יום רביעי, 8 ביוני 2016

גֵרָה - על רות המואביה

נאוה סמל, משוררת ומחזאית

גֵרָה
על רות המואביה
פואד אגבאריה, אשה בקציר


אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, עַכְשָׁו נַעֲצֹר 
אֶת הַגְּבוּל הַזֶּה לְבַדִּי אֶעֱבֹר
וְאַתְּ עוֹדֵךְ בִּנְקוּדַת הֶחָזוֹר
עַל עִקְבוֹתָיִךְ שוּבִי אָחוֹר
אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, נִפָּרֵד יְקָרָה
מִן הַעֵבֶר הַהוּא זוֹ לֹא אֶרֶץ בְּחִירָה
שָם יַצְבִּיעוּ עָלָיךְ, יְדַבְּרוּ בָּך סָרָה
לְעוֹלָם תִּהיִי בִּשְבִילָם "הַזָרָה"
נָכְרִיָה כָּאן בֵּינֵינוּ, אֵשֶת צָרָה
עַל מַשְקוֹף יֵרָשֵם "פֹּה גָרָה גֵרָה".


אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת
אַלְמָנָה - לֹא כַּלָּה
בַּמוֹלֶדֶת שֶלִי
כְּבָר אָבְדָה הַחֶמְלָה
כִּי הַעַם שֶלִי בִּפְּחָדָיו מְכוּתָר
וְנוֹעֵל אֶת עַצְמוֹ מִפְּנֵי כָּל אִיש זָר
פואד אגבאריה, שדה בקציר
שָם שָׂרָה שָלְחָה לַמִדְבָּר אֶת הָגָר
הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם "הַעַם הַנִבְחָר"
נְצוּרִים בִּגְבוּלָם, לִיבָּם הַנִסְגָר
וְהַכּוֹל מְאֵימָת הַאַחֵר, לֹא מוּכָּר
בַּשוּק, בַּרְחוֹב, בַּכִּיכָּר
תָמִיד יְזַהוּ בָּך אֶת אוֹת הַנֵיכָר.

הַלַילָה יוֹרֵד רוּת,
שְמֵי מוֹאָב הֵם שֶלָּךְ
עַמִי לֹא עַמֵךְ
אֱלוֹהַי הוּא לֹא לָךְ
שוּבִי אָחוֹר, כַּלָתִּי כְּמוֹ בִּתִּי
כִּי בֵּיתִי לֹא בֵּיתֵךְ
וּבֵּיתֵךְ לֹא בֵּיתִי.

אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת
אַתּ בְּתּוֹךְ נִשְמָתִּי
עַד יוֹם מוֹתֵּךְ
עַד יוֹם מוֹתִּי.
נאוה סמל

נאוה סמל היא סופרת ומחזאית, ילידת יפו. פרסמה שבעה-עשר ספרים למבוגרים ולצעירים, מחזות לתיאטרון ואופרה, תסריטים ושירה. יצירותיה תורגמו לעשר שפות, וזכו בפרסים בינלאומיים. ספרה הנודע צחוק של עכברוש עתיד להפוך בקרוב לסרט קולנוע. בשנת 2007 זכתה נאוה בפרס "אשת השנה בספרות" של העיר תל אביב. הרומן האחרון שלה "ראש עקום" ראה אור ב- 2012, וזכה לשבחי הביקורת. ב-2015 הוציאה אסופה על שירים מקראיים: מזמור לתנ״ך. 



השיר מתפרסם כאן באדיבות המשוררת. 

מבחינת האידאולוגיה ראו גם המקאמה של ד״ר שלמה בכר, מחבלי קליטה לחבלי גאולה

5 תגובות:

  1. אנא נעמי הנעימי מילותייך
    עמך עמי, אלוהי אלוהייך
    אנא נעמי אל תזרקי מרה
    בעמך, זנחת, בעת צרה
    אכן עם קשה עורף
    עקשן ומסוגר
    אכן עם קשה עורף
    ירחיק כל זר
    אך אם לבו נקי
    וכן רצונו
    יחבקהו מחדש
    יאמצהו אל לבו.
    הנה זרה המואבית
    בבית לחם הרחוקה
    מנוכרת מורחקת 'גויה'...
    בשדה תלקוט מעלות שחר
    עד ליל
    שבר תביא לחמותה
    מסוגרת זו ה'מרה'..
    ויום חובר ליום
    שבוע לחדש יהפוך
    בעיקשות גווה לא יידום
    עם נערות בועז תלקוט
    חברה להן המואביה
    בהשקט ובטח
    וידעו כל, כי באמונה
    עמן עמה עד עולם
    ועמה חוזרת חוברת לעמה
    נעמי זו המורחקת
    ובועז ורות בברית כלולות
    עד "בן יולד לנעמי"
    נאום השכנות..

    השבמחק
  2. הספור, מקראי ומציאותי כאילו קרה היום.
    אוהבת את כתיבתה של נאוה סמל.
    תודה, לאה, שהעלאת לכאן ושמחה להכיר את הבלוג המעניין שלך.
    אילנה.פ.

    השבמחק
  3. קראתי את השיר שכתבה נאוה סמל על רות המואביה.
    זה, כנראה, היה גורלה של רות אילו חיה כיום.
    יצביעו עליה, ידברו בה סרה...
    אין בנו חמלה לזרים. יש לנו דרישות שיכירו ויתחשבו בנו,
    אבל האם אנחנו נוהגים באחרים כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו?
    קשה לנו לראות זרים בינינו.

    השבמחק
  4. השיר זועק את המרחק והמבדיל בין כוונת התנ"ך לבין מציאות ימינו.על אותה כברת ארץ.

    השבמחק
  5. הסופרת נאוה סמל קפיצה את הקורא אלפי שנים קדימה . שירה כתוב כווריאציה לנוסח המקראי, הוא סתירה כואבת לשנוי העצום כפי שהיא רואה חל בעם מימי נעומי ובועז
    להווה.
    במגילה רות התקבלה ע״י העם בשמחה ורינה וללא צורך בגיור, ואלו כאן אנו קוראים על ״ יצביעו עלייך תהיי זרה״ . ״על המשקוף״ רמז למזוזה יהיה כתוב ״פה גרה גרה״
    ולא תפילת קודש.
    הסופרת מרמזת לספור שרה ששלחה את הגר למדבר- אך במתכוון מתעלמת להזכיר שזו היתה פעילות של אשה אחת מתוך קנאה ולא יצגה את העם.
    שיר כואב עצוב המיחס את הקיצוניות הדתית לכ העם.
    האהבה הלא רגילה בחוזקה בין החמה והכלה מתבטאת ב״נפרד״ אך ״ רות את בתוך נשימתי עד יום מותך עד יום מותי״
    זה שיר פיילוסופי על מישקל שלילי של מגילת רות , נישאר לנו לקוות שהאמת של
    מגילת רות תעמוד לעד.

    השבמחק