יום שישי, 31 בינואר 2014

יונה והקיקיון


פרופ' יוסי גמזו
פרופ׳ יוסי גמזו

כְּשֶסֵּפֶר הַתָּנָ"ךְ מֵשִׂיחַ
דִּבְרֵי חָכְמָה – יֵש שֶנִּפְגֹּש
בּוֹ מְשָלִים עַל עֵץ אוֹ שִׂיחַ
שֶנִּמְשָלָם הוּא בְּנֵי אֱנוֹש.

כָּךְ, לְמָשָל, לִרְאָיָה הוּא
מְשַל יוֹתָם עַל הָעֵצִים
וּבֵין פְּסוּקֵי יְשַעְיָהוּ –
מְשַל הַכֶּרֶם, שֶחִצִּים 
שִלַּח בּוֹ הַנָּבִיא בְּזַעַם
עַל כִּי בִּמְקוֹם סַלִּים גְּדוּשִים
שֶל עֲנָבִים מְתוּקֵי טַעַם
פִשֵּל וַיַּעַשׂ בְּאוּשִים.

יום רביעי, 29 בינואר 2014

המורה אדם ורטה והשיח על חופש הביטוי של מורים וגבולותיו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פרשת המורה אדם ורטה מטבעון מכה גלים בתקשורת בכלל ובמערכת החינוך בפרט. היא מככבת בעתונות, במהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה והגיעה גם לוועדת החינוך של הכנסת. העניין בפרשה מציף שאלות עקרוניות המעסיקות מורים, תלמידים, הורים ואזרחים רבים: האם המנדט של המורים הוא ללמד את ’תוכנית הלימודים‘ או גם לעורר בכתותיהם דיונים בנושאים ערכיים רחבים? האם נכון וראוי שמורים יחשפו באזני תלמידיהם את עמדותיהם בנושאים שיש עליהם מחלוקת בציבוריות הישראלית (שטחים, גיוס, דת, להטב"ים ועוד)? האם כל הבעת עמדה היא לגיטימית? האם יש להציב גבולות לחופש הביטוי של המורים? מה ההבדל בין חופש ביטוי לבין אינדוקטרינציה והסתה? האם מותר למורים להביע בכתותיהם עמדות פוליטיות-מפלגתיות? את השאלות הללו הפניתי למורים, הוגים ומחנכים ממקומות שונים בארץ. חלקם רבי נסיון וחלקם צעירים, חלקם רבי מעש והשפעה וחלקם עדיין פרחי הוראה. הנה תגובותיהם. 

האם מוצדק לפטר את המורה אדם ורטה?

אהוד צמח, בית ספר קשת

יכול להיות שההחלטה לפטר את המורה אדם ורטה הייתה מוצדקת?
אמצעי התקשורת השונים, ובראשם 'הארץ', הציגו את פיטוריו של אדם ורטה כהתגלמות הפאשיזם והרדיפה הפוליטית. בתור אנשי חינוך, אנחנו לא יכולים להסתפק בדעה דיכוטומית, עלינו לטפח אצל התלמידים חשיבה מורכבת. כאשר אנו ניגשים לסוגיה רגישה עלינו לבחון אותה ממספר היבטים. עקרון זה חל גם על המקרה של אדם ורטה, ואני מנסה לאזן כאן את התמונה שהוצגה בחלק מאמצעי התקשורת.

ייסורי ורטה הצעיר

משה שניצר

ליברליזם אמתי מטפח כלים ל ח ש י ב ה  ב י ק ו ר ת י ת. חברה של פחד, שבה מורה חושש לפצות את פיו פן יבולע לו, איננה חברה חופשית. הבו למורה פתחון פה (בסייגים ראויים של הימנעות מאלימות וגזענות). אל תהפכוהו לקדוש מעונה, שהשליך עצמו מתחת לגלגלי רכבת האינדוקטרינציה של הממסד השולט.
אין אמתות גמורות. כלום  ד ע ה  ר ו ו ח ת  היא אמת רק מתוקף היותה דעת רבים? בחברה דמוקרטית, פלורליזם מחשבתי הוא כורח.

צבא או איך מעלים נושא טעון

פרופ' יהושע גתי, מרצה לרטוריקה באוניברסיטת תל אביב, החוג לגישור וישוב סכסוכים

אני ניזון מהכתבות בעיתונות בעיקר מ’הארץ’ ועל בסיס זה אני מעיר את הערותיי בנושא התבטאותו של המורה. אני מבין שהמורה העלה את השאלה האם צהל הוא צבא מוסרי וכאן באה ההתפוצצות כשהמורה מדגים. 
ראשית אומר, שקיימת בקרב צעירים רבים ולא רק תלמידי תיכון עמדה מתלהמת ביותר כלפי נושאים ספציפיים כגון ערבים, שתי מדינות והמילה ‘שמאלני’ היא עבורם מילה בעלת מטען מאגי דמוני, שעצם הזכרתה מחוללת מהפיכה רבתי. אני גורס שעל המורה להעריך מראש גורם זה שמחייב אותו אמנם לעורר שיחות ביקורתיות בנושאים הרגישים אבל עליו להשתמש ברטוריקה הולמת ולהתאים אסטרטגיה לימודית מתאימה.

המורה בין הפטיש לסדן, או מה בין ה"צדק היהודי" ל"צדק האוניברסלי"

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית
       
לזכרם של שולמית אלוני ועזריה אלון, אוהבי ארץ ישראל ושדותיה, שומרי עברה, שפתה ושיריה, לוחמי דעת, אמת וצדק, שוויון וחירות, מגיני כבוד האדם והטבע.
"בחברה הפתוחה אין לאף אדם, גוף או ארגון אנושי, מונופול על האמת", קרל פופר

פרשת המורה אדם ורטה, תלמיד לשעבר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ומורה בבית ספר אורט בקרית טבעון, מעלה שאלות רבות ושונות החורגות מהמקרה הפרטי, משום שהיא מעלה על פני השטח התנגשות עקרונית בין שתי תפישות עולם הנשענות על אמונות מוצקות ואמיתות גורפות המתנגשות זו בזו התנגשות חזיתית. התפישה האחת, שנקרא לה לצורך הדיון "הצדק היהודי", מבוססת על אמונה הרואה בכול ארץ ישראל המקראית המצויה בשליטת מדינת ישראל, נחלת אבות מקודשת ותחום ראוי להתנחלות יהודית, רואה בתורת ישראל אמת אלוהית מוחלטת שאין בלתה, רואה בעם היהודי "עם נבחר" ו"עם סגולה" הפטור מחוקים המקובלים על עמים אחרים ופטור מהחוק הבין-לאומי, ורואה בצבא הגנה לישראל ביטוי נעלה לעוצמה היהודית נוסח ספר יהושע, שאינה נתונה כלל לביקורת בשל עיגונה בצווי אלוהי ובהבטחה אלוהית, ורואה בצדק היהודי המוחלט ובריבונות היהודית הבלעדית עיקר מקודש, המתעלם מזכויותיו החוקיות, האזרחיות, המשפטיות והריבוניות של מי שאיננו יהודי, ביטוי הולם למרחב הקיום היהודי הריבוני. 

הבעת עמדות של מורה - רק במישור האידאולוגי. לא הפוליטי

ליאון גרשוביץ, בית הספר העל-יסודי משגב

תחומי הדעת העוסקים ברוח ובחברה הנלמדים בבתי-הספר התיכוניים (וביניהם תנ"ך, אזרחות, היסטוריה, מחשבת-ישראל, ספרות וכיו"ב) אין עניינם ידע אקדמי או פרקטי. לימודם נועד ליצור תשתית תרבותית-חברתית-ערכית אצל הלומד ובנוסף לשמש מצע לדיונים שנועדו לבירור רעיוני-ערכי אצל הלומד. למשל כאשר אנו לומדים את סוגיית פילוג הממלכה במל"ב י"ב אנו בוחנים את שאלת היחס הראוי בין העם לבין ההנהגה, כאשר אנו לומדים את כרם נבות אנו עוסקים בערך האחריות, כאשר אנו לומדים על העמים שיושבו בשומרון, מנהגיהם והברית שה' כורת עמם (מל"ב י"ז) אנו עוסקים לעומק בשאלת הזהות היהודית ובשאלת מיהו יהודי וגיור, כאשר אנו לומדים את הוויכוח בין האל לשטן באיוב א'-ב' אנו עוסקים בשאלה האם בני האדם הם אינטרסנטים ואגואיסטים מטבעם או שמא הם יכולים להיות אלטרואיסטים, כאשר אנו לומדים את מגילת קהלת אנו דנים בסוגיות כגון משמעות החיים וההדוניזם כמשמעות החיים, כאשר אנו לומדים את יחזקאל ל"ז אנו בודקים האם תחייה פיסית מספיקה או שאין היא מספיקה ויש צורך גם בתחייה רוחנית ומבררים את יחסינו למושג "חברת מופת"... הדוגמאות שלי לקוחות מתחום התנ"ך שכן אני מלמד תנ"ך אולם אפשר להביא דוגמאות דומות גם מתחומי דעת האחרים שהזכרתי. דברים אלה אף מועצמים במקרה שהמורה הוא גם מחנך כיתה (גילוי נאות - אני מחנך כיתה י' השנה) ואז הוא עוסק במישרין בסוגיות שנויות במחלוקת במהלך שיעורי חינוך, סמינרים רעיוניים וכיו"ב.

שאלות "רגישות" שמן הראוי לשאול בכיתה ולדון בהן

אברהם פרנק, ד"ר למינהל החינוך
  1. האם צריך לאפשר למורים להעלות בכיתה כל נושא לדיון?
  2. מה ניתן וצריך – אם בכלל – לעשות עם הפערים החברתיים בישראל?
  3. האם צה"ל הוא עדיין "צבא עם" (ומה זה בכלל)?
  4. האם צריך לעיתים לסרב פקודה בצבא? אם כן, מתי, ומה אומר על כך הקוד האתי של צה"ל?

ללמד מה לחשוב או ללמד איך לחשוב?

שי והבה, מורה בחוות הנוער הציוני בקטמון

בימים אלה מתנהל דיון ציבורי סוער בנוגע לשאלה האם מורה רשאי להביע את דעתו בנושאים מעוררי מחלוקת. בראשית דבריי ברצוני להציג את דעתו של יאנוש קורצ'אק בספרו "כיצד לאהוב ילדים" (תל-אביב, תשל"ד) על תפקידו של המחנך: 
"[מחנך, עליך] להבטיח לילדים התפתחות חופשית-מותאמת של כושרם הרוחני, להעלות את מלוא כוחותיהם הגנוזים, לחנך ליחס של כבוד לטוב, ליפה ולחופש... אתה התמים, נסה. הציבור מסר לידך פרא צעיר כדי שתעצב דמותו, ותכשירו להיות נוח לעיכול, והוא מחכהמחכה המדינה, הכנסייה, נותן העבודה בעתידתובעים, מחכים ועומדים על המשמר. המדינה תובעת פטריוטיזם ממלכתי, הכנסיה אמונה כנסייתית, נותן העבודה יושר והגינות, וכולם יחד בינוניות והכנעה. את החזק יותר ישברו, את השקט ידרסו, את ההפכפך לפעמים ישחדו, בפני המסכן יחסמו תמיד את הדרך, מי?אף לא אחדהחיים. [..]

הוויכוח כנשמת החינוך המוסרי-חברתי

כרמל קובלינר-קויאט,  בית-הספר גבעת גונן בירושלים

אני לא רוצה להביע עמדה לגבי הפרשה הספציפית שנדונה בשבועות האחרונים בתקשורת. אני הייתי רוצה להביע עמדה עקרונית לגבי השאלה על תפקידו של המורה בסוגיות חברתיות מוסריות ועקרוניות.
בחרתי במקצוע ההוראה לא רק כדי להעביר ידע לתלמידים. אני חושבת שהידע כשלעצמו חשוב אבל אינו העיקר. העיקר הוא כיצד התלמיד מעבד את הידע, מפנים אותו ומפעיל אותו במצבים מתאימים. הידע שאותו אני מלמדת הוא מצע פורה להקניית מיומנויות, לדיונים, לויכוחים, לגיבוש הזהות האישית של כל תלמיד ולגיבוש זהותנו החברתית. מכאן שרצוי ואף הכרחי להוות דוגמה לתלמידים כיצד אנחנו מפעילים את הידע, על-ידי הבעת עמדה ואף התלבטות מול הכיתה.

לבטים והתחבטויות

צחי רולניק, תיכון הכפר הירוק

התשובה שלי לשאלות רחוקה מלהיות חד משמעית וחותכת והיא טומנת בחובה לבטים והתחבטויות רבות. מצד אחד - קשה לי לחשוב על מישהו שמגיע מתוך אידאולוגיה למערכת החינוך של היום מבלי שתהיה לו משנה פנימית בוערת שמדרבנת אותו. אין אדם המגיע טבולה ראסה ללא רעיונות, אמונות ומחשבות שמניעות אותו, הן בתחום החינוכי והן בכל תחום אחר שבו גיבש לעצמו דעה כאדם בוגר.

מאה ילדים – מאה אנשים

תומר שני, האוניברסיטה העברית

"מאה ילדים – מאה אנשים, אשר לא "אי פעם", לא "עדיין לא", לא "מחר", אלא כבר...עכשיו...היום – אנשים הם." (יאנוש קורצ'ק)

לב ליבה של העשייה החינוכית, הדבר החשוב ביותר בכל עשייה שכזו - בבית הספר, במשפחה, בתנועת הנוער - הוא היותה קשר ושיתוף בין בני-אדם: הידיעה שהמורה מחד גיסא, והחניכים/התלמידים מאידך גיסא - אינם רק 'פונקציה', 'כלי ריק שצריך למלא', או 'לקוחות', אלא אנשים שלמים, עם מחשבות, תחושות ורעיונות משלהם. 

אנשי חינוך או פקידי הוראה?

אוסי דרורי, תיכון "הראל", מבשרת ציון

הסוגיה הזו מעוררת מחלוקת גם בין המורים ובין עצמם. התשובה הפשוטה (שלי) היא שזו לא זכותו של מורה להביע את דעתו, אלא חובתו. כאנשי חינוך אנו חייבים, לדעתי, להביא את עצמנו לשיעורים, לדיונים, ללב ולראש של הילדים. התשובה היותר מורכבת היא, שזה חייב להיעשות תוך כדי הבאת עובדות מדויקות, נתונים, והחשוב ביותר - תוך הבהרה שזו דיעה אישית בלבד, והצגת הדיעות האחרות הסותרות, כולל יתרונותיהן ונימוקיהן.

חורבת קיאפה ועמק האלה יוכרזו כגן לאומי

שיתוף פעולה מוצלח בין רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים הביא ביום ב' , 27.1.13,
צילום אווירי של חורבת קיאפה צילוםחברת  Skyview, באדיבות האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות 

להחלטה חשובה של  הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, לאשר להפקדה את התכנית להכרזת גן לאומי במורדות עמק האלה - בין בית נטיף ממזרח, לחורבת קיאפה ממערב, ולבטל את תכנית הבניה לשכונה הדרומית של רמת בית שמש, אשר סיכנה את שימורה ופיתוחה של חורבת קיאפה כגן לאומי.
חורבת קיאפה, השוכנת בראש אחת הגבעות הסוגרות על עמק האלה מצפון, מצטיינת בחשיבות ארכיאולוגית והיסטורית רבה ונראות נופית בולטת. במקום שכנה עיר חשובה בתקופת ממלכת יהודה, אשר נחפרת מאז שנת 2007 על ידי הארכיאולוגים פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית וסער גנור מרשות העתיקות, והיא ייחודית ברמת ההשתמרות הגבוהה שלה. באתר התגלתה כתובת העברית הקדומה ביותר וממצאים ייחודיים נוספים, עיקרם מתקופת הברזל 2, הכוללים חומת סוגרים, שני שערים, מערכות מגורים ופריט, המפורש על-ידי החוקרים כמודל המקדש מאבן. יש המציעים לזהות אותה עם העיר "שעריים" המקראית שהוזכרה ברשימת הערים של ממלכת יהודה וכן אחרי ניצחון דוד על גָּלְיָת, כשהפלשתים נסוגים בדרך שעריים אל עבר גת ועקרון (שמ"א יז 52).

האינטימיות האלוהית: אלוהים גר במחנה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת תרומה - שמות כה 1 - כז 19
בפרשה תיאור מפורט ביותר של מבנה המשכן. איך הוא מורכב, מהם החלקים שלו,
The Tabernacle in the Wilderness; illustration from the 1890 Holman Bible

וכל פריט ופריט מוצג בפירוט מרבי. יש לשים לב לפתיחה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (כה, ב). זוהי דמוקרטיה במיטבה. בני ישראל בונים את כלי המשכן היקרים בכספיהם הם, וכולם נוטלים חלק, כל אחד על פי רצונו ויכולתו. התנדבות מלאה שמביאה את כולם להשתתף בבנייה. כלומר, אין כאן אוצרות מאורגנים או נדבת לבו של ה', העם הוא המאפשר את הבנייה בתרומתו, כי המשכן הוא של כולם, של העשיר ושל העני.

יום שלישי, 28 בינואר 2014

שינויי שמות במשפחת מונק

ארז'בט מישלוביץ', אוניברסיטת סגד, הונגריה
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

שינויי השמות בקרב יהודי הונגריה המודרנית מלמדים לא רק על גורמים אישיים, אלא גם על היחסים בין היהודים לחברה ההונגרית. היהודים שהתיישבו בהונגריה באו ממדינות שונות ודיברו שפות שונות. מהתחלה השתמשו היהודים בשמות הפרטיים בלבד. מאוחר יותר התגלע שוני מסוים בין מערב למזרח הונגריה: המהגרים החלו להשתמש בשמות אבותיהם או מקומות מוצאם כשמות משפחה; באזורים המזרחיים של המדינה היו שכיחים הסיומות הפטרונימיות –איץ' ו-ביץ'.

יום שני, 27 בינואר 2014

Changes of Names in the Munk Family

Erzsébet Mislovics, University of Szeged, Hungary

Changes of names among the Jews in modern Hungary highlight not only individual factors, but also reflect the relationship between the Jews and the state. Jewish immigrants to Hungary arrived from various directions and language areas. Generally, Jews only had first names, although those in the western and eastern parts of the country later showed some differences: they used their ancestral proper names or the names of their former places of residence as family names; in the eastern region, the patronymic endings of –ics, -vics were typical. The increasing bureaucracy of state power deemed it necessary to control citizens more effectively; therefore, compulsory family names were introduced. The regulation of Joseph II obliged Jewish citizens to use proper and family names.

הכד ושברו: מתוך 'שירי קהלת'

בלפור חקק
בלפור חקק

הכד ושברו
וְאָמַר לִי סַבָּא מִתּוֹךְ הַנָּהָר
וְאָמַר דְּבָרָיו נֶעֱצַב:
הָאָדָם בָּא מִן הַחֶרֶס
וְאֶל הַחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר הוּא שָׁב.

וְכָל חַיָּי רָאִיתִי
אֶת הָאָדָם
אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם
חֹמֶר מֵחָמְרֵי הַחֲלוֹם.

יום ראשון, 26 בינואר 2014

Sara Melzer, Committed to Remember, within a Two-Faced Reality

Sara Melzer, Committed to Remember, within a Two-Faced Reality

Without mercy I am condemned, step by step, 
To return and see...  Dan Pagis

Ruty Chinsky - Amitay

Colored cardboard boxes scattered in space, on which are drawn brightly colored, expressive portraits and monochromatic reliefs of charred portraits hanging on the white wall - all these are part of Sara Melzer’s exhibition.

יום שבת, 25 בינואר 2014

האם החרוב וגרעיניו נזכרים במקרא?

ספר דברים מדבר על פוריותה של הארץ הטובה שה' מביא אליה את בני ישראל. ארץ זו היא ארץ נחלי מים שעינות ותהומות יוצאים בה בבקעה ובהר. זוהי 'ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון. ארץ זית שמן ודבש' (דברים ח 8). החרוב, שהוא עץ ארץ-ישראלי נפוץ, אינו נזכר כאן. השם ’חרוב‘ אינו נזכר גם בשום כתוב מקראי אחר. אבל...

יום רביעי, 22 בינואר 2014

נחשפה כנסייה מרכזית ובה פסיפס מרשים מהתקופה הביזנטית

ממצאים ארכיאולוגים מרשימים שכללו כנסייה מרכזית בת כ-1500 שנה , נחשפו  במסגרת חפירות הצלה של רשות העתיקות לפני  עבודות פיתוח  של רשות מקרקעי ישראל להרחבת מושב אלומה שבמועצה האזורית שפיר, ליד צומת פלוגות. את החפירות ניהלו הארכיאולוגים ד"ר דניאל וורגה וד"ר דוידה דגן, והן מומנו ע"י  רשות מקרקעי ישראל.
צילום: יוֹלי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות 
שבה פסיפס מפואר וחמש כתובות

ספר המתים: הפפירוס של אני - מדריך לעולם שלאחר המוות

עבי קלדרון, בית ספר רנה קאסין  

הפפירוס של אני
מגילות פפירוס התגלו לרגלי הרבה מומיות מצריות כשהן עטופות יחד עם תכריכי המת. המגילות מכילות טקסט כתוב ומאויר, ומשמשות מדריך הישרדות לעולם המוות. הם נועדו לעזור למת לעבור את המבחנים הקשים שיצטרך לעמוד בפניהם במעבר מחשכת העולם התחתון אל אור השמש.
השם "ספר המתים" הוא המצאה של האגיפטולוג הגרמני קארל ריצ'רד לפסיוס. השם המצרי המקורי הוא "היציאה ביום". 

יום שלישי, 21 בינואר 2014

אוצר מהים: כד מטען משלהי תקופת המקרא

זה החל בשיחת טלפון למשרדי רשות העתיקות בירושליםאסנת לסטר, תושבת פוריה עילית, דיווחה: "במחסן אצלי מאופסנים ארגזים מלאים בכדים עתיקים שהשאיר בן משפחה, שהיה דייג, והלך לעולמו". במחסן נמצאו מספר רב של כדים עתיקים שלמים מתקופות שונות, עטופים בסדינים ופיסות בד
מקור הכדים, ככל הנראה, ממטען ספינות עתיקות שטבעו לקרקעית הים במהלך ההיסטוריה. על גבי הכדים ניתן להבחין בצמידה ימית, שכוללת שברי צדפים ומשקע גירני, האופייני לממצא ששכב שנים רבות בקרקעית הים.

החוק ואנושיות החברה

ד"ר צפירה גתי, לשעבר ביה"ס לאומנות, אוניברסיטת קייפ טאון

פרשת משפטים - שמות כא 1 - כד 18
משה ועשרת הדברות, רמברנדט

ובכן, אלוהים התגלה לעם וזוהי ההתגלות הגדולה של הר סיני. מעמד הר סיני ואלוהים נתנו לעם את עשרת הדיברות דרך משה. זוהי ההצהרה הגדולה, שהיא מעין ברית בין אלוהים והעם ובין העם עם אלוהים, עם התחייבות של נאמנות שלא יהיו אלוהים אחרים, ועם דיבר השבת המיוחד של עבודה שישה ימים בלבד בשבוע, ועם דיבר כיבוד ההורים, ועם הצווים המוסריים לא תרצח ולא תחמוד. אז מה הלאה בפרשת העם המתגבש לאומה במדבר?

יום שני, 20 בינואר 2014

יוסף וכתונת הפסים: תמונות מהתערוכה של חנה קרומר

האומנית חנה קרומר בתערוכה
ראיון עם האומנית על יצירתה ראו כאן: עברית English.  

I Dreamed a Dream: Textile works and sketches on the Joseph story

      Chana Cromer, I Dreamed a Dream
      Textile works and sketches on the Joseph story 1996-2013
   "The Child is Not" 2004, linen, dyes

You have chosen the media of textile art in your artworks on Joseph.  Why have you chosen these materials for this exhibition?
As a textile artist, I see the story of Joseph as a story of textile and garments. The story's tension begins with Jacob's gift of the coat of many colors to Joseph. This makes Joseph's brothers jealous and angry. Jacob himself was a younger brother who received the blessing of the first born from his father Isaac, instead of his brother Esau, by disguising himself in his brother's garment.

יום ראשון, 19 בינואר 2014

חלמתי חלום: רישומים ועבודות טקסטיל על סיפור יוסף מאת חנה קרומר

שלום לך, חנה.
קולאז' בדים צבועים, הדפס משי
לכבוד לי לראיינך לרגל תערוכתך, חלמתי חלום: רישומים ועבודות טקסטיל על סיפור יוסף 1996-2013. יצירותיך על יוסף הן עבודות בטקסטיל. מדוע בחרת בחומר זה לתערוכה הזאת? 
חלום חלמתי
כאמנית טקסטיל אני רואה את סיפור יוסף כסיפור של בד ובגד. מתח הסיפור מתחיל כשיעקב נותן ליוסף כתונת הפסים וגורם לאחיו לקנא. יעקב עצמו היה האח הצעיר שקיבל את ברכת אביו, יצחק, במקום עשיו אחיו, כשהוא לבש את בגד אחיו.

יום חמישי, 16 בינואר 2014

ברחה נפשי

טל מיכאל, רפואת שיניים, הדסה עין כרם
(בעקבות 'ברכי נפשי', תהלים ק"ד)      

נער הייתי, "צדיק", כך אמרו,
ולחם שמיים לא ראיתי מימי.
הלא כל שחפץ כן עשה לו,
ולי מה עשה?
לחמי נקודים, סנדלי מבוקעים
ודרכי עוד לפני, 
חתחתים חתחתים.

יום רביעי, 15 בינואר 2014

מגדל בבל ו"גוגל ארץ" בגן ילדים

"דקה על מקרא" ב"גן רימון" בכוכב יאיר. 
הכתוב להלן צורף למייל העדכון ששלחה הגננת גילי כרמל להורים לאחר הוראתו של סיפור מגדל בבל בגן. אמנם אין כאן דיוק אקדמי כלל וכלל, אך זהו שלב בתהליך שתחילתו במפגש של הילדים עם רמזים לסיפורי המקרא במסגרת קבלת שבת, והמשכו בלימודם של סיפורי המקרא כנושא בגן.
כתבה: ד"ר רותי פישר ב"ח (אמא של אדווה) ששימשה כ"מדריכת הטיולים" . 

השבוע שמענו את הסיפור אודות העיר בבל.
מהעיר בבל המקראית השתמרו שרידים מפוארים ומעניינים. ראינו זיגוראט שהוא סוג של מגדל מונומנטלי שהוקם במסופוטמיה העתיקה (איזור עירק כיום). יתכן, שהסיפור על מגדל בבל הושפע ממגדלים אילו.
איך ראינו?

יום שלישי, 14 בינואר 2014

על השקד במקרא - לקראת ט"ו בשבט

ט"ו בשבט עומד בסימן התחדשות האדם והאדמה, הטבע ועץ השדה. עץ השקד, הפורח סמוך לט"ו בשבט, מסמל את ראשית הפריחה בארץ ישראל. ייתכן שניתן לו השם 'שקד' בגלל היותו הראשון לפרוח מבין עצי הפרי. 
בתורה מסופר שיעקב שלח ל'איש' (בטרם שידע שהוא בנו יוסף) מזמרת הארץ: 'מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים' (בר' מג 11). השקד נזכר גם בקשר למטה אהרן: 'ויהי ממחרת ויבא משה טל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים' (במ' יז 23). מנורת הזהב שבמשכן היתה מעוטרת ב'גביעים משוקדים' (שמ' כה 34-33; לז 20-19). בספר ירמיה כתוב: 'ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שקד אני על דברי לעשתו' (יר' א 12-11). השקד נקרא גם 'לוז' ומוזכר במעשה ההכלאות של יעקב בבית לבן (בר' לז 39-37). בתיאור הזקנה בקהלת נאמר 'ויאנץ השקד' (יב 5).
על השקד ראו:
מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ

יום שני, 13 בינואר 2014

הקניית הרוח הלאומית


פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בשלח - שמות יג, יז  - יז, טז 

 חציית ים סוף - Wilhelm Kotarbiński


פתיחת פרשת בשלח מספרת את סיפור היציאה ממצרים בעיקרו: קיימת דרך קצרה אל הארץ ודרך פתלתלה. הדרך הקצרה עוברת דרך הפלשתים - עם מלומד מלחמה, והסכנה שהעם היוצא מבית העבדים ייתקל במלחמה ויחזור על עקבותיו למצרים. הנימוק הוא לא שהעם יובס במלחמה אלא שיקבל פיק ברכים. כלומר, כדי להגיע לארץ יש צורך בחוסן נפשי, בביטחון, ולזה העם טרם הגיע, ולכן נבחרת הדרך העקיפה, היא דרך המדבר. 

יום ראשון, 12 בינואר 2014

מקומה של הגישה המסורתית בהוראת מקרא בחינוך הממלכתי והממלכתי-הדתי

בס"ד
יעל שפיגלמן, מורה ומחנכת

מבוא
כתלמידה שהתחנכה במסגרות החינוך הממלכתי-הדתי, לאורך שנות לימודיי לא התוודעתי לקיומו של המושג "גישה מסורתית" בלימוד מקרא. אמנם היתה זו השיטה שהנחתה באופן אבסולוטי את הוראת המקצוע בבתי הספר השונים בהם למדתי, אך מעולם לא הובא לידיעתי כי מדובר בשיטה מסוימת, אשר לצידה קיימות שיטות לימוד נוספות. כך, כמו רבים מבוגרי מערכת החינוך הממלכתית-דתית, סיימתי את שתים-עשרה שנות לימודיי עם ידיעה ברורה מהי הדרך הבלעדית ללימוד מקרא: קריאת הפסוקים, איתור קשיים לשוניים ותחביריים וחיפוש 'תירוצים' בפרשנות החז"לית והקלאסית. לעתים קרובות, תהליך זה פסח גם על שלב איתור הקשיים העצמאי מתוך הטקסט, ו'קפץ' ישירות לפרשנות שהובאה לכיתה- משם נדלו הן ה'קשיים' והן ה'תירוצים'.

יום חמישי, 9 בינואר 2014

שיווק לחם באמצעות פסוקים!

החשקה נפשכם בלחם שנאפה על פי המתכון האלוהי שניתן לנביאנו
כנאמר ביחזקאל ד 9:
וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֡ חִטִּ֡ין וּ֠שְׂעֹרִים וּפ֨וֹל וַעֲדָשִׁ֜ים וְדֹ֣חַן וְכֻסְּמִ֗ים
 וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ בִּכְלִ֣י אֶחָ֔ד וְעָשִׂ֧יתָ אוֹתָ֛ם לְךָ֖ לְלָ֑חֶם?
לחם יחזקאל ד 9      

או שמא חפצה נפשכם בלחם טרי מהמתכון של בריאת העולם, כנאמר ב‏בראשׁית א 29:

כינון המערכות: המשפט והייחוד המוסרי

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת יתרו - שמות יח, א -  כ, כב
 The Ten Commandments, illustration from a Bible card 
published by the Providence Lithograph Company
פרשה מוזרה. הכהן המדייני – ושימו לב: איש דת – שהוא חותן משה, אבי אשתו, צפורה, להם שני בנים, ששמותיהם נושאי משמעות בחיי משה: גרשם: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" ואליעזר: "כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי" (יח, ג-ד). הוא מלמד את משה פרק בהלכות ממשל, וליתר דיוק בארגון המערכת המשפטית. הפגישה בין משה לחותנו המביא עמו את בתו צפורה והילדים, מתקיימת במקום מיוחד, קדוש, בהר האלוהים.

יום רביעי, 8 בינואר 2014

Naming of Children as an Expression of Nationality in the Settlements of the First and Second Aliya (1882-1914)

Reut Green, Bar-Ilan University

A person's name bears paramount significance in most cultures. Each person carries and transmits a cultural message from the name giver. For example, the choice of a child's first name may illustrate his parents' view of history, whether that is of their family, their cultural group, or even a universal message.

יום ראשון, 5 בינואר 2014

שמות ילדים כמבטאי ומעצבי לאומיות במושבות בשנות העלייה הראשונה והשנייה (1914-1882)

רעות גרין
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

לשמו של אדם נודעת חשיבות רבה בכל התרבויות, שפע של מנהגים, אמונות ומשמעויות נקשרו בשם. בחברות רבות נתפסו האדם ושמו כאילו הם זהות אחת. המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה למתן שם. כל ילד נושא עימו, דרך שמו, מסר מאלו שנתנו לו את השם. שם, כמו כל תוצר תרבותי, הוא טקסט שאמורים לקרוא ולפרש אותו. הבחירה בשם פרטי לילד, ממקמת את הילד והוריו, בזרם ההיסטוריה, אם זו ההיסטוריה של המשפחה, של השבט או של האנושות כולה

בית מקרא כרך נח, ב (תשע"ג): תוכן העניינים

בית מקרא כרך נח, ב (תשע"ג), הוצאת מוסד ביאליק
העורך: פרופ' יאיר הופמן.
המערכת: פרופ' שמואל אחיטוב, פרופ' גרשון ברין, ד"ר דוד גלעד, פרופ' משה גרסיאל, פרופ' שמואל ורגון, ד"ר לאה מזור, פרופ' נילי שופק.
מרכזת המערכת: גאולה כהן
עורך הלשון: ד"ר יצחק הילמן.
תוכן העניינים
אמיתי ברוכי-אונא: בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים






תגובות
ישראל קנוהל: על הגימטריה במקרא - תגובה למאמר הביקורת של מאיר בר-אילן: "חזרה לימי הביניים: המספרים הסודיים של התנ"ך", בית מקרא נח (תשע"ג), חוברת א, עמ' 166-153 

ביקורת ספרים
לאה מזור: משמואל עד שמואל: על ספרו של שמואל ורגון על פרשנות שמואל דוד לוצאטו למקרא
                                

Omrides, Ahabites and Jehuites: Blood Kinship and Bloodshed

Dr. Amitai Baruchi-Unna

The Bialik Institute
This article aims at reinforcing the simple reading of the extra-biblical Assyrian source, according to which Jehu was an offspring of Omri. This is achieved by sharpening the arguments already raised for it as well as readding some new observations. First I discuss the Biblical and Moabite accounts of the end of the 'House of Ahab', and consider the significance of the Assyrian designations "Jehu son of Omri" in the inscriptions of Shalmaneser III and those of the Biblical designation 'Jehu son of Jehoshaphat son of Nimshi'.

Whose God did Goliath Curse and Where did David Take his Head: Comments on 1 Samuel 17

Yigal Levin
The Bialik Institute

The duel between David and Goliath is one of the best-known stories in the Bible, and has been examined from many different points of view: literary, historical, geographical, military and more. In this paper, we discuss the following issues:
1. According to verse 43, "and the Philistine cursed David by his elohim". The word elohimcould refer to either the pagan Goliath’s multiple gods, or to David’s one God, and various translators and interpreters over the ages have suggested one or the other.

The Usage of R. Meyuhas son of R. Eliyahu of the Forms of דרך המקרא The Usage of the Bible

The Bialik Institute
 Prof. Gershon  Brin

The Byzantine exegetes used various formulas in their exegetical writings. These formulas are sometimes a continuation of former works, among other those of the Rabbis.
The essay deals with the formula .דרך המקרא  
This formula deals with various issues, such as stylistic observations, the nature of Biblical narratives, and other subjects.
Since the usage of this formula in R. Meyuhas writings is very rich - the number of which are as half of all the other exegetes combined, one can see this usage as characteristic to R. Meyuhas writings.

יום שבת, 4 בינואר 2014

The Jehu Dynasty Kings: Historiographic Considerations


Dr. David  Gilad, Ben-Gurion University of the Negev
The Bialik Institute


A remarkable feature of the presentation of Jehu and his royal descendants in the Book of Kings is the ambivalent nature of the way they are evaluated, with the pendulum seeming to swing back and forth between praise and condemnation.
Although one might conveniently attribute this phenomenon to an intentional disparity between older source material and editorial reworking, this article will demonstrate that the complex portrayal of the Jehu dynasty can be attributed to a Josianic editor, who skillfully weaved in his perspective without deviating significantly from the direction of the source material.

"I set my mind to study and to probe…" (Qoheleth 1, 12) Structure and Meaning in the First Sequence of Reflective Passages in Qoheleth ( 1, 12 – 2, 26 )

 Nava   Cohen
The Bialik Institute

The book of Qoheleth commences with a verse that asserts the author’s view of existence as temporary and transient (1,2) followed immediately thereafter by the rhetorical question: what real value is there for a man in all the gains he makes beneath the sun? -  a question that intrinsically challenges man’s ability to achieve profit or gain through physical and mental exertions. The argument embodied in this question is further heightened by the adjacent prologue (1,4-11) that includes a poetic segment (1,4-7) and a segment of measured prose (1,8-11).

"Or it was an Act of Miracles": The Place of Miracles in Nachmanides’ Interpretive Decisions

Dr. Miriam Sklarz
The Bialik Institute

Nachmanides’ philosophy of miracles, as presented to the reader in his biblical commentaries, sermons and responsa, is a central and characteristic component of his system of thought.  In Nachmanides’ view, the concept of the miracle is of cardinal importance, since on the miracles are founded the three most basic principles of faith: creation ex nihilo, divine knowledge and providence.  His extensive theological discussions on the miraculous and his decisive declarations of its absolute validity,

יום שישי, 3 בינואר 2014

'זה הים גדול ורחב ידים' (תהלים קד 25)

טל אבנחיים, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

חווית הים
הים על העוצמות שבו הוא מפלט שמרגיע ומעניק המון כוח. אני גרה באשדוד ומאוד אוהבת לעשות הליכות בחוף. זה משרה בי כוח רב.


יום חמישי, 2 בינואר 2014

בית מקרא כרך נח (תשע"ג) חוברת ב'

פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

בית מקרא כרך נח (תשע"ג) חוברת ב'
הוצאת מוסד ביאליק

בימים אלה יצאה לאור חוברת חדשה של "בית מקרא" ובה ששה מאמרים, תגובה לביקורת וביקורת ספרים. כדרכו של כתב עת זה המאמרים המובאים בו מבטאים את שנאמר בכותרת המשנה שלו "כתב עת לחקר המקרא ועולמו": היסטוריוגרפיה מקראית, ספרות החכמה, ספרות המזרח התיכון הקדום, פרשנות ימי הביניים והיבטים תיאולוגיים.  
שני מאמרים עוסקים בבית יהוא. אמיתי ברוכי-אונא, "בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים" (עמ' 30-5) בא לישב את מה שנראה כסתירה בין כינויו במקרא של יהוא כ"בן יהושפט בן נמשי" לבין אזכורו בכתובת שלמנאסר השלישי מלך אשור כ"יהוא בן עמרי".

יום רביעי, 1 בינואר 2014

עננים בשמים וההר הנישא באחרית הימים


נדב גרינברג, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

תמונה שצילמתי ממש לפני מספר דקות. העננים נראים כצל של הר גדול מעל להרי ירושלים וקרני השמש מגיחות בפסגה. מזכיר לי את 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות' בישעיה ב, ב.