יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

ללמוד תנ"ך בתיכון כי זה כיף או: איך מלמדים תנ"ך בלי בגרות

נדב חרובי, מורה ומחנך

סצינות מחיי כתה
נתחיל מהסוף: אני מאמין ששום אסון לא יקרה אם תבוטל הבגרות בתנ"ך, יתרה מכך, ביטולה יכול להיות דבר מרענן לטווח הקרוב ונפלא לטווח הרחוק. למרות שמעולם לא "הגשתי" לבגרות בתנ"ך, לימדתי בכיתה יו"ד את "החומר" לבגרות וכאשר לימדתי ספר שמואל בחטיבת הביניים אמרתי לעצמי לא פעם: "הממ, זה יכול להופיע בקטע שלא נלמד" בבגרות (ששמו הרי צריך להיות, "קטע שלא נלמד בתיכון"). כלומר, אני מכיר את בחינת הבגרות, ולא – היא לא כל כך נוראית ולא כל כך מזעזעת, הסיבה שצריך לבטל אותה היא שהחלופה יותר טובה.
השנה אני מלמד תנ"ך שתי קבוצות לימוד של תלמידים בכיתות י' עד י"ב. אנחנו לומדים מחצית אחת בלבד (שכוללת 57 שעות, לא אקדמיות). נושא השיעור – הנבואה המקראית. במסגרת השיעור אנחנו לומדים את סיפורי הנבואה הטרום-קלסית: אליהו, אלישע, מיכיהו בן ימלה ואפילו את סיפורו המוזר של הנביא הזקן במלכים א יג. משם אנחנו ממשיכים לסקירה של הנבואה במזרח הקדום, כפי שהיא ידועה לנו: מאמר של פרופ' מלמט על נבואת מארי לעומת נבואת התנ"ך, פענוח אוסטרקונים מלכיש, קריאת ספר בלעם בן בעור ואני מקווה שנספיק לדבר על הנבואה בדלפי. אחרי כן: הנבואה הקלסית במלוא הדרה – ישעיה, ירמיה, יחזקאל, עמוס ומיכה. התלמידים לומדים ומכינים שיעורי בית כמעט כל שיעור, הכול נבדק ומקבל ציון תוך יום או יומיים וממשיכים הלאה. מבחינת התוכן – אין ספק שמדובר בהר מכובד למדי. מבחינת השיטה – חוץ משני מבחנים שממוקדים בבדיקת הידע שלהם, התלמידים עושים פרויקט גדול בסוף המחצית וזהו. לאחר כל קריאת סיפור התלמידים מעלים שאלות בחברותות על הסיפור, מתנהל דיון כיתתי ולבסוף אנחנו עונים על כמה שיותר שאלות ביחד. 13 שיעורים לתוך שנת הלימודים אני יכול להגיד שהשיטה עובדת, הדיון פורה, התלמידים מחייכים כשהם נכנסים לכיתה ומחייכים כשהם יוצאים ממנה, הממוצע הגיוני ובסך הכול נדמה שאף אחד לא מזלזל בשיעור. יתרה מכך, ישנם שישה תלמידים בכיתה שלומדים בשכבה י"ב ובהתאם ללוחות הזמנים של בית הספר, עומדים לגמור את השנה ב-24 בינואר. למרות זאת, הם מגויסים ללמידה, משתתפים ומגיעים לכל שיעור. קבוצה אחת לומדת בעברית וקבוצה אחת לומדת באנגלית.
הא! אנגלית? כן, אני מלמד בבית ספר יהודי בארצות הברית שיושב באחד מפרבריה של וושינגטון הבירה. לבית הספר משאבים כמעט אינסופיים והכיתות קטנות יחסית (כיתה אחת בת 23 תלמידים וכיתה אחרת בת 16 תלמידים), אבל שימו לב טוב טוב – אין להם בגרות ארצית בתנ"ך. הציון שהם מקבלים ממני בסוף הקורס נכנס לגיליון ציונים שמלווה אותם לתהליך הקבלה לקולג'. שם יסתכלו טוב טוב על הציונים שלהם ויחליטו אם לקבל אותם ולא מישהו אחר מתוך מאות, אלפי או מאות אלפי המועמדים. מי בחר את נושא הלימוד? אני. מדוע? כי התחשק לי ללמוד וללמד על הנבואה. האם הסיפורים מקבילים לתוכנית הלימודים בארץ? בחלקם – בהחלט כן. לכן פתחתי ואמרתי – הבגרות בתנ"ך אינה נוראה כלל וכלל, היא הרי על תנ"ך! אבל הנקודה היא שמנגנון הבגרות תמיד יגביל אותך במקום לעזור לך ומי צריך אותו בכלל? 
המורים לתנ"ך, ולמעשה המורים כולם, משתפים פעולה עם שיטת הבגרויות בגלל שהיא מכשפת את התלמידים והוריהם. פתאום צריך להקשיב, פתאום צריך ללמוד ברצינות. עם השנים הכישוף, במקום להיות מוטל בתחילת י"ב החל להתפזר על כל שכבות התיכון, ועתה בכתה ט' נכנסת המורה ללשון ומכריזה בתחילת השנה: "החומר הוא לבגרות!" – אך כדרכם של כשפים, פיזורו בצורה לא אחראית החלישה אותו ולבסוף הבגרות מתגלה כמשענת קנה רצוץ: היא לא תשתיק את התלמידים המפריעים, היא לא תגרום להם להתעניין בתנ"ך ולא תגרום להם לאהוב את המקצוע. בגרות החובה בתנ"ך מהווה 2 יחידות לימוד מתוך 21 יחידות החובה. אלו כמעט 10%. מתוכם – רק 5% הם ציון המגן הכולל בתוכו את המתכונת. אם נוסיף לשקלול את הפסיכומטרי נראה שהבגרות בתנ"ך היא זניחה היום לחלוטין בתהליך הקבלה לאוניברסיטה. לא רק ש"הכישוף" כבר לא פועל, הוא אשליה מלכתחילה. בואו נפטר ממנו ונחפש דרך לגרום לאוניברסיטאות להסתכל ברצינות על ציוני הגמר של תלמידי התיכון במקצועות כמו תנ"ך, היסטוריה וספרות. ואף יותר מכך, בואו נתן למורים עצמם להחליט מה ללמד ואיך ללמד, מה שיהפוך את השיעורים למהנים הרבה יותר – ולבסוף, ישיג את המטרה – אהבת תנ"ך ואנשים חכמים.

* נדב חרובי הוא שליח ההסתדרות הציונית ומורה לתנ"ך בתיכון ע"ש צ'ארלס אי. סמית' ברוקוויל, מרילנד. 

בוגרי רביבים כותבים על חינוך ובגרויות:

תגובה 1:


  1. תודה רבה על הפוסט, מעניין מאוד.
    אני חושב שלימודי תנ"ך הם חשובים על מנת שהנוער ידע על ההיסטוריה של העם היהודי, בדיוק כמו לימודי היסטוריה. אין סיבה שלימודים אלה יהיו לבגרות.
    אני חושב שבבתי ספר צריך להכניס יותר לימודים מקצועיים על מנת להראות לתת לנוער את האפשרות ללמוד את התחומים שמובילים היום ולדעת לאן הם יכולים להגיע.
    כמובן שהקורסים בבתי ספר לא צריכים להיות ברמה של אוניברסיטאות בשביל זה הן קיימות, אבל ככה הנוער ידע טוב יותר מה הוא יכול לעשות עם עצמו לאחר הצבא ולאיזה כיוון לפנות.
    לימודי תנ"ך, היסטוריה וכדומה הם מאוד חשובים, הדברים שאנו לומדים שם מעצבים אותנו ונותנים לנו את האפשרות ללמוד על דברים שהם חלק מהזהות היהודית שלנו. אך אלה צריכים להיות כשיעורי העשרה ולא הכנה לבגרות. כאשר אלה נלמדים כהכנה לבגרות פחות מתעכבים על החומר וההבנה ויותר מנסים להספיק כמה שיותר!

    השבמחק