יום שבת, 18 בפברואר 2017

כתיבת עבודה סימינריונית: הבטים מהותיים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


העבודה הסימינריונית היא גולת הכותרת של הלימודים האקדמיים לתואר ראשון. במחקר רציני ומאומץ תחוו בוודאי את חדוות הדעת המשכרת כמו גם שעות של קושי ושל תסכול שהן חלק בלתי נפרד מדרך המחקר. מטרת ההארות שלהלן היא להבהיר לכם את משמעותה של העבודה הסימינריונית כדי שתוכלו להפיק ממנה את מירב התועלת ולבצעה ביעילות תוך פרק זמן סביר. 
המייחד את העבודה הסימינריונית ממבחנים ומתרגילים הוא שבמבחנים ובתרגילים המרצים קובעים עבורכם את הנושאים ואת חומרי הקריאה, בעוד שבעבודה הסימינריונית לא רק שאתם עצמכם בוחרים את התכנים ואת חומרי הקריאה אלא גם קובעים את המטרות, הדגשים, הטענות והמסקנות. עבודה סימינריונית היא עבודה אישית וייחודית שבה כל אחד מוזמן לבחור בנושא המושך את לבו מתוך התחום הרחב של הקורס שבמסגרתו היא נכתבת. העבודה הסימינריונית איננה מבוססת כמו המבחן על היכולת לזכור דברים אלא על היכולת לחשוב עליהם, להפנימם וליישמם להקשרים מתחדשים. החוקרים הם יצרני הידע, והידע האנושי הוא פרי מאמץ מצטבר של דורות של חוקרים. בעבודה הסימינריונית אתם מתנסים במעבר מצרכנות הידע לייצורו, ואף שלא תדרשו לחדש חידושים מחקריים - אם כי ייתכן מאד שתגיעו לכאלה(!), תחוו לפחות מהבחינה האישית-ביוגרפית את חוויית ייצור הידע.
האדם הוא יצור סקרן מטבעו ’ולכל תכלית הוא חוקר‘ (איוב כח 3). ההרגל מקהה את חושיו מלחוש את הבלתי נודע והבלתי מובן. החוקר, כמו ילד, משתחרר מכבלי ההרגל וחש השתאות לנוכח תופעות, והיא הדחף לחקירותיו. בבסיס כל חקירה עומדת ההשתאות, והיא מתורגמת בעבודה הסימינריונית לשאלת מחקר קונקרטית.
כתיבת עבודה סימינריונית היא פעולה יוצרת ההופכת מידע לידע רלוונטי, שחותרת לעצמאות מחשבתית ולשימוש משוכלל בכלי החשיבה והמחקר. חשיבות מיוחדת נודעת בה ליצירת לכידות רעיונית-מבנית ולשימוש במיומנויות חשיבה כמו מיון וסיווג, אנלוגיות, השוואה וניגוד וזיהוי קשרים סיבתיים. העבודה הסימינריונית תורמת לפיתוח היכולת לאתר וליצור שאלות מחקר ולנסח טענות תוך שימוש בדרכי טיעון מגוונות.

ועתה, למבנה העבודה הסימינריונית: המבוא, גוף העבודה, הערות השוליים, הסיכום והרשימה הביבליוגרפית, וכן כמה עצות מועילות.

המבוא לעבודה: על המבוא להבהיר את נושא העבודה, מה הוא כולל ומה הוא אינו כולל, להצביע על חשיבותו ולעורר בו עניין. הוא צריך לכלול ניסוח בהיר של מטרת העבודה והטענה המרכזית שנטענת בה; סקירה תמציתית של מבנה העבודה, שהוא המסלול המוביל אל הטענה המרכזית; וציון הטקסטים המרכזיים שהיא נשענת עליהם: הן הטקסטים המקראיים והן המקורות החוץ מקראיים (אם ישנם כאלה). אפשר לציין במבוא קשיים רלוונטיים. למשל, אם בעבודה יש דגש על השוואות בין נה“מ (נוסח המסורה) ותה“ש (תרגום השבעים), ועדיין אינכם יודעים יוונית, ציינו באיזה תרגום של תה“ש השתמשתם.

גוף העבודה: גוף העבודה הוא עיקרה. תבואנה בו השאלות, העובדות, הנתונים, המקורות,  הפרשנויות והדוגמאות המעגנות את טענותיכם בטקסט. חלק מהמקורות שתשתמשו בהם הם ראשוניים (הטקסטים המקראיים, טקסטים מתרבויות המזרח הקדום, התרגומים העתיקים) וחלק משניים (דברי פרשנות ומחקר). בעבודה יש להבחין בין עובדות לבין הערכתן-פרשנותן.
גוף העבודה מפרק את נושא העבודה לתת-נושאים, והם מהווים את שלד העבודה שיהיה בסופו של דבר גם תוכן העניינים שלה. מתחילים כל תת-נושא בעמוד חדש. אפשר שבתת-הנושאים תהיה חלוקה לסעיפים. תת-הנושאים צריכים להיות ממוקדים בעיקר. אסור שיסטו לדרכים צדדיות. בעת תכנון מספר תת-הנושאים ואורכו של כל תת-נושא יש להביא בחשבון שהעבודה בכללותה צריכה להיות בת 23 עמודים בקירוב. 
מקרא הוא לימוד טקסטואלי ועל כן ישנה חשיבות עילאית לשימוש בשני כלי העזר הבסיסיים של חקר המקרא: קונקורדנציות ומילונים. בדיונים לשוניים שימו לב לתפוצה ולתפרוסת של מילים מרכזיות במחקרכם, והסיקו מכך מסקנות. 
בעבודה יש להקפיד על שימוש במינוח המחקרי הרלוונטי בין אם הוא מתחום הלשון, מתחום הביקורת הספרותית-היסטורית, ביקורת הנוסח, הסיפורת, השירה וכו'.
עליכם להקפיד שספרות המחקר המזינה את עבודתכם תהיה רלוונטית ועדכנית. קריאתכם בספרות המחקר צריכה להיות ביקורתית. אם מועלות בה דעות השונות מדעתכם ציינו זאת (בגוף העבודה או בהערת שוליים, לפי העניין) ונמקו את דחייתכם אותן. אין ליצור רושם שדעתכם מקובלת על הכל אם אינה כזאת. 
אין להביא בליל של דעות חוקרים ופרשנים (זה טוען כך וזה טוען כך). מומלץ לציין גישות פרשניות (עם כיסוי ביבליוגרפי בהערות), להביא את הנימוקים בעד כל גישה ואחר כך להביע את דעתכם המנומקת.
כשאתם ניצבים מול סתירות, כפילויות או אי התאמות במקרא נסחו את הבעיה, ציינו את העובדות, הביאו הצעות פתרון על נימוקיהן, והביעו את דעתכם המנומקת. אם אינכם מוצאים הסבר מספק לבעיה - ציינו זאת. כשאתם מביעים את דעתכם האישית השתמשו בגוף ראשון יחיד (’לדעתי‘, ’מצאתי‘ וכדומה) ולא בלשון רבים (’לדעתנו‘, ’מצאנו‘ וכדומה). אין לנקוט בלשון הצטנעות אמיתית או מזוייפת (’לעניות דעתי‘). דעתכם אינה ענייה. מצפים מכם שתביעו את דעתכם. ועל כן כתבו בפשטות ’לדעתי‘. הערכת הדעות והפרשנויות היא חלק בלתי נפרד מפיתוח החשיבה הביקורתית.
העבודה צריכה להיות זורמת ולא מקוטעת באופן מלאכותי בגלל תת-הנושאים והחלוקה לסעיפים. חשוב שהיא תהיה קוהרנטית כשדבר נובע מדבר, כתובה בסגנון אחיד, שהוא סגנונכם ולא סגנונם המשתנה של הפרשנים או החוקרים שבהם נעזרתם. אין צורך להרבות במובאות ממקורות משניים. נסחו בלשונכם ובסגנונכם את התובנות שדליתם מספרות הפרשנות והמחקר. רק כשיש חשיבות מיוחדת לדיוק בדברי הפרשן או החוקר הביאו מובאה מדבריו (עם הפניה ביבליוגרפית). אסור שתהינה בעבודה סתירות ויש להמנע מכפילויות. אם רוצים לחזור על דבר מה מפנים אליו בהערת שוליים בנוסח: ’ראה דברינו לעיל/להלן בעמוד כך וכך‘. העבודה צריכה להיות מנוסחת בעברית משובחת, כולל שימוש נכון בסימני הפיסוק.
הזהרו מקביעות בוטחות וחד-משמעיות שהן לפעמים ביטוי לפזיזות. נסחו את דבריכם בזהירות רבה.

אתיקה מחקרית: 'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' (מגילה טו, א). לציין דעות של אחרים עם מראה מקום מדוייק כדי שניתן יהיה להגיע אל המקור ולבדוק אותו. להציג גם דעות שונות מהדעות שלכם ולא להציגן כאמת האחת שאין בילתה. אם נעזרתם באדם כלשהו יש לציין זאת תוך הבאת שמו: אדם שקרא את עבודתכם והגיב עליה, אדם שסייע לכם למצוא מקור מחקרי מיוחד או שסייע לכם בענייני ניסוח ולשון.

הערות השוליים: אין לכתוב ’החוקרים סבורים‘ ושאר ביטויים כלליים וסתמיים. אם רוצים לומר שיש כיוון מסויים במחקר או שיש חוקרים המחזיקים בדעה כזאת וכזאת, יש ללוות את הקביעה בהערת שוליים המספקת לכך כיסוי ביבליוגרפי מדוייק. בהערות השוליים כוללים גם עניינים הנראים חשובים לכותב אך הכללתם בגוף הדיון היתה גורמת לסטיה מרצף הדיון. את הערות השוליים יש להביא בתחתיות העמודים כדי להקל על הקוראים. 

סיכום העבודה: פרק הסיום צריך להיות מותאם לנאמר במבוא. הסיכום מביא את מסקנות מחקרכם.  המסקנות הן התשובה לשאלת המחקר שהוצגה במבוא לעבודה. בעבודות טובות קורה לא פעם שעם ההגעה למסקנות נפתחים שערים לשאלות מחקר חדשות, שקודם אפילו לא ידעתם לשאול אותן. לכן בסיום העבודה אפשר להעיר שהעבודה הצמיחה שאלות חדשות והן נושא למחקר נוסף. סיכום טוב עשוי להציג את המסקנות שהגעתם אליהן בהקשר תרבותי רחב יותר ממה שהוצג בגוף העבודה.

ביבליוגרפיה: הרשימה הביבליוגרפית תכלול את כל המקורות שנזכרו בהערות השוליים. אין לכלול בה פריטים שקראתם אך בסופו של דבר אינם נזכרים בעבודה. בעת האיסוף הביבליוגרפי הקפידו להשתמש במקורות שעברו שיפוט אקדמי מקצועי (כתבי עת מקצועיים נחשבים בתחום). הקפידו על כללי הציטוט האחיד. הדרכה ועצות מועילות למציאת ביבליוגרפיה ולשימוש בה תוכלו למצוא באתר של ספריית הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

הכנת סקיצה: אחרי בנייה ראשונית של שלד העבודה וקריאה ראשונית ומרפרפת בביבליוגרפיה מומלץ להכין סקיצה של העבודה, מטרתה ושלביה. הסקיצה היא מתווה חופשי, קצר ודינמי של העבודה שמכין האדם לעצמו. כותבים בה רק נקודות. גדולתה ביכולתה להציג לפניכם את המכלול המתהווה בכל רגע נתון בלי לבזבז זמן ומאמצים על ניסוחים מדוייקים. הסקיצה תכלול מה ברצונכם לשלב בכל אחד מפרקיה וסעיפיה של העבודה (רעיונות, מקורות, עובדות וכדומה) תוך אפשרות להוסיף, לגרוע ולשנות סדר.

ביקורת עצמית: אין לדחות את כתיבת העבודה לרגע האחרון. כדי להפיק ממנה את מירב התועלת יש לכתוב אותה עם הפסקות (אחת לפחות). כשאתם מוכנים להפוך את הסקיצה לעבודה כתבו אותה על כל פרטיה, ואז הניחו לה לשבוע-שבועיים. אחר כך נסו לקרוא את העבודה ’בעינים חדשות‘ ולשאול: האם טיעוניכם משכנעים? האם שם העבודה מדוייק או שעדיף לנסחו אחרת? האם שמות תת-הנושאים מתאימים? האם רצף תת-הנושאים נכון? האם יש לחבר כמה תת-נושאים יחדיו או לפרק תת-נושא לשניים? האם השאלות נוסחו בחדות הנדרשת? האם הדוגמאות טובות? האם דבר נובע מדבר? האם המסקנות משכנעות? האם הניסוחים בהירים? האם יש סתירות? כפילויות? האם יש חוליה חסרה? האם יש עניין שיש להשמיטו או להעבירו מגוף הדיון להערת שוליים? האם הביבליוגרפיה מספקת? עדכנית? חזקו טיעונים רופפים, השאירו את העיקר וסלקו את הטפל, השלימו חסרים, נפו יתרות. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה