יום שלישי, 28 במרץ 2017

המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים - ראיון עם פרופ' קנוהל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



* ראיון עם פרופ' ישראל קנוהל שערכתי ב-2012 עם הופעת ספרו 'השם'. 

פרופ‘ ישראל קנוהל, הופעת ספרך החדש, ’השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘ (הוצאת דביר 2012), היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקריך. 
הופעת ’השם‘ עוררה התעניינות עצומה בציבור וכל כלי התקשורת, כמדומני, סיקרו אותה. קולך נשמע בראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעתונות הכתובה, ומוסף העתון הנפוץ במדינה אף הקדיש לה כתבה נרחבת במיוחד. איך אתה מסביר את ההתעניינות הסוחפת הזאת? 
הספר יצא ערב הפסח ויש בו תיאוריה חדשנית לגבי יציאת מצרים. נדמה לי שזו הייתה הסיבה להתענינות התקשורתית.

מדוע הענקת לספרך את השם המצמרר, ’השם‘?
הרעיון היה של המו"ל ולא שלי.

יום שני, 27 במרץ 2017

דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן

פרופ‘ ישראל יובל, האוניברסיטה העברית

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום: ד״ר אבישי טייכר
פעמיים נזכר בפרשת ’בא‘ (שמות י, א - יג, טז) הנימוק לצו שנצטוו בני ישראל לשחוט שה בערב יציאתם ממצרים. בפעם הראשונה בדברי ה‘ למשה ולאהרן: ’וראיתי את הדם ופסחתי עליכם‘ (שמות יב, יג), ובפעם שנייה בנאום משה אל זקני ישראל: ’וראה את הדם על המשקוף... ופסח ה‘ על הפתח‘ (שם, פסוק כג). לפועל ’פסח‘ נודעת ככל הנראה המשמעות של הצלה והגנה, כמו בישעיה לא, ה: ’כן יגן ה‘ צבאות על ירושלם, גנון והציל, פסוח והמליט‘. ראיית דם השה בידי האל אמורה אפוא להגן על ישראל מפני ’הנגף‘ בעת ש‘המשחית‘ יכה בבכורי מצרים. לפי פשוטו של מקרא, ראיית דם השה בידי האל מבטאת את סגולתו של הקורבן להציל את בכור האדם מיד המשחית. דם הבהמה הוא תמורה לדם האדם. 

יום ראשון, 26 במרץ 2017

בכמה מכות הוכו המצרים?

סבינה סעד, מכות מצרים
אם ישאל השואל: בכמה מכות הוכו המצרים? עשוי הנשאל להיעלב, שהרי כל ילדה וילד יודעים את התשובה המסופרת בתורה - עשר מכות (שמות ז-יא). והנה, השקפה שונה עולה מן המזמורים ההיסטוריים שבספר תהילים, המונים את מכות מצרים (עח, מד-נא; קה, כח-לו). בשני המזמורים מניין המכות הוא שבע, שאף הוא, כמו המספר עשר, מספר של שלימות. 

סיפור יציאת מצרים בציוריה של סבינה סעד

כל הסיפור

ההגדה של פסח ביצירתה של סבינה סעד

ארבעה בנים

יום שישי, 24 במרץ 2017

מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

נועה אשל-אביגור, 'כרם' - מכון להכשרת מורים לחינוך הומניסטי



משחק סולמות ונחשים הוא משחק שבו מתקדמים וחוזרים אחורה מספר פעמים. הוא מאפשר לדמות בצורה חווייתית את המשא ומתן הקיים בסיפור יציאת מצרים, את הפניה החוזרת לפרעה מספר פעמים וההפכפכות של החלטותיו, וכן לדמות תהליך ארוך של מסע בדרך לחירות.

יום חמישי, 23 במרץ 2017

נהפכו עליה ציריה: שיר לכלתו של עלי

הרצל חקק, משורר

דרך עפר בשילה
אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה לֹא בָּא מִן הַקְּרָב
לְבֵיתִי. חֶרֶשׁ כָּתַבְתִּי מְגִלָּה
לְאַחַי בְּדוֹרִי. בְּלֵילִי. 
וְהִנֵּה רְאִיתִיהָ. לֹא יָדַעְתִּי שְׁמָהּ.
אָמְרוּ לִי: יָבְשׁוּ פָּנֶיהָ. כַּלָּתוֹ
שֶׁל עֵלִי.

יום שלישי, 21 במרץ 2017

משה אהרן ומרים - אחים, מנהיגים ומתחרים

ד“ר לאה מזור, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית
משה, אהרון ומרים היו אחים ככתוב 'ויקח עמרם את יוכבד דֹדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה' (שמות ו, כ וראו גם דה"א כג, יג) או 'ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחֹתם' (במדבר כו, נט). ומי מהם הוציא את בני ישראל ממצרים? לפי המסורת שנשתמרה בנבואת מיכה היו אלה שלושתם. 'כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (ו, ד). לפי מסורת אחרת רק משה ואהרון הוציאו את ישראל ממצרים. למשל, 'נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן' (תהלים עז, כא וראו גם יהושע כד, ה). אין צורך לומר ששתי המסורות הללו מתנגשות עם המסורת המרכזית בתורה המספרת על משה כמנהיג היחיד שהוציא את ישראל ממצרים


יום שישי, 17 במרץ 2017

בחזרה ממצרים

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בדימוס)

הפירמידות של גיזה

בהגדה של פסח כתוב לאמור:// "חייב אדם לראות עצמו בכל דור// כאילו הוא יצא מארץ היאור".// שכך יוכל להרגיש את התקופה// שהייתה בתולדותינו לגלגל תנופה.// אכן, אפשר בימינו לקיים את מצוות ההגדה:// לחצות את התעלה וגם לחזור מגדה לגדה// וללמוד מעט על חיי תקופה בהיסטוריה// בדרך חווייתית ולא רק בתיאוריה.//

יום חמישי, 16 במרץ 2017

רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
יצחק מאיר, יציאת מצרים הערה על המהות ועל העיקר
יצחק מאיר, אבוקת החרות בשערי האנושות
יצחק מאיר, אנדרטא ופסיספס למרים הנביאה בהגדה של פסח
יצחק מאיר, מבוא להגדת בוסידן
ד״ר לאה מזור, פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים
ד״ר לאה מזור, עבודת פָּרך - צורות הפסק בשפה המדוברת
פרופ׳ ישראל קנוהל, המספרים הסודיים של המקרא ותעלומת יציאת מצרים
פרופ׳ ישראל יובל, דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן
פרופ׳ שלום צבר, חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה
צר או ציר?
פרופ׳ אביגדור שנאן, איך נשמעת שירת הים בארמית?
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים?
בכמה מכות הוכו המצרים?
ד״ר לאה מזור, משה אהרן ומרים
סמדר כרמי גיברמן, פסח וליל הסדר של עין חרוד
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
אביחי קמחי, פסח שלי
יוסף עוזר, פסח
משה שפריר, מְבֻקָּש הנביא אליהו: חמשירים לסדר ליל פסח
דורית ג׳אן, מבחר שירים להגדה של פסח

יום רביעי, 15 במרץ 2017

המורה והחוקר ד"ר דוד כהן-צמח מדבר על המקרא והוראתו

מראיינת, ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
  • דוד כהן-צמח, אתה איש מקרא וחינוך מובהק. תלמידיך פתחו בפייסבוק דף שבו הם מציגים את עצמם כ‘תלמידיו בעבר ובהווה של המורה הדגול דוד כהן צמח‘. אחד מתלמידך כתב שם שאתה ’אחד המורים היחידים שאני נזכר בו כל הזמן לאורך החיים שלי. באמת מורה לחיים‘. בנוסף ובמקביל להוראתך רבת השנים בבית הספר התיכון אתה מנחה סטודנטים להוראה, מרצה בהשתלמויות מורים, תורם מידיעותיך בדרכים שונות ומגוונות למקראנט - אתר האינטרנט של מורי התנ“ך בישראל, ומפרסם מחקרים במקרא. מה מושך אותך אל המקרא והוראתו?
    אני מתעניין באדם. האדם על מכלול אמונותיו, רגשותיו, יצריו, מחשבותיו ודרכי פעולותיו מעסיק אותי.  בילדותי סיפורי המקרא רתקו אותי מאד בשל יכולתם להציג את האדם על מורכבותו וססגוניותו.

אשת לוט - המלח כשריון עוטה גופה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אשת לוט
יָדָהּ בְּיָדוֹ וְהֵם בַּמְּנוּסָה,
הַגָּפְרִית וְהָאֵשׁ בַּעֲקֵבָם
חֹשֶׁךְ סָבִיב, מְהוּמָה,
סְדוֹם נֶהֱפֶכֶת עַל יְסוֹדָהּ,
לְאָחוֹר תבט בְּחֶמְלָה כְּאוּבָה,
עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ הַנִּשְׂרֶפֶת,
צִנָּה לוֹהֶבֶת בְּלִבָּהּ הַחַם,
כְּשֶׁשִּׁרְיוֹן מֶלַח עוֹטֵה גּוּפָה. 

יום שני, 13 במרץ 2017

קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר!

ד”ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

שימו לב, קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר!


נוסח המסורה של מגילת אסתר עוצב בדרך מגמתית, כדי לגרום לריהאביליטציה לצאצאי שאול ובעקבות זאת - לספק בסיס תיאולוגי-משפטי לזכות למלוכה עתידית של בית שאול. מגילת אסתר היא ביטוי לתפיסה, שלא השלימה עם עליית בית דוד, אם כי הודתה בחטאו של שאול - חטא שגרם להדחתו מן המלוכה. תיקון החטא מתיר לצאצאי שאול לחזור למלוכה: אסתר מבית שאול נעשית מלכה ומרדכי - משנה למלך. תבנית הסיפור וביטויים מיוחדים בתוכו מציגים עמדה מנוגדת לעמדה הדומיננטית במקרא, המציגה את בית דוד  כמושיע שנבחר על-ידי אלוהים למשול בישראל במקום שאול.

יום ראשון, 12 במרץ 2017

עתליה

משה שפריר, משורר

היום פגשתי בכיכר המדינה ת"א המוני מתחפשים וביניהם גם עלמה צעירה שהתחפשה למלכה. שאלתי אותה  מי היא המלכה הזאת והיא ענתה "התחפשתי למלכה עתליה כי זהו גם שמי הפרטי". תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.

"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 11 במרץ 2017

חמשירי המגילה

מילים: משה שפריר    ציור: סבינה סעד

עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְעוֹד שֶׁבַע                                                                                          
מְדִינוֹת הוּא מָלַךְ דֶּרֶךְ קֶבַע,
אַךְ עַל וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ
בְּחַדְרֵי הַרְמוֹנוֹ
לֹא שָׁלַט הוּא כְּדֶרֶךְ-הַטֶּבַע.

השתוללות לפורים

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


בִּשְׁלַל שַׁרְווּלֵיהֶם,
בְּמִצְהֲלוֹת הַהֲמוֹנִים,
נִכְנְסוּ לָאַרְמוֹנוֹת בִּמְּהוּמָה רַבָּתִי

יום רביעי, 8 במרץ 2017

מסכה שחורה

יעקב פורת, אמן


אחת משתי גירסות של הדפס חיתוך-לינוליאום קטן [19-14 ס"מ] שנוצר ב 1992.
 mono-print [=קיים עותק אחד בלבד].

יום שלישי, 7 במרץ 2017

זה הפורים שלי: היריעה היורדת ביני לבין האנטישמיות של המן

 בתוך התחריט

יצחק מאיר, סופר
חיי הפגישו אותי עם אנטישמיות. נעקרתי מעיר לידתי בעודני תינוק, ולא ידעתי אפילו כי נעקרתי. עליתי ברכבת ברציפי טרם שחר שנסעה לה לאן שנסעה ולא ידעתי אלא שכך הם חייו של תינוק כמותי. לא שנאו אותי. לא אהבו אותי. לא רדפו את אבי עליו השלום ולא את אמי נוחה עדן, ולא את הנשים והאנשים הצפופים שנתלו בדלתות הקרונות הצרות בידם האחת וידם השנייה אוחזת במזוודות קטנות אותן אינני יודע לשכוח. לא הייתה בי עצבת. לא בהלה. אני זוכר כי קורה בי בוקר שלא קרה לי עד אז והוא חדש ויש בו מן הקסם של הלא נודע והלא מוכר המעורר סקרנות אין קץ, משהו שיבוא מן הנסתרות, ולא ידעתי מה ריתק אותי. דעתי הקטנה לא ידעה אלא את דעתה הקטנה. לא אשמו לי. לא חטאו להוריי. לא  להמון - דומה היה בעיניי כי הרציף אינו מספיק לכל ההמון- שלא ראיתי בו אנשים שנסים על נפשם ובוודאי לא רדופים ומאוימים ולא היה בעולמי בכלל מי שרודף אלא רק אור חיווריין בתוך אדי קיטור שליחכו את רגלי העולים ברכבת. ברור לכל מי שלא חווה את התחנה האפלה הסואנת הרועשת הדחוסה הצופרת הקרועה מתוך אגד של סיפורי אגדות אימה כתחריט נחושת שאינו חדל לנוע בתוך עמודו, שהייתה זו פגישה עם אנטישמיות. אלא מה. אבל אני, שחוויתי, שהייתי בתוך התחריט, לא נפגשתי אלא עם חיי.

יום שבת, 4 במרץ 2017

מה בין 'שושן הבירה' לשושן כבירה?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ההחלטה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (אס' ג 15). הפסוק מבדיל בין 'שושן הבירה' שבה ישבו המלך והמן ובה ניתנה 'הדת' לבין 'העיר שושן', שבה ישבו התושבים הרגילים. עיר לחוד ובירה לחוד. הצירוף ’שושן הבירה‘ מופיע עשר פעמים במגילת אסתר (א 2, 5; ב 3, 5, 8; ג 15; ח 14; ט 6, 11, 12) ומשמעותו החלק המבוצר של העיר שושן (השוו נחמיה ב 8; ז 2). ’בירתא‘ בארמית ו-birtu באכדית פירושן מצודה או מבצר. ספר דברי-הימים מספר על ’הבירניות‘ (צורת הרבים של ’בירה‘) שבנו יהושפט ויותם מלכי יהודה (דה“ב יז 12; כז 4).

יום חמישי, 2 במרץ 2017

מגילות אסתר אחרות (ביוונית)

פרופ' עמנואל טוב, האוניברסיטה העברית


כשלימדתי את מגילת אסתר לפני שנים אחדות שאלתי את התלמידים מה משך אותם למגילת אסתר. שמעתי תשובות כגון “ספר יפה”, “סיפור מרתק”, “ספר שבמרכזו עומדת אשה”. אף אחד לא אמר “ספר מקומם”, מפני שלא באים ללמוד נושא מרגיז. אולי הספר באמת לא קומם אף אחד מבין התלמידים, אבל במשך הדורות הספר הקצר הצליח להרגיז לא-מעט אנשים, במיוחד לא-יהודים, והוא גרם ללא-מעט התבטאויות אנטי-שמיות.
המגילה כוללת סיפור מקסים ומושך. החל בפסוק הראשון הקוראים נמצאים במתח מתמיד כשהם רוצים לדעת כל העת מה תהיה ההתפתחות הבאה. בעיניי המתח נעצר בפרק ט שכן הוא מכיל תיאור ארוך מדיי של ההרג. את כל ההיבטים הללו היטיבה לתאר א’ ברלין בפירושה למגילת אסתר בסידרת “מקרא לישראל”. תוך כדי כך היא הרחיבה את הדיבור על האמצעים הספרותיים שבהם משתמש המספר כדי לבנות את המתח. 

יום רביעי, 1 במרץ 2017

מי את אסתר? שייכת? זרה?

הצצה לספרה של ד"ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר, יהדויות, מכון שלום הרטמן, ירושלים תשע״ה. 

מכון שלום הרטמן

לא רק "העיר שושן נבוכה" במגילת אסתר; גם הקורא מסיים את המגילה נבוך, שכן שתי אפשרויות קריאה סותרות מונחות לפניו, ביניהן הוא מיטלטל. ניתן להציע שתי פרשנויות שונות ואף הפוכות זו מזו ולהתלבט בין אימוצה של זו ובין אימוצה של זו. הנתונים לכאן או לכאן, אותם אוסף הקורא, שלובים זה בזה ואף חופפים זה לזה לאורך המגילה. תנועת המטולטלת התודעתית- פרשנית נעה בין שני קטבים מנוגדים, בין הכרה ביכולת המעבר של אסתר במרחב החברתי, מגדרי ואתני, ובין התחושה הקשה שהגבולות נוקשים ואין יכולת תזוזה משכבה חברתית אחת לשנייה. בין דמותה של אסתר כ"אחר" מושלם אשר הטמיעה לתוכה את אפשרויותיה המוגבלות ואת מקומה השולי בחברה, לבין צעידה עימה בתהליך מרשים של לקיחת אחריות ומנהיגות עד כדי הובלת מהלכים לאומיים. מסיום המשמר את ההגדרות ההירארכיות של החברה, הן ביחסה לנשים והן ביחסה ליהודים, לעבר סיום הירואי המעצים את חלקה של אסתר כמו גם את התערותם המוצלחת של היהודים בחברה הפרסית. מיכולת שינוי וגמישות חברתית בשני המישורים – המגדרי והלאומי ואפשרות לפרימת החוטים המשרטטים את הגבולות, אל נוקשות חברתית והכרה בנוכחותם של חומות בלתי ניתנות להזזה וודאי שלא לבקיעה או לניתוץ. בין פחד מתמיד והכרה באיום קיומי המרחף תדיר מעל קבוצות מוחלשות בחברה – לעיתים הנשים ולעיתים היהודים כקבוצת מיעוט, ובין תקווה וחזון (אולי מעט אוטופי) לקיום משותף בו מטשטשים ההבדלים, הן המגדריים והן הלאומיים, ובו החברה מנסה להעניק לכל יחיד את מרחב האפשרויות בהם יוכל לפעול ולהשפיע ללא קשר למוצאו, למינו או לדתו. ניתן להתייהד כמו שניתן ל"התפרס", אישה יכולה להנהיג וגבר יכול להיות מונהג. ניתן לנוע בין ובתוך, לחיות על קווי התפר העבים או אפילו להתערסל בין הקבוצות, שכן ההבדלים ביניהם הולכים ומצטמצמים.