יום שישי, 2 ביוני 2017

פרנואיד ונרקיסיסט על ספת הפסיכיאטר: על ספרו של עזגד גולד, מגילת אחשוורוש

פרופ' יעל שמש, אוניברסיטת בר-אילן

הוצאת רסלינג

עזגד גולד, מגילת אחשוורוש: פרשנות למגילת אסתר ולחג הפורים, רסלינג, תל-אביב 2017, 198 עמודים
שם הספר מלמד על המיקוד שבו: דמותו של אחשוורוש, שהיא לטענת המחבר הדמות הדומיננטית לאורך הספר כולו מבחינת הנוכחות הספרותית. גולד, מנהל היחידה לפסיכיאטריה משפטית במרכז לבריאות הנפש באר יעקב, ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, מעלה שתיים מדמויות המגילה - אחשוורוש והמן - על ספת הפסיכיאטר, ומציע פרשנות פסיכולוגית מרעננת ומרתקת למגילה. גולד מאבחן את אחשוורוש כפרנואיד ואת המן כנרקיסיסט ומציע כי לפחות חלק מן ההתרחשויות במגילה נובעות מהדינמיקה שבין הפרנואיד לנרקיסיסט. 

הספר בנוי משני חלקים: בחלק הראשון מציע גולד ניתוח ספרותי לפסוקי המגילה, על פי סדר המקראות, תוך התמקדות בחיי הנפש של אחשוורוש והמן, ובחלק השני הוא מעלה היבטים רעיוניים הנובעים מהחלק הראשון, כגון מוטיב ההסתר הכפול. לדבריו, הסתרת האל במגילה כה עמוקה, עד שלכאורה היא לא קיימת, בדומה למטמון חבוי במעמקי הים, שלא יודעים על קיומו ולפיכך לא מודעים להסתר. זאת בניגוד לסוג אחר של הסתר במגילה: הסתרת כוונות הדמויות, שהקורא מודע לה, ומנסה להתגבר עליה באמצעות מלאכת הפרשנות. הסתר זה מדמה גולד למשחק מחבואים, שבו המחפש את חבריו למשחק מודע לכך שהם מסתתרים ועליו למצוא אותם. בחלק זה שבספר נבדק היחס שבין הממד האישי-פסיכולוגי, הממד הפוליטי-היסטורי והממד הדתי-תיאולוגי, ועולות שאלות פילוסופיות-תיאולוגיות כבדות משקל כגון האם ניתן לדבר על משמעות ומה מקום ההסברים הדתיים-תאולוגיים בעולם שבו אדם פועל מכוח דחפים שמקורם פסיכולוגי?  
פרק א במגילה, לדברי גולד, חושף פן באישיותו של אחשוורוש, שישפיע למעשה על כל האירועים בהמשך המגילה. וכך הוא מתאר את אחשוורוש: "בעת שגרה, אחשוורוש הוא מלך אקטיבי, בעל ביטחון עצמי, סובלני כלפי הזולת ומתעסק בעיקר במנעמי החיים. אולם בעת שתחושת הביטחון והשליטה שלו מתערערות, מתגלה פן שונה באישיותו. הוא נוטה לחשיבה פרנואידית-קטסטרופלית, נועץ באחרים אינו סומך על שיקול דעתו [...] אוזנו כרויה במיוחד ליועצים המזינים את הרוח הפרנואידית שלו" (עמ' 26-25). הוא מציע, שתגובתו המוגזמת של אחשוורוש לסירוב ושתי לבוא נובעת לא רק מזעם אלא גם מחשש. לא רק החשש שמעלה ממוכן מפני ההשלכות של סירובה של ושתי על שאר נשות הממלכה, אלא חשש שמתעורר בלב המלך שמא הסירוב הלא מנומק של ושתי מעיד על כוונתה לפגוע במעמדו (עמ' 23-18). את המשבר הוא פותר באמצעות הפגנת שליטה וכוחנות (עמ' 24). עדויות לאישיות הפרנואידית של אחשוורוש מוצא גולד גם בנוהלי האבטחה הקפדניים של אחשוורוש (ד 11-10).
המן, לעומת זאת, עוסק באופן אובססיבי במעמדו. אישיותו, "הדורשת ונזקקת לסגידה ולהערצה כלפיה מצד הסביבה" (עמ' 43) היא אישיות נרקיסיסטית. הוא שואב את הערך העצמי שלו ואת תחושת הגדלות שלו ממאפיינים חיצוניים, כגון כיסא מורם, ומיחס של הערצה וסגידה כלפיו מצד החברה הסובבת (עמ' 44). העובדה שמרדכי מסרב ליטול חלק בסגידה להמן (גולד מציע שהסיבה לכך היא שמרדכי מזהה בהמן סכנה למלך אחשוורוש, ודווקא בשל נאמנותו למלך מרדכי אינו ממלא את מצוות המלך) היא פגיעה עצומה באגו השביר והזקוק לחיזוקים חיצוניים של המן. "באופן פרדוקסלי, ככל שהפגיעה תהיה מצד גורם הנתפס בעיני הנרקיסיסט כקטן ושפל, כך חוויית הפגיעה תתעצם" (עמ' 52). גולד מתאר מערכת יחסים סימביוטית בין אחשוורוש בעל הנטיות הפרנואידיות, הזקוק למי שיעניק לו תחושת נאמנות מוחלטת, ובין המן הנרקיסיסט, הזקוק להיות חלק מדמותו האידאלית של אחשוורוש ולסור למרותו (עמ' 45). המן יודע לכוון לתדרים המתאימים אצל המלך כאשר הוא מעורר אצלו פחד מפני העם השונה מכל העמים (עמ' 55). קו פרנואידי זה של המלך, שבתחילה סייע להמן, נהיה לו לרועץ כאשר אחשוורוש החל לתהות מדוע הוזמן גם המן למשתאות המלכה והנקודה העיוורת שהייתה בו בנוגע להמן נסדקה. גולד עומד על כך שהיין מקצין את הנטייה הפרנואידית, הן ביחסו של אחשוורוש לושתי (פרק א) והן ביחסו להמן (פרק ד).  באשר לסצנה שבה שואל אחשוורוש את המן "מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אס' ו 6) מציע גולד שמעבר לכוונה לתגמל את מרדכי על נאמנותו כלפי המלך, אחשוורוש עורך להמן "מעין 'מבחן רורשך' השלכתי, שבו המן יתייחס לשאלה 'ניטרלית', מעורפלת, שאינה מתייחסת לאף אחד באופן פרטני, על מנת ליצור את התנאים לחשיפת הרהורי לבו" (עמ' 94). תשובתו של המן מגלה למלך את משאלתו הכמוסה של המן להיות למלך. גולד עומד באופן יפה על האירוניה שבתלייתו של המן על העץ הגבוה שיש בה כביכול מימוש של שאיפותיו הנרקיסיסטיות של המן להיות מעל כולם.  

 זהו הספר השלישי שכתב גולד (ספריו הקודמים: 'השמאים', ו'על הנסים ועל הטבע'). הספר קריא מאוד וסגנונו מושך את הלב, תוכנו חדשני בתובנות הפסיכולוגיות שבחלקו הראשון ובסוגיות הפילוסופיות-תיאולוגיות שהוא מעלה בחלקו השני. אף שמצאתי עצמי חולקת על חלק מהצעותיו של גולד (כגון הצעתו שלסירובו של מרדכי להשתחוות להמן אין קשר לעובדת היותו של מרדכי יהודי), נהניתי מקריאת הספר ובוודאי יצאתי נשכרת ממנו. הספר מומלץ לציבור חובבי התנ"ך בכלל, ובייחוד למי שמתעניין בניתוח ספרותי של התנ"ך ובפסיכולוגיה של הדמויות המקראיות (חלק א) וכן בשאלות פילוסופיות-תיאולוגיות העולות מהכתובים (חלק ב).

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה