יום חמישי, 16 בפברואר 2017

עבודה סימינריונית במקרא - הנחיות טכניות לכתיבה אקדמית

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


כתיבה אקדמית נעשית על פי כללים. ישנן שיטות שונות. המשותף לכולן הוא הדרישה לניסוח הדברים באופן אחיד, עקיב ואובייקטיבי. הנה השיטה הנפוצה, אם כי לא הבלעדית, לכתיבת עבודה סימינריונית על פי כללים. 

1. הקף העבודה: 23-27 עמודים כולל ההערות. אפשר להוסיף על כך נספחים על פי הצורך (מפות, טבלאות, רשימות, מקורות). מבנה בסיסי: שער, תוכן עניינים, מבוא, גוף העבודה (פרקים ותתי-פרקים), סיכום, נספחים (אופציונלי), רשימה ביבליוגרפית, רשימת קיצורים (קיצורים שאינם קיצורים ביבליוגרפיים).

2. עמוד השער של העבודה הסימינריונית יכיל את המידע הבא: שם המוסד האקדמי, שם החוג, שם העבודה, שם הקורס והמרצה, שם המחבר/ת עם מספר תעודת הזהות, ותאריך ההגשה. 

3. תוכן העניינים: בתוכן העניינים מצויינים פרקי העבודה ופרקי המשנה שלהם כשהם ממוספרים, וציון העמודים (להקלת ההתמצאות). התוכן צריך לשקף את מבנה העבודה ותוכנה. לפיכך חשוב להעניק לפרקי העבודה שמות תכניים ספציפיים. רצוי לציין (אם אפשר) את הטקסטים המקראיים המרכזיים הרלוונטיים להם. למשל, מסע נחל הפלאים (יח‘ מז 12-1).

4. ספרור: יש לספרר את פרקי העבודה באותיות ואת פרקי המשנה בספרות.

5. כתיב: הכתיב מושתת על 'כללי הכתיב חסר-הניקוד' של האקדמיה ללשון העברית (נתפרסמו בלשוננו לעם תשנ"ד). אין כללים אלה חלים על מובאות (מהמקרא או מכל מקור אחר, ראשוני או משני) ועל שמות של פרסומים ושל מחברים הנזכרים בגוף המאמר או בהערות. אותם יש להביא ככתבם במקור.

6. מובאות: מובאות קצרות משלוש שורות ומונחים הנזכרים בתוך הטקסט יבואו בין מרכאות כפולות (מרכאות יחידות  רק במובאה בתוך מובאה). ואפשר להפך: להשתמש תמיד במרכאות יחידות ובמרכאות כפולות במובאה בתוך מובאה. 
מובאות בנות שלוש שורות ומעלה תוזחנה פנימה מימין  (indent) ותבואנה ללא מרכאות. כל מובאה תלווה בהערת שוליים המציינת את מראה המקום המדוייק שלה.
מובאות מן המקרא תבואנה ככתבן (אין לשנות מן הכתיב המקראי) בניקוד מלא או ללא ניקוד, ותנוקדנה רק כשיש מקום לטעות. 

7. מראי מקום: מראי מקום לכתובים מהמקרא, מספרות חז"ל, מהספרים החיצוניים, מהברית החדשה וכדומה יבואו בגוף העבודה. ספרי המקרא בלבד יוזכרו תוך שימוש בקיצורים המקובלים (ראו להלן); שמות שאר הספרים יבואו במלואם.
להלן רשימות הקיצורים המקובלים לשמות ספרי המקרא:
בר' - בראשית          
שמ' - שמות              
וי' - ויקרא             
במ' - במדבר              
דב' - דברים             
יהו' - יהושע           
שופ' - שופטים           
שמ"א - שמואל א          
שמ"ב - שמואל ב           
מל"א - מלכים א           
מל"ב - מלכים ב          
יש' - ישעיה             
יר' - ירמיה               
יח' - יחזקאל
הו' - הושע
יואל - יואל
עמ' - עמוס
עוב' - עובדיה
יונה - יונה
מי' - מיכה
נח' - נחום
חב' - חבקוק
צפ' - צפניה
חגי - חגי
זכ' - זכריה
מל' - מלאכי
תה' - תהלים
מש' - משלי
איוב - איוב
שיה"ש- שיר השירים
רות - רות
איכה - איכה
קה' - קהלת
אס' - אסתר
דנ' - דניאל
עז' - עזרא
נחמ' - נחמיה
דה"א - דברי הימים א
דה"ב - דברי הימים ב

הקיצורים משמשים למראי מקום בלבד, ואין להשתמש בהם כשמדברים על ספר מקראי. למשל: "שד"ל חיבר פירוש לספר קהלת שבו הוא טען כך וכך על קה‘ ג 3“. 

יש לציין את הפרק באותיות ואת הפסוק בספרות ללא גרשיים, וללא פסיקים ביניהם, כשבין הפרק לפסוק יש רווח, כך: "כי אשא אל-שמים ידי" (דב' לב 40). בשורת מראי מקום יבואו רווחים ופסיקים בין הפסוקים ונקודה-פסיק בין הפרקים והספרים כך: "עם הארץ" (בר' כג 7, 12; יר' א 18 ; נב 6, 25 ועוד).
*כאמור לעיל, זו השיטה הנפוצה, אך לא הבלעדית.
להעשרה:  יוסף עופר, "כיצד מצטטים מן התנ"ך", לשוננו לעם, מב, ב (תשנ"א), עמ'  57–61

8. שמות מחברים
באיזכור הראשון של שמות מחברים יבואו השמות המלאים (שם פרטי + שם משפחה). בהמשך יבואו שמות המשפחה בלבד. למשל, באיזכור הראשון לכתוב ”משה גרסיאל סבור כך וכך“, ובהמשך, ”דעתו של גרסיאל בעניין זה שונה מהדעה הרווחת במחקר“. 
שמות פרטיים ייכתבו בעברית בראשי-תיבות וגרשיים. למשל, מ“צ סגל או ב' מזר. בלועזית בראשי תיבות ונקודות. למשל, H. Gunkel.
אין להוסיף לשמות החוקרים תארים כלשהם, אקדמיים או אחרים.

9. הערות שוליים
בהערות שוליים מציינים מקורות למובאות, מקורות שעליהם מתבססת טענה, הרחבה לעניין שהבאתו בגוף העבודה היתה פוגעת בלכידותה ובשטף הצגת הטענות.
ההערות תצויינה בגוף העבודה בספרות עיליות.
ההפניה למקור ביבליוגרפי בהערות תעשה בדרך של קיצור המקור ובו שם המחבר ומילה הרומזת לכותר המחקר (עדיף) או תאריכו וכן מספרי העמודים הרלוונטיים.
הקיצורים יבואו במרוכז ברשימה הביבליוגרפית שבסוף העבודה. 
לדוגמא: קויפמן, תולדות האמונה א, עמ' 555; ויינפלד, האסכולה הדברימית, עמ' 222; צ'ילדס, ספר שמות, עמ' 33.
הרשימה הביבליוגרפית תכלול פריטים בעברית ובלועזית, בלי להפריד בין השפות. הקיצורים הביבליוגרפיים יהיו כולם בעברית (גם של פריטים לועזיים) ויסודרו ברשימה על פי הסדר האלפביתי העברי של שמות המחברים. למשל, 
ויינפלד, האסכולה הדברימית
M. Weinfeld, Deuteronomy and the Deuteronomic School, Oxford 1972

מזור, סיפור יוסף
לאה מזור (עורכת), סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות, בית מקרא נה,א (תש"ע) 

צ'ילדס, ספר שמות
B. S. Childs, The Book of Exodus (OTL), Philadelphia 1974

10. רישום ביבליוגרפי
רישום ביבליוגרפי מלא ומדוייק מעניק שקיפות למחקרכם. הוא מאפשר לקוראיכם להגיע למקורות שאתם מזכירים, נותן קרדיט למחברים שדבריהם הזינו את מחקרכם ומצהיר שאינכם חפצים להתקשט בנוצות לא לכם (שלא לדבר על  גניבות ספרותיות = פלאגיאטים).  וכבר אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א). 

הרשימה הביבליוגרפית שלכם תכלול רק חיבורים שנזכרים בעבודה.

ישנן שיטות שונות לרישום ביבליוגרפי, ומוצעת בזאת אחת מהן. העקרון המשותף לכל השיטות הוא עקרון חובת העקביות ברישום.
השם הפרטי של המחברים יבוא בצורה מקוצרת לפני שם המשפחה.
תאריך ההופעה של החיבור יירשם על פי מה שכתוב בשער הספר. אם נרשמו השנה העברית והלועזית יירשמו שניהם ברשימה הביליוגרפית. אם יבוא רק התאריך העברי או רק הלועזי, זה מה שיצויין ברשימה. אם ספר הודפס מחדש - מציינים זאת. למשל,

A.L. Oppenheim, The Interpretation of Dreams In the Ancient Near East, Philadelphia 1956, rep. 2008 
שם ההוצאה לא יירשם. יוצא מן הכלל: כשבשער הספר לא כתוב מקום הפרסום יצויין במקומו שם ההוצאה.
שם ספר/כתב עת: בלועזית - באות נוטה. בעברית - לא באות נוטה ולא באות שמנה.
ציון העמודים: בלווית הקיצור עמ' בעברית או pp. באנגלית.
רישום מספרי העמודים בפריטים ביבליוגרפיים בעברית, יהיה על פי כיוון הזרימה של העברית, שהוא מימין לשמאל (ולא כמו במתמטיקה).
דוגמאות:
ספר: י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית א-ד, תל-אביב תש"ך
מאמר בכתב עת: י"א זליגמן, "מחקרים בתולדות נוסח המקרא", תרביץ כה (תשט"ז), עמ' 139-118 
מאמר בקובץ: ש‘ ורגון, "שתי קינות על ערים ביהודה - עיון ספרותי-היסטורי במיכה א', י-טז", בתוך: ב"צ לוריא (עורך), ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (החברה לחקר המקרא בישראל), תל-אביב תשמ"א, עמ' 259 - 280
עבודת דוקטור: י' זקוביץ, על שלושה... ועל ארבעה (עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית), ירושלים תשל"ח
מהדורה: פירוש הרמב"ן על התורה (מהדורת ח"ד שעוול), ירושלים תשי"ט
ערכים אנציקלופדיים: ש"א ליונשטאם, "משפט, משפט המקרא", אנציקלופיה מקראית, ה, ירושלים תשכ"ה, טורים 637-614 
מקראות גדולות: מ' כהן (מהדיר ועורך מדעי), מקראות גדולות - הכתר, רמת-גן 2007 
פירוש מדעי למקרא יצוין כמו ספר רגיל.
פירוש למקרא שהופיע בסדרת פירושים יצוין תוך הזכרת הסדרה, לפי הקיצור המקובל, אחרי שם הספר, בין סוגריים כך:
B. S. Childs, The Book of Exodus (OTL), Philadelphia 1974

מקור מקוון (שנשאב מהאינטרנט)
המידע הביבליוגרפי צריך לכלול את שם המחבר/ת, הכותרת, תאריך הפרסום (אם ידוע), ציון מועד שליפת המידע: ’נדלה (באנגלית:  retrieved) בתאריך זה וזה‘, את שם האתר, ואת הכתובת האלקטרונית. 
לדוגמא: 
ש‘ שפרה, ’האשה הדעת והמות: עלילות גלגמש - יצירה חתרנית‘, נדלה בתאריך זה וזה מ‘מקראנט‘ 

אם הפריט הביבליוגרפי (המאמר, הפרק וכו‘) הוא גרסה אלקטרונית של מקור מודפס יש לציין זאת. 
למשל, ש‘ בכר, ’מענה ה‘ לאיוב‘, בית מקרא פ (תש“מ) [גרסה אלקטרונית], נדלה בתאריך זה וזה מ‘דעת - אתר לימודי יהדות ורוח‘, http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/maane.htm

11. ציטוט חוזר
(1) בציטוט חוזר תוכף לאותו מראה מקום: שם.
(2) בציטוט חוזר תוכף לאותו מראה מקום כשמספרי העמודים שונים: שם, עמ' 21.
(3) ציטוט חוזר שאינו תוכף: להשתמש בקיצור כמו בציטוט בפעם הראשונה. 

12. שימוש בקיצורים. יש להמנע משימוש בקיצורים (אפילו מקובלים) למעט כאלה המופיעים ברשימת קיצורים שאתם מביאים ברשימה מיוחדת, כמו רשימת הקיצורים של ספרי המקרא. אפשר גם להשתמש בקיצורים, בלי לציינם ברשימה מיוחדת, ובלבד שיוסברו בפעם הראשונה שבה השתמשתם בהם. למשל, ”גרסת נה“מ (=נוסח המסורה) לפסוק היא כזאת וכזאת, וגרסת תה“ש (=תרגום השבעים) היא כזאת וכזאת“. 

13. סגנון הכתיבה
 ענייני, אובייקטיבי, מדוייק, בהיר ובעברית משובחת. אם ישנן עמדות שונות משלכם, ציינו אותן בהערת שוליים והבהירו מדוע אינכם מחזיקים בהן. אין להשתמש בביטויים פוגעניים.
התייחסו לעצמכם בגוף ראשון יחיד. למשל, ”בדקתי את העניין הזה והזה“ ולא ”בדקנו...“.

14. כלי העזר

 קונקורדנציה (רצוי אקורדנס) לאיתור מילים לצורותיהן, לניתוח תפוצה ותפרוסת;
מילונים ללשון המקרא (BDB, HALOT, קדרי ועוד); ספרי דקדוק ללשון המקרא; מהדורות מדעיות של המקרא (מהדורת מפעל המקרא, הביבליה הבראיקה); אציקלופדיות מקראיות (האנציקפלודיה המקראית, היודאיקה ועוד); ספרי מבוא להכרת התפיסות המחקריות על הספרים השונים והרכבם; ספרי פירוש (פרשנות ימה"ב ופרשנות מדעית-ביקורתית מודרנית); מאגרי מידע ביבליוגרפיים (ספרים ומאמרים); כלים ממוחשבים המסייעים לאיתור דברי חז"ל; ספרי היסטוריה ואטלסים לתקופת המקרא; מקורות חוץ מקראיים (אוספי כתובות ותעודות); ספרות בתר-מקראית (הספרים החיצוניים, יוספוס, ספרות חז"ל).

15. שימוש במינוח מחקרי-מקצועי

 יש להשתמש במינוח המחקרי הרלוונטי לנושא הנדון: מחקר הנוסח, הסיפור המקראי, השירה, ההסטוריוגרפיה, הלשון וכו', הכל לפי מה שמזמן נושא העבודה.

ראו גם:

עבודה סימינריונית - הבטים מהותיים
מבחר ספרים על כתיבה אקדמית


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה