יום חמישי, 30 במרץ 2017

וינייטת החירות שלא תיגמר לעולם: מוטת כנפי העבדות השחורות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

Egyptian harvest

גזירת השם 'עבד' משורש ע.ב.ד נושאת באחריות לעובדה החותכת כי בעיני הבריות 'עבדות' היא קודם לכל עבודה ללא שכר. השעבוד- הפיכת אדם לעבד- הוא כפיית עבודת חינם, אבל  הכפייה, בייסורים, בשלשלות ממש, בהגבלת זכויות אלה או אחרות, היא אמצעי, לא תכלית. היווצרות המושג 'עבד' מן השורש ע.ב.ד מקבעת בתודעה את ההבנה הזאת אפילו במודעות המשעבד עצמו. ישראל כבר הולכים שלושה ימים במדבר אל גדות ים סוף לחצות את התהום המפרידה בין עבדות לחירות, והנה אומר המספר המקראי " וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי  שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ" (שמות ד', ה֠). בלשון ימינו משמע הדברים הוא כי לבריחת העם יש תוצאה 'מצערת' אחת, אובדן משאב. לא היה לו לפרעה לנהל משא ומתן עם נביאם של העבדים על זכות עבודת אלוהיהם במדבר. למשאב אין אלוהים. פרעה טעה, אך עתה הפך ליבו, הודה בטעותו והבין כי משאב הוא משאב, לא יותר, והוא יצא רכוב על סוסי הממלכה הגזולה להשיב לה את אוצרה. 

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים על פי האמונות והדעות שבמקרא?

פרעה
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים? לכאורה התשובה על שאלה זו נאמרה מפורשות בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום עינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). עם זאת מוסרת התורה, בעת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, נתון שונה במקצת: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ). אפשר היה לכאורה לפשר בין שני נתונים אלה מתוך הנחה כי לפי מסורת זו ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנה קודם שהחל שעבודם שם, שעבוד שהתמיד במשך ארבע מאות שנים נוספות.

יום שלישי, 28 במרץ 2017

המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פרפרי דרור פורשים כנפיים מדפי הספר
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.(שמות לב טז) אל תקרא חָרוּת אלא חירות" (מסכת אבות, ו, ב)...

עם ישראל נולד בסימן חוויית העבדות וכיסופי החירות: המעבר ממשפחה בת חורין שקורותיה מתוארות בספר בראשית, לעם עבדים, שראשית התגבשותו הציבורית הכרוכה בסבל משותף, מתוארת בספר שמות, הוא המעבר מחירות לעבדות ומעבדות לחירות. ראשיתו של עם ישראל בבית עבדים במצרים (שמות א: ט-יד) והגדרתו כעם ראשיתה בקריאת החירות "שלח את עמי ויעבדוני", הנשנית שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים ומחליפה את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל. זכר השעבוד המר והיציאה לחירות הנכספת חוזר ונשנה לאורך המקרא ומכונן את יחסי-הגומלין בין העם לאלוהיו כיחס בין משועבד חסר אונים הנאבק תחת שרירות לב המשעבד, לבין משחרר רב חסד ועוצמה המבקש להשתית חוק של צדק, חירות וקדושה. זיכרון סבל השעבוד הכפוי לעריצות אנושית וקדושת החירות המותנית בשעבוד מרצון לאל, מצויים ביסודו של לוח השביעיות העתיק הבא להנציח את מקצב הקדושה, החירות והצדק במחזור שביעוני קבוע הקושר בין חוקות שמים וארץ.

המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים - ראיון עם פרופ' קנוהל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



* ראיון עם פרופ' ישראל קנוהל שערכתי ב-2012 עם הופעת ספרו 'השם'. 

פרופ‘ ישראל קנוהל, הופעת ספרך החדש, ’השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘ (הוצאת דביר 2012), היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקריך. 
הופעת ’השם‘ עוררה התעניינות עצומה בציבור וכל כלי התקשורת, כמדומני, סיקרו אותה. קולך נשמע בראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעתונות הכתובה, ומוסף העתון הנפוץ במדינה אף הקדיש לה כתבה נרחבת במיוחד. איך אתה מסביר את ההתעניינות הסוחפת הזאת? 
הספר יצא ערב הפסח ויש בו תיאוריה חדשנית לגבי יציאת מצרים. נדמה לי שזו הייתה הסיבה להתענינות התקשורתית.

מדוע הענקת לספרך את השם המצמרר, ’השם‘?
הרעיון היה של המו"ל ולא שלי.

יום שני, 27 במרץ 2017

דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן

פרופ‘ ישראל יובל, האוניברסיטה העברית

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום: ד״ר אבישי טייכר
פעמיים נזכר בפרשת ’בא‘ (שמות י, א - יג, טז) הנימוק לצו שנצטוו בני ישראל לשחוט שה בערב יציאתם ממצרים. בפעם הראשונה בדברי ה‘ למשה ולאהרן: ’וראיתי את הדם ופסחתי עליכם‘ (שמות יב, יג), ובפעם שנייה בנאום משה אל זקני ישראל: ’וראה את הדם על המשקוף... ופסח ה‘ על הפתח‘ (שם, פסוק כג). לפועל ’פסח‘ נודעת ככל הנראה המשמעות של הצלה והגנה, כמו בישעיה לא, ה: ’כן יגן ה‘ צבאות על ירושלם, גנון והציל, פסוח והמליט‘. ראיית דם השה בידי האל אמורה אפוא להגן על ישראל מפני ’הנגף‘ בעת ש‘המשחית‘ יכה בבכורי מצרים. לפי פשוטו של מקרא, ראיית דם השה בידי האל מבטאת את סגולתו של הקורבן להציל את בכור האדם מיד המשחית. דם הבהמה הוא תמורה לדם האדם. 

יום שישי, 24 במרץ 2017

מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

נועה אשל-אביגור, 'כרם' - מכון להכשרת מורים לחינוך הומניסטי



משחק סולמות ונחשים הוא משחק שבו מתקדמים וחוזרים אחורה מספר פעמים. הוא מאפשר לדמות בצורה חווייתית את המשא ומתן הקיים בסיפור יציאת מצרים, את הפניה החוזרת לפרעה מספר פעמים וההפכפכות של החלטותיו, וכן לדמות תהליך ארוך של מסע בדרך לחירות.

יום חמישי, 23 במרץ 2017

נהפכו עליה ציריה: שיר לכלתו של עלי

הרצל חקק, משורר

דרך עפר בשילה
אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה לֹא בָּא מִן הַקְּרָב
לְבֵיתִי. חֶרֶשׁ כָּתַבְתִּי מְגִלָּה
לְאַחַי בְּדוֹרִי. בְּלֵילִי. 
וְהִנֵּה רְאִיתִיהָ. לֹא יָדַעְתִּי שְׁמָהּ.
אָמְרוּ לִי: יָבְשׁוּ פָּנֶיהָ. כַּלָּתוֹ
שֶׁל עֵלִי.

יום שלישי, 21 במרץ 2017

משה אהרן ומרים - אחים, מנהיגים ומתחרים

ד“ר לאה מזור, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית
משה, אהרון ומרים היו אחים ככתוב 'ויקח עמרם את יוכבד דֹדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה' (שמות ו, כ וראו גם דה"א כג, יג) או 'ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחֹתם' (במדבר כו, נט). ומי מהם הוציא את בני ישראל ממצרים? לפי המסורת שנשתמרה בנבואת מיכה היו אלה שלושתם. 'כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (ו, ד). לפי מסורת אחרת רק משה ואהרון הוציאו את ישראל ממצרים. למשל, 'נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן' (תהלים עז, כא וראו גם יהושע כד, ה). אין צורך לומר ששתי המסורות הללו מתנגשות עם המסורת המרכזית בתורה המספרת על משה כמנהיג היחיד שהוציא את ישראל ממצרים


יום שישי, 17 במרץ 2017

בחזרה ממצרים

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בדימוס)

הפירמידות של גיזה

בהגדה של פסח כתוב לאמור:// "חייב אדם לראות עצמו בכל דור// כאילו הוא יצא מארץ היאור".// שכך יוכל להרגיש את התקופה// שהייתה בתולדותינו לגלגל תנופה.// אכן, אפשר בימינו לקיים את מצוות ההגדה:// לחצות את התעלה וגם לחזור מגדה לגדה// וללמוד מעט על חיי תקופה בהיסטוריה// בדרך חווייתית ולא רק בתיאוריה.//

יום רביעי, 15 במרץ 2017

המורה והחוקר ד"ר דוד כהן-צמח מדבר על המקרא והוראתו

מראיינת, ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
  • דוד כהן-צמח, אתה איש מקרא וחינוך מובהק. תלמידיך פתחו בפייסבוק דף שבו הם מציגים את עצמם כ‘תלמידיו בעבר ובהווה של המורה הדגול דוד כהן צמח‘. אחד מתלמידך כתב שם שאתה ’אחד המורים היחידים שאני נזכר בו כל הזמן לאורך החיים שלי. באמת מורה לחיים‘. בנוסף ובמקביל להוראתך רבת השנים בבית הספר התיכון אתה מנחה סטודנטים להוראה, מרצה בהשתלמויות מורים, תורם מידיעותיך בדרכים שונות ומגוונות למקראנט - אתר האינטרנט של מורי התנ“ך בישראל, ומפרסם מחקרים במקרא. מה מושך אותך אל המקרא והוראתו?
    אני מתעניין באדם. האדם על מכלול אמונותיו, רגשותיו, יצריו, מחשבותיו ודרכי פעולותיו מעסיק אותי.  בילדותי סיפורי המקרא רתקו אותי מאד בשל יכולתם להציג את האדם על מורכבותו וססגוניותו.

אשת לוט - המלח כשריון עוטה גופה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אשת לוט
יָדָהּ בְּיָדוֹ וְהֵם בַּמְּנוּסָה,
הַגָּפְרִית וְהָאֵשׁ בַּעֲקֵבָם
חֹשֶׁךְ סָבִיב, מְהוּמָה,
סְדוֹם נֶהֱפֶכֶת עַל יְסוֹדָהּ,
לְאָחוֹר תבט בְּחֶמְלָה כְּאוּבָה,
עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ הַנִּשְׂרֶפֶת,
צִנָּה לוֹהֶבֶת בְּלִבָּהּ הַחַם,
כְּשֶׁשִּׁרְיוֹן מֶלַח עוֹטֵה גּוּפָה. 

יום ראשון, 12 במרץ 2017

עתליה

משה שפריר, משורר

היום פגשתי בכיכר המדינה ת"א המוני מתחפשים וביניהם גם עלמה צעירה שהתחפשה למלכה. שאלתי אותה  מי היא המלכה הזאת והיא ענתה "התחפשתי למלכה עתליה כי זהו גם שמי הפרטי". תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.

"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 11 במרץ 2017

חמשירי המגילה

מילים: משה שפריר    ציור: סבינה סעד

עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְעוֹד שֶׁבַע                                                                                          
מְדִינוֹת הוּא מָלַךְ דֶּרֶךְ קֶבַע,
אַךְ עַל וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ
בְּחַדְרֵי הַרְמוֹנוֹ
לֹא שָׁלַט הוּא כְּדֶרֶךְ-הַטֶּבַע.

השתוללות לפורים

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


בִּשְׁלַל שַׁרְווּלֵיהֶם,
בְּמִצְהֲלוֹת הַהֲמוֹנִים,
נִכְנְסוּ לָאַרְמוֹנוֹת בִּמְּהוּמָה רַבָּתִי

יום רביעי, 8 במרץ 2017

מסכה שחורה

יעקב פורת, אמן


אחת משתי גירסות של הדפס חיתוך-לינוליאום קטן [19-14 ס"מ] שנוצר ב 1992.
 mono-print [=קיים עותק אחד בלבד].

יום שלישי, 7 במרץ 2017

זה הפורים שלי: היריעה היורדת ביני לבין האנטישמיות של המן

 בתוך התחריט

יצחק מאיר, סופר
חיי הפגישו אותי עם אנטישמיות. נעקרתי מעיר לידתי בעודני תינוק, ולא ידעתי אפילו כי נעקרתי. עליתי ברכבת ברציפי טרם שחר שנסעה לה לאן שנסעה ולא ידעתי אלא שכך הם חייו של תינוק כמותי. לא שנאו אותי. לא אהבו אותי. לא רדפו את אבי עליו השלום ולא את אמי נוחה עדן, ולא את הנשים והאנשים הצפופים שנתלו בדלתות הקרונות הצרות בידם האחת וידם השנייה אוחזת במזוודות קטנות אותן אינני יודע לשכוח. לא הייתה בי עצבת. לא בהלה. אני זוכר כי קורה בי בוקר שלא קרה לי עד אז והוא חדש ויש בו מן הקסם של הלא נודע והלא מוכר המעורר סקרנות אין קץ, משהו שיבוא מן הנסתרות, ולא ידעתי מה ריתק אותי. דעתי הקטנה לא ידעה אלא את דעתה הקטנה. לא אשמו לי. לא חטאו להוריי. לא  להמון - דומה היה בעיניי כי הרציף אינו מספיק לכל ההמון- שלא ראיתי בו אנשים שנסים על נפשם ובוודאי לא רדופים ומאוימים ולא היה בעולמי בכלל מי שרודף אלא רק אור חיווריין בתוך אדי קיטור שליחכו את רגלי העולים ברכבת. ברור לכל מי שלא חווה את התחנה האפלה הסואנת הרועשת הדחוסה הצופרת הקרועה מתוך אגד של סיפורי אגדות אימה כתחריט נחושת שאינו חדל לנוע בתוך עמודו, שהייתה זו פגישה עם אנטישמיות. אלא מה. אבל אני, שחוויתי, שהייתי בתוך התחריט, לא נפגשתי אלא עם חיי.

יום רביעי, 1 במרץ 2017

מי את אסתר? שייכת? זרה?

מכון שלום הרטמן
הצצה לספרה של ד"ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר, יהדויות, מכון שלום הרטמן, ירושלים תשע״ה.