יום שישי, 28 באוגוסט 2015

"ספר בלעם ברבער"

שרה כץ, בלעם והאתון

98X130cm שמן על בד 
דמותו של בלעם בן בעור עברה שינויים ותמורות במסורות השונות שנשתמרו עליו במקרא. בתחילה הוא נצטייר, כנראה, כנביא הנאמן לה' העושה את רצונו ומברך את ישראל. מספר דברים, לעומת זאת, משתמע כאילו בלעם קילל בפועל את ישראל, וה' הוא זה שהפך את קללתו לברכה (כג, ו). במסורת אחרת, כנראה מאוחרת יותר, הופך בלעם מארמי למדייני, והוא שיעץ לבני מדיין להדיח את ישראל לזנות עם בנות מדיין ולעבוד את בעל פעור. במסורת זו אף הופך בלעם מנביא לקוסם (ראו: במדבר לא, ח; יהושע יג, כב). אך, כאמור, במסורות הקדומות יותר הוצג בלעם כדמות חיובית. כך מצטייר בלעם גם במקור מפתיע שהגיע לידינו בסיועה של הארכיאולוגיה, בכתובת משנת 700 לפני הספירה לערך, אשר כותרתה "ספר בלעם ברבער אש חזה אלהן הא", כלומר: "ספר בלעם בן בעור איש חוזה אלהים הוא".
בשנת 1967 נתגלו גושי טיח נושאי כתב על רצפת אחד המבנים בתל דיר עלא שבעברה המזרחי של בקעת הירדן, בעמק סוכות, כשמונה ק"מ ממזרח לירדן, מעט צפונית לנחל יבוק. היו אלה שרידי כתובת של מצבה, שנכתבה בדיו שחורה ואדומה על גבי טיח לבן. מנהג זה, אשר כמותו נמצא גם בכונתילת עג'רוד שבגבול סיני, מוכר לנו מן הצו שבדברים כז, א-ג: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן... והקימות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת..." (והשווה לדברים דומים גם שם, פסוקים ד-ח). הטיח נשר מן המצבה בשל רעידת אדמה, וכתוצאה מכך נתקל פענוח הכתובת בקשיים רבים: מצבם של השברים הוא רע מאוד והכתב שעליהן מטושטש. לכן יש להדגיש שאין הסכמה מלאה בין החוקרים על דרך הרכבת מעשה התשבץ של הכתובת. 
עיקרה של הכתובת שבידינו מורכב משני קטעים גדולים שאליהם מצרפים את השברים. מבין שני הקטעים הגדולים, הראשון, הפותח את הכתובת, הוא הברור יותר. בקטע זה, לאחר הכותרת ("ספר בלעם ברבער אש חזה אלהן הא"), מסופר על כך שהאלים באו אל בלעם בלילה ואמרו לו דבר מה. בלעם קם למחרת ובכה, ולשאלת האנשים אשר נקבצו סביבו, "למה תבכה", השיב "שבו ואספר לכם" (במקור: "שבו ואחוכם" [על חו"ה במשמעות של אמ"ר ראו, למשל, תהילים יט, ג: "יום ליום יביע אומר / ולילה ללילה יחוה דעת"]). בלעם מספר על כך שהאלים נאספו והורו על הפיכת סדרי עולם: עצירת השמים, הבאת חושך ושממה, וזו תתבטא בכך שחיות פרא ועופות השמים יבואו לשכון במקום. המשך הטקסט קשה יותר להבנה, ונחלקו החוקרים לגבי פירושו ולגבי יחסו אל הקטע הגדול השני, אשר גם הוא קשה להבנה. לפי אחד ההסברים הסתיים חלק זה בנבואת פורענות שמשמיע בלעם, כאשר סיפור המסגרת נועד רק כדי לשרת נבואה זו. לפי הסברים אחרים אכן סופר בהמשך כיצד הציל בלעם את עמו מפני הרעה, ואף הוצעו הצעות שונות לגבי הדרך שבה עשה זאת. 
גם בנוגע לשפתה של הכתובת נחלקו הדעות. יש הסבורים ששפתה של הכתובת היא ארמית. אחרים רואים בשפתה ניב מקומי הקרוב לעברית, אשר הושפע מן הארמית כתוצאה מן המגע שבין עבר הירדן המזרחי לבין ממלכת ארם. לפי אחת מן ההשערות שפת הכתובת היא מדיינית. מקובל לראות בחיבור זה את יצירתם של התושבים הלא-ישראליים של עבר הירדן, אך לפי דעה אחרת, אין לשלול את האפשרות שהכתובת מדיר עלא היא יצירה ישראלית, הכתובה בניב מקומי, גלעדי. 
לכתובת קשרים רבים עם המקרא. ראשית יש להצביע על הקשרים אל סיפור בלעם בספר במדבר, פרט לקווים הכלליים של המיקום הגיאוגרפי (עבר הירדן) ושמו של הגיבור. מלבד עצם אזכור שמו של בלעם יחד עם שם אביו, "בער", עובדה מפתיעה כשלעצמה, ישנם קשרים מעניינים אף בשימוש בביטויי לשון. לפי הסיפור המקראי מתגלה האל לבלעם בלילה: "ויבוא אלהים אל בלעם לילה" (כב, כ), וכך מצאנו גם בכתובת" "ויאתו אלוה אלהן בלילה" (= ויבואו אליו האלים בלילה). בפתיחת דברי נבואתו של בלעם במקרא חוזרת פעמיים הנוסחה "אשר מחזה שדי יחזה" (במדבר כד, פסוקים ד, טז), ובכתובת נקרא בלעם "חזה אלהן", כלומר: חוזה אלהים, ובתיאור חזונו הוא מספר על: "ונצבו שדין מועד", כלומר על אסיפת האלים המכונים "שדין" (ראו עוד להלן). בכתובת אומר בלעם: "לכו ראו פעלת אל[ה]ן", ובדומה לכך מצאנו בבמדבר כג, כג: "כעת יאמר... מה פעל אל". 
מלבד הקשרים הישירים אל סיפור בלעם בספר במדבר, ישנן נקודות מגע נוספות בין הכתובת והמקרא. כך, למשל, נזכרים בכתובת "שגר עשתר" כצמד של אלוהויות. צמד זה - המוכר לנו מטקסטים נוספים מחוץ לישראל - מהדהד בכתובים אחדים בספר דברים, בביטוי "שגר אלפיך ועשתרות צאנך" (דברים ז, יג ועוד). בכתובים שבספר בדברים המשמעות המקורית של צמד זה אינה קיימת עוד, אך רישומה ניכר עדיין בקשר שבין ולדות הצאן והבקר לבין אלי הפריון. כינוי נוסף לאלוהויות המצוי בכתובת הוא "שדין". זהו כנראה ריבוי של צורת "שדי", כינוי לאלוהות אשר נהג אף בישראל, והמופיע בסיפורי המקרא ככינוי אשר בו הכירו האבות את ה': "אל שדי" (ראה בייחוד שמות ו, ג). תיאור הפיכת סדרי העולם קרובה לנבואות הפורענות שבמקרא, ובייחוד לתיאורי הנביאים בדבר "יום ה'", הנושא עמו פורענות גדולה. כך, למשל, פותחת נבואת הפורענות שבכתובת בתיאור החושך כתוצאה מסגירת השמים בעב: "תפרי סכרי שמי בעב כי שם חשך ואל נגה", תיאור המזכיר לנו דימויים מדברי הנביאים, כגון: "הלא חושך יום ה' ולא אור, ואפל ולא נוגה לו" (עמוס ה, כ). הדמיון בולט גם בדרך תיאור השממה: ריבוי העופות. הכתובת מציינת רשימה ארוכה של עופות: סיס עגור, נשר, רחם, אנפה, דרור ועוד, וכן ארנבים הבאים למרעה במקום הרחלים. בישעיה לד, יא ואילך מצאנו תיאור דומה של עופות המקננים בחורבות אדום: "וירשוה קאת וקיפוד וינשוף ועורב ישכנו בה" וכו'. 
בכתובת מדיר עלא רב הסתום על המפורש. אך בכל אופן, מתהום הנשייה הועלתה מסורת סיפורית שלא הכרנו על דמות מעניינת במיוחד. יש בכתובת כדי להעיד על כך שבלעם בן בעור היה דמות מוכרת בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. דמותו החיובית, כחוזה אשר פונים אליו בעת צרה, קיבלה במקרא גוון שלילי, עד שבמסורות המאוחרות עליו הוא נחשב כקוסם נלעג, דמות אשר פותחה במיוחד במשנתם של חז"ל. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בלק (תשס"א 2001)
ציור: שרה כץ, אמנית רב תחומית, גרה ויוצרת בתל אביב. 

לקריאה נוספת:

בלעם כנביא ה'
על הברכה ועל הקללה
בלעם של חז"ל

תגובה 1:

  1. מרתק!
    עוד על התהליך שהביא להפיכת בלעם לרשע בעיני חז"ל, בהשוואה לאליהו שהפך לצדיק, כאן:
    https://yahalam.wordpress.com/2013/06/18/%d7%94%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%95%d7%a8%d7%a2-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%92/

    השבמחק