יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

דיבור אל נפשו של אברהם

יניי בסוק, רביבים מחזור יג

כמה רחוק אתה ממני אברהם. כמה רחוקים הם סיפוריך, גבורותיך, רצונותיך. קשה להבין אותך, את יראתך הגדולה, את מעשיותך השתקנית, הלא הגיונית, את תקוותך לנצח. אבל אולי ניתן לשמוע גם ניגון אחר מתוך חייך אם רק רגע אחד מצליחים לשמוע מעבר לקול הקדוש המהדהד מתוך הפסוקים.
אחיך מת על פני אביך, על פניך. אתה כבר לא היית כל-כך צעיר וילדים לא היו לך. אביך אותו אהבת ומדרכיו סלדת בכה אל מול פסל של אליל ארוך זקן ומכונף, וביקש נחמה. אתה רכנת לצידו, הנחת יד על כתפו והבטת מעלה על פני האליל וחשבת שהעולם ריק מאלוהים, קשה ואטום כמו האבן הזאת. יתכן ואף באביך כבר הבליחה ההכרה כי אליל זה לא יודע את אשר על ליבו. הוא לא היה עובד אלילים צר אופקים כלל וכלל אם מאור כשדים השוכנת בין שני נהרות פלאיים, בלב התרבות האנושית, הוא חלם להגיע לארץ כנען. מה עלה בליבו כאשר חלם על אודותיה? האם חלם על ארץ לא זרועה? על התחלה שטרם נודעה? 
חבל ארץ קטנטן בין ממלכות עצומות, אדמה פורייה ובתולה...

יום שבת, 25 באוקטובר 2014

ג'ון לינל, ערב המבול (1848)

נח, זיאוסודרה, אתרח'סיס ואותנפשתים


המבול
סיפור המבול (בראשית ו-ט) תופס מקום מרכזי באחד עשר פרקיו הראשונים של ספר בראשית, העוסקים בתולדות העולם עד לימי אברהם. הסיפור בקוויו הכלליים הוא פשוט וידוע: ה' מחליט להכרית את כל החי מעל פני האדמה בגלל חטאיהם, והוא מגלה זאת לנח הצדיק. זה בונה תיבה בהוראת האל, ונכנס לתוכה עם בני ביתו ועם זוגות מכל בעלי החיים. המבול בא על העולם ולא נותרו בחיים אלא באי התיבה. אחרי שהתיבה נחה על הרי אררט, שולח נח עופות מן התיבה, כמנהגם של ימאים בימי קדם. לאחר ששלח עורב (פעם אחת) ויונה (שלוש פעמים) הבין שהמים יבשו מעל האדמה, והריהו יוצא מן התיבה, בונה מזבח ומקריב קורבנות. ה' הריח את ריח הניחוח, בירך את נח ואת בניו, נתן להם מצוות והבטיחם ששוב לא יבוא מבול לעולם. מעתה צריך האדם לצפות שמן השמים ירדו רק טל ומטר אשר יביאו ברכה ואנושות.

אמנות התנך - תערוכה בתל מגידו

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

קבורת האמת

משה  שפריר                                               
"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו..." (בראשית ד 5)

 ...וּכְבָר הוּא מְתַכְנֵת
אֶת בּוֹא הָעֵת
שֶׁבָּהּ יִטֹּל אֵת
כְּדֵי לִקְבֹּר בַחוֹל
גַּם אֶת גּוִיַּת הָאֱמֶת .

יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

פרשת נח

יוסף עוזר     
              
נֹחַ לֹא עוֹשֶׂה
עַשְׂרוֹת שָׁנִים מְנַסֵּר
בְּדִיּוּק אֶת מַה שֶׁנּוֹחַ.
כָּל הָעוֹלָם סְבִיבוֹ הוּא סְדוֹם 
לֹא עִיר אַחַת, כְּמוֹ אַבְרָהָם.
יֵשׁ טַעַם לַעֲמֹד הַיּוֹם מוּל אֱלֹהִים לְהִתְוַכֵּחַ?

וְנֹחַ עַשְׂרוֹת שָׁנִים מְנַסֵּר. הָעוֹלָם מָלֵא עֵצִים.
חִנּוּךְ זֶה לֹא רַק כָּל הַשְּׁבָבִים.
עֵץ בּוֹדֵד נוֹטֵעַ אַבְרָהָם וְהַצֵּל הֲרֵי מֵעַצְמוֹ נָפַל
בָּעִסְקָה הַסִּיבוּבִית
אַבְרָהָם הִרְוִיחַ.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

מה היה "עץ הדעת"?


ויליאם בלייק, הפיתוי
התורה מספרת כי לאחר שנברא אדם הראשון הניח אותו האלהים בגן העדן, אשר היה משופע בכל עץ וצמח, ואף התיר לו לאכול מכול אשר ירצה, ועם זאת נאמר לו כי "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל...כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז). כידוע לכל לא עמדו אדם וחוה באיסור זה ולאחר שאכלו מפרי העץ, לא מעט בעטיו של הנחש שהסית את חוה לעשות כך, נענשו בעונשים חמורים ואף גורשו לעולם משלוות גן העדן. יגיעתו של הגבר לשם פרנסתו וייסורי הלידה של האישה באו, לפי סיפורי התורה, כעונש של אכילת פרי "עץ הדעת טוב ורע".


בראשית

רות נצר
רות נצר, בראשית


אֲנִי זוֹכֶרֶת
אֵיךְ רִחַפְתָּ 
מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם 

אֵיךְ שׁוּב
פִּצַּלְתָּ 
אוֹתִי
לִשְׁנַיִם

חֶלְקִי הוּעַף לְמַעְלָה
חֶלְקִי הָאַחֵר נִכְבַּשׁ לַתְּהוֹם

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

כתובת הנצחה להדריאנוס קיסר נחשפה בירושלים

כתובת הנצחה נדירה בת 2000 שהוקדשה לקיסר הדריאנוס נחשפה בירושלים
לדברי ד"ר רינה אבנר, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "מדובר בממצא נדיר בעל חשיבות היסטורית עצומה”.
עובד רשות העתיקות במהלך עבודות שימור באבן.
צילום: יולי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות

הַעֵמֶק

רחל מדר (איינהורן)

 ׳אם גן עדן בארץ ישראל הוא - בקעת בית שאן פתחו׳ (ערובין יט א)

מַעְיָן,
להבות אש
מֵי יוֹרָה רוֹתַחַת,
מַהְבִּיל בַּעֵמֶק.

סִירִים דּוֹלְקִים תַּחַת
קְדֵרַת עֲנָק מבַעבַּעַת.

אֵד עוֹלֶה מֵאֶרֶץ.
מִפַּחַד הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת,

מַיִם יוֹצְאִים וְחוֹזְרִים
לְפֶתַח  גַן הַעֶדֶן.

יום שני, 20 באוקטובר 2014

שירת בראשית מתוך הדלי

בלפור חקק


שירת בראשית מתוך הדלי
ממלכת האור
א.
כְּשֶׁבָּא אָדָם אֶל חַוָּה אִשְׁתּוֹ
הָיָה עוֹד בְּעָנָן חָשׁוּךְ.
הִיא הָיְתָה לוֹ מַמְלֶכֶת הָאוֹר
בְּאֹפֶק הַשָּׁמַיִם הַנָּמוּךְ.

בְּמַשַּׁב יָד קְלִילָה
פִּזְּרָה מִמֶּנּוּ עֶשֶׁן עַרְפִלִּים
וּבְמַשַּׁב שְׂפָתֶיהָ
הֵפִיחָה בּוֹ רוּחַ נְפִילִים.

בריאת העולם: במדע במיתוס באמונה - דברי מבוא

הוצאת מאגנס
'בתשרי נברא העולם' (ראש השנה י ע"ב) 
לאה מזור (עורכת), בריאת העולם: במדע במיתוס באמונה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשנ"א, עמודים 16-9

משחר התרבות האנושית פיעם בבני האדם דחף עמוק מאין כמוהו להכיר ולהבין את ’הכל‘ - מהעצמים ובעלי-החיים שעלי אדמות ועד גרמי השמים המצויים במרחביו האדירים של היקום. את הדחף הזה כינה אפלטון ביוונית θαυμάζειν. ב-θαυμάζειν כוונתו להשתאות ולפליאה מהן מתחילה כל הכרה וכל ידיעה אנושית. וכך נאמר בדיאלוג תאיטיטוס (155d בתרגומו של י“ג ליבס): ’ואמנם רגש זה, התמיהה (θαυμάζειν), מסמן מאין כמוהו את הפילוסוף, ורק מכאן נובעת הפילוסופיה‘. (ביוון העתיקה כללה הפילוסופיה את המדע).

יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

יעקב

יוסף עוזר

יַעֲקֹב שָׁב אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
שֶׁדָּבָר אֵינוֹ מֻבְטָח בָּהּ
כְּבָר חָצָה פַּעַם אֶת הַנָּהָר הַזֶּה
וְכָעֵת מֵבִין:
בְּשֵׁם אַחֵר אוּלַי אֶחֱצֶה פַּעֲמַיִם.
עוֹד מְעַט יִתְחַלֵּף שְׁמוֹ - יִשְׂרָאֵל.
וּבְתוֹךְ שְׁמוֹ יִסְתַּתֵּר שִׁיר.
טֶרֶם בָּא הָאוֹר, רַק עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
הוּא מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מֻשְׁלָם
טוֹרֵחַ עַל "פַּכִּים קְטַנִּים"
אֲבָל מְאַבֵּד אֶת כָּל  שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל:
"עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ"
זוֹהִי הִיסְטוֹרְיָה עַל רֶגֶל אַחַת.

'בריאת האדם' של מיכאלאנג'לו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מיכאלאנג'לו, בריאת האדם
 האמן מיכאלאנג'לו (1475-1564).
’בריאת האדם‘ היא חלק מהפרסקו של מיכאלאנג'לו (1564-1475), ’הבריאה‘, המצוייר על תקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. מיכאלאנג'לו התחיל לצייר את התקרה בשנת 1508 וסיים את מלאכתו כעבור ארבע וחצי שנים. ’בריאת האדם‘ צוייר בסביבות שנת 1511, והוא הלוח הרביעי מתוך סדרת הלוחות המתארים פרקים מספר בראשית. מיכאלאנג‘לו צייר את אלהים בדמות אדם, עם גוף ופנים. הוא מעוצב כמלך וכאב. האדם מצוייר כעלם צעיר וחסון שעירומו מבליט את שריריו ויפה תוארו. אלהים  מלא הוד מלכות. הוא מעוצב כ’עתיק הימים‘ שבשערו זרקה שיבה (דניאל ז 9), מזוקן, שרירי, גופו מכוסה בכותונת דקה. הוא בא לכיוון האדם בסערה, מלא עוצמה וסמכותיות שאין עליה עוררין. כותנתו מתבדרת ברוח. הוא מרחף בין ענני שמיא מוקף במלאכיו הצעירים למראה. ידו הימנית מושטת לכיוון האדם כדי להעניק לו את נשמת החיים שתעשה אותו לנפש חיה. האל הוא הנותן והאדם המקבל. כל המתח של מתן החיים טמון בכמעט נגיעה בין אצבעו ההחלטית והתקיפה של הבורא לבין אצבעו הרופסת של האדם (המנוגדת לגופו השרירי). ’ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘ (בראשית ב 7). הכמעט מפגש בין הידים מצביע מצד אחד על הדמיון בין האדם לאל, על זה שהאדם נברא בצלם אלהים, וגם על השוני ביניהם.

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

ככל שעשית עימדי: בעקבות סיפור בספר זיכרונותיה של גליקל פון המלן (1646-1724)

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

אספר לכם גוזליי יקיריי סיפור שסיפרה גליקל המלן לכל גוזלי העולם בשעתה. מי הייתה האישה?
היו היתה ציפור
לא היה כמותה, חכמה, למדנית, עסקנית שחייתה
 בימים טרופים בערי אשכנז הצפונית בה משלו בערות, ושנאה, ועמוד התליה ביהודים, בעוון דביקותם בדתם, וגזרו עליהם המרה בכפיה, והם נחלקו - בין מי שהציל נשמתו בכופר נושך ובעורמה - לבין מי שמת על קידוש השם והותיר אחריו רק את הדממה.... והיא, באותם ימים נוראים במאה השבע עשרה, למניין שמונים אומות העולם, אישה, שנים מרובות אלמנה, שיילדה ארבעה-עשר ילדים לבעלה, רב חיים מהמלן, (אלוהים נענה לרוב תפילותיה, קיים מתוכם שנים עשר לחיים ארוכים) וחינכה אותם לבדה לתורה ומצוות, נשאה בעול פרנסה בחוכמה ושרתה עם האלוהים ואדם באומץ  לבב נדיר בכבוד.
בשחר ימיה, למדה בחדר חומש ורש"י וקרוא וכתוב 'עברי טייץ' באותיות עבריות נפלאות, ובחדרי לבבה  הצעיר המו זה לזה פסוקי נביאים ונביאות. ומאז לא חדלה לדלות מבאר התלמוד אגדות ומשלי חכמים, ואם לא היה לה הפנאי מפני סחרה להגות בתורה בימים -הגתה בה לאור הנר בלילות עד ליום בו כבה גם נרה.
 גליקל, פון המלן לא מתה, כי גליקל פון המלין חיה עד היום בספרה אותו כתבה בכתב ידה למען יקראו בו בניה תמיד
 וילכו לאורה ולאור התורה של ה' אלוהים המחייה וממית.

בָּלָדָה עַל פְּצוּעֵי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה

פרופ׳ יוסי גמזו

עַכְשָיו, שֶרַעֲמֵי מַטְּחֵי הַיֶּרִי כְּבָר נָדַמּוּ,
ציור: יורם לילך
עַכְשָיו, שֶהַנִּסְפִּים מִשְּנֵי צִדֵּי הַגְּבוּל כֻּסּוּ
בַּעֲפָרָהּ סְפוּג הַדְּמָעוֹת (שֶכְּבָר הָיָה סְפוּג-דָּם הוּא
עוֹד קֹדֶם) שֶל אַרְצָם שֶשְּׂדוֹת-הַקֶּטֶל לֹא הִסּוּ
בְּהֹלֶם נִפְצֵיהֶם אֶת שְתִיקָתָהּ הַמִּזְדַּעֶקֶת
בְּווֹלְיוּם עַז יוֹתֵר מִשַּאֲגוֹת הַדִּינָמִיט
וּסְאוֹן הַתּוֹתָחִים, כִּי אֵין חָזָק יוֹתֵר מִשֶּקֶט
אַכְזָר זֶה שֶל בָּתֵּי-עָלְמִין שֶגְּזַר-דִּינוֹ מֵמִית
כָּל אִלּוּ, כָּל אוּלַי, כָּל אַשְלָיָה תְמִימָה לִכְמֹהַ
לִבְדַל סִכּוּי שֶל הַמְתָקַת הַדִּין בַּחֲרוֹנָהּ
שֶל פַּסְקָנוּת הַקֵּץ – עַכְשָיו אֶפְשָר סוֹפְסוֹף לִשְמֹעַ
אֶת צְלִיל אֶנְקוֹת פְּצוּעֵי הַמִּלְחָמָה הָאַחְרוֹנָה.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

מעמד האדם בעולם על פי בראשית א

אידאל השיוויון בין בני האדם על פי בראשית א

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ד"ר לאה מזור
התנ“ך נפתח בתיאור בריאת העולם בשבעה ימים שמסביר את טיבו, תבניתו ותכליתו של העולם. בעולם שורר סדר היררכי והאדם נמצא בפיסגתו. הוא היחיד שעליו שנאמר שהוא נברא בצלם אלהים: ’ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם‘ (בראשית א 27); הוא היחיד שאלהים לא רק מברך אותו אלא גם מדבר אליו ישירות: ’ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלוהים‘ (פס‘ 28);הוא היחיד מכל יצורי היבשה  שנתברך בברכת הפריון ומילוי הארץ, ברכה שלא ניתנה לחיות היבשה; וגם תזונה עדיפה ניתנה לו. הצמחיה נבראה כשהיא ממויינת לעשב מזה ולעץ מזה. תזונת האדם נועדה להיות משניהם גם יחד: מן העשב הפשוט ומפרי העץ שהוא משובח יותר. לבעלי החיים, לעומת זאת, ניתן רק ’ירק ירק עשב לאוכלה‘. 
בריאת האדם בצלם אלהים העניקה לו את הזכות והיכולת לכבוש את הארץ ולשלוט על כל היצורים החיים בה: במים, באוויר ועל פני היבשה. ’פרו ורבו‘, אמר אלוהים לאנשים שברא, 'ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ‘ (פס‘ 28). ודומה לכך הנאמר על מעמדו המלכותי של האדם בעולם במזמור ח בתהלים: ’מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו. תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו: צנה ואלפים כולם וגם בהמות שדי. ציפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים...‘ (פס‘ 9-5). המילים והצירופים 'וכבשוה, ורדו... כבוד והדר תעטרהו. תמשילהו, כל שתה תחת רגליו' שייכים במובהק לאוצר המילים המלכותי. 

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

נֵס שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק

פרופ׳ יוסי גמזו

סַבָּא שְׂרוּלִיק שִמֵּש כְּגַבַּאי בֵּית-הַכְּנֶסֶת
ספר תורה
בַּגֵּטוֹ, בִּימֵי הַשּוֹאָה
וּבִתְהוֹם הַיֵּאוּש עוֹד קִוָּה לִשְעַת-חֶסֶד
שֶפֶּתַע תָבִיא יְשוּעָה.

וּכְשֶבָּא הַצּוֹרֵר וְהִצִּית אֶת הַגֵּטוֹ
הוּא אָץ וְהִצִּיל מִן הָאֵש
כֶּרֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה שֶסִּמֵּל לוֹ מִין וֶטוֹ
מוּל כָּל רַצְחָנוּת הַכּוֹבֵש.

         לָכֵן, מִדֵּי שָנָה, בְּכָל שִׂמְחַת תּוֹרָה נוֹסֶפֶת
         אֲנִי בַּהַקָּפוֹת רוֹקֵד עִם סַבָּא שֶחוֹבֵק
        בְּיָד אַחַת אוֹתִי וּבַשְּנִיָּה אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר
        שֶנֵּצַח יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְמוֹ שֶל סַבָּא, בּוֹ דָבֵק.

יום שני, 13 באוקטובר 2014

"כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית במטאפורת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם , הושע א'-ג'

עדי אביטל-רוזין, מורה, חוקרת ספרות נשים ומְחַבֶּרֶת הספר "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" 

כלי שרת?
גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, שֶׁנִּלְקְחָה בִּידֵי אִשָּׁהּ בְּמַטָּרָה לִשְׁלֹט בְּמִינִיּוּתָהּ וּלְחַנֵּךְ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ וְהָפְכָה קָרְבַּן לְמֶטָפוֹרָה פּוֹגְעָנִית תַּחַת סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי.
מה יש בדמותה של גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, אשר מוצגת בפנינו בידי המספר המקראי באופן התמים והפשוט ביותר לכאורה, ב- שלושים ושמונה פסוקים, כמי שנבחרה בידי הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, נביא בישראל באמצע ימי בית ראשון, להיות לו לאישה? והנה כי, בראייה ראשונה, כחיזוק לאופן הנאיבי וחסר-התחכום המבקש להציגה, היא מופיעה כמי שלאחר נישואיה העמידה להוֹשֵׁעַ  שלושה צאצאים, בן בכור, יִזְרְעֶאל , בת בשם לֹא רֻחָמָה ובן נוסף תחת השם לֹא עַמִּי. הכי טריוויאלי שאפשר.
אלא שבקריאה מגדרית, בצלילה אל תוך רבדים פנימיים ועמוקים יותר,  ניכר כי גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, היא לא אחרת מאשר האישה המוצגת כ-"אֵשֶׁת זְנוּנִים[1]", אשר נלקחה במכוון בידי גבר, ותחת הציווי האלוקי הפכה לכלי שרת בידיו ונעשה בה שימוש כדוגמא חיה לצורך נבואת התוכחה שלו, כשהמטרה היא לדמות את יחסיו עמה ליחס המתקיים בין עם ישראל עם אלוהיו. 

קטורת גֹמֶר בת דבליִם

בלפור חקק

קטורת גֹמֶר בת דבליִם
"וילך ויקח את גֹמר בת דבלים" (הושע א, ג)

נִיחוֹחַ נֵרוֹת בֵּין עַרְבַּיִם
וּקְטֹרֶת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת.
גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם
בָּאָה אֶל הַנָּבִיא בָּעֲלָטָה
שֶׁיִהְיֶה לָהּ לכֹהֵן אַהֲבָתָהּ
רְחוּצָה מְבֻשֶּׂמֶת מִן הַמַּיִם
הִיא בָּאָה נִיחוֹחַ אִשָּׁה רוֹחֶשֶׁת.