יום ראשון, 24 ביולי 2016

ברוך בואך לאקדמיית פולמוס

יצחק מאיר, היה שגריר ישראל בבלגיה ובשוויץ, איש חינוך

אל תחסוך בבוטות אלימה
ברוך בואך לאקדמיית פולמוס.
אסכם בקיצור מה תלמד. אין לי פנאי
להקדיש לך זמן, אנא סלח כי עמוס
אני יום וליל בדאגה בלי תנאי
לכלל. הפרט קצת תפל בעיניי.

שיעור א': תתחיל לעולם בלהיות
צודק בכל מאודך ולבבך,
והכה בלי רחם וללא שהיות
בבור מדעה הסוטה מקווך.
כלל יסוד. היתר תפל בעיניי.

מזמור ק״ד בתהלים - שיר השירים לבריאה וליופי



יום חמישי, 21 ביולי 2016

פירוש ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר ישעיהו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: אליעזר שלוסברג, פירוש ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר ישעיהו: מהדורה מוערת, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשע״ה, 544 עמודים


הוצאת אוניברסיטת בר אילן
ספר זה הוא מהדורה ביקורתית מוערת לפירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני [להלן: ראב״ש] לספר ישעיהו. 
 הפירוש נפתח במילים אלה:
פירוש ספר ישעיהו
למאור הגדול רבינו שלמה הצרפתי זצ׳ל
חזון ישעיהו בן אמוץ
יהודי תימן מפורסמים בפירושיהם על התורה, המכונים בדרך כלל ״מדרשים״, כגון: ״מדרש הגדול״, ״מדרש החפץ״, ״מדרש מאור האפלה״ ו״מדרש הביאור״, אך לא בפירושיהם לספרי נביאים (ראשונים ואחרונים). פירושו של  ראב״ש, אשר חי ופעל בתימן בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15, על נביאים ראשונים ואחרונים הוא, ככל הנראה, הפירוש הארוך ביותר והמקיף ביותר שיש בידינו על נביאים אלה שמוצאו מתימן, והוא כתוב בעברית ובערבית בשיטת הפרשנות הלקטנית. 

יום ראשון, 17 ביולי 2016

פרופסור שמחה קוגוט - בין מקרא ללשון

ד״ר לאה מזור מראיינת את פרופסור שמחה קוגוט, פרופסור אמריטוס למקרא וללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ׳ שמחה קוגוט
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה־טּוֹב (משלי טוכג)

א. פרופסור שמחה קוגוט, אחד מתחומי המחקר הבולטים שלך הוא טעמי המקרא. ההערכה הגדולה לתרומותיך לחקר הטעמים באה בין השאר לידי ביטוי בכך, שהאוניברסיטה העברית העניקה לך את פרס זכריה שקופ על ספרך, המקרא בין טעמים לפרשנות: בחינה לשונית ועניינית של זיקות ומחלוקות בין פרשנות הטעמים לפרשנות המסורתית (ירושלים תשנ״ד ומהדורה שנייה, מתוקנת, תשנ"ו). טענתך העיקרית בספר היא, שבטעמים ישנה פרשנות אילמת למקרא שמקיימת זיקה סמויה לפרשנות היהודית המסורתית. כיצד ובמה מתבטאת זיקה זו
בעלי הטעמים פיסקו את הטקסט, בדרך כלל, בהתאם להבנתם את פשט הכתוב. הפרשנות ה"אילמת" שלהם משוקעת בהפסקות שהציבו בטקסט, שהרי מאחורי כל פיסוק עומדת פרשנות. נמצא שהקורא-הלומד, היודע לפענח את ההפסקות לפי דרגותיהן השונות, יוכל להביע במילים את הפירוש שהציעו בעלי הטעמים לכתוב. מפרשי המקרא נתנו דעתם – בתהליך גיבושו של פירוש שהציעו לכתוב – למגוון רחב של מקורות, וביניהם לא נפקד מקומם של טעמי המקרא. טבעי הוא, שהזיקה הסמויה שבין הפרשנות הממוללת (= המובעת במילים) – ובכללה התרגומים הארמיים, מדרשי חז"ל ופרשני ימי הביניים – לבין הפרשנות האילמת של הטעמים בולטת יותר במקרים שבהם פרשנות הטעמים אינה מייצגת את פשט הכתוב. קורלציה חיובית בין שני טיפוסי הפרשנות עשויה ללמד על מסורת מוסיקלית-פיסוקית-פרשנית קדומה, שהתקיימה בעל-פה עוד לפני שסימני הטעמים הועלו על הכתב, והיא "הזינה" הן את בעלי הטעמים הן את המקורות הקדומים (התרגומים וחז"ל) בפרשנות שהנחילו לנו. מובן שפרשני ימי-הביניים קיבלו מסורת זו מכלי שני. 

הוצאת מאגנס

יום שבת, 16 ביולי 2016

קבלת עידכונים שוטפים על רשומות חדשות בבלוג

בעמודה הימנית של הבלוג מופיע הסמל שתמונתו מצ״ב.

אפשר להפעיל את האופציה הזאת על ידי הכנסת האימייל למקום המתאים בעמודה הימנית של הבלוג, ואז מקבלים באופן אוטומטי עידכונים על כל מה שחדש ומתחדש בבלוג.
בהצלחה

יום שישי, 15 ביולי 2016

על בלעם, בלק הקללות והברכות

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (במדבר כד 5-2)
רמברנדט, בלעם והאתון

מבחר רשומות
ברכה יחידאית: וינייטה לפרשת בלק 
שני סיפורים, על קללת הפחד ועל ברכת הנאמנות: וינייטה לפרשת בלק
בלעם כנביא ה'

יום חמישי, 14 ביולי 2016

שני סיפורים, על קללת הפחד ועל ברכת הנאמנות: וינייטה לפרשת בלק

יצחק מאיר, איש רוח ואיש חינוך. היה שגריר ישראל בבלגיה ובשוויץ.

Bartholomeus Breenbergh - Coastal Landscape with Balaam and the Ass 

שני סיפורים מתרוצצים בבטנה של פרשת בלק, עד שבאה שירת בלעם ומאחדת אותם לסיפור אחד. הסיפורים השניים עושים דרכם במקביל ועיתים הם כמו חונים יחדיו, אבל אין לטעות, הם שניים.
 האחד מתחיל במצרים. בלק בן ציפור, מלך מואב פותח את איגרת הזמנת הקוסם הגדול בלעם להגיע מפאתי פתור הרחוקה עד לארצו להושיעו מאימת ישראל, בתיבות, "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי" (במדבר כ"ב, ה'). על פי מי שהיה מלך מואב בעת ההיא, מצרים הייתה הזירה בה נתגלה כוחו המגי של עם העבדים שלא היה חמוש אלא באמונה באלוהים מסתורי שזיהה עצמו בשם האניגמטי "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", ועליו אמר המלך המוקף באלוהויות הרבה, "מִי י.ק.וָ.ק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְ.ק.וָ.ק, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה', ב').

Between Two Cities: The Problem of the Cities in Isaiah 24 – 27, by Galya Semo

הוצאת מוסד ביאליק
Chapters 24 to 27 of the Book of Isaiah are often called the Apocalypse of Isaiah by the  scholarly literature. These chapters discuss the imminent revelation of God who comes to judge and punish the world and establish a reign of divine justice on Earth. Though there is no question that these chapters form a single literary unit, they are a major mystery in Biblical scholarship owing to the numerous exegetical problems they contain. These problems include the unique linguistic and syntactical form of many verses in this section, the ideas expressed in these verses, and the difficulty trying to determine when this section or its parts were written. The present article lacks space to deal with all these problems and therefore focuses only on one: the identity of the cities mentioned in chapters 24 to 27.

Names and Self-Designations in Qumran: The Theology of Self-Identity, by Ravit Ferber-Rotberg & Eyal Regev

הוצאת מוסד ביאליק
The article studies the names and designations of the Qumran sectarians in the so-called sectarian scrolls. Some designations, such as "the chosen ones", point to a direct relationship with God. Others argue that the members are His children or that the group is actually a covenant with God. Many such self-designations, however, do not relate to God directly: holy/holy ones, men of truth, people of righteousness, innocent ones (temimim), and Sons of Light. The positive attributions, shared by all, are actually also characteristic of God. It is suggested that by means of these designations, the Qumran sectarians claim to be the closest community to God, conveying God's divine inspiration on earth.

Binary Oppositions in Biblical Cosmological Poetry: Amos, Psalms, Job, by Jonathan Ben-Dov

הוצאת מוסד ביאליק

The article offers a dynamic reading of word pairs and parallelism in selected poems throughout the Hebrew Bible. Psalmists are concerned with world order and with the dangers facing that order. This tension is regularly represented by pairs of opposites or complementary natural entities. The poets construct their parallel cola and strophes with an eye towards these binary opposites, using deliberate ambiguous or contrastive structure in order to draw the reader’s attention to the constant interchange of opposites. In biblical poems, this interchange may lead to equilibrium while it may equally lead to chaos and loss of control. The border between these situations is fragile. This notion is demonstrated with regard to the drama of world order in Psalm 85. A close reading of the Amos Doxologies follows. The article concludes with a discussion of the hymns on nature in Job chapters 5, 10, and especially chapter 26.

The Transformed Character of the King by Bat-Sheva Brosh

The Bialik Institute
The purpose of this essay is to discuss the completely transformed character in the bible, which is a sub-category of the complex characters. The transformed character is situated at the end of the complex characters' scale. The words "completely transformed" indicate that the character has gone through a 180 degrees change from a positive evaluation to a negative one, or vice versa. The difference between a complex character and a transformed one is that the positive complex character may sin and reform, whereas the transformed character does not reform after having sinned, but rather continues to sin. Or on the contrary – the negative complex character may reform then sin again, whereas the transformed character reforms and sticks to its new reformed ways.
I chose characters of kings due to the fact that most of them receive a judicial evaluation at the opening formula of their exposition. This way, one can examine whether they persist in their deeds according to the initial evaluation, or show a significant transformation. 

יום רביעי, 13 ביולי 2016

Beit Mikra, Volume 61 (2016), No. 1: Contents

The Bialik Institute
CONTENTS

Jonathan Ben-Dov        Binary Oppositions in Biblical Cosmological 
                                      Poetry: Amos, Psalms, Job  / 5

Bat-Sheva Brosh           The Transformed Character of the King  / 31 

Galya Semo                    Between Two Cities: The Problem of the Cities
                                        in Isaiah 24 – 27  / 74

Ravit Ferber-Rotberg
& Eyal Regev                Names and Self-Designations in Qumran: The 
                                       Theology of Self-Identity  / 99


Book Review

Mayer Gruber             A Review article of Shmuel Vargon, In the Bible
                                    Lands: Studies in Biblical Prophecy, History and
                                     Prophetical Historiography, Bar-Ilan University 
                                     Press, Ramat-Gan 2015, 465 pages  / 126

בית מקרא סא (תשע״ו), חוברת א: תוכן העניינים

הוצאת מוסד ביאליק

בת-שבע ברוש, דמות המלך הנהפכת


רוית פרבר-רוטברג ואיל רגב, בני רוח האמת והצדק: כינוייה של 'עדת קומראן' כמאפיינים תיאולוגיים של זהות עצמית

ב י ק ו ר ת  ס פ ר י ם

מאיר גרובר, מאמר ביקורת על ספרו של שמואל ורגון, בארצות המקרא: מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2015

יום שלישי, 12 ביולי 2016

מכתב פרידה

רחל מיפו, משוררת

שיר המלווה את האמהות מני אז
לָקַחְתָּ אֶת פְּנִינַת הַכֶּתֶר
וְיָצָאתָ מַהֲלַךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
יָדַעְתִּי, מִיּוֹם חוֹלַלְתִּיהוּ, הוּא, יְבַקְּשֶׁנּוּ
וְאַתָּה?
וַתִּקַּח אוֹתוֹ בְּיָדְךָ הַקָּשָׁה לְהַחְזִיר הַפִּקָּדוֹן.

יום שני, 11 ביולי 2016

עץ הדעת: ללא ספק לא היה שם תפוח

פרופ׳ אביבית לוי-קאפח, מכללת שנקר
אוּלַי 
הָיְתָה שָׁם גֶּפֶן
לְהוֹסִיף דַּעַת לְהוֹסִיף
מַכְאוֹב אֵין טוֹב
כְּמוֹ יַיִן נִכְנָס
בַּקְּרָבַיִם לְהוֹצִיא

יום ראשון, 10 ביולי 2016

רבקה - מבט אישי נועז

עבי קלדרון, בית ספר רנה קאסין  
        
  "עיקר עונשו של השקרן איננו שאין אחרים מסוגלים להאמין לו, אלא שאין הוא מסוגל להאמין לאחרים".
                 ג'ורג' ברנרד שו

Bartolomé Esteban Perez Murillo
רבקה נזכרת לראשונה במקרא במרכז הרשימה הגנאלוגית שלאחר סיפור העקידה (בר‘ כב 24-20), בין בני מלכה לבני ראומה. לכאורה זוהי רשימה יבשה של שמות, אולם כפי שכבר גילה רש"י בפרושו לכב 23: "כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה". לאחר סיפור העקידה, שהוא סיפור על מוות, אברהם מקבל "פקס" ממקום הולדתו על הולדת צאצאים במשפחתו. יש אור בקצה המנהרה וההבטחה האלוהית לגבי זרעו מתחילה להתגשם. הרי נשואי יצחק עם רבקה והולדת ילדים חדשים מסמלת חיים חדשים. הבטחת מלאך ה' לאברהם: "ירש זרעך את שער אויביו" (פס‘ 17) מהדהדת בברכה שרבקה מקבלת ממשפחתה: "ירש זרעך את שער שונאיו" (כד 60).

"שיחתן של עבדי אבות": אופייה ויופייה (עיונים בבראשית כד)

מנחם בן-ישר, גימלאי של המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ושל מכללת אשקלון, ופרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן

קרלו מרטה, אליעזר ורבקה ליד הבאר
במקומות שונים במקרא מופיע סיפור מסוים פעמיים (או אף יותר): פעם בפי הכתוב (הפועל בתפקיד של המספר), ופעם נוספת (או יותר) כדיווח מפיה של אחת הדמויות הקשורות לסיפור. בדרך כלל הדברים אינם מופיעים בפעם השנייה בצורה זהה. כאלה הם למשל הציטוט בפי הנחש של האיסור על אכילה מפרי הגן (בראשית ג, א – לעומת ב, טז–יז); הדיווח של פרעה על חלומותיו (בראשית מא, יז–כד – לעומת מ, א–ז); הסיפור בפי אשת מנוח על התגלות איש הא-להים אליה (שופטים יג, ז–ח; וכן יג–יד – לעומת יג, א–ד); התיאור של האונס האכזרי של הפילגש בגבעה ומותה, לעומת הסיפור בפי בעלה (שופטים כ, ד–ו – לעומת יט, כב–ל); הדיווחים על ההתמרדות של אדוניה (פעמים אחדות: בפי נתן, מלכים א א, יא–יג; בפי בת שבע, פסוקים יז–יט; ושוב בפי נתן כשהוא מספר למלך, פסוקים כד–כו – לעומת א, ב–ט). לעתים המרחק בין התיאורים גדול ביותר, כגון התיאור בפי משה על מה שאירע בעת מתן עשרת הדיברות (דברים ה, יט–כח – לעומת שמות יט, טו – כ, יח); מעשה המרגלים (דברים א, כב–מו – לעומת במדבר יג–יד). דברים כאלה מזמינים פרשנים, בעלי הגדה או חוקרים לנסות לעמוד על ההבדלים שבין הסיפור המופיע בפי המספר ובין מהלך הדברים כפי שמתאר העבד.[1]