יום ראשון, 1 בפברואר 2015

על כלניות ונטעי נעמנים


ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים עתה שדות רבים בארץ מהצפון ועד הנגב. הכלנית, הצומחת בר בארץ, היא צמח ממשפחת הנוריתיים. בתלמוד (בבלי, פסחים, דף לה ע“א) נזכרת ה"כלוניתא" (כלנית? פרג?). שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria
ונהוג לזהותה עם ה“נעמנים“ שנזכרים בנבואת ישעיהו. הנביא מוכיח את ישראל על שכחת ה‘ ומנבא על העונש הצפוי לו: "על כן תטעי נטעי נעמנים / וזמורת זר תזרענו" (ישעיה יז 10). ראב“ע פירש ”נעמנים“ "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה". הצמח ייתפשט בכרמים העזובים בעת שהארץ תינטש. בערבית נקרא הצמח שקאא'ק א-נעמאן = פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו של האל נעמן (תמוז, אדוניס). הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה.

יום שבת, 31 בינואר 2015

כמו יעל

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

Artemisia Gentileschi

"כמו יעל”, אמרה, "כמו יעל". הדם ניגר מרקתו על ירכיה.
טבלה קצת אצבעותיה בדמו.
"לואי", אמרה, "עכשיו אנחנו שווים." 
קמה גופה מלוחלח בצבע מותו.
"אטלפן עוד מעט”, אמרה, "אזמין את המשטרה".

סמדר כרמי גיברמן - בעלי חיים מהתנ"ך ביצירות של הנדל ושל היידן

מתוך הגליון השלישי של כתב העת המקוון, עת מקרא שהופיע זה עתה. נושאו - נפש חיה.

יום שישי, 30 בינואר 2015

אָשִׁירָה

דוד ברבי
המיית הגלים

אָשִׁירָה לָכֶם כִּי גָאֹה גָּאֲתָה גַּאֲוָתִי  
וּבְאֵין מַיִם וּבְאֵין אֵל אָשִׁיר לָכֶם אֶת שִׁירַת הַיָּם
כִּי מוּטָב לֹא אָשִׁיר אֶת שִׁירַת הַמִּלְחָמָה
וְלֹא אֶרְאֶה אֶת הַסּוּסִים וְהָרוֹכְבִים
שֶׁנֶעֶטְפוּ בַּעֲטִיפַת מַיִם מְתוּקִים

יום חמישי, 29 בינואר 2015

על השיר ועל השירה: וינייטה לפרשת בשלח התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר
שירת מרים מתוך ספר תהלים בולגרי מהמאה ה-14
השירה יודעת להטעין משמעויות מרוכזות לתוך מילים ולהקנות להן משקל סגולי עודף על משקלם הפיזי. משורר בגרמנית הוא Dichter, וחיבורו, השיר, הוא  Gedicht  מיסוד Dicht שמשמעו "סמיך", או מרוכז, או טעון יותר ממה שאפשר לצפות מן הנפח כביכול של המילה. כתיבת השיר באיטלקית היא Condensare, שענינו גם לתמצת וגם, כבגרמנית, להפוך לסמיך, ל Dense. המשורר אמנם כותב מילים אבל בעיקרו של דבר הוא כותב לתוך המילים. הקורא צריך "לבא לתוך התיבה" כדי למצוא בה מה שהמשורר הניח בתוכה. פעמים הוא מגלה - ופורט מה הוא מצא, פעמים הוא מוצא - ואיננו יודע מה מצא ומציע פענוח שאיננו בהכרח פענוח של קורא אחר או של המשורר עצמו, ופעמים הוא מגדיל לעשות וחושף אפילו מה שנשר מחיקו של המשורר והמשורר לא ידע.  זה מה שעושה את השירה למרתקת כל כך. היא קצרה. מגובשת. תוכה - כרימון. צורתה- קליפתו, המחזיקה בהברות מדודות, בקצב העושה ניגון, בחרוז המעניק לה לקליפה צבע, את גרעיני הפנים טעוני העסיס המצטופפים בסדר תכני פנימי, ואף הסדר הזה אומר שירה בתוך שירה.

יום רביעי, 28 בינואר 2015

גולגולת אדם בת 55 אלף שנה נחשפה בארץ: תגלית מסעירה

גולגולת אדם מודרני בת 55 אלף שנה שנחשפה במערת מנות מוכיחה:  האדם המודרני המוכר כיום היגר מאפריקה לשאר חלקי העולם לפני כ-65 אלף שנה.
לדברי החוקרים מאוניברסיטת תל אביב, רשות העתיקות ואוניברסיטת בן-גוריון, מדובר ב"אחת התגליות החשובות ביותר בחקר האבולוציה של האדם".
הגולגולת. צילום: קלרה עמית
באדיבות רשות העתיקות

צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון רשות העתיקות, מדווחים היום בגיליון החדש של מגזין נייצ'ר (NATURE) על "אחת התגליות החשובות ביותר בחקר האבולוציה של האדם". 

שיר השירים – חידת החידות

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

הקורא בספרות המקרא, בדברי סיפורת, מזמור או חוק, מורגל בחיפוש
אחר הפירוש האחד הנכון, אחר הפשט הכתוב. אין בכוונתי להכנס עתה בעובי הקורה של הסוגייה התאורטית הנכבדה, אם יש בעולם פירוש אחד ויחיד שהוא נכון ואין בלתו. די לנו לומר, שכללי הפרשנות היאים ליצירה אחת אינם הולמים יצירה אחרת, וכאשר באים אנו בשערי שיר השירים עלינו להאזין לקולו של קובץ זה ולחצוב ממנו את כללי הפרשנות המתאימים לו.
והנה מלאכת פענוחם של שירי האהבה שבספרנו היא אתגר פרשני נכבד. בקובץ כשלושים שירי אהבה, שירה ארוטית מעודנת, החריגה כל כך בנופו הספרותי של המקרא בנושאיה, באוירתה ואף בלשונה. הקורא בשירים יגלה איפוא כי פרוש על פניהם דוק של ערפל. כמה מן השירים הם שירי חלום (ראה ג, א-ה; ה, ב-ו, ג) ורבים אחרים מעוררים רושם של חלומות בהקיץ (כגון א, ב-ד; ב, ד-ז), ואי אתה יודע מה מתרחש במציאות ומה שייך לעולם ההזיה. לעיתים גם מטשטש ההבדל שבין משל ונמשל ואותה מילה, ובאותו שיר ממש, יש שהיא נושאת שתי משמעויות שונות, הממשית והמסומלת.

בית מקרא כרך נט (תשע״ד) חוברת ב: תוכן העניינים

הוצאת מוסד ביאליק
תוכן העניינים

The Traditio-Historical Hypothesis Demonstrated in Joshua 24: Abstract

The Traditio-Historical Hypothesis Demonstrated in Joshua 24, Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2
The Bialik Institute - Publications

Micha Roi

The question of the origin and formation of the concluding chapter of Joshua has been extensively discussed, two primary difficulties being addressed — the unique historical description and the disparity between the consistent account that creates the impression of a sequential text and the lack of unity revealed between the lines. This article seeks to resolve these issues by suggesting that the chapter reflects two strata, identifiable via a collation of the elements matching the features of the Patriarchal and the Pentateuchal traditions respectively. The earlier stratum, composed as a continuation, and perhaps conclusion, of the patriarchal tradition, forms the foundation for the later stratum, written during the Restoration period, perhaps in order to appeal to the Samaritans. The advantage of this analysis lies in its demonstration of the validity of employing the Traditio-Historical Hypothesis as an alternative to the Documentary Hypothesis.



Between R. Isaiah di Trani and the Byzantine Ancient Exegetes: Abstract

Between R. Isaiah di Trani and the Byzantine Ancient Exegetes, Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2
The Bialik Institute - Publications

Gershon Brin

The article deals with R. Isaiah’s exegetical methods.
R. Isaiah lived in Southern Italy during the 12-13 centuries. He studied in Italy and from time to time he left Italy and studied in Ashkenaz. 
He mentioned Rashi many times in his writings and called him “The Teacher”,   which shows that he was influenced by him.
R. Isaiah’s main source of learning was the writings of the ancient Byzantine exegetes from the tenth and eleventh centuries. In addition to this he included in his writings the teaching of the great exegetes from France and from other European countries. 
When discussing R. Isaiah’s exegesis to some scriptures we find these double sources of influence.
In the article I include his rules of exegesis, a sign that is typical of the Byzantine exegesis. In his rules we find the phrases והרבה תמצא and  דרך המקרא.

"Pri etz hadar" – Fruit of the "Tree of Life": Abstract

"Pri  etz hadar" – Fruit of the "Tree of Life", Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2
The Bialik Institute - Publications

  Shemer Arieli

The exact etymological meaning of the biblical term "Hadar" ("("הדר in its full phrase "Pri etz hadar" (""פרי עץ הדר) (Lev 23:40) is an unanswered question. There is no direct evidence that points to the Citron's Jewish traditional view. Actually a doubt was raised over the first appearance of Citron in ancient Israel. Without being based on circumstantial facts, today it can only be argued that it appeared not before the Persian period (fifth to forth centuries). This present article argues that the term "dar" has an independent etymological value in Akkadian language means "everlasting" (as "tree of life"), and it plays a part in the holy "sacred tree" drama in ancient Israel as in Assyrian, there scholars recognized a fruit of a Cedar in an act of water libation on the decorated tree. This argument traces over those who indeed recognize the Cedar's fruit as "Hadar" and confirms their method, by providing an etymological explanation and unique meaning of the sacred drama within the ancient Israel religion between Yahweh and Asherah, his consort.        

'Seventy Years' from Jeremiah to Daniel: Semantics, Interpretation and Apocalypticism: Abstract

'Seventy Years' from Jeremiah to Daniel: Semantics, Interpretation and Apocalypticism,  Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2
The Bialik Institute - Publications

Gabriel Barzilai

In one of the visions of Daniel (Chapter IX), the author reinterprets the prophecies of Jeremiah that mention the phrase "seventy years". The new interpretation extends the time until the final redemption from "seventy years" to "seventy weeks of years", i.e., 490 years.
     The reinterpretation is the conclusion of the interpretive process that traces back to the Second Temple period. That outlook linked the expression "seventy years" to concepts of destruction, exile and divine punishment.
      In this paper, it is proposed that the "seventy years" phrase in the prophecies of Jeremiah relates not to destruction and exile, but rather to the semantics employed by royal dynasties. Using this approach, the evolving interpretation of the phrase are examined, and explained as reflecting the deep cultural changes experienced by the exiles of Judah during the Babylonian Exile and the Return to Zion.  

יום שלישי, 27 בינואר 2015

Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2: Contents

הריקוד

יוסף עוזר

הָרִקּוּד

צְמַרְמֹרֶת. רַק יְהוּדִי מֵבִין אֶת
הַצְּלָלִים
אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁל הַגּוּפִים
שָׁרַק הוּא יוֹדֵעַ שֶׁרַבִּים מֵהֶם גּוּפוֹת.
רִקּוּד הַמָּוֶת: קַרְדִּית הַקִּיּוּם
שֶׁחָווּ אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁבָּאוּ
בְּחֹסֶר כָּל וְתִפְאֶרֶת בַּלֵּב
עִם תִּקְוָה בְּלִי קוֹל
בְּלִי דִּבּוּר. וְהִנֵּה יֵשׁ לָהֶם נִינִים
רַק יְהוּדִי יוֹדֵעַ בְּלַחַשׁ
שֶׁהָרִקּוּד טֶרֶם בָּא לַתְּנוּעָה הַנְּכוֹנָה
שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֶׂב, לְטָאָה, בְּנֵי אֱנוֹשׁ.
שֶׁאֵין יְהוּדִי יוֹדֵעַ
מַה יִרְקֹד לַשָּׂטָן בֵּין הָעֵינַיִם
וְאִם נִין אוֹ בֵּן נִין יִהְיֶה שׁוּב צֵל מְרַקֵּד

תפילת יזכור לחללי השואה

יד ושם, ירושלים
יזכור אלוהים את נשמות אחינו בני ישראל, חללי השואה וגבוריה, נשמות שש מאות רבבות אלפי ישראל שהומתו ושנהרגו ושנחנקו ושנקברו חיים ואת קהילות הקודש שנחרבו על קדושת השם. יזכור אלוהים את עקדתם עם עקדת שאר קדושי ישראל וגבוריו מימי עולם ויצרור בצרור החיים את נשמתם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ינוחו בשלום על משכבותם ונאמר אמן.

יום שני, 26 בינואר 2015

מנס ציונה ועד צרעה ואשתאול

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הארז גדל באזורנו על ההרים הגבוהים, ומשגשג על מים רבים באקלים הקר של הלבנון.
ברוש תדהר ותאשור על מפת הנגב

המקרא משקף התפעמות מאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (יש׳ ב 13) ומתאר צמחיה רעננה וחסונה כַּאֲרָזִים עֲלֵי־מָיִם (במ׳ כד 6). האין זה מפתיע ש׳ארז׳ נבחר כשם לקיבוץ בשער הנגב? בלבו של אזור יבש וחם? דרומה ממנו ממנו נטוע מושב ברוש, שאף הוא קרוי על שם עץ שהיה נפוץ בתקופת המקרא בלבנון ונזכר עם הארז.  והנה ליד ברוש הוקם מושב תאשור, ששמו נושא שם של עץ שגדל במורדות הרי הלבנון והבשן. כיצד אירע ששמות ישובים בנגב הצחיח נושאים שמות של עצים מבית גידול שונה לחלוטין, הופכי ממש? שורשי המפתח לתעלומה מצויים בדברי הנביא המנחם שהבטיח לשבי ציון שדרכם ציונה דרך המדבר הנורא תהיה מרוצפת פלאות. המדבר היבש ישפע לפתע מקורות מים: נהרות, מעיינות, אגמים ומוצאי מים, וארץ הציה תכוסה בשבעה סוגי צומח: אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו (ביש׳ מא 20-18).

שרה מלצר, חובת הזכרון במציאות כפולת פנים

תערוכתה של ד“ר שרה מלצר, ’חובת הזכרון במציאות כפולת פנים‘,
עוסקת בדינאמיקה של מציאות קיומית המיטלטלת בין העוצמה של המשכיות החיים בעולם חי וקיים לבין חובת הזיכרון לעולמות שנכחדו בשואה לבלתי השאר שריד. מלצר מבקשת להעלות מאופל השיכחה גם את הניספים מקרובי משפחתה, אבל תוך רצון לחרוג מסיפורה האישי אל הסוגיה הרחבה של החובה לזכור את השואה. פתיחת התערוכה נקבעה ליום הזכרון הבינלאומי לשואה, הוא ה-27 בינואר 2014. התערוכה הוצגה באוניברסיטת תל-אביב, במבואת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. האוצר: אריה ברקוביץ.
שש עבודות מתוך התערוכה נבחרו לאוסף ביד ושם , ומאוניברסיטת חיפה פנייה להציג מחדש, בפעם השנייה ,את התערוכה ביום השואה באפריל 2015. 

יום ראשון, 25 בינואר 2015

ארכיטקטורת הזיכרון בונה את השכחה: לקראת יום השואה הבינלאומי

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

במחנה בלזץ
המתרגם של ספרי "אישה אחת" כותב לי כי נתקל בשם של מחנה בו היינו הוריי ואחי ואני אסירים בצרפת של וישי בקיץ 1941 והוא לא מוצא לו זכר במאגרי המידע האינטרנטי. הוא אינו מאיית את השם  כתיקונו, אבל כותב כי ניסה חלופות באיות ואף על פי כן העלה חרס בידו. גם באיות הנכון לא מצא אלא עיירת קיט חסרת אפיונים ייחודיים בדרומה של צרפת. שום מחנה. שום מתקן מעצר. דבר לא. 
אני הייתי שם. אמי ואבי ואחי היו שם. אבל לא הוא ולא כמעט כל העולם כולו יודעים שהיה שם מחנה. נמחק. איננו. לא היה. הוא לא הלך אצל רשימת מחנות הריכוז והעינויים והסלקציה טרם דראנסי ואושוויץ בצרפת. הרשימות שהיו בידו היו של המחנות שהיו לחלק מארכיטקטורת הזיכרון שנבנית אחרי מלחמת העולם השנייה. היא בנויה על הפיכת המחנות ה"פרומיננטיים", הנודעים ביותר לחרפתם, דכאו, בוכנוולד, טרזיין, סוביבור, מיידנק, אושוויץ-בירקנאו, שהיו לסמלי שואה וכמו נועד שמם לשאת את כל האימה כולה בתוכם. הם השמות הנזכרים כמעט בכל האזכרות בבתי הכנסת ובטכסי האזכרה ואי אפשר להעלות דרכם על הדעת מה היה ההיקף הבלתי נתפס של מתקנים בהם נטלו אנשים באורח השיטתי ביותר את צלם האנוש מאנשים אחרים. 

עץ הדעת - תאנה?

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תאנה: פרי ועלים
האם ניתן לזהות את ׳עץ הדעת טוב ורע׳ של סיפור גן העדן עם עץ הידוע מעולמנו?

בתלמוד הבבלי (ברכות מ ע״א) באה דעתו של רבי נחמיה שאמר: ״תאנה הייתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג) ׳ויתפרו עלה תאנה׳". 
ברצוני כאן להעלות השערה התומכת ברעיון שהמספר התכוון לעץ התאנה. המקרא מסתיר את שם עץ הדעת, אולי כדי שלא יחשבו שיש בו תכונות מגיות. ראו כמה מלים הוא מקדיש לתיאור פרי העץ מבלי שהוא אומר מהו: "טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" (בר' ג' 6). בסיום הפסוק אין הקורא יודע מה היה העץ, מה טעם הפרי, צבעו וגודלו.
אבל הסיפור מפזר רמזים עבים לכול אורכו מה היו תכונותיו. כך אפשר לנסות ולפתור את החידה.

יום שבת, 24 בינואר 2015

ברכות ליוסף עוזר על זכייתו בפרס ראש הממשלה תשע״ה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

משרד התרבות והספורט הכריז על  י״ג הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול ז"ל לשנת תשע"ה. אני שמחה לברך את המשורר יוסף עוזר על זכייתו ומאחלת לו המשך יצירה פוריה.
נימוקי ועדת השופטים: ׳שירתו של יוסף עוזר סוחפת, שופעת רגש עז, מחוספסת, מתפשטת לכיוונים לא צפויים, יונקת משורשים מנוגדים. הוא פרסם עד כה ארבעה קבצי שירה: סילן טהור (1981), שם ומלכות (1990), עמק יזרעאל (2013) ו"נשיקת מכחול" (2013). הוא דמות בלתי שגרתית בשירה הישראלית, המהווה סימן דרך חשוב לאפשרות המפגש בין התרבות החילונית והדתית: נולד בירושלים, גדל והתחנך בעמק יזרעאל ולאחר שירותו הצבאי למד בישיבת "אור שמח". היה ממייסדי כתב העת "דימוי", שהיווה גשר בין סופרים ומשוררים דתיים וחילוניים׳.
חברי הוועדה: פרופ' אדיר כהן – יו"ר, פרופ' חמוטל בר יוסף וענת זכריה.
שיריו שהתפרסמו עד כה בבלוג הם: פרשת נחאשת לוטאברהם, שרה, יצחק, רבקהיעקב,  רחלגל אבני ארמונו של דוד בעמק האלה, זמן אישה (ראו גם מאמרי: הזמנה לשיר ׳זמן אשה׳).

אשת לוט

יוסף עוזר

אֵשֶׁת לוֹט
אשת לוט מעשה ידיה של הפסלת קטה אפרים מרכוס
הִבַּטְתְּ לְאָחוֹר
כִּמְעַט גָּמַרְתְּ לִסְפֹּר
אֶת כָּל הַחֹרִים
בַּמִּלְחִיָּה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה.

דּוֹרוֹת צָפוּ בָּךְ
תּוֹשָׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם
הוֹלֶכֶת וּנְמַסָּה,
וְלֹא לָמְדוּ מִשִּׁעוּר הַקּוֹמָה שֶׁלָּךְ
דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם
עַד קַמְצָא וּבַר קַמְצָא.

יום חמישי, 22 בינואר 2015

סומים ועיוורים בעיניים פקוחות לרווחה: וינייטה לפרשת בא

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

ההיסטוריה הייתה משתנה אילו לא התגרו המושלים  בבלתי נמנע. 
סבינה סעד, עבדים היינו
מושלים מוקפים יועצים, רובם חכמים ונבונים ובקיאים בהלכות שלום ומלחמה ומשפט וכלכלה וחברה, היודעים לחשב שכרו של צעד נבון והפסדו של צעד יצרי ונמהר, וחזקה עליהם שהם מאירים עיני אדונם בטרם יחליט לאן, בין כה לבין כה, הוא פונה ללכת. אם יאמרו למלך כי פניה לשמאל מוליכה אותו באורח בלתי נמנע לאסון, צריכים היו לצפות כי המלך יפנה ימינה, ואם יאמרו לו כי ימין הולכת אל הרעה הבלתי נמנעת, צריכים לבטוח בו כי יצא בדרך המשמאילה. הרשומות מכחישות את ההנחה הרציונאלית הזאת. מעשה רציונאלי הוא מעשה העולה בקנה אחד עם הטובה הגלומה בו לעושיה. אדם ההולך במודע אל יעדים הסותרים את טובתו, איננו רציונאלי. אבל כאמור, דברי הימים משופעים בעדויות על החלטות הנוגדות לא רק את חוכמת היועצים אלא אפילו את חוכמת המלכים עצמם, היודעים כי יצריהם, יהיו אשר יהיו, או הפוביות הכפייתיות, דוחקים בהם לבחור בדרך המוליכה על פי כל אמת תבונה אל התהום, והם מכחישים את התבונה או אומרים לנפשם ביוהרה כי הם נבונים מן התבונה עצמה, והולכים סומים ועיוורים, בעיניים פקוחות לרווחה, אל מפלתם הוודאית.