יום שלישי, 3 במאי 2016

גשר הניצולים: לאה הרפז בציור ובאומר

לאה הרפז, משוררת, סופרת ואמנית

ציור ראשון: גשר הניצולים     
גשר הניצולים, יוני 1945. אקריליק על קנבס; 100X70 ס"מ
כשאני יוצאת משער המחנה אני מביטה סביב, מנסה להחליט לאן לפנות. אני רואה את הגשר המשוך מעל המים הגועשים. אי אפשר לראות לאן הם זורמים. הגשר נראה כאילו גישר פעם מעל נהר רחב, ומגעגועי הגָדות זו לזו, הצטמצם. השמש פוערת שפתיים לוהטות ובולעת אותו אל חיקה הזוהר. אני בטוחה שהגשר מגיע לקֶלְצֶה, עיר הולדתי ויוצא אל השדות של אבא. אני רואה שרוב האנשים היוצאים מהמחנה פונים אליו. רק מעטים פניהם אל פרשת הדרכים. הדרכים כולן בוציות. גם הגשר לא קל למעבר, פזורות עליו אבנים. האנשים הולכים אל הזריחה ומפלסים את דרכם בדילוג משונה. אך קסמה של הזריחה והחיים המצפים מעבר לגשר, מחפים על כל קושי. 

הסיפור המופלא של כוכבי השמיים וכוכבי הארץ: סיפור קטן לילדים

* הוראת השואה לגיל הרך (הנחיית משרד החינוך) היא משימה לא פשוטה. הנה רעיון. 

סיפור וציור מאת האמנית סבינה סעד


אלפי שנים, בלילות הבהירים, הכוכבים מחייכים אלינו מהשמיים ומקסימים אותנו באורם.
יום אחד הגיעו לשמיים כוכבים חדשים, כוכבים קצת שונים. הם היו צהובים כמו האחרים אבל במקום חמישה קודקודים היו להם שישה.
הם היו מאוד מאוד עצובים.

מי שלא ירו בו הנוקמים - כבר שכח. רק פה, בשכונה, קונכיות עם זיכרונות: על ׳שואה שלנו׳ של אמיר גוטפרוינד

ד"ר צביה רחימי שפרן, חוקרת ומחנכת
על: אמיר גוטפרוינד, שואה שלנו, זמורה ביתן מוציאים לאור, תל אביב תש״ס 2000, 439 עמודים

זמורה ביתן
רבות נכתב על השואה במהלך חמישים השנה האחרונות. בדרך כלל זהו חומר קשה לקריאה, הדורש הן אמפטיה רבה למספרים ולסיפוריהם והן כושר קבלה וספיגה לקוראים. 
רבים שתקו ועדיין שותקים: לחוות שנית מציאות בלתי נתפסת באכזריותה זו חוויה איומה לניצולים עצמם. מצד שני הם היחידים ולצערי, הם הולכים ומתמעטים, שחייבים לשתף אותנו בפרק האפל הזה בתולדות עמנו.

יום שני, 2 במאי 2016

סבינה סעד מנהלת דיאלוג עם סמל הטלאי הצהוב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על סבינה סעד, הטלאי הצהוב - דיאלוג עם סמל: קטלוג התערוכה [אורנה פיכמן, אוצרת התערוכה, עריכה וקונספט קטלוג], רעננה 2010

סבינה סעד, יוצרת ותוהה: למה? איך?
הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים מבני שש ומעלה לשאת על בגדיהם בפקודת הנאצים, כדי שניתן יהיה לזהותם בכל עת ובכל מקום. היתה זו גזירה שנועדה לבזות את היהודים ולבדלם משאר האוכלוסיה. בטלאי הצהוב, שגם כונה ״הכוכב היהודי״, שובצה המילה ״יהודי״ - בגרמנית: Jude - בצבע שחור ובגופן (פונט) שנראה כלקוח מספרים עתיקים, ללמדנו שבעיית היהודים היא עתיקת יומין. סימון היהודים היה חלק מתהליך היסטורי סוער, שהוביל בשלב מאוחר יותר לפתרון הסופי - גירוש היהודים למחנות הריכוז והשמדתם. 
הציירת והפסלת סבינה סעד, בת לניצולי שואה, מעניקה לטלאי הצהוב, שהפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה, פרשנות אישית נוקבת דרך מגוון צבעים, קומפוזיציות, טקסטורות וחומרים, והכל בסגנון מופשט, תמציתי וחד. הדיאלוג עם הטלאי הצהוב העסיק אותה עת ארוכה, ואת פירותיו היא הציגה בכמה תערוכות. 

יום ראשון, 1 במאי 2016

מעגל החיים במקרא ובמזרח הקדום: כנס באוניברסיטת בר-אילן תשע״ו

פרופ' מיכאל אביעוז, אוניברסיטת בר-אילן


הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶךְ קָֹשָה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָֹשַב הַזָּּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
לאה גולדברג ב"שירי סוף הדרך" היטיבה לתאר את ההתייחסות השונה של כל גיל אל קשיי הדרך. ניתוח מקיף של השיר נמצא במאמרה של לאה מזור, אשר פורסם לפני כארבע-עשרה שנה בכתב העת "על הפרק", והוא ניתן לצפייה כאן.

האפליקציה לא טובה

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת, חוקרת


׳יהודים חרדים אינם באים לאושוויץ… כי אלהים שלהם מונח שם, מת׳ (חיים חפר).

המזודה היתה קלה: את כל האלהים דחסתי לתוכה
טִפּסְתִּי לַעלִיָה
וְהוֹרַדְתִּי מִזְוָדָה.
אֶת כָּל הָאֱלֹהִים דָּחַסְתִּי לְתוֹכָהּ.
הַמִּזְוָודָה הָיְיתָה קַלָּהקַלָּה.

יום חמישי, 28 באפריל 2016

שביעי של פסח, המעבר משעבוד לגאולה ושאלת ההנהגה בעבר ובהווה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית 

מיכאלאנג׳לו, משה  San Pietro In Vincoli Rome                

"ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא מ[לאך הוא...] בהקדשו
 וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוכ[] איש חסדים ויוצ[ר מעשי]ם אשר לוא נבראו מעולם"

שביעי של פסח, כידוע, הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, חג החירות, אשר חל ב- כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף ואומרים בו את שירת הים (שמות טו), העל-היסטורית המתארת בחלקה הראשון את גדולת האל הגואל ומודה לו על הנס שנעשה לעם ישראל בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, וממשיכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל עם בניית המשכן ובית המקדש. במועד זה, לפני אלפי שנים, הנהיג הנביא המשורר, הגואל והמשחרר, הזקן הענו הבא בימים, משה בן עמרם, בן קהת בן לוי, שאמו הייתה דודת אביו, יוכבד בת לוי, את עם ישראל משעבוד לחירות ומבית עבדים מוכר לעולם חדש ולא נודע של בני חורין. קרוב לוודאי שלא היה מעולם מנהיג גדול ממשה בן שבט לוי, שיצר עולם מושגים חדש לגמרי, המצרף בכוחה של השראה אלוהית ודעת מלאכים, את הנעלם לנגלה ואת העתיד לעבר ולהווה. משה שאמר לאחיו בני לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" הפך למנהיג יחיד סגולה, בשעה שהנחיל את רעיון החירות המקודש, הקשור בשביתה שביעונית מחזורית או בקדושת הזמן, בשבועה ובברית, הקושרים בין העבר לעתיד, לבני עמו המשועבדים, בשמו של קול אלוהי בלתי נראה, שבהשראתו כתב חוק, משפט, שירה, סיפור, ברית והיסטוריה, בהם נזכרים לראשונה כמה מהרעיונות הגדולים ביותר בתולדות רוח האדם. בתום שבעה שבועות, מיום א' כ"ו בניסן, הנהיג משה את עמו אל מרגלות הר סיני. היה זה ראשיתו של הרגע שבו הפך עם ישראל מעם עבדים לעדת ה', הקשורה בברית עולם המכונה 'יחד שבטי ישראל', הבוחרת בדעת, בחירות, בחוק ובצדק, בשעה שהיא מקבלת את החוק האלוהי שהביא משה משמים.

קבלת עידכונים שוטפים על רשומות חדשות בבלוג

בעמודה הימנית של הבלוג מופיע הסמל שתמונתו מצ״ב.

אפשר להפעיל את האופציה הזאת על ידי הכנסת האימייל למקום המתאים בעמודה הימנית של הבלוג, ואז מקבלים באופן אוטומטי עידכונים על כל מה שחדש ומתחדש בבלוג.
בהצלחה

על השירה הזאת בכל יום שיבוא ועל זמן פורץ גבולות: וינייטה לשביעי של פסח

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

ויהי אור
עם בריאת המפץ הגדול נבראה גם וו' ההיפוך, "יְהִ֣י א֑וֹר", ומיד "וַֽיְהִי־אֽוֹר", יְהִ֣י - לשון עתיד, וַֽיְהִי - לשון עבר. עם המפץ נולד הזמן. אנו מבינים אותו כליניארי. אין לו הווה. לרגע, כמו לנקודה, אין שטח, אין לו  משך, או קיום. כל שהיה בטרם יבא הרגע - הוא עבר כולל הוא עצמו. כל שיהיה אחרי שבא - הוא עתיד. לו יכול הזמן לעמוד ללכת, היה עומד ועושה לו הווה. אבל, הוא לא נברא לעמוד מלכת ועל כן, פועל יוצא, לא נברא לו הווה.

יום רביעי, 27 באפריל 2016

ונדליזם במצודת אשדוד-ים ופעילות חינוכית


צילום: רשות העתיקות
גם זה קורה בפסח תשע״ו: ונדליזם במצודת אשדוד-ים, אחד האתרים המרשימים שהשתמרו בישראל, המתוארך למאה ה-8 לספירה: קירות במצודה העתיקה נצבעו בצבעי גואש צבעוניים שהותזו לעבר הקירות. פקחי רשות העתיקות שהגיעו למקום מצאו באתר מיכלי צבע ומברשות (׳מסיבת צבעים׳).
רשות העתיקות עומדת בקשר עם בית הספר בו לומדים התלמידים המעורבים, ובימים הקרובים תועבר הרצאה בנושא חשיבות שמירת העבר לכל תלמידי השכבות הבוגרות. כמו כן, בני הנוער שהיו מעורבים בצביעת קירות המצודה התחייבו לנקות אותה, בהנחית צוותי השימור של רשות העתיקות, והם יוזמנו להתנסות בחפירה ארכיאולוגית.




יום שלישי, 26 באפריל 2016

מעמדו של החיבור 'מנחת שי' ותולדות התקבלותו

פרופ׳ יוסף עופר, אוניברסיטת בר-אילן
מנחת שי על חמישה חומשי תורה האיגוד העולמי למדעי היהדות
החיבור 'מנחת שי' הוא חיבור מקיף העוסק בקביעת נוסח המקרא, בתורה בנביאים ובכתובים, על פי כתבי יד של המקרא ומגוון חיבורי מסורה ודקדוק. כמו כן עוסק החיבור באיסוף עדויות על נוסח המקרא ממגוון רחב של מקורות: ספרות חז"ל, פירושים למקרא, ספרי מדרש והלכה, ספרות הדקדוק והלשון, ואף מספרי קבלה וספרי דרשות. מחבר הספר הוא ידידיה שלמה נורצי שחי ופעל בעיר מנטובה שבאיטליה. נורצי נולד בשנת 1560, השלים את כתב היד של חיבורו בשנת 1626, ונפטר זמן לא ידוע אחר כך.

יום שישי, 22 באפריל 2016

חג שמח לכל הגולשות והגולשים!


רשומות על פסח ושיר השירים

Jews Celebrating Passover. Lubok, XIXth century
פרופ׳ רחל אליאור, המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור
פרופ׳ רחל אליאור, כנגד ארבע בנות
יצחק מאיר, יציאת מצרים הערה על המהות ועל העיקר
יצחק מאיר, אבוקת החרות בשערי האנושות
יצחק מאיר, אנדרטא ופסיספס למרים הנביאה בהגדה של פסח
יצחק מאיר, מבוא להגדת בוסידן
ד״ר לאה מזור, פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים
ד״ר לאה מזור, עבודת פָּרך - צורות הפסק בשפה המדוברת
פרופ׳ ישראל קנוהל, המספרים הסודיים של המקרא ותעלומת יציאת מצרים
פרופ׳ ישראל יובל, דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן
פרופ׳ שלום צבר, חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה
צר או ציר?
פרופ׳ אביגדור שנאן, איך נשמעת שירת הים בארמית?
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים?
בכמה מכות הוכו המצרים?
ד״ר לאה מזור, משה אהרן ומרים
סמדר כרמי גיברמן, פסח וליל הסדר של עין חרוד
דוד ברבי, כי לעולם חסדו
אביחי קמחי, פסח שלי
יוסף עוזר, פסח
משה שפריר, מְבֻקָּש הנביא אליהו: חמשירים לסדר ליל פסח
דורית ג׳אן, מבחר שירים להגדה של פסח

יום רביעי, 20 באפריל 2016

בלדה לשושן צחור

יצחק מאיר
Lilium candidum

לכבוד החג אני מגיש לנכדותיי ולנכדיי דורון, בלדה לשושן צחור. חג הפסח המשמש ובא נטע בי רצון לכתוב משהו ברוח חד גדיא, לא ברוחו האפלה כלשהו, אלא ברוחו הבלדיסטית, בטבע הפתוח, במדבר שיפרח כשושנה, אופטימי ועם זאת, מי יודע, מעשה של גורל וסיפור של תקווה. כמובן שהבלדה מוגשת לכלל ישראל.

שושן צחור פקח עיניו
נבהל, סביבו מדבר.
לא צל, לא עץ, ולא ענף,
לא ציפור שיר, לא פרח בר.

שושן צחור, רועד, לבד,
אויה אם הוא יאבד.

הגדה ייחודית לפסח: הגדת בוסידן

מה נשתנה, הגדת בוסידן
האמן הנודע יעקב בוסידן, יצר בסדנתו שבהרי ירושלים הגדה מונומנטלית לפסח, ׳הגדת בוסידן׳ שמה, שזכתה להערכה עמוקה של קהיליית האמנות בכלל וקהיליית האמנות היהודית בפרט. ההגדה היא סדרה של הדפסים אוריגינליים המלווים את הטקסט האינטגרלי של ההגדה, המופיע באותיות דפוס שיעקב בוסידן עיצב במיוחד ליצירה זו. הגופנים המיוחדים מנסים לקשור את המזג הייחודי של האות האשכנזית המרובעת עם זו הספרדית התלויה. העבודה התבצעה בסדנתו של האמן במשך תשע שנים. תמונות מההגדה הייחודית הזאת מלוות את דברי המבוא האקספרסיוניסטי שכתב לה המשורר והסופר, יצחק מאיר.

יצחק מאיר, בשער הגדת בוסידן
ההגדה מהלכת וכל משארות הצלילים והמילים, הגעגועים והתקוות, התוגות והשמחות שדברי הימים  שיירו אחריהם צרורים בשלמותיה על כתפיה, וחוזרת אל המקומות בהם היא יוצרת את שהיא מספרת. היא  לבטח, נעלה מכל ספק, סיפור של מה שהיה, אבל מה שהיה הוא מה שסיפרה. היא איננה כתיבה תמה רבת השראה של ההיסטוריה. היא ההיסטוריה. לולי הייתה - לא היינו עבדים במצרים, ולא עלתה שוועתנו אל האלוהים, והוא לא היה שומע  נאקותינו, ולא היה זוכר את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב, ולא היה רואה אותנו, ולא היה יודע את עונינו, ואנחנו לא היינו נוצרים עצמנו משמוע אל משה כי לא היינו יודעים מה היא רוב עבודה ומה הוא קוצר רוח.

מְבֻקָּש הנביא אליהו: חמשירים לסדר ליל פסח

משׁה  שׁפריר, משורר

A. Cifrondi, Elia sul carro di fuoco
מְבֻקָּשׁ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ
(לְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת כֹּה הִרְבָּה הוּא), 
- עַד הַיּוֹם מְצַפִּים
אָנוּ פֹּה לְנִסִּים...
אֲבָל הוּא...עִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ.

מבחר שירים להגדה של פסח

דורית ג'אן, משוררת
בחצי הלילה
הקדמה למחזור השירים:  חג פסח הוא חג של גאולת העם, אך הוא גם חג של גאולה פרטית של כל אחד מאיתנו. העם משתחרר אז מתקופה של עינויים ועבדות, וגם אנו חשים כך לפעמים תחושה של שחרור מעבדות, רצון לגאולה, רצון לחיות חיים של דרור בגוף וברוח.  הנה מחזור השירים שלי שמתכתבים עם הגדה של פסח.

בחצי הלילה 
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
עֲמוּסָה בִּתְהִיּוֹת
בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ
לָבוֹא לְמַשֵּׁשׁ
אֶת פְּצָעַי.

המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פרפרי דרור פורשים כנפיים מדפי הספר
עם ישראל נולד בסימן חוויית העבדות וכיסופי החירות: המעבר ממשפחה בת חורין שקורותיה מתוארות בספר בראשית, לעם עבדים, שראשית התגבשותו הציבורית הכרוכה בסבל משותף, מתוארת בספר שמות, הוא המעבר מחירות לעבדות ומעבדות לחירות. ראשיתו של עם ישראל בבית עבדים במצרים (שמות א: ט-יד) והגדרתו כעם ראשיתה בקריאת החירות "שלח את עמי ויעבדוני", הנשנית שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים ומחליפה את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל. זכר השעבוד המר והיציאה לחירות הנכספת חוזר ונשנה לאורך המקרא ומכונן את יחסי-הגומלין בין העם לאלוהיו כיחס בין משועבד חסר אונים הנאבק תחת שרירות לב המשעבד, לבין משחרר רב חסד ועוצמה המבקש להשתית חוק של צדק, חירות וקדושה. זיכרון סבל השעבוד הכפוי לעריצות אנושית וקדושת החירות המותנית בשעבוד מרצון לאל, מצויים ביסודו של לוח השביעיות העתיק הבא להנציח את מקצב הקדושה, החירות והצדק במחזור שביעוני קבוע הקושר בין חוקות שמים וארץ.

יום שלישי, 19 באפריל 2016

כנגד ארבע בנות

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

  צילה נכט, פסל ארבע אמהות, פתח תקוה 
במקום לכתוב על ארבעה בנים אני כותבת על ארבע בנות. הן אינן מחולקות לקטגוריות המסורתיות - של חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול - אלא מושתקות, נשכחות ומודרות. ב"ספר תולדות אדם" מתוארים עשרת אבות העולם מאדם ועד נח (בראשית ה), אבל על אמהות העולם, בנות זוגם, עברו הכותבים בשתיקה גמורה. גם בהגדה מדברים על ארבעה בנים בלא להזכיר את הבנות. ואין אלה הדוגמאות היחידות: הזיכרון היהודי מתמקד בדרך כלל בקורותיהם של גברים, ואילו על ניסיונן של נשים נגזר להיעלם בתהום הנשייה.

יום שני, 18 באפריל 2016

יציאת מצרים, הארה על המהות ועל העיקר

יצחק  מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
יעקב בוסידן, קערת ליל הסדר, קרמיקה
לשון המשנה במסכת ברכות "מזכירין יציאת מצרים" עוררה תמיהה בלב כמה וכמה פרשנים. מדוע 'מזכירין' ולא 'זוכרים'? האם זכר ליציאת מצרים היא עריכת טקס בו  מספרים וזוכרים מתוך הסיפור "את הניסים ואת הנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים" (לשון הרמב"ם) או שמא זכר ליציאת מצרים הן המצוות, עיקרן מצוות של צדק חברתי, שלשמן הוציא ה' אלוהינו את עמנו ממצרים, ועשיית המצווה כגון, " וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות כ"ב, י"ט) והמקיים אותן מזכיר מעצם קיומן את יציאת מצרים. כיוצא בזה " לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה.וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה (דברים כ"ד,י"ז- י"ח). תכלית השחרור של העם מעבדות הייתה הענקת ריבונות לעושי צדק ומשפט, לשוחרי שוויון וזכויות אדם, להשלטת החמלה על מערכי הלב. הנה כי כן, זוכר המספר את אירוע היציאה, ועושה מצווה כגון איזון משקולות והקפדה על הין צדק, ואלה מזכירים לו את תכלית האירוע. מי יודע, אם הצדק החברתי הוא הקשר במטפחת המזכיר את יציאת מצרים, או אם מציאת מצרים היא היא הקשר במטפחת המזכיר את היעוד של השחרור כעשיית דין ומשפט  בארץ כמצוות האל הריבון בשמים. 

יום ראשון, 17 באפריל 2016

הוראת המקרא במבט רב-תחומי

ד״ר גלי דינור, מכללת לוינסקי

כתה יכולה להראות גם כך...
פתח דבר
מאמר זה הוא פרי מחקר איכותני פנומנולוגי, שהתקיים בספטמבר 2013 - אוקטובר 2015. המחקר חקר את תרומת ההוראה והלמידה הרב-תחומית של המקרא ללמידה משמעותית. זו המחברת בין עולם הלומד לבין הטקסט המקראי, ותוך הנאה. המחקר התבצע במסגרת הקורס הסדנאי "הוראת המקרא בהיבט רב-תחומי" ובמסגרת ההתנסות בהוראה בבית הספר. הקורס עודד סטודנטים להתבוננות ביצירה מקראית תוך שיח אינטר-טקסטואלי עם יצירות אחרות ועולמות אחרים (Kristeva, 1986). משתתפי המחקר היו סטודנטים מתמחי מקרא המכשירים עצמם להוראה בבית ספר יסודי בתואר הראשון וכן סטודנטים לתואר שני בהוראה המכשירים עצמם להוראה בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. במרכז תהליכי ההוראה הועמדה סוגיה מקראית, ותחומי דעת שונים, שהציגו את המשותף והרלוונטי לזמננו, להתמודדות עם קשיי לומדים וללמידה של מקרא. איסוף הנתונים נערך באמצעות תיעוד מוקלט ומשוקלט של המפגשים בסדנה; עבודות שהגישו הסטודנטים, ובהן מחקרי הפעולה שבצעו; שאלונים שמלאו הסטודנטים; בחינת יומנים אישיים רפלקטיביים של הסטודנטים ושל החוקרים; תצפיות בסטודנטים; צפייה שלי ושל סטודנטים עמיתים בשיעורים שלימדו הסטודנטים ורפלקציה של כולנו בעקבותיהם. ראוי לציין, כי משוב הדדי, שבו הלומד מקבל משוב  מחבריו וגם נותן להם, מסייע לו לקבל בפתיחות משוב ביקורתי ולהפנימו ללא מתח וחשש. במאמר אציג את הנתונים, התוצאות והמסקנות שעלו מהמחקר.

פסח וליל הסדר של עין חרוד

סמדר כרמי-גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, מנצחת מקהלה

ליל הסדר בקיבוץ עין חרוד הוא גולת הכותרת של כל החגים, עם מסורת ארוכת שנים, שהתגבשה לאיטה במשך למעלה מתשעים שנותיה בעמק.
סמדר ליד הפסנתר
מתחילת ימיה התקבצה בעין חבורת אנשי אמנות  -  ציור, מוסיקה, מחול, ספרות ושירה: חיים אתר הצייר, שלום פוסטולסקי, משה כרמי, נירה חן,  דליה כרמי - מוסיקאים, רבקה שטורמן  -  מחול, דוד מלץ, זרובבל גלעד, משהל'ה טבנקין -  ספרות ושירה, ורבים אחרים. אי לכך החג הזה היה עשיר בחוויות אמנותיות. כבר מהשנים הראשונות צייר חיים אתר (שנקרא אז אפתיקר) ציורים רחבי ממדים על נושאים שונים משיר השירים.  ציורים אלה עד היום מקשטים את קירות חדר האוכל לקראת החג. הדגש בחג זה בקיבוץ הוא בשילוב סיפור ההגדה עם נושאי האביב והחקלאות. הן זהו חג האביב וגם חג הקציר הראשון, שאת יבולו שולחים היו לבית המקדש אשר בירושלים.
הגלבוע והעמק עם הבריכות והשדה לפני הקציר בשעת השקיעה

יום רביעי, 13 באפריל 2016

יוסף בעל החלומות

טלי וייס, משוררת ועורכת ספרותית

"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אוֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מַיִם" (בראשית ל"ז 24)

טלי וייס
בְּעוֹלָם עַתִּיר בּוֹרוֹת
אֲנִי כְּתֹּנֶת הַפַּסִּים שֶׁל יוֹסֵף
נִסְחֶרֶת בְּשָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן,
יָדַיִם מְמַשְּׁשׁוֹת אוֹתִי
יְדֵי אֶרֶץ זָרָה
שֶׁלֹּא יָדְעָה אֶת יוֹסֵף
וְלֹא אֶת מְקוֹר הַסִּיבִים הָרַכִּים
בְּחוּטֵי לִבִּי.
אֲנִי יוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַבּוֹר
וְלֹא יוֹרֶדֶת מִן הַפַּסִּים.

יום שני, 11 באפריל 2016

נחשפו כבשנים ליצור זכוכית משלהי התקופה הרומית



שברים מגושי הזכוכית הגולמית כפי שנמצאו באתר.  
צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות
למרגלות הכרמל, בין צומת העמקים וצומת יגור, נתגלו בקיץ האחרון ע"י מפקח רשות העתיקות הארכיאולוג עבד אל-סלאם סעיד, שרידים של כבשנים ליצור זכוכית בכמויות גדולות, משלהי התקופה הרומית. עמק עכו היה ידוע בחול המשובח שלו, שהתאים להפליא לייצור זכוכית. כעת, לראשונה, נמצאו הכבשנים שבהם יוצרה הזכוכית. לדברי פרופ' איאן פריסטון מיוניברסיטי קולג' בלונדון, המתמחה בזיהוי המרכיבים הכימיים של הזכוכית, "זו תגלית מרעישה, שיש לה משמעות רבה להבנה של כל מערכות הסחר הבינלאומי בזכוכית בעת העתיקה. זו עדות לכך שארץ ישראל היוותה מרכז ייצור בקנה מידה עולמי, ומכאן נפוצה לכל רחבי הים התיכון ואירופה". באתר נמצאו שברי רצפות, שברי לבנים מזוגגות מקירות ומתקרת הכבשנים, ושבבי זכוכית גולמית נקייה.

פסח

יוסף עוזר, משורר

Acacia saligna

כְּשֶׁמִּתְמַלֵּא עֵץ הַשִּׁיטָה מוּל בֵּיתִי שִׂמְחָה רַבָּה שֶׁל פְּרִיחָה
וּמֵכִין בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בְּדִיּוּק אַלְפֵי כַּדּוּרִים צְהֻבִּים מֵאָבִיב,
לִכְבוֹד לֵיל הַסֵּדֶר,
אֲנִי זוֹכֵר אֶת חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה, בִּמְכִירַת כָּל סוֹף עוֹנָה, מְשַׁטִּים: 99.90,
בְּשִׁיטַת הַהוֹנָאָה שֶׁתָּמִיד מְנִיבָה פֵּרוֹת תַּרְמִית.

יום ראשון, 10 באפריל 2016

עבודת פָּרך - צורות הפסק בשפה המדוברת

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הגדת ברצלונה, המאה הי״ד

יעל סיפרה שאת ליל הסדר היא תחגוג כמדי שנה עם הוריה המתגוררים בעין גֶּדיאביה יערוך את הסדר ויברך ’בורא פרי הגָּפן‘, והילדים יאזינו לסיפור על עבודת הפָּרך שעבדו בני ישראל במצרים. מה משותף לצירופים עין גֶּדי, פרי הגָּפן ועבודת הפָּרך? שבכולם משמשת צורת ההפסק במקום צורת ההקשר. גֶּדי (בסגול) במקום גְּדי (בשוא), גָּפן (בקמץ) במקום גֶּפן (בסגול), ופָּרך (בקמץ) במקום פֶּרך (בסגול).

יום שבת, 9 באפריל 2016

אבוקת החירות בשערי האנושות

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר
סבינה סעד, מעמד הר סיני

סיפור יציאת מצרים הוא סיפור של מאבק איתנים  בין פרעה, בן אל השמש שנודע כאל שברא את עצמו, לבין משה, אהרון ומרים, שלוחם של אלוהי העברים, בורא שמים וארץ ויוצר האדם בדמותו. המאבק הזה לא היה מיתולוגי. הוא  לא ניטש על השליטה בעולם.  הוא ניטש על רעיון. על האידיאה המכשירה או הבולמת את קבלת העיקר כי כל בני האדם הם צאצאי האדם הראשון שנברא בצלם אלוהים שהעניק להם את החירות כזכות יסוד ואת הבחירה החופשית בין טוב לבין רע המשולה כבחירה בין החיים לבין המוות, והטיל עליהם, ועליהם בלבד, את האחריות לנגזר מבחירתם.

יום חמישי, 7 באפריל 2016

בת יפתח במסורת המקראית ובספרות החיצונית

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

בת יפתח, ג׳ון אוורט מיליי 
בספרות החיצונית נזכרת נערה ההופכת למשוררת בשל מוות לא צפוי שנגזר עליה בנעוריה בידי אביה, בשל נדר שנדר. שמה סאילה או שאילה בת יפתח, הידועה לקוראי המקרא מספר שופטים (יא ל-מ) בדמותה חסרת השם. שאילה נזכרת כמקוננת בספר קדמוניות המקרא, המיוחס בשגגה לפילון האלכסנדרוני. [1] ספר זה, שמעט מאד ידוע עליו בוודאות, כולל גרסה מיוחדת לסיפורי המקרא עד לימי שאול המלך. הספר נכתב במקורו בעברית בשלהי המאה הראשונה לספירה. נוסחו העברי לא הגיע לידינו אך נוסח קדום זה תורגם ליוונית, וממנו תורגם ללטינית בנוסח המצוי בידינו. הספר, שלשונו העברית המקורית ניבטת מבעד לתרגום הלטיני ששרד לבדו, מרחיב את הנזכר בקצרה במקרא אודות נשים עד לימי שאול, ומוסיף להן חלומות, שירים וסיפורים. הספר, שתורגם מלטינית לעברית בידי אליהו שמואל הרטום (1965-1887), רבה של פירנצה, מתרגם הספרים החיצוניים ובעל פירוש קאסוטו למקרא, כולל מסורות מאלפות ולא ידועות על נשים שונות במקרא, ופעמים רבות נדמה כמעט בוודאות שנכתב בידי אישה אלמונית, בשל העניין המובהק בקולן של נשים לצד מתן ביטוי לשפה המתארת נושאים הקרובים ללִבן של נשים. [2]

ארבע בנות: חכמת לב, מורדת, תמה, ושאינה יכולה לשאול - נשים וההגדה של פסח

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
סבינה סעד, משה בתיבה מוקף נשים
נשים מכינות לפסח ואת הפסח: מנקות, מכבסות, תולות, מבשלות ומנקות. עבדות של אביב. "אישה עבריה" כתב יל"ג [1] במאה ה-19"מי יידע חייך / בחושך באת ובחושך תלכי / ... / אך חיי העברית עבדות ניצחת, /  מחנותה לא תצא אנה ואנה, / תהרי, תלדי, תניקי, תגמולי / תאפי ותבשלי ובלא עת תיבולי". 
מצב הנשים השתפר מאז, אך דווקא לקראת חג החירות זוכות או נוטלות עליהן נשים עבדות. ומה שבאמת אותי מקומם הוא שמההגדה נפקד מקומן.

יום רביעי, 6 באפריל 2016

"ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"?

פרופ’ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית



בדברים כו, א-יא מתואר בפירוט טקס הבאת הביכורים אל המקדש: על כל חקלאי לקחת "מראשית פרי האדמה", להניחו בטנא ולהביא אותו "אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם". את הטנא עליו להניח לפני המזבח ולומר קטע קצר המכונה במסורת בשם "מקרא ביכורים" (משנה סוטה ז, ג), קטע הידוע ומוכר גם מציטוט ארבעת פסוקיו הראשונים (פסוקים ה-ח) בהגדה של פסח. בקטע זה מספר מביא הביכורים בקיצור ובדילוגין את תולדות עם ישראל החל מן הירידה למצרים, המשך ביציאה ממנה והכניסה לארץ ישראל, וכלה בהצהרה "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, ה'".