יום חמישי, 30 ביולי 2015

אמנות הפסיפס כמנוף לחוויה יצירתית-חינוכית בהוראת המקרא

 ד״ר שרה מלצר, מפקחת על הוראת האומנות במשרד החינוך (בגמלאות)

יצירת ׳פסיפס יוסף׳
הכנה קולקטיבית של פסיפס גדול ממדים בנושא מקראי מגלגלת את התכנים מהספר אל האבן. באופן זה מזומנת ללומדים לא רק התמקדות במשמעות הנרטיבית והרעיונית של הטקסט המקראי אלא גם התנסות בחוויה אמנותית-אסתטית שתוצרתה נשקפת לעיני-כל מעל קירות בית הספר או מוסד ציבורי בקהילה. התלמידים מחדשים בכך מסורת אמנותית עתיקת יומין החקוקה באבני הארץ ואתריה בד בבד עם תרומה לעיצוב האסתטי של חזות הסביבה שבה הם חיים ופועלים. 

יום רביעי, 29 ביולי 2015

זוהו שרידי בית הכנסת של וילנה שנהרס על ידי הנאצים והסובייטים

בדיקת השטח בעזרת רדאר חודר קרקע. צילום: ג'ון זליגמן, באדיבות רשות העתיקות
בחודש יוני השנה (2015) נתגלו בסקר רדאר חודר קרקע שרידיו של בית הכנסת הגדול של וילנה שנבזז, נשרף ונחרב בשואה על ידי הנאצים, ושרידיו נהרסו מאוחר יותר כליל על ידי הסובייטים. 
בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס) בליטא, היה המבנה העתיק והמשמעותי ביותר של יהדות ליטא. הוא נבנה במאה ה -17 ובמשך דורות היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית. באתר מתוכננת חפירה ארכיאולוגית - תצא לדרך בשנת 2016 - שמטרתה לחשוף את השרידים לצרכי מחקר, ולאפשר את הצגת הממצאים לציבור הרחב. יהיה זה אתר זיכרון לקהילה היהודית המפוארת של וילנה, שיבטיח שהמורשת התרבותית של יהדות וילנה תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת הליטאית והיהודית כולה.
פרופ׳ רחל אליאור מוסיפה:

הישר והטוב והארץ הטובה: וינייטה לשבת נחמו

יצחק מאיר


יעל יערי
ללא כותרת: ספריי צבע וצבע תעשייתי על עץ לבוד
185X95 cm
לו עמדתי בתוך קהל ישראל חמוש כבר לקראת מלחמת כיבוש הארץ מאזין לדברי הפרידה של משה בטרם ישיב נשמתו לבוראו, וליבי רחב מהערצה לאיש שנפשו יוצאת לצוות דאגתו לעם אותו לא ינהיג יותר - לא הייתי יודע אל נכון אם לנבא נבואה קודרת הוא בא או אם סוף דבר לא בא אלא לנבא נבואת נחמה. רעדה  מקפיאת עצבי דעת הייתה רצה לאורך  שידרתי למשמע "הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֘ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן" (דברים ד',כ"ו). עדות של שמים ושל הארץ שאין בעולם מי שיכול להזימה, שכל מה שיכול להיות, והיה, והווה, ויהיה הם ראו ושמעו וייראו לעתיד לבוא, הנקראת לדוכן דברי הימים לומר כי העם הזה שחיכה ארבעים שנה במדבר לבוא אל ארץ חמדתו לא יאריך בה ימים, יישמד בעריו ובכפריו ובין בתרי הרריו ובתוך מעמקי גאיותיו - היא עדות משתקת. אין בה "אִם", לא "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ...-... וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד", ולא  "וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם....-... וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם" (ויקרא כ"ו,ג'-י"ז). אין בה תנאי אם תאבו וחייתם, ואם לא תאבו ומתם. אין בחירה.

קול קורא במדבר - האמנם?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יש ביטויים שכוונתם היום שונה מכוונתם המקורית. כזה למשל הוא הצירוף ’קול קורא במדבר’.
טיילת הרכבת, ירושלים
היום משתמשים בו כדי לומר שפנייה לנמען כלשהו לא הניבה פרי, והיא כאילו נאמרה בחלל הריק. אבל משמעותו המקורית של הכתוב היתה שונה. את ישעיה מ 3 יש לקרוא על פי פיסוק הטעמים:

יום ראשון, 26 ביולי 2015

אֲנִי אַנְטִי-גִּבּוֹר: הרהורים על גבריות, אלימות ומיניות או: מיתוס שמשון כמיתוס מסרס

משׁה שׁפריר
שמשון ודלילה, ואן דייק
מוֹדֶה אֲנִי וִּמְתְוַדֶּה:
לֹא יָכֹלְתִּי כְּמוֹ הַגִּבּוֹר שִׁמְשׁוֹן
לְהָמִית שִׁלְשׁוֹם שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן
כְּדֵי לְהַשִּׁיל מֵהֵם את חֲלִיפוֹת-הַבְּגָדִים
וּלְתִתָן כְּמַתְּנַת-זְכִיָּה לְפוֹתְרֵי הַחִידָה;
וְגַם כְּשֶׁבָּאתִי אֶתְמוֹל אֶל זוֹנָה בְּמוֹנְטְרִיאוֹל
וְלֹא יָכֹלְתִּי לָהּ,- הִיא אוֹתִי נִחֲמָה וְכָךְ לִי אָמְרָה:
"אַל תַּעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן גָּדוֹל, זֶה לֹא כָּזֶה נוֹרָא"
(וְלֹא אָמְרָה כַּזֹּאת לְשִׁמְשׁוֹן הַזּּוֹנָה מֵעָזָה).

...ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים (במדבר יג 23)

יום שני, 20 ביולי 2015

תהליך הפתיחה הוירטואלי של מגילת ויקרא מעין גדי - "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר"

video

תהליך הפתיחה הווירטואלית: הדמיית רוטציה, באדיבות סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי. 

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תהליך שחזור טקסט של ספר תורה שנשרף, לבד מההשג הטכנולוגי האדיר, גם פורט על רגשות עמוקים בתודעה ההיסטורית היהודית. שריפת ספרי תורה היתה תופעה ידועה ברדיפות היהודים. והיא קדמה בהרבה לנאצים. שריפת כתבי הקודש של היהודים היתה נסיון להשמיד את רוחם ואמונתם. במסכת תענית (כו, ב) מסופר על שריפת התורה בשבעה עשר בתמוז. והשוו סיפורו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים כ, ב, ג).  בתלמוד מופיע הסיפור המזעזע על רבי חנינא בן תרדיון ששרפו אותו עם ספר תורה: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה." וכששאלוהו תלמידיו מה הוא רואה אמר "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר".‏ דהיינו, האויב יכול לשרוף את החומר, את הגווילים שעליהם נכתבה התורה, אך לא להשמיד את הרוח ואת תוכנה האלוהי  (בבלי, מסכת ע"ז, יח). 

מגילת ויקרא מעין גדי

פוענחה המגילה הקדומה ביותר הכתובה בעברית אחרי מגילות מדבר יהודה טכנולוגיות חדישות אפשרו, לראשונה, לקרוא את תוכנה של מגילה שרופה שנמצאה לפני  45  שנה בחפירות ארכיאולוגיות בעין גדי. מדובר בקטע מראשית ספר "ויקרא" בן כ-1500 שנה. הממצא הנדיר הוצג היום במסיבת עיתונאים בהשתתפות שרת התרבות והספורט ומנהל רשות העתיקות.
תצלום של הפתיחה הווירטואלית והצעת שחזור של שכבת הטקסט, 
סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי, אהוד שור, ירושלים.  

אשת לוט

אַתְּ הָפַכְתְּ לִנְצִיב מֶלַח,
לְפֶסֶל לְלֹא מָקוֹם מֻגְדָּר.
וַהֲרֵי זֶה דָּבָר דַּי מוּזָר,
כִּי כָּל דְּמוּת שֶׁל פֶּסֶל
הַמּוּצָב לְעֵינֵי הַצִּבּוּר בַּכִּכָּר
נוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל גִּבּוֹר מוּכָּר.
וְאִלּוּ אַתְּ - לֹא שֵׁם וְלֹא תֹּאַר הָיוּ לָךְ
וְגַם לֹא הָיִית כְּלָל אֵשֶׁת-גְּבוּרָה,
אֶלָּא הָיִית אֵשֶׁת-אִישׁ וְאֵם שֶׁוִּתְּרָה
(אוּלַי אֲפִלּוּ גַּם בְּקַלּוּת יְתֵרָה),
עַל שְׁתֵּיּ בְּנוֹתֶיהָ, שֶהֻצְּעוּ לְאִנּוּס-רַבָּתִי,
שֶׁיָּבִיא, בְּוַדַּאי, לְמָוֶת נוֹרָא וְאָיֹם
מִידֵי הֶהָמוֹן, קְהַל אַנְשֵׁי הַזָּדוֹן,
שֶׁצָּרוּ אָז עַל בֵּיתְכֶם שֶׁבִּסְדוֹם.

יום חמישי, 16 ביולי 2015

האצילות מחייבת: וינייטה לפרשת מטות

יצחק מאיר
עוצמה
המפגש של האדם בר הדעת  עם רגע הלידה ורגע הפטירה הטמיע לתוכו תובנה כי הנשימה  מוכיחה את הנשמה, כי החומר מתעורר בה לחיים ועם צאתה הם נכנעים עולמית למוות האורב להם בכל שעה. הבכייה הראשונה בה פורץ הילוד לתוך העולם, משולה כשאיפה דרמטית, בנשימה, של הנשמה הממתינה מחוץ לגוף שהיה קשור בחוט הטבור לרחמה של האם שנשמה את נשימות בר בטנה. זה הבכי של גורל החיים. של גורל העצמאות. של גורל הקיום בין הטוב לבין הרע, בין הצדק לאי הצדק, בין החרדה לבין האמונה, בין הכמיהה לנצח הנותנת טעם לחיים לבין ההודאה בוודאות כי הזמן אוזל תמיד, ללא הפוגה, המעמתת את האדם עם התכלית או חוסר התכלית של היותו.

שישה מתוך שישה מליון

ד"ר צביה רחימי - שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

דניאל מנדלסון, האבודים: שישה מתוך שישה מליון, מאנגלית: אביעד שטיר, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2008
הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד
בעשור האחרון הופיעו ספרים רבים העוסקים בחקר שרשים אישיים, חקר גניאולוגי בפרט וחקר גנאולוגי יהודי בפרט. לא מעט ניצולי שואה, או נכון יותר דור שני או שלישי לשואה בישראל ועוד יותר בארצות הברית ובאירופה המערבית, מחפשים את שורשיהם בצמא. באמצעות מסמכים, חקר מצבות, חיפוש בילקוטי קהילות, תמונות והמרשתת - בלשות הסטורית ממש -  נוצרו לא רק מפגשים מרגשים וגילוי קרובים מפזורות שונות אלא גם ספרים מרגשים רבים. הספר אבודים הוא אחד כזה. ספר שהיה לרב-מכר בינלאומי ותורגם לשפות רבות. 

יום ראשון, 12 ביולי 2015

עקודים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
איקרוס דָאָה בְּעִקְבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ  
דּוֹנַג נָמֵסטָבַע.
אֲנָשִׁים בְּעִקְבוֹת אַהֲבָתָם.
חֶלְקָם מְבַתֵּר
מְוַותֵּר,
נוֹתָר.

יום שישי, 10 ביולי 2015

תפילה זכה: וינייטה לפרשת פנחס

יצחק מאיר
שמונה פסוקים (במדבר כ"ז,ט"ז-כ"ג) מועיד המקרא למינויו של יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן כיורשו של משה רבו במנהיגות המדינית והרוחנית של האומה העומדת להיכנס לארץ המובטחת. הארות יחידאיות, לזמנן, ולכל הזמנים, קורנות מתוך המעט המרוכז הזה ומצטרפות למעין משנה שתרה עדיין, בצלם של דברי ימי האדם בארץ, אחר נאמנים. בראשונה להארות המרתקות האלה, מתגלה משה, המנהיג הוותיק, כיוזם מינוי יורשו. "יִפְקֹ֣ד ה' אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה... וְלֹ֤א תִהְיֶה֙” - אחר מותו- "עֲדַ֣ת יה' כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה ". ההיסטוריה משובצת דמויות ראשי עם שלא ידעו או לא רצו, או חששו לראות בהכנת יורש אחת ממטלות שלטונם.

יום רביעי, 8 ביולי 2015

ויקרא, א'- אלף זעירה

יוסף עוזר

אָלֶף זְעִירָה
בַּמִּלָּה וַיִּקְרָא מֻשְׁפֶּלֶת שׁוּב,
מֻרְגֶּלֶת בְּבִזְיוֹנוֹת.
זוֹכֶרֶת מַה עָשְׂתָה לָהּ הָאוֹת ב'
כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר: נִבְנֶה אַרְצֵנוּ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

הָאוֹת ב' יָצְאָה לֶאֱלֹהִים מֵהַפֶּה
וְהָאוֹת א' קַלְטָה:
אֵיךְ הָעוֹלָם מִסְתַּכְסֵךְ כְּבָר מֵהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה,
אֵיךְ הָאוֹת ב' גִּזְעָנִית, גִּזְעָנִית,
לוֹקַחַת בָּעָרְמָה מָקוֹם רִאשׁוֹן
וְנֶחְבֵּאת מֵאֲחוֹרֵי תֵּרוּצֵי אֱלֹהִים.

יום שני, 6 ביולי 2015

תנ"כי פתוח בספר איוב: להוראת פרקי המבוא לאיוב

אדוה הכהן, מחנכת ומורה
יסורי איוב, ויליאם בלייק
א. סוגיות רעיוניות עיקריות בפרקי א-ב בספר איוב
  1. ’החנם ירא איוב אלהים‘ (איוב א 9) - דברי השטן המקטרגים לאלוהים מעלים את שאלת המניע להתנהגות דתית בפרט, ולאורח חיים מוקפד ככלל. האם יש בנו ציפיה להתאמה בין התנהגות ו'מזל בעולם'? ציפייה לתגמול והלימה? האם נכון שתהיה בנו ציפיה זו, או שעלינו לזקק את שאיפתנו המוסרית והערכית לכזו הנובעת מתוך עצמה ולא תלויה כלל בתגובה חיצונית? 

יום שישי, 3 ביולי 2015

מנפלאות הסיפור המקראי

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

את המקאמה הזאת באינקלוסיו נפתח 

שהוא מסימני ההיכר של הסיפור בתנ"ך.
לרוצה במקרא את המסר לחשוף
לא די בִקריאה מראש ועד סוף.
כי צריך גם מאחרית לָרֵאשית לחֲזור
וקודקוד עם תחתית ביחד לשזור.

בקשרים נסתרים הסיפור מעוצב
ורק אפס קצהו גלוי על פניו.
מילותיו מועטות וניתנו במשורה
הוא נראה רדוד ופשוט לכאורה.
אך פשטות התמונה מסתירה כמסך
את עמקות היצירה הטמונה בתנ"ך. 
        

ברכה יחידאית: וינייטה לפרשת בלק

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
Balaam and the angel, painting from Gustav Jaeger, 1836
השפה העברית עלתה במאה ה12 או במחצית המאה ה-11 לפני הספירה על דוברת הלשון העברית ויצאה לחצות את אוקיינוס הזמן עד לימינו. הדוברה מנתה כ-8000 מילים מילוניות, מ'בראשית' עד 'ויעל'. היום מונים כ-80.000 מילים מילוניות השגורות בפי דובר העברית העדכנית. במרוצת למעלה משלושת אלפים שנה עמסה הדוברה הפלאית הצנועה הזאת פי עשר ממטענה הקדמון, ולא רק שלא שקעה תהומה תחת כובדו של המשא הזה, אלא להיפך, היא החיתה עצמה. דוברות השפות הקלאסיות האחרות אינן שטות עוד אלא באקוואריומים של חוקרי הלשון. או טבעו על מטענן או פרקו אותו על רציפים זרים שם באו עמים ונטלו מה שנטלו ודוברת בראשית של אותה שפה, אינה משייטת עוד בימים. היו מלבדן עוד, כפי שמעידה תעבורה שוקקת של התכתבויות שהיו לתעודות, של מילים על לוחות חרס, על מצבות קדומות, על מגילות שנגנזו ונתגלו וספרים שנקראו אך לא נכנסו לקנון, וגם אלה עשו מסע עד ימינו בזכות קהיליות חוקרים שחשפו ופענחו ושיבצו כל שמצאו לתוך משבצות זמנן, אבל הדוברה שעמסה את תיבות המקרא, שייטה בתוך עמה לדורותיו, וחנתה בבתי הכנסיות, בבתי המדרש, בספרי החוכמה והשיר ומטענה הסגולי היה למטען חמדה.

יום חמישי, 2 ביולי 2015

מפתחות להקניית קריאה מושכלת של סיפור מקראי

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוקדש לזכרו המבורך של ד"ר שמעון בר-אפרת,
מורי לתנ"ך בתיכון ליד האוניברסיטה

כל מורה טוב לתנ"ך רוצה להקנות לתלמידיו בבית הספר את התובנה שיש זיקה
עמוקה בין דרכי עיצובו של סיפור מקראי לבין מסריו הרעיוניים. אך כיצד יעשה זאת? אילו עקרונות ירצה להקנות לתלמידיו כדי שאלה יפתחו רגישות לדרכי עיצובו של הסיפור המקראי? איזו רגישות תרצו אתם להקנות לתלמידיכם כדי שהם יוכלו בבוא היום לפענח בכוחות עצמם סיפורים מקראיים, גם כאלה שלא למדו או ילמדו בשיעוריכם (unseen)? הנה צרור מפתחות (תכניים, לשוניים וצורניים-מבניים) הפותח דלתות לעולמו של הסיפור מקראי. לגבי כל אחד מהם בנפרד ולגבי כולם כמכלול יש לשאול תמיד מהי תרומתו/תרומתם לחשיפת צפונותיו של הסיפור המסוים, מסריו ועמדותיו הערכיות. ברור שאין כל צורך להקנות לתלמידים את כל הצרור (שזו הרמה המחקרית האקדמית). לפעמים די במפתחות בודדים, ואפילו מפתח בודד עשוי להתגלות לפעמים כמפתח קסם הפותח צוהר לעולמות שלמים של משמעות. במתן המפתח(ות) יש להתחשב, כמו תמיד, בגילם של התלמידים, בכישוריהם, ברמתם ובידיעותיהם. 'ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם' (משלי א 5-6).

יום רביעי, 1 ביולי 2015

מקווה טהרה בן 2000 שנה נתגלה בשכונת עין כרם בירושלים

בבית פרטי בשכונת עין כרם הציורית בירושלים, נחשף מתחת לסלון הבית מקווה טהרה עתיק בן 2000 שנה. קיומו מחזק את הסברה כי בשטח עין כרם של היום, היה יישוב יהודי בימי בית שני.
מקוה הטהרה. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

מנוחה נכונה

פרופ׳ אביבית לוי, מכללת שנקר

וּבְעֵינֵי רוּחִי לֹא יִהְיוּ
סֻלָּם וּמַלְאָכִים
וּמַרְאוֹת שָׁמַיִם מְדַבְּרִים אֵלַי,
וּשְׁתֵּי יָדַי לֹא יַסְפִּיקוּ עוֹד
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ
לַעֲלוֹת וְלַרֶדֶת,