יום שישי, 31 בינואר 2014

יונה והקיקיון


פרופ' יוסי גמזו
פרופ׳ יוסי גמזו

כְּשֶסֵּפֶר הַתָּנָ"ךְ מֵשִׂיחַ
דִּבְרֵי חָכְמָה – יֵש שֶנִּפְגֹּש
בּוֹ מְשָלִים עַל עֵץ אוֹ שִׂיחַ
שֶנִּמְשָלָם הוּא בְּנֵי אֱנוֹש.

כָּךְ, לְמָשָל, לִרְאָיָה הוּא
מְשַל יוֹתָם עַל הָעֵצִים
וּבֵין פְּסוּקֵי יְשַעְיָהוּ –
מְשַל הַכֶּרֶם, שֶחִצִּים 
שִלַּח בּוֹ הַנָּבִיא בְּזַעַם
עַל כִּי בִּמְקוֹם סַלִּים גְּדוּשִים
שֶל עֲנָבִים מְתוּקֵי טַעַם
פִשֵּל וַיַּעַשׂ בְּאוּשִים.


וְכָךְ גַּם הַמָּשָל שֶסֵּפֶר
"יוֹנָה" מַמְשִיל בְּהִגָּיוֹן
עַל עִיר נִינְוֵה שֶבָּהּ שוֹדֶפֶת
תּוֹלַעַת אֶת הַקִּיקָיוֹן.

וּמִכֵּיוָן שֶהַשָּבוּעַ 
נָחוֹג אֶצְלֵנוּ ט"וּ בִּשְבָט 
הִנֵּה מָשָל שֶבּוֹ טָבוּעַ 
וּבוֹ לְרֶגַע לֹא יֻשְבַּת 
הָאֵלֵמֶנְט הָאַקְטוּאָלִי
הַמִּזְדַּעֵק בְּקוֹל עַנּוֹת
גַּם בַּמַּסְוֶה הַפַּסְטוֹרָאלִי
שֶל אַגָּדָה עַל אִילָנוֹת:

וְּבְכֵן, הָיֹה הָיְתָה כָּאן אֶרֶץ
שֶכָּל עֲצֶיהָ נִגְדְּעוּ
בִּידֵי כּוֹבְשִים שֶפָּרְצוּ פֶּרֶץ
בִּגְבוּלוֹתֶיהָ וְרָאוּ
בָּהּ רַק מְקוֹר-נִצּוּל, לֹא בַּיִת
שֶלֹּא כְּמוֹ אֵלֶּה שֶהֻגְלוּ 
מֵאַדְמָתָהּ לִשְנוֹת אַלְפַּיִם
וְלַהֲגוֹת בָּהּ לֹא חָדְלוּ.

אַךְ אַף כִּי נֶעֶקְרוּ מִשֹּרֶש
חָלְמוּ פְּזוּרֶיהָ עַל אֻמָּה
אֲשֶר תָּשוּב לָטַעַת חֹרֶש
בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ שוֹמֵמָה
וּכְשֶסּוֹפְסוֹף חָזְרוּ אֵלֶיהָ
פָּתְחוּ בִּטְרַאנְס שֶל נְטִיעָה
אֲשֶר כִּסְּתָה בִּירַק עֲלֶיהָ
אֶת הַשְּמָמָה שֶנִּרְתְּעָה
כָּל פַּעַם שַעַל וְעוֹד שַעַל
עַל אַף כְּרִיתוֹת וְהַצָּתוֹת
שֶל בְּנֵי-בְּלִיַּעַל סְפוּגֵי רַעַל
שֶל מַשְׂטֵמָה וַהֲסָּתוֹת.

וְכָךְ אַט-אַט צָמַח לָבֶטַח
מֵאוֹתוֹ חֹרֶש – יַעַר עָב
אֲשֶר קָבַע עֻבְדּוֹת בַּשֶּטַח
לְגַאֲוַת אַלְפֵי נוֹטְעָיו
מִבְּלִי לָחוּש כֵּיצַד מֻבְלַעַת
כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַקִּיקָיוֹן
שֶל הַנָּבִיא יוֹנָה – תוֹלַעַת
שֶל פִּקְפּוּקִים וְשִגָּיוֹן
הַמְּכַרְסֶמֶת לָהּ בַּחֹשֶךְ
שֶל מַעֲבֵה הַשֳּרָשִים
אֶת הָאֵמוּן בְּצִדְקָתוֹ שֶל
עַם שֶחֲלוֹם עַתִּיק הִגְשִים.

וְאִם עֲצֵי אוֹתוֹ הַיַּעַר
אַחַר שִשִּים וְאַרְבַּע שְנוֹת
הִתְגַּבְּרוּתָם עַל אֵש וָסַעַר
וּכְרִיתָתָם שֶל אִילָנוֹת
לֹא יִפָּטְרוּ מִן הַתּוֹלַעַת
הַהַרְסָנִית הַזֹּאת שֶבָּהּ
שִׂנְאָה עַצְמִית וְאִבּוּד-דַּעַת
כָּאן זוֹמְמִים לִטְרֹף לִבָּהּ
שֶל תְּנוּעַת-עַם אֲשֶר הוֹכִיחָה
בֵּין כָּל מַהְפֵּכוֹת עוֹלָם
שֶהִיא, וְהִיא בִּלְבַד, הִצְלִיחָה
מוּל כָּל רוֹאֵי-שְחוֹרוֹת כֻּלָּם
לִבְרֹא כָּאן יַעַר לְתִפְאֶרֶת –
אִם הֵם, עֵצָיו שֶל יַעַר זֶה, 
לֹא יִתְגַּבְּרוּ עַל הַמַּמְאֶרֶת
בְּחֻלְשוֹתָיו – עוֹד נֶחֱזֶה
אֵיךְ בְּלִי גַרְזֶן וּבְלִי חֲרוֹן-אֵש
אַךְ בַּטֵּרוּף הֲכִי טִפְּשִי
עַם עַל עַצְמוֹ מֵמִיט אֶת עֹנֶש 
חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּלִישִי.

השיר מתפרסם כאן באדיבות המשורר. 
יוסי גמזו הוא משורר, סופר ומרצה בספרות, לשון עברית ומדעי היהדות באוניברסיטאות ובמכללות שונות, בישראל ובחו"ל. פּירסם עד כה למעלה מ-30 ספרים (שירה, סיפֹּרֶת, ספרות ילדים, רפורטאז'ה עיתונאית, תמלילי שירי-זֶמֶר ותרגומי שירה) והוא מחבּרם של שירים ופזמונים פופולאריים רבּים ביניהם "סתם יום של חול", "השעות הקטנות של הלילה", "איפה הן הבּחוּרות ההן?", "אילו כל האוהבים", "סימן שאתה צעיר" ו"זוהי יפו". 

עוד שירים על יונה:
ערן ויזל, יונה הנביא מספר את סיפורו
עדנה אפק, יונה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה