קריאה והגות מגדרית במגילת רות

עדי אביטל־רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

עדי אביטל-רוזין. צילום: עודד לוי

רות ונעמי, כל אחת מהן, בדרכה ובתורה, עקפה את כביש הפטריארכיה, בעטה בסדר העולם הגברי וניצחה על צעד פמיניסטי משלה. 
אָדָם-חַוָּה, רוּת-נָעֳמִי וְהִפּוּךְ הַמַּעֲשֶׂה הַגַּבְרִי
רות בחרה בנעמי, כשם שאדם בחר בחווה. היא זו שנוטלת על עצמה את המעשה הגברי, את אותו המעשה שאִישׁ נוהג לעשות כלפי אִשְׁתּוֹ, ודְּבֵקָה במי שהיא בוחרת. ככתוב: "עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ, אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". ומדגיש מפורשות התלמוד הבבלי כי: "יעזב איש ולא אשה!", כלומר אקט העזיבה נושא אופי גברי ולא נשי, אלא שרות פועלת להיפך מזה: היא זו שזונחת ועוזבת את (האפשרות לשוב אל בית) אביה (או אל בית) אמה וכשברקע מהדהד הדיאלוג שרות יוצרת בינה לבין נעמי ושאין עוד כסוגו במקרא, קשה להתעלם מן הקו הנמתח מבסיס מחשבתה הפמיניסטית של רות למוקד מחשבתה של פמיניסטית אחרת, ג'ודית באטלר, המכפיפה ב"צרות של מגדר",  תחת קורת גג אחת שני סוגי שיח באשר למהותה של הסובייקטיביות הנשית, המקבלת דגש מיוחד עם ייחודה של רות ביצירת מהלך, זה אשר מכפיף בתוכו שני קטבי שיח שונים, אלה שבין עולמה הנפשי לבין אלה שנובעים מעולם ההקשרים החברתיים, המשפחתיים והתרבותיים, המונחים בתווך.

יום ראשון, 7 במאי 2017

חיי אישה – רות מול נעמי

ד"ר ג'ורג' סברן, מכון שכטר למדעי היהדות



בשני נאומים מבריקים רות ונעמי מציגות את השקפות העולם שלהן לגבי חיי אישה – לְמה היא יכולה לצַפות, היחס לזולת, מידת האוטונומיה של האישה, ובכלל מה ערך האישה בעיני החברה.  נעמי דוברת ראשונה אל כלותיה ברגש ובכבוד כדי
לשכנע אותן לחזור למשפחותיהן.  אחרי סירובן היא מרחיבה את הדיבור בנאום מורכב יותר.  כפי שידוע היטב, עורפה מסכימה לחזור לבית אמה אך רות מסרבת לעזוב.  תשובתה לנעמי היא אחד הנאומים המפורסמים ביותר במקרא.  הוא קצר מדברי נעמי אולם הוא מציג פרספקטיבה רחבת אופקים על חיי אישה.  בין שני הנאומים יש ניגודים משמעותיים על הבנת הזמן בחיי אישה, ומתוך זה הבדלים כיצד האישה רואה את מקומה בעולם.  לפי דברי נעמי היחס בין נשים מוגדר לפי דרישות החברה הפטריארכלית ואילו אליבא דרות לגבר אין תפקיד בקביעת טיב היחסים בין נשים.  רות מתארת חיי האישה בהם נשים פועלות בצוותא לפי הרצונות המשותפים שלהן, כדי להתמודד עם כל מה שעומד בפניהן. 

יום שבת, 6 במאי 2017

התרגום הארמי למגילת רות

ניקולס פוסין, הקיץ או רות ובועז
עולם התרגום הארמי מורכב מחיבורים רבים. בצד תרגומי התורה תורגמו לארמית גם מרביתם של ספרי המקרא האחרים. חמש המגילות תורגמו מן הסתם כדי שאפשר יהיה ללוות בעזרת התרגום את קריאתן בפני ציבור, שלא תמיד שלט בעברית ונזקק לתרגום-ביאור בשפתו שלו. 
מגילת רות נקראת, לפחות מאז ימי הגאונים, בחג השבועות, והיא ניתרגמה לארמית, ככל הידוע, בשלהי תקופת חז"ל ובאזור ארץ-ישראל. תרגום רות נוטה להיות מילולי ורק לעיתים הוא מוסיף על הפסוק המיתרגם דברים שונים, מרביתם ברוח ספרות חז"ל, באגדה ובהלכה. ואפשר לומר כי תרגום רות הוא המילולי ביותר מבין תרגומי המגילות.

יום שישי, 5 במאי 2017

וינייטת אהבה ושנאה בתנועה

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר


לו היו מזמנים את פסוקי התורה כולה לתחרות לקבוע איזה מהם ראוי להתעטר בתואר הנודע בפסוקים, המצוטט ביותר, בעל המשקל הסגולי הנכבד מכל, בעל הארה של שבעים פנים גם בפט גם בדרש, גם בישראל גם בעמים, היה פסוק י"ח בויקרא י"ט בו נאמר "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'" מן הטוענים המועדפים לכתר. התנא רבי עקיבא כבר אמר עליו "זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד'). בפירושו על הירושלמי, 'קרבן העדה' אומר רבי דוד פרנקל רבה של ברלין (1707-1762), " זהו כלל גדול בתורה - שבשמירת מצוה זו ינצל מהרבה עבירות".  לדידו, התיבה "כלל " אינה עיקרון מוסרי מופשט כלשהו, אלא מצוות עשה התובעת קיום כדי להינצל ממצוות לא תעשה. יתכן כי פירש כך מפני מיקומו של הפסוק אחר סידרה של לאווים המנויים בויקרא ט', ט'-י:ח, כדלקמן, "וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט . וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם . לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ . וְלֹֽא תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' . לֹֽא תַעֲשֹׁ֥ק אֶת רֵעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד בֹּֽקֶר . לֹא תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' . לֹא תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט, לֹא תִשָּׂ֣א פְנֵי דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל, בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ. לֹא תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י ה'. לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ. הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹאתִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא . לֹֽא תִקֹּ֤ם וְלֹֽא תִטֹּר֙ אֶת בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'."  

יום רביעי, 3 במאי 2017

יאיר זקוביץ, המילון המקראי הסמוי מן העין

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

יאיר זקוביץ, המילון המקראי הסמוי מן העין, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ד 2014, 141 עמודים

יאיר זקוביץ תרם תרומות חשובות לחקר תופעת מדרשי השמות הגלויים והסמויים במקרא. ספרו החדש, ׳המילון המקראי הסמוי מן העין׳, הוא נדבך נוסף במחקריו, שמרחיב את שדה הראיה למילים מקראיות בכלל ובוחן את האופן שבו המקרא מבאר מילים בדרכים דומות לאלה שבאמצעותן הוא מפרש שמות. עיקר עניינו של הספר הוא ׳בביאורים סמויים הרומזים לעתים מזומנות למילים שאינן מופיעות בגוף הכתוב ולפעמים אף אינן מתועדות במקרא׳ (עמ׳ 4). מרכז הכובד של הספר הם הפרקים ׳מדרשי מילים סמויים׳ (83 עמודים) ו׳מוצא׳ (10 עמודים) שנילווים עליהם 16 עמודי הערות. הפרק ׳מדרשי מילים סמויים׳ בנוי כמילון שבו מופיעות המילים הנדונות בסדר אלפביתי, והפרק ׳מוצא׳ שבא אחריו ממיין את דרכי הפרשנות שבאו לידי ביטוי במדרשי המילים הסמויים. הספר נפתח במבוא מתודולוגי בן 4 עמודים, ונחתם ברשימות מועילות: רשימת קיצורים לספרי המקרא, מהדורות של ספרי מקור, קיצורים של כתבי-עת וספרי עזר, קיצורים ביבליוגרפיים ומפתח הכתובים המקראיים העיקריים שנדונו. המחבר הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה למקרא על שם האב טקצ׳י אוצוקי באוניברסיטה העברית ופרופסור לעמיות יהודית במרכז הבינתחומי, הרצליה.

יום שלישי, 2 במאי 2017

מגילת העצמאות צולמה בטכניקה חדשנית

ביוזמה משותפת של ארכיון המדינה ורשות העתיקות, יצאה מגילת העצמאות (בשנת 2016) באופן נדיר מהמתקן שבו היא מאוחסנת. המגילה צולמה בצילום חדשני שפותח לצורך צילום מגילות מדבר יהודה, במטרה לשחזר את מראה המקורי ולשמרה לדורות הבאים.



מגילת העצמאות - שיחזור צורתה המקורית בטכנולוגית צילום מיוחדת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


׳בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. במילים אלה נפתחת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. לקראת סוף ההכרזה נאמר, בין השאר:  ׳אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו׳. 

יום שני, 1 במאי 2017

יום העצמאות 1949 - זכרון ילדות

נירה אשכול, מחנכת


נירה מספרת: באלבום ילדותי הישן מצאתי צילום דהוי זה שעל גבו כתוב: יום העצמאות 1949.
גרנו אז ברח' שמואל הנגיד בירושלים בקומה השנייה. מהמרפסת ניתן היה לראות מרחוק את המצעד שעבר ברח' קינג ג'ורג׳ הסמוך.
משלא היו אז ברשותנו דגלים או קישוטים אחרים, שמנו שטיחים על מעקה המרפסת, הוספנו על כל אחד מהם מגן דוד גדול ובשוליים התחתונים - דגלי נייר מצויירים.

אני הייתי אז בת 5 וראשי יכול היה להציץ אך בקושי מעל המעקה.

התמודדות נשית עם אבדן ושכול: סיפורן של שש נשים

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

עַל שֵׁשׁ נָשִׁים עוֹמֵד הָעוֹלָם

זוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה, זוֹ שֶׁהֻשְׁתְּקָה, זוֹ שֶׁעָלְתָה עַל הַגַּג, 
זוֹ שֶׁסֵּרְבָה לְהַאֲמִין, זוֹ שֶׁיִבְּבָה, וְזוֹ שֶׁהוֹכִיחָה חֹסֶן. 
עַל הַהִתְמוֹדְדוּת הַנָּשִׁית עִם אָבְדָן וּשְׁכוֹל [1].


קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפורי נשים במסורת היהודית.

נָעֳמִי 
כמה מבוכה יש בפסוק: "וַתִּשָּׁאֵר, הָאִשָּׁה, מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ, וּמֵאִישָׁהּ[2] ", המתעלם באופן מוחלט מצערה של נָעֳמִי, שבזה אחר זה הלכו לעולמם בעלה, אֱלִימֶלֶךְ ושני בניה, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן? אמנם אין בדברי המספר המקראי וְלוּ רמז לעומק כאבה, ברם, אם לא זיהתה את נפילתה, איך מצאה את כוחה לקום? אם לא נאלצה להישבר, כיצד בחרה להתאחות? אם לא איבדה את נוכחותם, מדוע חיפשה לשרוד בלעדיהם?

האוויר של ירושלים

דורית שירה ג'אן, משוררת

 אָהֲבָה אֶת שְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת
צילום: אבי מזור
אִמִּי לֹא סָלְחָה לְאָבִי מֵעוֹלָם
 עַל שֶׁאִלֵּץ אוֹתָהּ לִנְטֹשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם
וּלְהַעֲתִיק מְקוֹם מוֹשָׁבָם לְתֵל אָבִיב.

יום ראשון, 30 באפריל 2017

״חמקמקות נאמנה״ כמאפיין ספרותי בקינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל-ב, א 27-17)

 ד“ר יוספה רחמן, מכללת לוינסקי והמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון


לאחר שנים רבות של קריאת קינתו של דוד על שאול ויהונתן והתלבטות בביטויים קשים המופיעים בה דוגמת הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, שְׂדֵי תְרוּמֹת, כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן ועוד, הגעתי למסקנה שבסופו של דבר המרכיב הסגנוני העיקרי של שירה זו ומה שעושה אותה לשירה המדברת אל רבים הוא דווקא פשטות הכתובים: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, אַל־תַּגִּידוּ, אַל־תְּבַשְּׂרוּ, אַל־טַל וְאַל־מָטָר, צַר־לִי עָלֶיךָ, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, ואפשר להוסיף, אולם התכונה המרכזית שהצמיחה לקינה זו כנפים היא התכונה, שאכנה אותה כאן ״חמקמקות אמנותית״, שנוצרה כתגובה לאילוצים שהכתיב ההקשר העלילתי של הקינה.  
ומהי אותה מציאות עלילתית? ומדוע היה צריך דוד להתחמק? בגלל הכורח להספיד בבת אחת אוהב (יהונתן) ואויב (שאול)!

יום שבת, 29 באפריל 2017

מנשרים קלו מאריות גברו


בית הקברות הצבאי, הר הרצל, ירושלים
מקובל לקרוא ולהקריא את קינתו של דוד על שאול ויהונתן בנו בטכסי הזכרון לחללי מערכות ישראל:
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים.
אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן,
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:

אסון מסוקים, ועוד אחד - זכרונות

סבינה סעד, אמנית

זכרונות כתובים ומאויירים על נייר אריזה של פרי הדר


אנחנו גרים במרחק לא רב מתל-נוף, והרבה פעמים השקט הפסטורלי של מושבנו מופר מרעש  מטוסים הטסים נמוך... מיד אני נזכרת במלחמת יום הכיפורים, שבתחילתה לא הבנתי את פשר  הדבר...
לפעמים זה רעש של מסוקים שטסים נמוך...
מסוק ועוד מסוק, ואז  אנחנו מתחילים לחשוש...

יום שישי, 28 באפריל 2017

אלהי החסדים הקטנים

דורית שירה ז׳אן, משוררת

אֱלֹהֵי הַיֵּשׁ וְהָאֵין
צילום: אבי מזור
אֱלֹהֵי הַחֲסָדִים הַקְּטַנִּים
אֲשֶׁר לֹא פַּסּוּ
מִן הָעוֹלָם
פוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם אֵלַי
חוֹבְקִים אוֹתִי בַּחֲשַׁאי.

יום חמישי, 27 באפריל 2017

תכריכים מתחת לבגדי מלכות: וינייטת האירוניה בשער שומרון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

הסיפור התנכ"י "ארבעה מצורעים בשער שומרון" הוא מפגן של אירוניה היסטורית במיטבה. כל שאפשר היה לה לתבונה לחזות על פי חוקי יתרון הכוח המדיד על פני הרפיון הגלוי, מתהפך. סוף דבר מתעתע בראשית דבר, הוודאי מתגלה כמפוקפק.
 ראשיתו של הסיפור הוא "וַיִּקְבֹּץ בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן"(מלכים ב',ו',כ"ד) יורם בן אחאב הוא מלך ישראל בעת ההיא.(מלך בשנים 851-842 לפני הספירה). סבו, עמרי, רכש את ההר הקרח עליו בנה עיר  "וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן." (מלכים א',ט"ז,כ"ד). אחאב ביצר אותה ורומם אותה לדרגת בירת ישראל. האסטרטגיה של בן הדד הייתה ברורה. נפילתה הבירה, משולה כקריסת האומה הישראלית כולה, שעבודה, סילוקה מן המרחב . גם יורם ידע. על כן, האסטרטגיה שלו הייתה כי עמידת המעטים מול הרבים היא הסיכוי היחיד להכות את העדיפים. המותש מתיש את מתישיו. 

יום רביעי, 26 באפריל 2017

אני חי כאילו אכלתי מפרי עץ החיים

משה שפריר, משורר


 כְּאִלּוּ 

אֲנִי חַי
כְּאִלּוּ אֵין מָחָר,
כְּאִלּוּ אֵין לְכָךְ מְחִיר.

אֲנִי חַי
וְלֹא חַיָּב דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,
כְּאִלּוּ לֹא יָצָאתִי מִמִּצְרַיִם.

חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס
תרומתו של פרופ‘ אבי הורביץ להבנת לשון השירה המקראית בכלל ולשונו של ספר תהלים בפרט היא תוצר של עשרות שנות מחקר שהניבו תובנות שהפכו לנכסי צאן ברזל של חקר המקרא. 
מחקריו של הורביץ על ספר תהלים פורסמו במאמרים רבים ובספריו: בין לשון ללשון - לתולדות לשון המקרא בימי בית שני (מוסד ביאליק, ירושלים תשל“ב), ושקיעי חכמה בספר תהלים - עיוני לשון וסגנון (מאגנס, ירושלים תשנ"א). בין לשון ללשון עוסק בעברית המקראית המאוחרת כשלעצמה וכהקדמה לדיון בלשון בית שני בספר תהלים, ושקיעי חכמה בספר תהלים עוסק בשאלת מזמורי החכמה. הספר הראשון שולח מבט דיאכרוני על לשונו של ספר תהלים, הספר השני מתבונן בו מהזווית הסינכרונית, ושניהם כאחד מציעים מתודולוגיה, דרכי יישום ותובנות שמכניסות סדר בסוגיות שהן מן הסבוכות שבחקר המקרא.

יום שלישי, 25 באפריל 2017

אימהות

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

פיסול: בהירה לראה. צילום: יואב מזור. שדרות אלורוב, ירושלים
אִם הָיָה לִי יֶלֶד בַּמִּלְחָמָה
הָיִיתִי מֵתָה 
שׁוֹכֶבֶת בִּמְקוֹמוֹ בָּאָרוֹן 
עֲטוּפָה בַּדֶּגֶל.

יום חמישי, 20 באפריל 2017

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסעה האמנותי של סבינה סעד בין כוכבים וסמלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לזכר האומנים שניספו בשואה
סמלים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בהם. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. הזיקות המורכבות ביניהם נחקרות במפעלה האמנותי היחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד, ולכך תוקדשנה השורות הבאות
הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים מבני שש ומעלה לשאת על בגדיהם בפקודת הנאצים לצורך זיהויים, השפלתם והדרתם המתדרדרת מזכויות האדם. גודלו היה כאגרוף, צורתו מגן-דוד: כי המגן-דוד זוהה עם היהדות כבר מימי הביניים, צבעיו צהוב עם שחור, כי הצבעים הללו מסמלים במסורת הנוצרית בגידה ומוות (שימוש בצבע הצהוב לסימון יהודים לצורך ביזויים היה קיים לפני כן בארצות האיסלאם) ובמרכזו כתובה מילת ״יהודי״ (Jude) בגופן שנראה כשאול מספרים קדומים, לאותת שלסימון היהודים שורשים עתיקי יומין. עיצוב הטלאי הצהוב לא היה אחיד ובארצות שונות בזמנים שונים הוא הופיע בגיוונים שונים. סימון היהודים בעת החדשה ביוזמת הנאצים, היה חלק מאלומת תהליכים, שהובילה בשלב מאוחר יותר לפתרון הסופי - גירוש היהודים למחנות הריכוז והשמדתם
סבינה סעד, בת לניצולי שואה, מנהלת במשך שנים דיאלוג נוקב עם סמל הטלאי הצהוב, שהפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. מעקב אחר יצירתה השופעת חושף נרטיב היסטורי-אישי שמתחיל באירופה של טרום-השואה ומגיע לתקומת ישראל בארצו. לקישור האומנותי-אידאולוגי שהיא יוצרת בין סמל הכוכב שבטלאי הצהוב לבין סמל המגן-דוד שבדגל ישראל תרם בוודאי גם שמו הגרמני של הטלאי הצהוב, ״כוכב היהודים״ (Judenstern). כי זאת לדעת, סעד מתבטאת לא רק דרך הכלים הקלאסיים של הדימויים החזותיים: צבעים, קומפוזיציות, טקסטורות וחומרים, אלא גם באמצעות זיקות ללשון. חלקן גלויות, ומתבטאות בשיבוץ טקסטים ביצירותיה, וחלקן סמויות, ומתבטאות בזיקות מפתיעות בין הדימויים החזותיים למילים בשפה. תהא זו האיטלקית, שהיא שפת האם שלה, או העברית, שהיא השפה שרכשה לה בארץ. בסגנון מופשט, תמציתי וחד היא מתייחסת לזוועות, באה חשבון עם אומות העולם ששתקו או שיתפו פעולה עם הנאצים, מזהירה מפני האנטישמיות המרימה ראש בימינו, ומצביעה על הטלאי הצהוב הרוחש מתחת לפני השטח בהוויה הישראלית העכשווית

ההזמנה - ששים ושמונה שנה לשחרור אושוויץ

יפה לורנצי, משוררת ©


המשוררת, יפה לורנצי, היא אלמנתו של מנשה לורנצי ז״ל, שהיה מתאומי מנגלה.  הנה דבריה:
 מנשה ואחותו התאומה ליא שוחררו באושוויץ - בירקנאו על ידי הצבא הרוסי ביום 27 בינואר 1945. הם שהו בבלוק התאומים לצורך ניסויים מידיו של דר' מנגלה הידוע לשימצה ימח שמו וזכרו. הם היו תאומים בני עשר כשהגיעו לרמפה לאחר מסע מפרך ברכבות המוות, היה זה ערב שבועות הם נולדו בחג השבועות. איתם בקרון היו סבא, סבתא, דודות ובני דודים לרוב, כולם בני משפחת אביהם. תאומים החוצה קרא מנגלה, משפחתם דחפה אותם לעברו. כי חשבו שאמם הגיעה מעיר הולדתם קלויזנבורג שבטרנסילבניה - הונגריה. והיא מחפשת אותם, איזו תמימות! את משפחתם כולה על ילדיהם וטפם שילחו ישירות לקרמטוריום. הם היו משפחות דתיות מנשה וליא לא איבדו את אמונתם בבורא עולם עד יום מותם. מנשה בן 62 בנר שישי של חנוכה 1996 ליא בת 63. 

הַהַזְמָנָה!
וְשׁוּב כְּמִדֵּי שָׁנָה עוֹשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה
מִפּוֹלִין הַקָּרָה וְהַמּוּשְׁלֶגֶּת מְאַוֹושְׁוִיץ-בִּירְקְנָאוּ הַקָּרָה
תַּרְתֵּי מַשְׁמָע – 
לְאֶזְרָחֵיהָ הַיְּהוּדִים מִזֶּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.
הַהַזְמָנָה לְאֵרוּעֵי יוֹם הַשִּׁחְרוּר 27-בְּיָנוּאָר 1945 
וְהֵם מַשְׁקִיעִים מִזְּמַנָּם, מִמִּרְצָם, וּמִכַּסְפָּם 
כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם בַּאֲשֶׁר הוּא
וּמְפַרְסְמִים מִכְרָז לְעִצּוּב הַהַזְמָנָה שֶׁתְּבַטֵּא
כְּכָל הָאֶפְשָׁר אֶת הַזְּוָעָה
וְהַשָּׁנָה הִרְחִיקוּ לֶכֶת עַד אֵימָה.

יום רביעי, 19 באפריל 2017

התחרט קין בלבו?

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


קַיִן עַל הֶבֶל

בֵּין רַגְלָיו שְׂרוּעָה גּוּפַת אָחִיו,
הַהֶבֶל  הִתְנַדֵּף  כְּמִשְׁאַלְתּוֹ,
הַדָּם נִגַּר כְּמַיִם רַבִּים,
טֶרֶם חָלְפָה קִנְאָתוֹ,
טֶרֶם פָּגָה שִׂנְאָתוֹ, אַךְ
"לוּ הָיָה שָׁב לַחַיִּים,
אוֹר  רַב הָיָה מֵפִיץ!"
הִתְחָרֵט קַיִן בְּלִבּוֹ.

יום שבת, 15 באפריל 2017

כנגד חמש בנות דברה תורה


עדי אביטל-רוזין
כְּנֶגֶד חָמֵשׁ בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה
אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, אַחַת שֶׁהִצִּילָה אֶת עִירָהּ, שְׁתַּיִם שֶׁגָּבְרוּ עַל אוֹיְבָן, וְאַחַת שֶׁעָמְדָה עַל אַהֲבָתָהּ.
חֵרוּת. בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בְּלֵיל הַסֵּדֶר בְּאַרְבָּעָה בָּנִים שֶׁתָּהוּ עַל מַשְׁמָעוּתָהּ, מַצִּיעָה כּוֹתֶבֶת הַמַּאֲמָר לְהִתְרַכֵּז בְּחָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁיָּצְרוּ אוֹתָהּ.

אַחַת שֶׁגָּאֲלָה אֶת עַמָּהּ, יְהוּדִית:
כמה מביך לחשוב כי המקרא אינו מזכיר, ולו במילה אחת את מעשיה, אבל, נחמה פורתא, על מהלכיה של אישה יוצאת דופן זו ניתן ללמוד באחד מן הספרים החיצוניים, [1] וליתר דיוק בספר יהודית, [2] המותח קווים לדמותה של אישה אמיצה ונטולת פחד, הרואה לנגד עיניה את גאולת עמה בלבד. יתר על כן, על רקע הפער שבין התעלמותו המוחלטת של המקרא לבין התמקדותם המפורטת של הספרים החיצוניים,  בולטת יהודית כאחת הגיבורות היותר חשובות [3] בסיפורי הנשים.

שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית 

מיכאלאנג׳לו, משה  San Pietro In Vincoli Rome                

"ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא מ[לאך הוא...] בהקדשו
 וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוכ[] איש חסדים ויוצ[ר מעשי]ם אשר לוא נבראו מעולם"

שביעי של פסח, כידוע, הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, חג החירות, אשר חל ב- כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף ואומרים בו את שירת הים (שמות טו), העל-היסטורית המתארת בחלקה הראשון את גדולת האל הגואל ומודה לו על הנס שנעשה לעם ישראל בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, וממשיכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל עם בניית המשכן ובית המקדש. במועד זה, לפני אלפי שנים, הנהיג הנביא המשורר, הגואל והמשחרר, הזקן הענו הבא בימים, משה בן עמרם, בן קהת בן לוי, שאמו הייתה דודת אביו, יוכבד בת לוי, את עם ישראל משעבוד לחירות ומבית עבדים מוכר לעולם חדש ולא נודע של בני חורין. קרוב לוודאי שלא היה מעולם מנהיג גדול ממשה בן שבט לוי, שיצר עולם מושגים חדש לגמרי, המצרף בכוחה של השראה אלוהית ודעת מלאכים, את הנעלם לנגלה ואת העתיד לעבר ולהווה. משה שאמר לאחיו בני לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" הפך למנהיג יחיד סגולה, בשעה שהנחיל את רעיון החירות המקודש, הקשור בשביתה שביעונית מחזורית או בקדושת הזמן, בשבועה ובברית, הקושרים בין העבר לעתיד, לבני עמו המשועבדים, בשמו של קול אלוהי בלתי נראה, שבהשראתו כתב חוק, משפט, שירה, סיפור, ברית והיסטוריה, בהם נזכרים לראשונה כמה מהרעיונות הגדולים ביותר בתולדות רוח האדם. בתום שבעה שבועות, מיום א' כ"ו בניסן, הנהיג משה את עמו אל מרגלות הר סיני. היה זה ראשיתו של הרגע שבו הפך עם ישראל מעם עבדים לעדת ה', הקשורה בברית עולם המכונה 'יחד שבטי ישראל', הבוחרת בדעת, בחירות, בחוק ובצדק, בשעה שהיא מקבלת את החוק האלוהי שהביא משה משמים.

יום חמישי, 13 באפריל 2017

מרד העבדים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

הַרְבֶּה לִפְנֵי סְפַּרְטָקוּס
מָרְדוּ הָעֲבָדִים.
טוֹבְעִים בְּטִיט הַלְּבֵנִים
שָרִים:
שִירַת הָעֲבָדִים.

יום ראשון, 9 באפריל 2017

פסח וליל הסדר של עין חרוד

סמדר כרמי-גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, מנצחת מקהלה

סמדר כרמי-גיברמן מנגנת בליל הסדר בעין-חרוד כבר למעלה מ-60 שנה!

ליל הסדר בקיבוץ עין חרוד הוא גולת הכותרת של כל החגים, עם מסורת ארוכת שנים, שהתגבשה לאיטה במשך למעלה מתשעים שנותיה בעמק.

יום שישי, 7 באפריל 2017

עדי וגדי גדי ועדי: סיפור חדש-עתיק

יצחק מאיר

אמי הטובה קנתה לי עדי,
ואבי האוהב קנה לי גדי,
העדי המופלא עודני עלי
אך הגדי האומלל נטרף, אללי.

סוללות תקווה: על משמע הפסח בימיי

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

Ibscha Relief Chnumhotep II 

מתוך שאדם מסב בליל הסדר- הוא זוכר את יציאת מצרים. לא מפני שהוא זוכר הוא מספר, אלא מפני שהוא מספר הוא זוכר. מתוך שהוא מבער את החמץ ושומר על 'בל יימצא' ועל 'בל ייראה', הוא נזכר כי בחיפזון יצאנו ממצרים ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ והלחם לא עיכב את הגאולה אלא הגאולה האיצה כל כך עד שלא היה סיפק להשלים את מלאכת הלחם. מצוות זכירת מצרים היא כל יום ויום, ככתוב " ....תִּזְכֹּ֗ר אֶת י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ" (דברים ט"ז,ג') אבל זכירתו ביום אחד, הלכה למעשה, מצה, מרור, חרוסת וזרוע, כוסות ארבע, הלל, אחד מי יודע, ועל הכל הסיפור שכולה תשובה על תמיהת הבנים "מה נשתנה" -   מטעינים את הלב בסוללה המפעילה את הזיכרון של כל יום ויום בשנה כל  ימי חיינו. 

יום חמישי, 6 באפריל 2017

מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל

 ד״ר יגאל בן-נון,  המכון ללימודים גבוהים, פריס Ecole Pratique des Hautes Etudes  

ציור קיר מקבר בני חסן. מזכיר את תיאור ירידת בית יעקב למצרים
Ibscha Relief Chnumhotep II. 6th Year of Sesostris II

הערה: אלוכטוני הוא ההיפך מאוטוכטוני. כלומר לדוגמא: בני ישראל הם לא אוטוכטינים כמו בסיפורי האבות והשופטים אלא אלוכטונים כמו במסורת יציאת מצרים, כלומר באו ממקום אחר, הם לא מקומיים. תופעה דומה קיימת לגבי הפלישתים, הארמים והיוונים. 

סיפור יציאת מצרים הוא הנרטיב הדומיננטי בחומש והוא מבצבץ גם בשאר ספרי המקרא. מרכיביו יכולים להאיר את עינינו לגבי המסורות הסותרות שרווחו בישראל וביהודה. נרטיב זה בולט במיוחד בספר דברים הרפורמי שמוצא מחברו משילה הישראלית. אך הוא לא נעדר מסורות שקשורות לבית-אל ולירושלים. דעותיהם של מחברי הטקסטים המקראיים לא היו אחידות והם נחלקו בתחומים רבים ובמיוחד בנושא מוצאם של הישראלים. אחדים ביקשו להאמין שמוצאם ממצרים משם גורשו כזרים, ואחרים ידעו שאבותיהם חיו מאז ומתמיד בין כנען לארם. 

יום רביעי, 5 באפריל 2017

"ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"?

פרופ’ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית



בדברים כו, א-יא מתואר בפירוט טקס הבאת הביכורים אל המקדש: על כל חקלאי לקחת "מראשית פרי האדמה", להניחו בטנא ולהביא אותו "אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם". את הטנא עליו להניח לפני המזבח ולומר קטע קצר המכונה במסורת בשם "מקרא ביכורים" (משנה סוטה ז, ג), קטע הידוע ומוכר גם מציטוט ארבעת פסוקיו הראשונים (פסוקים ה-ח) בהגדה של פסח. בקטע זה מספר מביא הביכורים בקיצור ובדילוגין את תולדות עם ישראל החל מן הירידה למצרים, המשך ביציאה ממנה והכניסה לארץ ישראל, וכלה בהצהרה "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, ה'". 

יום שני, 3 באפריל 2017

שפתי תפתח

 אמיר מנשהוף, משורר


וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח*
שמואל א ל' 12

אַנָּסִי אַנָּסִי שֶׁאוֹתִי לֹא עָזַבתָּ
גַּם בַּלַּילָה הַהוּא יְהֹוָה
וּמִנִּיתָ עוֹרֵב אֶל בֵּיתִי אֵין שׁנָתִי בוֹ
בָּא בְפֶלַח דּבֵלָה וְצִמּוּק שֶׁל חַיַּי 

לפעמים נקשר פסוק עתיק לרגע של חיים, לפעמים נקשר פסוק לפסוק ונוצר שיר. בשמואל א פרק ל מסופר על נער מצרי, שנזדמן לאנשי דוד במלחמתם עם עמלק על נחל הבשור. שלושה ימים ושלושה לילות לא אכל הנער ולא שתה. נותנים לו פלח דבלה ושני צימוקים למאכל, ושבה רוחו אליו. והנה דבלה, שאכלתי ברגע יקר מציאות, נקשרה אצלי עם הדבלה ההיא. ונקשרו הדבלים של מטה עם העורבים הבאים ממעלה, שכלכלו את אליהו במלכים א פרק יז. והנה כבר בא והופיע עורב אל בית השיר הקצר הזה, ופלח דבלה של הצלה והשגחה בפיו. והנה שיר.

איך שואל שאיננו יודע לשאול

   יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

הגדת ראשי הציפורים (1300 בערך)
הבנים שואלים, הבנות שואלות
וכל התשובות שאנחנו עונים
אינן מועילות, אינן מועילות,
כלות כמו העננים.

יום ראשון, 2 באפריל 2017

ובכל זאת, יציאת מצרים

Wilhelm Kotarbińsk בני ישראל על ים סוף
מבין המשפטים הראשונים שמצווה משה לשים לפני העם, מייד לאחר עשרת הדברות, בולט במיוחד משפט העבד הנרצע. נאמר בו שהעבד המסרב לצאת לחופשי, המנמק את סירובו באהבתו לאדוניו ולאשתו ולילדיו, יש להגישו אל הדלת או אל המזוזה ולרצוע את אוזנו במרצע, ולעשותו עבד לעולם. למקרא המשפט הזה מתעוררת השאלה על מה ולמה חייב האיש לעבור טקס כה משפיל ולשאת את אות ההשפלה לעולם. לטעמי, במקומה של השאלה נמצאת גם התשובה. החוק הזה יש בו אמירה משמעותית. האדם המסרב לצאת לחופשי, ואפילו מתוך נימוק נעלה ובגלל ערך עליון כמו האהבה – מן הדין שיהיה מושפל לנצח. על אחת כמה וכמה אילו היה נימוקו חומרי, היינו אילו סרב לצאת לחופשי מפני שהעבדות מבטיחה לו קורת גג ומזון. מסתבר אפוא שהאמירה שמאחורי החוק הזה היא, שהחירות היא ערך ראשון במעלה, העולה אפילו על ערך האהבה. תפיסה כזאת מלמדת שמערכת החוקים והמשפטים היא בראש וראשונה מערכת של אמונה בערכו של החופש. הדת שניתנת לבני ישראל היא מעל לכל דת של חירות וגאולה, והעבדות היא המצב המנוגד, שממנו יש לצאת כדי לקבל את הדת הזאת.