יום שלישי, 24 במאי 2016

ברית חיים: המצווה היא אמנה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

ז'אן-לאון ז’רום, משה על הר סיני

"מה ענין שמיטה לעניין הר סיני" מתגלגל בפי הבריות כאחד מפתגמי החוכמה  הבאה לומר כי אף על פי שזה מול זה ניצבים דברים שאין ביניהם לכאורה ולא כלום, ולא כלום, וזיווגם מתמיה, הם משליכים בצימודם אור על הווייה שלא הייתה מתבהרת דיה בלעדיו. יש  ומה שהפך לפתגם אינו מרחיק לכת ואינו אומר אלא שיש בעולם צימודים מוזרים המתקיימים זה אצל זה. מקורו של מה שהיה לפתגם הוא בשאלה דידקטית הנשאלת בין היתר  בילקוט שמעוני פרשת בהר. הכתוב פותח בדברים שנאמרו בהר סיני לישראל המתעתדים להיכנס לארץ שם יידרשו לחדש חייהם על תשתית  חוקת התורה ומצוותיה.

יום שני, 23 במאי 2016

עגנון וחג השבועות במסורת המיסטית

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'אם אין כאן כל מאורעותיהם הזכרת נשמותיהם ודאי יש כאן.
וטוב ויפה שניתן להם שם ושארית בכתב עברי ובלשון הקודש'.
שמואל יוסף עגנון, האש והעצים, עמ' של
ש"י עגנון
עד עולם הוא שם הסיפור בו חותם שמואל יוסף עגנון את הכרך השמיני של כל סיפוריו, האש והעצים, שבדפיו האחרונים הוא מעלה את זכרם של העדים המעלים מתהום הנשייה את אשר היה ואיננו עוד, וזוכרים בעיני רוחם את שירד לטמיון, ומציבים לו ציון בשמים ובארץ, כנגד כל הסיכויים: 'כמה גדולים מעשי סופרים, שאפילו חרב חדה מונחת על צוארם אינם מניחים את עבודתם ונוטלים מדמם וכותבים בכתב נפשם ממה שראו עיניהם (האש והעצים, ירושלים ותל אביב תשל"ד, עמ' שלב).

יום ראשון, 22 במאי 2016

חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

חג שבועות הנעלם – מברית הקשת בענן ועד ברית סינימהעלייה לרגל למקדש ועד מראה המרכבהמברכת הביכורים ועד ברכת הכוהנים ומתיקון ליל שבועות ועד גילוי השכינה* 

                                                                                           
חג השבועות הוא הרביעי בין שבעת מועדי ההמפורטים בחומשהוא אחד משלושת מועדי העלייה לרגל והוא נודע בחומש בארבעה שמותהוא נזכר במפורש בספר שמות כאחד משלושת הרגלים המכונה חג הקציר (שמות  כגיד-טז), והוא מכונה חג שבעות בכורי קציר חטים (שמות לדכב). החג  נזכר בפירוט כיום הקרבת מנחה חדשה להבספר ויקרא כגטו-כב בזיקה לספירת שבע שבתות תמימות ממחרת השבתאחרי מועד קציר העומר (שםי-יא). בספר דברים החג מכונה חג שבעות בעקבות הפסוקים: "שבעה שבעות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבעותועשית חג שבעות  להאלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך האלהיך... ושמחת לפני האלהיך...במקום אשר יבחר האלהיך לשכן שמו שם" (טז ט-יא ). שמחת החג קשורה בעליה לרגל למקום המקודש כאמור בספר דברים והמועד מכונה יום הבכורים בספר במדבר כחכו,  על שם ביכורי קציר חטים שהביאו למקדש ביום זה הבאים להיראות בפני האל שהתברכו בברכת הקצירקרבנות החגאותם היו מעלים הכוהנים במקדשהכוללים 'מנחה חדשה להבשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם' (שם), נזכרים שם בפירוט.

יום שישי, 20 במאי 2016

קבלת עידכונים שוטפים על רשומות חדשות בבלוג

בעמודה הימנית של הבלוג מופיע הסמל שתמונתו מצ״ב.

אפשר להפעיל את האופציה הזאת על ידי הכנסת האימייל למקום המתאים בעמודה הימנית של הבלוג, ואז מקבלים באופן אוטומטי עידכונים על כל מה שחדש ומתחדש בבלוג.
בהצלחה

ארץ כנען לגבולותיה

ד"ר נילי ואזנה, האוניברסיטה העברית
 הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ
הבטחת הארץ היא נושא מרכזי בסיפורי ספר בראשית, הציר שעליו סובב הקשר בין האל מזה ובין האבות מזה. כבר בהתגלות הראשונה לאברהם, אבי האומה, מתברר מעמדה המיוחד של הארץ עבורו ועבור זרעו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך … לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, א-ז). ה' חוזר ומבטיח את הארץ עשר פעמים בספר בראשית. בחלק מלשונות ההבטחה מהדהדים מינוחים משפטיים המבטיחים את הענקת הקרקע ומאשרים את תקפותה החוקית של ההבטחה על ידי פעולה סמלית של ראיית הארץ (שם, יג, יד-טו), הליכה לאורכה ולרוחבה (שם יג, יז [והשוו גם דברי התרגום הארמי המיוחס ליונתן לפסוק זה, שעל פיו צריך אברהם לקנות חזקה בארץ על ידי הליכה בה]), או שכיבה עליה (בר' כח, יג), אולם בכל אלה אין כדי להבהיר לאבות או לקורא מה הוא בדיוק היקף הארץ המובטחת.

יום חמישי, 19 במאי 2016

צא, צא איש-השירים

משה שפריר, משורר



כֹּה אָמַר שִׁמְעִי בֶּן-גֵּרָא בְּקַלְּלוֹ: "צֵא, צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָעַל".
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוָּיה אֶל הַמֶּלֶךְ [דָּוִד]: "לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶעְבְּרָה וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ" (שמ״ב ט"ז 7, 9).

(מֻקְדָּשׁ לַמְשׁוֹרְרִים שֶׁסִּגְּנוֹנָם נִתְיַשֵּׁן.)

צֵא, צֵא אִישׁ-הַשִּׁירים הַמְְחֹרָזִים,
- מְשׁוֹרֵר נִדָּח בַּעַל פִּיוּטִים שֶׁל רֶגֶשׁ,
כִּי אִם יֵש בֶּן-אָדָם שֶׁעֲדַיִן קוֹרֵא שִׁירִים,
הוּא לָבֶטַחַ לֹא יִקְרָא אֶת שִׁירֶיךָ חֶרֶשׁ.

יום רביעי, 18 במאי 2016

Nili Shupak, 'NO MAN IS BORN WISE': Ancient Egyptian Wisdom Literature and Its Contact with Biblical Literature

Nili  Shupak, 'NO MAN IS BORN WISE': Ancient  Egyptian Wisdom Literature and Its Contact with Biblical Literature, The Bialik Institute,  Jerusalem 2016  

Abstract   
This anthology forms the first translation into Hebrew of the classical Egyptian wisdom instructions dating from the Old Kingdom (2682 b.c.e.) through to the New Kingdom (1550–1070/1069 b.c.e.). It contains two parts. The first—the introduction—discusses various themes related to Egyptian wisdom literature and its contribution to our understanding of the biblical wisdom literature. The second comprises the translation of the texts themselves.
Part One: Introduction
Chapter 1: Types of Egyptian Wisdom Literature
Around thirty Egyptian wisdom texts dating from the middle of the third century through to the first centuries b.c.e. have survived. They fall into two groups—didactic and speculative. The works belonging to the former were designed to teach and educate, being characterized by an optimistic outlook. Those belonging to the latter are marked by a critical tone, reproving and reprimand flaws in diverse areas of life. This anthology is devoted to the didactic wisdom texts.

יום שלישי, 17 במאי 2016

נילי שופק, ׳אין אדם שנולד חכם׳: חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא

נילי שופק, ׳אין אדם שנולד חכם׳: חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא, ספריית האנציקלופדיה המקראית ספר לב, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ו 2016. 360 עמודים + 16 עמ' תמונות צבע
הוצאת מוסד ביאליק
רגע קצר היא ההתאפקות, שפלות היא הזללנות...
אל יגבה לבבך בגלל חכמתך, התייעץ לך עם פתי כעם חכם...
הישמר מכל מעשה של חמדנות, מחלה מכאיבה היא חשוכת מרפא...
אל תחזור על רכילות, ואל תקשיב לה...
דבר כשאתה יודע... קשה דיבור יותר מכל מלאכה...
אל תתמכר לשתיית בירה...
אל תשלוט באישה בביתה, כשאתה יודע את מעלתה...
שים הודעה טובה על לשונך, כשהרע מוסתר בבטנך...
אל תפריד את לבך מלשונך...

ספרות החכמה המצרית אשר פרחה החל מאמצע האלף ה-ג' לפסה"נ עד המאות הראשונות לספירה היא אקטואלית עד היום הזה! רובה השתמרה  בדגם הספרותי של הוראת אב בא בימים לבנו ושמשה כספר עזר לפקידים הבכירים במוסדות השלטון.  

יום שני, 16 במאי 2016

בנמל קיסריה נתגלה מטענה של ספינה טרופה מהתקופה הרומית המאוחרת

צלמית (פסלון) של אלת הירח לונה כפי שנתגלתה בים. צילום: רן פיינשטיין
מגלי האוצר, שהוא בן 1600 שנה, הם הצוללים רן פיינשטיין ועופר רענן. הם דיווחו על שטח נרחב בקרקעית הים שנחשף מחול, ושם על הקרקעית נותרו חשופים שרידי הספינה: עוגני ברזל, שרידיהם של עוגני עץ ואביזרים ששימשו לבניית כלי השייט ותפעולו.

יום ראשון, 15 במאי 2016

מן המדבר נולדת התורה

בלפור חקק, משורר

דווקא מן המדבר שמייצג חופש ומקום של הפקר, דווקא משם צומחת תורה!


מדבר ושמים
צילום: אבי מזור
אנו סופרים עדיין את העומר ממועד הקרבת העומר ועד חג השבועות, ארבעים ותשעה ימים. וכל זמן הספירה (מ"ט ימים)  אנו הולכים במִדבר לעבר חג השָבועות קְצה הספִירה שלנו, מועד מַתן תוֹרה.

יום שבת, 14 במאי 2016

פרופ׳ משה גרינברג: 10 ביולי 1928 - 15 במאי 2010

רות האשה שבחרה את דרכה

עדי אביטל־רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה

רוּת, הָאִשָּׁה שֶׁבָּחֲרָה אֶת דַּרְכָּהּ: קריאה והגות מגדרית במגילת רות
"כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ", אומרת רות ברגע של מסירות נפש ודבקות בנעמי, כשהיא נשבעת בה כי רק -הַמָּוֶת-  יפריד ביניהן. מה יש בו, במוטיב הַמָּוֶת, שהיכה  משפחה אחת ללא רחם, שלוש פעמים, בזו אחר זו?  שהפך את עָרְפָּה ורוּת מנשים נשואות לשתי אלמנות ולא זו בלבד שלקח מנעמי את אֱלִימֶלֶךְ, אִשָּׁהּ, אלא אף נטל ממנה את שני בניה מַחְלוֹן ו-כִלְיוֹן, והנה כי, כשהמילה "הַמָּוֶת" מתגלגלת שוב על לשונה של רות, היא זוכה לנוֹכְחוּת ונִרְאוּת ומשמעוּת אחרת. מה, אם כן, מזהה רות במוטיב הַמָּוֶת, אשר אם לשפוט לפי מילותיה, ניכר שהן מכילות את הבנתה באשר לַיְּכֹלֶת המְגֻלֶּמֶת  בְּחֻבּוֹ, של הַמָּוֶת, להסמיך ולהרחיק, להצמיד ולנתק,  להדביק ולהתיר, לקרב ולהפריד? 

יום שישי, 13 במאי 2016

חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס
תרומתו של פרופ‘ אבי הורביץ להבנת לשון השירה המקראית בכלל ולשונו של ספר תהלים בפרט היא תוצר של עשרות שנות מחקר שהניבו תובנות שהפכו לנכסי צאן ברזל של חקר המקרא. 
מחקריו של הורביץ על ספר תהלים פורסמו במאמרים רבים ובספריו: בין לשון ללשון - לתולדות לשון המקרא בימי בית שני (מוסד ביאליק, ירושלים תשל“ב), ושקיעי חכמה בספר תהלים - עיוני לשון וסגנון (מאגנס, ירושלים תשנ"א). בין לשון ללשון עוסק בעברית המקראית המאוחרת כשלעצמה וכהקדמה לדיון בלשון בית שני בספר תהלים, ושקיעי חכמה בספר תהלים עוסק בשאלת מזמורי החכמה. הספר הראשון שולח מבט דיאכרוני על לשונו של ספר תהלים, הספר השני מתבונן בו מהזווית הסינכרונית, ושניהם כאחד מציעים מתודולוגיה, דרכי יישום ותובנות שמכניסות סדר בסוגיות שהן מן הסבוכות שבחקר המקרא.

שימושי וורדל (Wordle) בהוראת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מבוא
המקרא הוא הנכס התרבותי המשותף לעם ישראל לדורותיו. הוא מקור הסמכות וההשראה לתרבותו, הוא ׳ספר הספרים הנצחי׳ שהוריש עם ישראל לעולם כולו. דא עקא הוראתו הבית-ספרית נתקלת בקשיים מרובים מבחינת הלשון, הסגנון, האמונות, הדעות, הערכים והרקע ההיסטורי-תרבותי השונה. מסיבה זו מורי התנ״ך מחפשים כל העת דרכים חדשות ויצירתיות לרענון ולמינוף הוראתם. 
המגמה כיום היא לעודד מורים לשלב כלים דיגיטליים בהוראת התנ״ך. הרשת מציעה שפע כלים כאלה שניצול נבון של יכולותיהם פותח פתח לאפשרויות לימוד חדשניות. כמו תמיד בחינוך, ההצלחה בהטמעת הכלים הדיגיטליים בהוראה השוטפת תלויה במזג ההוראתי של כל מורה ובהתאמתו למאפיינים הייחודיים של כיתתו. (כל מה שייאמר להלן על מוֹרֶה יפה גם למוֹרָה). 
בדברים להלן אציג כלי דיגיטלי צנוע - וורדל (=Wordle) שמו - שהוא אפליקציית ג'אווה, שמייצרת ענני מילים מטקסטים, כולל טקסטים עבריים עם ניקוד וטעמים, ואצביע על אפשרויות יישומה בהוראה. המורים מוזמנים לחשוב אם וכיצד לשלבן בהוראתם ואף להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה, כיד הדמיון הפדגוגי הטובה עליהם. מיותר לציין, שהטמעת וורדל בהוראה אינה באה במקום שיטות ההוראה הרגילות, שהן דרך המלך, אלא בנוסף להן לצורך גיוון, יצירת סקרנות ועניין. היא ׳עוד כלי׳ בארגז הכלים הפדגוגי של המורה. 
הגיוון בשיטות ההוראה הוא, בין השאר, התחשבות בסגנונות הלמידה השונים של התלמידים. הדרך החזותית, לחשיפת רעיונות ותופעות ספרותיות המתחבאות בטקסטים רבי מלל, תדבר במיוחד לתלמידים הנענים במיוחד לערוץ הוויזואלי. 

יום חמישי, 12 במאי 2016

חג עצמאות שמח! עד אינסוף!

סבינה סעד, 68 ועד אינסוף

עמוס חכם, נוסח של 'על הניסים' ליום העצמאות

על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל המלחמות ועל התשועות ועל הנפלאות שעשית לעמך בימים ההם בזמן הזה. 

עמוס חכם
בימים אשר שארית פליטת ישראל, עם שרידי חרב הצר והאויב, מצא מנוח בארץ אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו ונוספו על בני ישראל היושבים שם מלפנים, יחד כולם ביקשו לפרוק מעליהם עול מלכות זדון השולטת בארץ ולייסד את מדינת ישראל. אז נועצו יחדיו בני ישמעאל יושבי הארץ והארצות אשר מסביב לה ואמרו קומו ונקומה למלחמה ונכחיד את ישראל ואת מדינתו ולא ייזכר שם ישראל עוד. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתם וקלקלת את מחשבתם ועמדת לבניך בעת צרתם ונתת לבניך עצה וגבורה למלחמה באויביהם ונצחום והיכו בהם מכה גדולה וגרשום מגבול ישראל. ועשית לעמך תשועה גדולה ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. על כן קיימו וקיבלו עליהם בני ישראל לעשות את יום חמישה לחודש השני הוא חודש אייר ליום שמחה והלל והודיה. וכשם שעשית עמנו את התשועה הזאת כן תוסיף להושיענו ותגאלנו גאולה שלמה ונודה לשמך הגדול סלה. 

יום רביעי, 11 במאי 2016

יום העצמאות 1949 - זכרון ילדות

נירה אשכול, מחנכת

נירה מספרת: באלבום ילדותי הישן מצאתי צילום דהוי זה שעל גבו כתוב: יום העצמאות 1949.
גרנו אז ברח' שמואל הנגיד בירושלים בקומה השנייה. מהמרפסת ניתן היה לראות מרחוק את המצעד שעבר ברח' קינג ג'ורג׳ הסמוך.
משלא היו אז ברשותנו דגלים או קישוטים אחרים, שמנו שטיחים על מעקה המרפסת, הוספנו על כל אחד מהם מגן דוד גדול ובשוליים התחתונים - דגלי נייר מצויירים.

אני הייתי אז בת 5 וראשי יכול היה להציץ אך בקושי מעל המעקה.

החינוך הציוני והסִפֵּר המקראי בראי תכנית הלימודים הממלכתית בתנ"ך, תשי"ד-תשט"ו

צבי פרידלנדר, האוניברסיטה העברית 

מבוא: סֵפֶר התנ"ך כסִפֵּר לאומי
צבי פרידלנדר
מאז ומתמיד, התנ"ך היווה אבן יסוד בזהותו של עם ישראל. על אף הנוכחות הרציפה של ספר התנ"ך בתרבות היהודית, בכל דור ודור השתנתה הצורה בה נעשתה הפנייה אל המקרא. חז"ל, למשל, קראו את התנ"ך בעולם שאין בו מקדש, כחלק מן ההסבה הדרמטית של עבודת האל מתחום הכוהנים לתחום חייו של הפרט. פרשני ימי הביניים הפכו והפכו בתורה כמנהיגים שביקשו לתת לקהילות ישראל תשובות לשאלות הקשות שהציבו החיים הקהילתיים בגולה. ההשכלה היהודית פנתה אל התנ"ך כחלק מן הניסיון לשנות את החברה המסורתית ואת ערכיה. בעבודה זו אבקש לדון ברגע אחד בתולדות היחס של עם ישראל לתנ"ך, בפנייתה של הציונות אל המקרא, ולבחון כיצד פנייה זו משתקפת בתכנית הלימודים הממלכתית הראשונה בתנ"ך. כמבוא לניתוח תכנית הלימודים, אתחיל בהכרחיות שבנוכחותו של הסִפֵּר התנ"כי בתודעה הלאומית של התנועה הציונית.


קריאה והגות מגדרית במגילת רות

עדי אביטל־רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 
עדי אביטל-רוזין. צילום: עודד לוי

רות ונעמי, כל אחת מהן, בדרכה ובתורה, עקפה את כביש הפטריארכיה, בעטה בסדר העולם הגברי וניצחה על צעד פמיניסטי משלה. 
אָדָם-חַוָּה, רוּת-נָעֳמִי וְהִפּוּךְ הַמַּעֲשֶׂה הַגַּבְרִי
רות בחרה בנעמי, כשם שאדם בחר בחווה. היא זו שנוטלת על עצמה את המעשה הגברי, את אותו המעשה שאִישׁ נוהג לעשות כלפי אִשְׁתּוֹ, ודְּבֵקָה במי שהיא בוחרת. ככתוב: "עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ, אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". ומדגיש מפורשות התלמוד הבבלי כי: "יעזב איש ולא אשה!", כלומר אקט העזיבה נושא אופי גברי ולא נשי, אלא שרות פועלת להיפך מזה: היא זו שזונחת ועוזבת את (האפשרות לשוב אל בית) אביה (או אל בית) אמה וכשברקע מהדהד הדיאלוג שרות יוצרת בינה לבין נעמי ושאין עוד כסוגו במקרא, קשה להתעלם מן הקו הנמתח מבסיס מחשבתה הפמיניסטית של רות למוקד מחשבתה של פמיניסטית אחרת, ג'ודית באטלר, המכפיפה ב"צרות של מגדר",  תחת קורת גג אחת שני סוגי שיח באשר למהותה של הסובייקטיביות הנשית, המקבלת דגש מיוחד עם ייחודה של רות ביצירת מהלך, זה אשר מכפיף בתוכו שני קטבי שיח שונים, אלה שבין עולמה הנפשי לבין אלה שנובעים מעולם ההקשרים החברתיים, המשפחתיים והתרבותיים, המונחים בתווך.

הבסיס המקראי של הציונות כתנועה פוליטית

פרופ‘ שרה יפת, האוניברסיטה העברית

פרופ' שרה יפת

אחד ההיבטים החשובים בעולמה הרוחני של התנועה הציונית הוא זיקתה החזקה לתנ"ך. התנ"ך היה אחד ממקורות ההשראה החשובים ביותר של התנועה הציונית וגורם רב משמעות בעיצובה, הן באידיאולוגיה שלה והן בפעילותה המעשית. הביטויים לכך מרובים מאוד ולא ארחיב עליהם את הדיבור בהקשר הנוכחי. [1]
כפי שכבר הראו לפניי, זיקה זו אינה מובנת מאליה. אמנם התנ"ך היה תמיד, ועדיין הינו, הבסיס של היהדות ומקור ההשראה ליהודים בתקופה של יותר מאלפיים שנה, ובכל מקום שבו חיו.  ואולם, תשובה כללית כזאת על מקומו של התנ"ך במסורת ובהוויה היהודית אין בה כדי לתת הסבר הולם לא לעצם התופעה של התנועה הציונית ולא לתפקידו של התנ"ך בתנועה זו, שהרי התנועה הציונית ראתה את עצמה כחידוש ולא כהמשך המסורת הקודמת, וזיקתה לתנ"ך הייתה גם היא חלק ממהפכה זו.

יום שלישי, 10 במאי 2016

שיר מולדת

אביבה גולן 
דגל התקווה
ציור: סבינה סעד
אֶרֶץ שַכּוּלַת דָּמִים
בְּעוֹרְקַי זוֹרֶמֶת
וְחַדְרֵי לִבִּי לָךְ בַּיִת
קֶצֶב שִׁכְרוֹנֵךְ

תְּפִלָּתִי לָךְ שִיר מוֹלֶדֶת
וְלָעַד לָךְ אֲזַמֵּר
בְּתִקְוָה שֶעוֹד תִּשְקוֹטִי
הַשָּׁלוֹם לֹא יְאַחֵר

יום שני, 9 במאי 2016

זיכרונות מבן

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

סבינה סעד, מסמרים בסמל

בעקבות מפגש עם הורים שאיבדו את בנם הטייס. 

לֹא שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים מֵהַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים
רַק כְּשֶׁעָלִינוּ לָאֲוִיר יְהוּדָה סִמֵּן לִי 
לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ וּלְיַד אֱלִישֶׁבַע
נִפְרָץ הַשַּׁעַר וְכָל הַדֶּרֶךְ דִּבַּרְנוּ
עַד שֶׁהָאִשָּׁה בְּסַפְסָל לְפָנֵינוּ 
צָעֲקָה שֶׁנַּפְסִיק לַעֲשׂוֹת רַעַשׁ

סודר

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית
סבינה סעד, הדגל הבוכה
אִמִּי סָרְגָה לְאָחִי סְוֶדֶר
מֵחוֹבֶרֶת לִסְרִיגָה
בְּדֻגְמָאוֹת שֶׁל חוּטֵי צֶמֶר חוּמִים
אִמִּי סָרְגָה לְאָחִי הָאָהוּב
סְוֶדֶר נִפְלָא
שְׁתִי וָעֵרֶב
לְהַצְמִיד אֶת גּוּפוֹ
אֶל בַּד חַם

יום שבת, 7 במאי 2016

והמלך לא ידעה: טעימה מהרומן של חוה עציוני-הלוי

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, והמלך לא ידעה, הוצאת אריה ניר, רמות השבים 2014

הוצאת אריה ניר
פתח דבר
בעיצומו של הסתיו, בעת בציר הענבים בכרמים, ירד החורף על חייה. בעוד ציפורי השיר משמיעות את מנגינותיהן, נדם השיר בלבה. בבוקר הייתה בטוחה שחייה יתנהלו על מי מנוחות. בערב ידעה שיעברו עליה טלטלות קשות שסופן מי ישורנו.
המפולת לא התרחשה באשמתה, בזאת הייתה בטוחה. שניהם גם יחד לא היו מושלמים בכול. הוא היה שחום עור ושחור עיניים ובעיניה היה יפה מראה, אך אם קרה דבר-מה שלא נשא חן בעיניו היה ממהר לכעוס. ועל פי תוכחות אמה יולדתה, ידעה כי היא עצמה אינה נוהגת תמיד בענווה הראויה, ולעתים היא אף מפגינה עזות מצח שאינה יאה לנערה צעירה. אבל מגרעותיהם לא מנעו מהם לאהוב זה את זה ולתכנן את חייהם ביחד.

יום שישי, 6 במאי 2016

עשה ולא-תעשה כקדושה דו-פסיגית - וינייטה לפרשת קדושים תהיו

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

קדושה היא בהישג יד כל אדם
 כי עשיית הצדק והימנעות מעשיית הרע הם בהישג יד כל אדם. 

עתים מגבש עצמו רעיון נעלה לגרעין זעיר, צפוף  חלקיקים המשמרים במרוכז את מגוון תכניו. בכתובים, אין הוא זקוק ליותר מאשר למילה אחת, כגון המילה "כָל" מתוך הצירוף "כָל־הָעָם֙ " או " כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל".

יום חמישי, 5 במאי 2016

זיכרונות מאבי

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

הוּא שָׁמַע יְהוּדִים בּוֹכִים
בְּתוֹךְ מִנְזָרִים 
יְהוּדִי בֵּין עֲרֵלִים
יָתוֹם מֵהוֹרָיו.

מסע אל עיירת הולדתו של אבי

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

שָׁכַחְנוּ לָקַחַת מַיִם אֶצְלִי כְּבָר יָבֵשׁ בַּפֶּה
לְאַבָּא שֶׁלִּי אֵין טְלַאי צָהֹב 
וְאֵין לוֹ מִסְפָּר עַל הַיָּד
הוּא לֹא הָיָה בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה
וְלֹא בְּגֶטוֹ לודג׳
וְלֹא בְּגֶטוֹ קרקוב
לֹא בְּגֶטוֹ פֹּה וְלֹא בְּגֶטוֹ שָׂם

לֹא הָיָה בְּמַחֲנֶה עֲבוֹדָה וְלֹא בְּמַחֲנֶה כְּפִיָּה
לֹא זַחַל מִתַּחַת לִגְדֵרוֹת הַתַּיִל שֶׁל מַחֲנֶה הַהַשְׁמָדָה.

כשמתה הנמלה

 פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת ואשת חינוך
כְּשֶמֵתָה נְמָלָה
בּוֹכוֹת הַצִּפֳּרִים אֶל תּוֹך הָעָרֶב
בִּגְרוֹנָן מִתְיַלְּלוֹת קִנּוֹת.
כְּשֶמֵתָה נְמָלָה
הַצִּפֳּרִים בּוֹכוֹת.

יום שלישי, 3 במאי 2016

גשר הניצולים: לאה הרפז בציור ובאומר

לאה הרפז, משוררת, סופרת ואמנית

ציור ראשון: גשר הניצולים     
גשר הניצולים, יוני 1945. אקריליק על קנבס; 100X70 ס"מ
כשאני יוצאת משער המחנה אני מביטה סביב, מנסה להחליט לאן לפנות. אני רואה את הגשר המשוך מעל המים הגועשים. אי אפשר לראות לאן הם זורמים. הגשר נראה כאילו גישר פעם מעל נהר רחב, ומגעגועי הגָדות זו לזו, הצטמצם. השמש פוערת שפתיים לוהטות ובולעת אותו אל חיקה הזוהר. אני בטוחה שהגשר מגיע לקֶלְצֶה, עיר הולדתי ויוצא אל השדות של אבא. אני רואה שרוב האנשים היוצאים מהמחנה פונים אליו. רק מעטים פניהם אל פרשת הדרכים. הדרכים כולן בוציות. גם הגשר לא קל למעבר, פזורות עליו אבנים. האנשים הולכים אל הזריחה ומפלסים את דרכם בדילוג משונה. אך קסמה של הזריחה והחיים המצפים מעבר לגשר, מחפים על כל קושי. 

הסיפור המופלא של כוכבי השמיים וכוכבי הארץ: סיפור קטן לילדים

* הוראת השואה לגיל הרך (הנחיית משרד החינוך) היא משימה לא פשוטה. הנה רעיון. 

סיפור וציור מאת האמנית סבינה סעד


אלפי שנים, בלילות הבהירים, הכוכבים מחייכים אלינו מהשמיים ומקסימים אותנו באורם.
יום אחד הגיעו לשמיים כוכבים חדשים, כוכבים קצת שונים. הם היו צהובים כמו האחרים אבל במקום חמישה קודקודים היו להם שישה.
הם היו מאוד מאוד עצובים.