סבינה סעד, אמנית רב-תחומית
פורים מתקרב. אני כבר לא לחוצה. אין לי להכין תחפושות לילדים וכדי להכין משלוח מנות אני ניגשת לקונדיטוריה החביבה עליי . פעם, לפני כ-40 שנה, הייתי נלחצת. מאוד. היו לי שלושה ילדים קטנים (+1 שהגיע יותר מאוחר), והחג היה "נופל "באחת התקופות הכי קשות של השנה בשבילנו, חקלאים העוסקים ביצוא פרחים. הייתי יכולה כמובן לקנות תחפושות מוכנות אבל הן היו יקרות, לא יפות וסתמיות.....ואני גם מאוד נהניתי מעצם ההכנות . התכנון היה מתחיל שבועות לפני החג,הייתי קונה את הבדים ואחר כך גוזרת, תופרת ומודדת. לבן הגדול ,קוקי,הייתי מכינה כל שנה תחפושת חדשה ,לקטנים מתקנת ומתאימה את התחפושות של השנים הקודמות.
התחפושת הכי מסובכת שהכנתי הייתה תחפושת של בוגר אוניברסיטה. גלימה שחורה וכובע תואם. שבוע שלם עמלתי על התפירה שלא הייתה קלה אבל יצאה יופי. גם תלבושת של סקוטי לא הייתה קלה להכנה...והיה גם צריך לשכנע את קוקי ללבוש את החצאית.... היו גם תחפושות קלות כמו של שודד ים לאיתי, שהייתי צריכה רק לשלב דברים קיימים ( מכנס, חולצת פסים,חגורה רחבה ,גרביים ),הייתי צריכה להכין רק את הרטייה, וגמרנו. גם תלבושת של תימני הייתה קלה להכנה : גלביה פסים רחבה (תפירה ישרה ומהירה !) פאות מצמר ,כובע מפס בד מגולגל סביב הראש ....נעליים לא היה צריך. ...רק פח עוגיות ריק וגדול, חובה , לתיפוף ! לפעמים, אימי, שידעה כמה אני עסוקה, הכינה לילדים את התחפושות, לרוב לפי הגיזרות של העיתון BURDA ושולחת אותם בדואר (היא הייתה אז גרה באיטליה ): שמש,רוח רפאים, ,רמזור , תלבושת טיפוסית של רוסי ועוד. פעם גם דודה לויזה שלחה לי מגרמניה תחפושות שהיא תפרה. את כל התחפושות שמרתי. חשבתי שבבוא היום נכדיי ישמחו על כך.
......והם תפסו מקום ניכר בארון. כאשר נולדו הנכדים , העברתי את התחפושות לכלתי ... שהיא תשמור אותם,תחלק אותם.....אבל לילדים של היום לא חשובה המקוריות והם רוצים להתחפש לפי האופנה האחרונה(?!?!)...רק פעמים בודדות ראיתי את אחד הנכדים עם התחפושות שבהן הכנסתי הרבה עבודה ואהבה.
העיקר שכולם שמחים !
התחפושת הכי מסובכת שהכנתי הייתה תחפושת של בוגר אוניברסיטה. גלימה שחורה וכובע תואם. שבוע שלם עמלתי על התפירה שלא הייתה קלה אבל יצאה יופי. גם תלבושת של סקוטי לא הייתה קלה להכנה...והיה גם צריך לשכנע את קוקי ללבוש את החצאית.... היו גם תחפושות קלות כמו של שודד ים לאיתי, שהייתי צריכה רק לשלב דברים קיימים ( מכנס, חולצת פסים,חגורה רחבה ,גרביים ),הייתי צריכה להכין רק את הרטייה, וגמרנו. גם תלבושת של תימני הייתה קלה להכנה : גלביה פסים רחבה (תפירה ישרה ומהירה !) פאות מצמר ,כובע מפס בד מגולגל סביב הראש ....נעליים לא היה צריך. ...רק פח עוגיות ריק וגדול, חובה , לתיפוף ! לפעמים, אימי, שידעה כמה אני עסוקה, הכינה לילדים את התחפושות, לרוב לפי הגיזרות של העיתון BURDA ושולחת אותם בדואר (היא הייתה אז גרה באיטליה ): שמש,רוח רפאים, ,רמזור , תלבושת טיפוסית של רוסי ועוד. פעם גם דודה לויזה שלחה לי מגרמניה תחפושות שהיא תפרה. את כל התחפושות שמרתי. חשבתי שבבוא היום נכדיי ישמחו על כך.
......והם תפסו מקום ניכר בארון. כאשר נולדו הנכדים , העברתי את התחפושות לכלתי ... שהיא תשמור אותם,תחלק אותם.....אבל לילדים של היום לא חשובה המקוריות והם רוצים להתחפש לפי האופנה האחרונה(?!?!)...רק פעמים בודדות ראיתי את אחד הנכדים עם התחפושות שבהן הכנסתי הרבה עבודה ואהבה.
העיקר שכולם שמחים !
בפורים, חוץ מהכנת תחפושות לילדים, הייתה לי עוד משימה : להכין משלוחי מנות. מכיוון שאנו חיים במושב , הייתי מכינה לפחות 20-25 משלוחי מנות. עבודה של שבוע. כל יום, אחרי העבודה, מכינה סוג אחד או שניים של עוגיות. גולת הכותרת היו המניקוטי (שושנים), מהמטבח התוניסאי, שלמדתי להכין מחמותי נינט. היו אלה רצועות דקיקות מבצק ביצים, שמגלגלים על מזלג ומטגנים בשמן עמוק. לבסוף טובלים אותם בסירופ סוכר ודבש. חמותי הייתה מכינה את הבצק הדקיק בעזרת מערוך....אני מצאתי "קיצור" דרך בעזרת מכונה להכנת פסטה. בכל זאת הייתי צריכה להקדיש כמה שעות עבודה ועמידה למלאכה הזאת. אבל התוצאה הייתה מצדיקה את המאמץ ! שהגיע חג הפורים הייתי מאוד עייפה (אבל מרוצה מעצמי) ! הילדים היו מחלקים ברצון את משלוחי המנות לחברים, שמחים לקבל דמי פורים מהאנשים אשר להם היו מביאים אותן. בערב ובבוקר החג הייתה קריאת מגילת אסתר בבית הכנסת. כל שנה היינו קונים לילדים אקדחים ופיקות....והם היו לוקחים מאוד ברצינות ההוצאה להורג של אמן הרשע. במסורת של פורים היה גם המשתה בצהריי יום פורים. בשנים הראשונות, הגברים, בעיקר המתפללים של בית הכנסת (ולא רק) היו עוברים מבית לבית, ובכל בית היה שולחן ערוך עם שתייה חריפה ופיצוחים. שותים, אוכלים, שרים ועוברים לבית הבא .מרוב השתייה הגברים השתכרו. בעלי שלא היה רגיל לשתות הרבה , שנה אחת השתכר..... והוא לא היה היחיד, עוד כמה וכמה חברים ואפילו הרב ניסים השתקרו ולא הרגישו טוב). איזה בושה !בידיוק שאימי הייתה אצלנו בביקור...! בעלי, בגלל מצבו, הלך לישון ואני ,מכיוון שהיינו בשיא עונת הפרחים, הייתי צריכה לעביר את החג במיון של כמה אלפי פרחים לבדי . כל כך כעסתי שלא יכולתי להנות מהחג. הזהרתי את בעלי שאם זה יקרה שוב,אני אסרב לעבוד לבד. מאז הוא לא השתכר יותר. הוחלט שכדי למנוע שתיית יתר , המשתה ייערך במועדון ויצ"ו (וכעבור שנים ,שזה נסגר, למועדון המושב) ורק שם. היום כבר אין לי יותר כוח לכל ההכנות האלה. לנכדים ,ההורים קונים תחפושות לפי צו ה"אופנה" ולפי רצונם. ואני ? פרחים שצריך לשלוח ליצוא ,כבר אין ואני ניגשת לקונדיטוריה וקונה שם את העוגיות למשלוח מנות.... אבל אולי בכל זאת אני אכין "מניקוטי" השנה ? . . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה