יום שישי, 4 באפריל 2014

המלחמה הראשונה והעלומה של ישראל ומזמור ס"ח בתהלים

פרופ' ישראל קנוהל, האוניברסיטה העברית

המלחמה הראשונה של ישראל העתיק, זאת שהתנהלה לפני 3220 שנה,
פרופ' ישראל קנוהל
ב-1210 לפני-הספירה לערך, היא הפרק העלום ביותר בהיסטוריה שלנו, פרשיה נשכחת בקורות עם ישראל. בחיבורי הפרוזה וההיסטוריוגרפיה שבמקרא שנכתבו במאה ה-8-7 לפני-הספירה, כ-500 שנה ויותר מאז אותה מלחמה, היא אינה נזכרת כלל. כנראה משום שמחברי הכתבים הללו פשוט שכחו שבעבר הרחוק ארץ-ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה המצרית-פרעונית . מנגד – למלחמה ההיא, יש תיעוד קצר, בסגנון שירי, מן הצד המצרי. בתיעוד זה, לראשונה, שליט נכרי, הכריז קבל עם, כי עלה בידיו לחסל את ישראל. ההכרזה הזאת חקוקה במצבת זיכרון שהקים מלך מצרים, פרעה מרנפתח, כדי לחגוג את ניצחונותיו הצבאיים. המצבה, אבן ענקית (בגובה של יותר מ-3 מטרים) נמצאת היום במוזיאון בקהיר. היא נתגלתה ב-1896 בחפירות שביצע ארכיאולוג בריטי. על המצבה המפורסמת הופיע לראשונה המלה "ישראל" – בכתב החרטומים, ההירוגליפים המצרי הקדום וזו הפעם הראשונה ששם הזה הופיע מחוץ למקרא. משום כך מכונה מצבה זו בשם "מצבת ישראל"
מרנפתח היה הרביעי בשושלת ה-19 של הפרעונים, בנו של רעמסס השני שהקים את עיר הבירה החדשה וקראה על-שמו, פי-רעמסס, היא העיר רעמסס שעל פי המסופר במקרא הוקמה בידי בני ישראל. מרנפתח עלה על כס המלכות, והוא כבר כבן שישים שנה והוא משל במצרים עשר שנים. על המצבה מתוארים בסגנון שירי מתפאר, ניצחונותיו של מרנפתח בשדה המערכה: "שמחה רבה למצרים... יספרו על הניצחונות אשר ניצח מרנפתח... עד מה אהוב הוא השליט המנצח, עד מה גדול המלך בין האלים... נבוזה כנען, נשבתה אשקלון, נלכדה גזר... ינועם הייתה לאין... ישראל חרב אין זרע לו".

לדעתי יש התייחסות למלחמה זו גם בשירה המקראית העתיקה, במזמור ס"ח בספר תהלים. אמנם מזמור זה מיוחס עתה לדוד אך ייחוס זה כמו גם אזכורה של ירושלים באחד הפסוקים, הן פרי התערבותו של עורך מאוחר. כנראה שמזמור זה הוא היצירה המקראית הקדומה ביותר במקרא. להערכתי מזמור זה – הקשה ביותר לפרשנות בכל ספר תהלים – נכתב סמוך-מאד למלחמה הראשונה עם המצרים ובהשראת האירועים שהתרחשו בה.

מזמור ס"ח הוא מזמור חידתי שבו מופיעות מלים יחידאיות במקרא, עם שפע של ביטויים ודימויים סתומים, וצורות לשון ארכאיות מאד, מה שעושה את ביאורו למשימה מורכבת מאד בידי הפרשנים. השאלה הנשאלת היא מהי המלחמה שעליה כתב מחבר מזמור ס"ח את המלים: 'יקום אלוהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו לפניו'. מיהם האויבים? והיכן התחוללה המערכה? האומות היחידות ששמן נזכר במפורש במזמור הן מצרים וגרורתה כוש (סח:לב). גם בפסוק שלפני כן נזכרת מצרים הפעם בכינוי 'חית קנה' המשקף את קני הסוף שסביב הנילוס. אנו יכולים אפוא לקבוע שמצרים היא האויב שעל המלחמה עימו מסופר במזמור זה?

היכן התרחש הקרב? המלחמה הראשונה הזאת עם המצרים לא התנהלה בסיני, גם לא בנגב בגבול ארץ-ישראל ומצרים. על פי האמור במזמור התרחש הקרב ליד הר צלמון והר בשן (סח:טו–טז). מכאן שהמערכה התנהלה ככל הנראה בשטח המישורי שבדרום רמת הגולן או בחורן הסמוך לו. דבר זה תואם את המסלול המתואר במצבת מרנפתח. על פי הכתוב שם צבא מרנפתח עלה צפונה דרך אשקלון, גזר (בדרך לירושלים של ימינו), חצה את הירדן והמשיך לינועם, ישוב שהיה ככל הנראה על גדות הירמוך. וכאן מצפון לירמוך, באזור מישורי, החלה הלחימה בישראלים. הצבא של מרנפתח יצא למסע הלחימה הזה כדי לבסס את שלטון האימפריה המצרית בכנען שכן משנודע ליושבי הארצות המשועבדות למצרים כי רעמסס השני מת, היו מהם שמרדו וסירבו להמשיך ולשלם מסים

נראה כי כל השבטים הישראלים ישבו באותה עת ברמת הגולן או בסמוך לה. הם היו נוודים ורועי צאן ולא מתיישבי קבע. מרנפתח מתפאר ואומר כי השמיד את ישראל ולא הותיר לו זרע, אבל זו הרי איננה האמת שהרי אנחנו קיימים גם עתה. הישראלים החזיקו מעמד כנגד הצבא המצרי. מהמזמור ניתן להבין שהישראלים ראו את תוצאות מאבקם כנגד המצרים כניצחון. נראה אם כן, שתוצאות המלחמה ההיא היו שקולות ולכן כל צד היה יכול לטעון לניצחונו. ההישג הישראלי היה בכך שלוחמים של שבטים קטנים החזיקו מעמד והפגינו יכולת לחימה נגד צבא אימפריאלי. עצם העמידה מולו נחשבה כניצחון מרשים. מה עוד שזו הייתה לחימת גרילה ורגלים (השתמשו בחרבות, כידונים, חץ-וקשת) מול הצבא המצרי הגדול שהשתמש כבר במרכבות.

אפשר להבין מתוך מזמור ס"ח שקבוצת השבטים הישראלית ראו במאבקם מלחמת-שחרור מהשלטון האימפריאלי המצרי והמזמור הוא אם כן מעין הכרזת העצמאות הראשונה של ישראל. אם עד עתה הם היו צריכים להעלות מס כבד למצרים, מס ששולם ב"רצי כסף" כלומר חתיכות של מתכת הכסף (ראו סח:לא). בעקבות ההישג במלחמה ההיא, מבטא מחבר המזמור את ציפייתו כי עתה המצרים הם שישלחו "חשמנים" – סחורות יקרות – לאלוהי ישראל (סח:לב).

זמן לא רב לאחר המלחמה, ירדו השבטים הישראלים הללו דרומה, עברו דרך הגלעד והגיעו לאזור שבין שכם לירושלים. כאן החלה ההתנחלות הראשונה של שבטי ישראל על גב ההר. התישבות זו מתוארכת למאה ה-12 לפנה"ס. מצרים נחלשה והשבטים הרגישו עצמם בטוחים-דיים כדי להתיישב במקום חדש.

מתוך מזמור ס"ח עולה שהישראלים הקדומים כבר האמינו באל אחד, אבל הם כינו אותו בשמות שונים המייצגים אלוהויות שונות שעתה אוחדו והפכו לישות דתית אחת. בין השאר נזכר כאן השם 'סיני' כשמו של האל (ראו סח:ט, יח). לשם "סיני" אין במזמור זה כל קשר לחצי האי סיני, אלא לאל 'סין' – שהיה שמו של האל הראשי של העיר חרן. חרן, שמעבר לנהר פרת, היום דרום טורקיה, היא העיר שממנה הגיעו על פי המסורת המקראית אבות ישראל.

,בספרי "מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך" העליתי את ההשערה כי הקבוצה הראשית של ראשוני השבטים הישראלים הנודדים שהגיעו לארץ (קבוצה המיוצגת במקרא על ידי דמויותיהם של אברהם ויעקב) באה מחרן. הממצא העולה מכתובת מרנפתח וממזמור ס"ח על פיו ישבו שבטי ישראל באזור הגולן עולה בקנה אחד עם השערה זו. הם הדרימו מחרן ובאופן טבעי האזור הראשון אליו הגיעו בכנען היה רמת הגולן. נראה כי הם שהו באזור זה כרועים מגדלי צאן במשך כמה עשרות שנים. כאן כאמור, התנהלה אותה מלחמה ראשונה ונשכחת, בתקופה שבה החל למעשה ישראל, את דרכו הייחודית כעם על במת ההיסטוריה העולמית.

 הגירסה המלאה:
ישראל קנוהל, 'מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית', תכלת 39 (2010), עמ' 59-79
ניתן לקרוא את המאמר באתר של 'תכלת' (מרכז שלם)
www.tchelet.org.il
בדצמבר 2012 הופיע המאמר הבא:




2 comments:

  1. אתה מחליט על דעת עצמך אלו פסוקים "מאוחרים" יותר, וקובע על דעת עצמך כי סיני הוא שמו של האל.
    אתה בונה תיאוריה מופרכת בדבר מלחמה ברמת-הגולן שאין לה רמז בכתוב. הליצנות שלך מדהימה.

    השבמחק
  2. כולל את הביטוי היחידאי 'רוכב ערבות', כאחד מתארי האל, שמקורו כנראה באוגרית - 'רכב.ערפת' - 'רוכב העננים' - מתאריו של בעל.

    עוד דמיון - 'ההר חמד אלוהים לשבתו' - הבעל מקורו בהר (הר הלבנון כנראה, 'צפון')

    ומי יודע אם 'אלוהים' לא החל כשיבוש של 'אלאין', גם מתאריו של בעל.

    השבמחק