יום שישי, 18 באוגוסט 2017

ספר חדש - אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ׳אח׳

ה׳ שיינפלד, א׳ שופמן, אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת, א-ב, הוצאת ׳אח׳, קרית ביאליק תשע״ז 2017, 560 עמודים

יום חמישי, 17 באוגוסט 2017

וינייטת דרך עץ החיים: באוהלה של תורה ודרך ארץ

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


מחלוקת מתגלעת בעולם אם 'תורה' ו'דרך ארץ' אחת הן, או אם יש 'תורה' בעולם ויש 'דרך ארץ' בעולם, שתי יתדות נפרדות לשתי יריעות אוהלים נפרדים בצלם עושה האדם ישר הדרך את חייו, זה ב'דרך ארץ' וזה ב'תורה'. או אולי ודאי לא כך, ולאלה גם אלה מצפה צילה של יריעה אחת, העושה אוהל אחד,  הקשור בחבל אחד, ליתד אחת  שכרתו אותה מענף אחד של עץ איתן אחד, ששורשיו וגזעו, ושרף העולה בו, ונופו עד צמרתו, מורכבים  "תורה עם דרך ארץ" וזה טבעו של אותו אילן.

׳ובטני מה חרבה׳ - שירה של רחל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ּמָה מוֹעִילִים תְּרָפַי
וּבִטְנִי עַד מָה חָרְבָה?

יום רביעי, 16 באוגוסט 2017

על הספר: מבנים ומשמעות בסיפור המקראי

הרב ד״ר אפרים זאנד, מבנים ומשמעות בסיפור המקראי, הוצאת מכללת שאנן, חיפה 2015

הוצאת מכללת שאנן,
הספר "מבנים ומשמעות בסיפור המקראי" עוסק בתופעה של ריבוי פירושים לסיפור מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, תוצאה מהגדרות חיצוניות שונות של הסיפור הבסיסי המתפרש ומחלוקות פנימיות אחרות של הסיפור עצמו. בהתאם להבדלים אלה משתנים ההקשרים הלוגיים והרגשיים של המילים הבודדות והפסוקים וכפועל-יוצא מכך גם פירושם. לדוגמה, איפה מתחיל סיפור ברכות יצחק את ילדיו: בנישואי עשיו לנשים חתיות שהיו למורת-רוח להוריו (בר' כו 35-34) או בתיאור הרגשתו של יצחק כי קרבו ימיו מלכת (בר' כז 2-1)? בהתאם לקביעת תחילת הסיפור משתנה לגמרי אצל הקורא הבנת מניעי הדמויות ושיפוטו הערכי את מעשיהם בסיפור.

יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

ספר יהושע בתיאטרון - בין מקרא לפוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



הדרמה בהצגה ׳ספר יהושע׳ של הזירה הבין-תחומית איננה תוך-מקראית אלא בין הטקסט המקראי לבין הסב-טקסט האקטואלי שלו. בדרך עקיפה-מרומזת היא מציפה את סוגיות כיבוש הארץ והיחס לאוכלוסיה הנשארת, אדמותיה ורכושה. בספר יהושע כיבוש הארץ אינו עניין הנתון לבחירה. הוא מהלך אלוהי. והיום? האם הכיבוש הוא בחירה או גורל? איך התרחש המעבר מאופוריה להתפכחות?

יום שני, 14 באוגוסט 2017

משחקים בירושלים


 וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ 

 זכריה ח, ה


יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

לאה יעקבזן, מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, 350 עמודים. 


המקורות המקראיים והמזרח קדמוניים משקפים תא משפחתי שבראשו עמד האב, בידיו היו סמכויות משפטיות נרחבות ובני המשפחה סרו למרותו. לאחר מותו או בהעדרו ניהלו בניו את המשפחה. מה היה מעמדה המשפטי-פורמלי של האם בחברה הפטריארכלית שבה חיה ופעלה? זה נושאו של ספרה החדש של ד״ר לאה יעקבזן, המחברת, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון וחוקרת של המשפט במקרא ותרבויות המזרח הקדום. 
יעקבזן מראה שבלעדיותם של האב ובניו לא היתה תמיד מובהקת. גם לאם המשפחה נועד תפקיד משמעותי, בעיקר בכל מה שנוגע ליחסיה עם צאצאיה, כגון נישואיהם, התנהגותם אליה, חינוכם והליכים משפטיים הנוגעים להם. 
הספר הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטור שלה שנכתבה בהדרכת פרופ׳ יוסף פליישמן ופרופ׳ קתלין אברהם במסגרת המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן. 

יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

פיסת ארץ שלווה

דורית שירה ז׳אן, משוררת



וְאִם הָיְתָה
יָדִי מַשֶּׂגֶת לִי
פִּסַּת אֶרֶץ
שְׁלֵוָה

וינייטת אם ייסתר: איה הראיה שואלת השכינה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


רתיעה היא רעדה, כל רעדה, אבל יותר מכל רעדה מפחד. כל רעדה, כגון זו שמסופר עליה בפרק א' במסכת אבות דרבי נתן על הנחש המדיח את חוה בצל עץ הדעת ואמר לה  כי אם היא חוששת לגעת בפרי שעל העץ פן תמות - הוא אינו חושש. " באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ". הרתיעו, משמע ניער אותו, הרעיד אותו. קרוב לו סיפור שסיפרו במדרש רבא (בראשית פרשה י), "רבי  ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא והולך מזה הצד לזה הצד וחוזר והולך. אמר, זה הולך לעשות שליחות! מיד נפלה הברה בעיר, פלוני הכישו נחש ומת"! הנחש המרתיע אינו הנחש מפניו נרתעים ונסוגים לאחור, אלא בעל חיים שזחילתו המתפתלת המהירה  נדמית כרעדה בתנועה. 

יום שני, 7 באוגוסט 2017

ממגדל בבל להרי ירושלים

בלפור חקק, משורר

המשורר בגיל שנתיים

אֲבוֹתַי גָּלוּ לְבָבֶל
בָּנוּ לָהֶם עִיר וּמִגְדָּל זָר
לְיַד הַנָּהָר.
הָבָה נִבְנֶה לָנוּ זֶהוּת חֲדָשָׁה
הֵם אָמְרוּ
הַרְחֵק מִן הַמִּקְדָּשׁ
וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם 
חָדָשׁ.

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

וינייטת שמע ישראל: חטיבת הלב

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר


בספרי חוקים של מדינה יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה שהצד המשותף ביניהם הוא שאפשר להעיד עליהם  כי קוימו , ולקנוס על פי ראיות מי שעבר עליהם, ושוטרים ושופטים הממונים על עשיית הדין ועל אכיפתו, בוחנים ופוסקים על פי מה שעין אדם רואה, ואוזנו שומעת, ולשונו אומרת, ושתיקתו מודה. זה לא כל האדם, אבל זה כל המשפט. זה לא כל האדם, מפני שכל האדם גם 'מצוות שבלב' שאינן יכולות להימנות עם מערכות עשיית המשפט מנחות את חייו, כגון "לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ" (ויקרא י"ט,י"ז), עברה שאין ולא יכולה להיות עליה שום סנקציה בדיני אדם כי "בשנאה שבלב הכתוב מדבר" (ערכין ט"ז ב'). לאו זה נשאר לעולם לאו שאין בו מעשה, ובאין מעשה גם עדים אין, ואין שופטים, ואין אוכפים, אלא אם כן השנאה פורצת ומביאה לידי מעשה אסור, אבל עליו, על המעשה האסור הנובע מן המחשבה הרעה שבלב, עונשים ומייסרים, לא על האיסור הראשוני המסתתר בלב שונא. 

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

השירה הייתה שבת העולם

בלפור חקק, משורר

בַּהַתְחָלָה שֶׁל הָעוֹלָם הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת
בָּאוֹתִיּוֹת הוּא בָּרָא
 אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם

וְעַד שֶׁבָּרָא אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם
לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ וְלֹא שִׁירִים
וְלֹא רוּחַ לְכָל הַיְּצוּרִים

בַּהַתְחָלָה שֶׁל עוֹלָמִי
הָיוּ שְׂפָתַי גֶּחָלִים
וְהָיִיתִי כְּבַד פֶּה כְּבַד שִׁירוֹת

יום שני, 31 ביולי 2017

מגילת איכה ממדבר יהודה

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.
העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס

דברו על לב ירושלים

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'ארץ איננה ניכרת רק במעשיה, אלא גם במה שהיא מוכנה לשאת'
קורט טוכולסקי, יד ושם
'חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. 
הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו'.
 בנימין זאב הרצל,  אלטנוילנד


'דברו על לב ירושלים' אמר הנביא ישעיהו בפרק הנחמה הנפתח בפסוק 'נחמו נחמו, עמי, יאמר אלוהיכם' (מו, א). דומה שאין מתאים מפסוק נחמה זה שנאמר לפני אלפי שנים, בימים הקשים העוברים על כולנו בחדשי תמוז ואב תשע"ד, בשעה שמשברים מבית ואיומים מחוץ מאיימים על שלומנו ועל קיומנו, ומחשבות על חורבן ועל נחמה מכיוונים שונים, עולות ביחס לעבר, להווה ולעתיד.

יום ראשון, 30 ביולי 2017

שמשון בן מנוח

משה שפריר, משורר

תמות נפשי עם פלשתים 

אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן
נוֹלַד לִהְיוֹת נָזִיר לֶאֱלֹהִים.

אָדָם אֶחָד, שֶׁשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן - 
לֹא הִתְנַזֵּר מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

יום שישי, 28 ביולי 2017

פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה

פרופ׳ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

בראש החומש החמישי עומדת כותרת ארוכה, וזו לשונה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליהם" (א, א-ג). לפי כותרת זו, הקובעת את המקום והזמן שבו נאמר ספר דברים, או לפחות פתיחתו של הספר, מצוי עם ישראל בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ כנען, בראש החודש השנים-עשר (שמאוחר יותר יזכה לשם חודש אדר) של השנה הארבעים ליציאת מצרים. 
גם ספרי תורה אחרים פותחים בכותרות המתארות את המקום שבו נאמרו, כגון ספר ויקרא ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור") או במדבר ("וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור"), אך ספר דברים יוצא דופן באריכות הלשון שבפירוט הגיאוגרפי, וחז"ל נתנו את דעתם לכך. זאת ועוד: הפסוק "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (פסוק ב) נראה תלוש מן הפסוק שקדם לו, ואף לכך צריכים היו חכמים להציע הסבר.

וינייטת אגדות החורבן: על מה נבכה בזכרנו את ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

פרנצ'סקו אייץ, החרבת בית המקדש בירושלים, 1867

לארכאולוגיה אין דעה. אחרי שהמדע שאינו מותנה בהשקפות מפענח ומתארך אותה היא הופכת עדות אילמת שאינה ניתנת להפרכה המספרת מה היה בעבר מסוים ותחום. למדים ממנה היכן ניצבה חומה ומתי נפרצה, מה אכלו לפנים מן החומה ומה ירו עליה מחוצה לה, מה בנו לתפארת האמונה באלוהי השמים והארץ ואלו פסילים משלו בה על עובדי כוכבים ומזלות. היא משקמת אינטלקטואלית עיי חרבות של היום ומקימה אותן בהפשטה אמינה בקריות של אתמול, אבל היא אינה שואלת עצמה על מה חרבה קריה, למה גלו יושביה. היא אומרת 'הייתה אש', אבל אינה מעידה מי ועל מה  הציתוה בלי אש. היא לא היסטוריה הנכתבת לעולם ביום בו היא יוצאת לאור ויותר משהיא מעידה על ה'אז' - היא חושפת את ה'עכשיו'. ההיסטוריה היא ארכיטקטורה של הזיכרון, וגם במיטבה, בשיא הגינותה, בשבועתה להיגמל מנטיות התולות הנחות ההופכות לעובדות - היא אינה יכולה להימלט מהיות יצירה של נרטיב המעצב את ההתייחסות של האדם אל עברו, ועל כן אל יומו, ועל כן גם על מחרו.

יום חמישי, 27 ביולי 2017

החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור
ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה.