יום חמישי, 3 בספטמבר 2015

סרקופג מרשים ונדיר מהתקופה הקלאסית התגלה באשקלון

ארון קבורה מאבן, מהנדירים שהתגלו בארץ ישראל נחשף אתמול באתר בנייה
בשכונת הווילות החדשה הנבנית באשקלון, עיר עתיקה עם היסטוריה חשובה. הארון הוא כבן 1800 שנה. הוא עשוי מאבן גיר קשה במשקל כ-2 טון ובאורך 2.5 מטר, ומפוסל מכל עבריו. על מכסה הארון פוסל דגם אדם בגודל מלא. על צידו האחד של מכסה ארון הקבורה מגולפת דמות גבר כשהוא נשען על ידו השמאלית. הוא לובש חולצה בעלת  שרוולים קצרים ומעוטרת ברקמה בחזית. טוניקה עוטפת את מותניו. עיני הדמות שובצו, כנראה, באבני חן שנעלמו, והשיער עשוי בתלתלים מסודרים, בתסרוקת רומית טיפוסית. בצידו השני של המכסה מגולפת בתבליט אמפורת מתכת (קנקן ששימש להובלת נוזלים כגון יין) ממנה משתרגים שריגי גפן נושאי אשכולות ענבים ועלי גפן. ארון הקבורה עצמו, מעוטר, בין השאר, בזרים ובדמויות של ראשי שוורים, קופידונים ערומים, ובראש הדמות הנשית המפלצתית מדוזה, שלה שרידי שיער המשולב בנחשים, וזאת מתוך אמונה שהיתה מקובלת בתקופה הרומית, לפיה היא מגנה על ארונו של הנפטר. ארונות קבורה כאלה נמצאו בדרך כלל במבני קבורה משפחתיים או לצדם. רמת העיטורים הגבוהה העידה על מצבה הכלכלי הטוב של המשפחה, שעל פי עולם התיאורים, כנראה לא היתה יהודית.

גריזים ועיבל, ברכה וקללה

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים
המזבח בהר עיבל - משוחזר בחלקו העליון - מבט מצפון
צילום: דניאל ונטורה
במקרא, כמו בכל המזרח הקדום, רווחה האמונה בכוחה של המילה המדוברת בכלל, ושל הברכה והקללה בפרט. בפרשת "ראה" מסופר בין השאר שבני ישראל הצטוו לקיים טקס של "נתינת" ברכה וקללה. לא נאמר במפורש אילו ברכות או קללות צריכות להינתן, לא על ידי מי ולא כיצד. מתיאור פרטי הטקס שיופיע אחר כך בספר דברים (פרקים כז-כח) ובספר יהושע (ח, ל-לה) מתברר שהיה זה טקס דרמטי רב רושם שבו השתתף העם כולו, על נשיו וטפו. היחידה הספרותית המוקדשת לברכה ולקללה בדברים יא, כו-לב מתמקדת בשלושה היבטים בלבד של הטקס: במיקומו, בעיתויו ובתכליתו. היחידה בנויה כך שבמרכזה ישנו תיאור נרחב ומפורט של מקום הטקס (סוף פסוק כט ופסוק ל). תיאור המקום עטוף בנושא העיתוי, הבא לפניו ולאחריו (בראש פסוק כט ובפסוק לא) ונושא העיתוי עטוף על ידי ציון התכלית, שגם פותח וסוגר את היחידה כולה (פסוקים כו-כח, לב).

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

דברי ברכה, תקווה ותוכחה עם פתיחת שנה״ל החדשה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

כתה אז וכתה עכשיו (בית ספר במשגב)
אתם מתחדשים
נכון.כשהיינו ילדים, אנחנו ישישי הדור הזה, היה בית הספר שפתח לפנינו שעריו אז דומה להפליא, אם כי כמובן לא בכל, לבית הספר אליו ילכו עכשיו נכדינו ונינינו שישים-שבעים שנה אחרינו. הארכיטקטורה הייתה קודרת בימינו. בתי הספר נידמו למצודות. היום, הארכיטקטורה שואפת לחדשנות מאירה. יותר זכוכית, נדיבות מה באור שמש, צבעוניות השואלת נפשה אם היא משמחת לב. אחרת. לא בכל מקום. בערי חמדת הממון הגדולות בתי הספר מעידים על רצון כן להבטיח רווחה בין הכתלים בהם עושים הילדים שעות מרובות כל כך משעות יומם. אבל בשכונות עלובי החיים בערים הגדולות גם בתי הספר סופגים את העליבות, לא רק למראה, לא רק במיצובם בין הרחובות והסמטאות, אלא בתווי פניהם. יש פנים לבית ספר.

יום שני, 31 באוגוסט 2015

נחשף גרם מדרגות מימי בית שני ברחוב שעלה מבריכת השילוח אל בית המקדש

ג'ו עוזיאל, מנהל שותף בחפירת רשות העתיקות, יושב על המבנה המדורג. 
צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות
בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת בימים אלה רשות העתיקות בגן הלאומי סובב חומות ירושלים בעיר דוד, בשיתוף רשות הטבע והגנים ועמותת אלע"ד, נחשף  גרם מדרגות מרשים בעל צורת פרמידה, אשר נבנה מאבני גזית גדולות. 

יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

היעדר שיוכו של מחבר דברי גד החוזה לתרבות הרבנית

מאיר בר-אילן, אוניברסיטת בר-אילן

רחובות תשע״ה 2015
זיקתו של מחבר דברי גד החוזה לעולמם של חז"ל ניכרת כמה פעמים בספרו, אף כי חובה להודות שפעמים אלו אינן רבות. לדוגמה: מחבר הספר הכיר את ההלכה 'מואבי - ולא מואבית', ובנוסף לכך הוא תיאר את הקורה בבית המשפט של ה' בראש השנה בסגנון הדומה לדבריו של ר' יוחנן [ראש השנה ט''ז ע''ב]. ברם, גם אם ניתן למצוא מספר נקודת השקה בין דברי גד החוזה לספרות הרבנית הרי שאין זה מלמד בהכרח שהמחבר השתייך לעולם הרבני שהרי, לדוגמה, עיון בספרי הקראים מלמד שחכמיהם הכירו את ספרות חז"ל בצורה מעמיקה למדי, ועדיין לא השתייכו לעולם הרבני. כיוצא בכך, העובדה שהמחבר השתמש בלשון חכמים, גם כאשר השתדל להציג את עצמו כגד שהיה הנביא של דוד המלך במאה ה-10 לפנה"ס, אינה יכולה לשמש הוכחה כאילו השתייך המחבר לעולם הרבני, שכן מדובר בשפה שהיא אמצעי-תקשורת וציין-זמן יותר מאשר שיקוף של עמדתו הדתית של הכותב.

יום שישי, 28 באוגוסט 2015

"ספר בלעם ברבער"

שרה כץ, בלעם והאתון

98X130cm שמן על בד 
דמותו של בלעם בן בעור עברה שינויים ותמורות במסורות השונות שנשתמרו עליו במקרא. בתחילה הוא נצטייר, כנראה, כנביא הנאמן לה' העושה את רצונו ומברך את ישראל. מספר דברים, לעומת זאת, משתמע כאילו בלעם קילל בפועל את ישראל, וה' הוא זה שהפך את קללתו לברכה (כג, ו). במסורת אחרת, כנראה מאוחרת יותר, הופך בלעם מארמי למדייני, והוא שיעץ לבני מדיין להדיח את ישראל לזנות עם בנות מדיין ולעבוד את בעל פעור. במסורת זו אף הופך בלעם מנביא לקוסם (ראו: במדבר לא, ח; יהושע יג, כב). אך, כאמור, במסורות הקדומות יותר הוצג בלעם כדמות חיובית. כך מצטייר בלעם גם במקור מפתיע שהגיע לידינו בסיועה של הארכיאולוגיה, בכתובת משנת 700 לפני הספירה לערך, אשר כותרתה "ספר בלעם ברבער אש חזה אלהן הא", כלומר: "ספר בלעם בן בעור איש חוזה אלהים הוא".

יום רביעי, 26 באוגוסט 2015

"ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"?

פרופ’ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית



בדברים כו, א-יא מתואר בפירוט טקס הבאת הביכורים אל המקדש: על כל חקלאי לקחת "מראשית פרי האדמה", להניחו בטנא ולהביא אותו "אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם". את הטנא עליו להניח לפני המזבח ולומר קטע קצר המכונה במסורת בשם "מקרא ביכורים" (משנה סוטה ז, ג), קטע הידוע ומוכר גם מציטוט ארבעת פסוקיו הראשונים (פסוקים ה-ח) בהגדה של פסח. בקטע זה מספר מביא הביכורים בקיצור ובדילוגין את תולדות עם ישראל החל מן הירידה למצרים, המשך ביציאה ממנה והכניסה לארץ ישראל, וכלה בהצהרה "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, ה'". 

יום שלישי, 25 באוגוסט 2015

ההגמוניה הפטריארכלית ביחסי אישות: גורלה של הנאנסת במקרא ובמגילת המקדש

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

אונס תמר, אֶסְטָאש לה סואר - 1640
וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָה (דברים כב 26--27)

פרשת ״כי תצא״ בספר דברים מתארת דפוסי התנהגות ראויים בין בני אדם בנסיבות שגרתיות של חיי יומיום, ומנגד בנסיבות יוצאות דופן של תקופת מלחמה, שבה נמצאים גברים ונשים מחוץ לגבולות הנורמה החברתית המקובלת. הכתוב דן בשורה שלמה של מצוות העוסקות ביחסי גברים ונשים, בזכויות הגברים לגבי הנשים ובחובות הנשים כלפי הגברים.
בפרשה זו מוצגות הנשים בשלוש-עשרה קטגוריות: ארוסות (כ 7); נשות שלל הנלקחות במלחמה עם עיר שסירבה לכרות שלום (פס׳ 14); שבויות יפות תואר שחושקים בהן כנשים (כא 10--14); נשים במסגרת משפחה פוליגמית (פס׳ 15--17); נשים נשואות הנאשמות שלא נישאו בבתוליהן ומכאן שזנו לפני נישואיהן (כב 13--21); נשים הנאשמות בזנות לאחר נישואיהן (שם); נשים מאורסות שנבעלו על כורחן ונאנסו בתחום התרבות המיושבת (כג 24); נשים מאורסות שנאנסו בשדה מחוץ לתחום התרבות (פס׳ 25--27); נשים בתולות שנאנסו (פס׳ 28--29); נשים קדשות (פס׳ 18); נשים נבעלות המגורשות בספר כריתות, נישאות בשנית ומגורשות בשנית (כד 1--4); נשים אלמנות (שם, 17--20); נשים יבמות (כה 5--10).

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

הרהורים על מיזעור התנ״ך בעקבות ה׳ננו-תנ״ך׳ של הטכניון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
מתוך התנ״ך הזעיר בעולם שיוצר בטכניון
מאז ומעולם ניסו בני האדם למזער טקסטים. הם עשו זאת למטרות מעשיות, רגשיות, אומנותיות או אמוניות שונות. במזרח הרחוק, למשל, התפתחה אומנות הכתיבה של שמות אנשים אהובים על גרגר אורז המסמל שפע ופריון. בעולם היהודי ידועה אומנות הכתיבה הקליגרפית של טקסטים מקראיים. למשל, מגילת שיר-השירים שנכתבה בשלמותה על גבי קליפת ביצה.

יום שישי, 21 באוגוסט 2015

דליה ואני. עדנה אפק על בת דודתה דליה רביקוביץ

פרופ׳ עדנה אפק
כתבה בלאשה "ציירת של בובה ממוכנת", גליון מס.1580  [25.7.1977]
מתפרסם כאן באדיבות ׳לאשה׳
דליה רביקוביץ לזכרה
כשהתיישבתי לכתוב על דליה, שהייתה בת-דודתי, לא הייתה זו רשימה אקדמית, אף לא כתבה עיתונאית, אלא משהו אחר. אישי משהו בבחינת שיחה עם דליה, כפי שחוויתי אותה. [1]

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

בת יפתח בהגות ובשירה

שופטים יא 40-34
1879, שמן על קנבס
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל־בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין־לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ־בַת… וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל־אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת־נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא־יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי־חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת־יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה. 

פרופ׳ יואל אליצור, מכללת הרצוג, האוניברסיטה העברית
על בת יפתח אינני מעז לחשוב ברמת הפשט של הסיפור. הוא כל כך רחוק מאתנו, וכל כך מפחיד...
מצד שני אני חושב הרבה פעמים שהייתי משלם הרבה כדי לצפות בארוע הזכרון השנתי "מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה" – חג עממי שבו אני מדמיין לעצמי את הבנות יושבות חבורות חבורות לבושות לבן תחת עצי החורש לעת ערב ובידיהן כלי נגינה והן שרות ומנגנות ("לתנות" – חיקוי ליללת התנים?) רפרטואר מיוחד של שירים עצובים. בספר שופטים שני פסטיבלים עממיים, שניהם של בנות, שניהם באים עם הביטוי הנדיר "מימים ימימה", ובשניהם היה משהו מיסתורי ומרתק, מנותק מחוקי החגים שבתורה, שניהם מלמדים על הווי החיים הפנימי של אבותינו בתקופות הקדומות של שבת העם על אדמתו.

תגובות בהגות ובשירה

יפתח - השופט שאהבו לשנוא

רק שקיפותו היתה בו: יפתח ובתו

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

ג׳יובני אנוטניו פלגרין, שובו של יפתח
הן נופלות בזו אחר זו. ערוער. מינית. אבל-כרמים. רצה שיפסידו במערכה... רק לא היא. הוא ראה את צליל קולה. את ריח רגליה היחפות ואת טפיפות הבוהן המוגדלת. הוא ראה את דמו מולו. לא. רק לא היא.
"המפקד, הם יוצאים לקראתנו, המפקד", "תופים, מחולות לקראתנו". ״המפקד, כל הגלעד לקראתנו". "הכתיפו והניפו אותו!" ״השמש מסנוורת אותך, המפקד? נצל עליך!"
לברוח עכשיו. לרדת מהכתפיים. להימוג. לחדול.
כיסה את העיניים בקובע. נעץ אצבעותיו באוזניו. החיוך עמד מולו. עצם את עיניו. הבוהנים פיזזו מולו. חייכה אליו.

החפצה של נשים צעירות - וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי

מתן מורג, האוניברסיטה העברית

בת יפתח, עלמה צעירה ודעתנית, בתו של המנהיג הצבאי של העם במשך שש שנים (שופ' יב 7), הועלתה קורבן. ואף אחד לא התנגד. שתיקתו של אביה ושל העם נוכח הקרבתה מחייבת אותנו להניח כי היה בבת יפתח מרכיב שאִפשר לקבל את הקרבתה בשלוות נפש, שכן מספר דורות אחריה, כאשר נדרש המלך הראשון להרוג את בנו כיון שהפר את איסור האכילה, היה זה העם שמנע את הרצח (שמ"א יד). ובכן בת יפתח הייתה בת. ובתולה.

בת יפתח

משׁה שׁפריר                                                              
"וַתֵּלֵךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים" שופטים יא 38   
בַּסְתָו, בַּסְתָו הַהוּא הָלְכָה הַבַּת עַל הֶהָרִים
לִבְכּוֹת עִם רֵעוֹתֶיהָ לֹא רַק עַל בְּתוּלֶיהָ,
כִּי הַבְּכִי הָרַב הָיָה אָז בְּכִי קוֹרֵעַ-לֵב
גַּם עַל מוִעֵד מוֹתָהּ אֲשֶׁר קָרֵב וּבָא,
כְּשֶׁהִיא תֻּקְרַב בְּמוֹ יְדֵי אָבִיהָּ,
- לִהְיוֹת קָרְבַּן-אָדָם רִאשׁוֹן בְיִשָׂרֵאֵל.


יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

מוצגים ארכאולוגיים מישראל יוצגו במוזיאון התנ״ך המוקם בוושינגטון

בנובמבר 2017 ייחנך מוזיאון תנ״ך בוושינטון, סמוך לבנין הקפיטול ולשדרת המוזיאונים. 
Museum of the Bible in Washington, D.C

הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך
בבניית המוזיאון רחב הידים מושקעים 400 מיליון דולר והוא עתיד להיות המוזיאון החדשני ביותר בארה"ב. כדי להמחיש את סיפורי התנ״ך יעשה בו שימוש בטכניקות חדשניות כמו הולוגרמות ומציאות מדומה.
הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך

יום שני, 17 באוגוסט 2015

חודש אלול: סליחות

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ר"ה טז, א). ימי אלול נחשבים לימי רצון ומרבים בהם באמירת סליחות ותחנונים לפני ה‘. במסורת היהודית נהוג לדרוש את מילת "אלול" כראשי התבות של "אני לדודי ודודי לי". מילת ”דודי“ מציינת את ה‘ על פי התפיסה הרואה בשיר-השירים שיר אהבה בין כנסת ישראל לאלוהיה. בקשת הסליחה קשורה לפי זה לזיקה שבין אדם למקום. ומה מקומה של הסליחה ביחסים שבין אדם לחברו?

יום שבת, 15 באוגוסט 2015

כשיעקב פגע באבני המקום

יוסף עוזר
Jamaica, Jacob's ladder
כְּשֶׁיַּעֲקֹב פָּגַע בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם
כָּל הָאֲבָנִים נֶעֶלְבוּ קָשֶׁה. 
אִישׁ זָר וְלֹא מִכָּאן, בָּא וּכְבָר פּוֹגֵעַ.
כָּךְ לֹא מְדַבְּרִים אֶל הָעֵצִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶל הָאֲבָנִים.

יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם: וינייטה לפרשת ראה

 יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

ירושלים, שכונת מוסררה, ליד רחוב הע״ח
גולדה מאיר אמרה על תנועת הפנתרים השחורים שצמחה בשכונת העוני הזאת: ׳הם לא נחמדים׳
רבות מחשבות בלב איש על העוני. הוא כאן. לנגד עינינו. אחד מכל שישה אנשים עלי אדמות הוא 'עני גמור'. זה תוארו. על פי הגדרות מוסדות-העל העוסקים בסיוע לנושרים מן האנושיות הבסיסית. על פי 'הצהרת קופנהאגן', הנשענת על חישובי 'הבנק העולמי' - 'עני גמור' הוא מי שחי על הכנסה יומית של דולר וְ-25  סנט. אין בהכנסה האכזרית הזעומה להחריד הזאת כדי להבטיח לא מזון, ולא שתייה, ולא קורת גג, ולא בגד, ולא בריאות, ולא חינוך, ולא זרימה חופשית של מידע.

פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים - עיון ספרותי-רעיוני בשמות א-ב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

מבוא
אין עם יכול לגבש לעצמו זהות מבלי שיהיה לקהילת זיכרון, דהיינו: מבלי שיהיה
לציבור בעל תודעה של עבר משותף. בעיצוב עבר זה תופסת מעמד מיוחד תקופת הראשית, שהיא התקופה שבה קרו האירועים המכוננים שקבעו את דמותו, את משמעותו ואת הצדקת קיומו של העם. חברות רבות בוחרות לעצב את זיכרונות הראשית שלהן בצורת סיפור (ביוונית: 'מיתוס'), המאפשר להתמקד באירועים ובגיבורים מוגדרים; לברור פרטים ולארגן אותם; ליצור קשרים סיבתיים; לעורר מחשבות, רגשות ויצרים; ולהעביר מסרים גלויים וסמויים. הסיפורים המקראיים על ניצני היווצרותו של עם ישראל על אדמת מצרים ועל הופעת משה מנהיגו, הם מיתוסי ראשית כאלה, הממלאים תפקיד מגבש זהות בתודעה ההיסטורית של עם ישראל.

יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

״עברים״ כשם גנאי במקרא

ד״ר יגאל בן-נוןהמכון ללימודים גבוהים, פריס
 Ecole Pratique des Hautes Etudes 

ד״ר יגאל בן-נון
רבים משתמשים היום במונח "עברים" כשם נרדף לישראלים וליהודאים, בתקופת המקרא ולאחריה. "עברים" מופיע בכל סיפרי המקרא 34 פעמים בלבד. שם זה נעלם לחלוטין בכל תיאור תקופת המלוכה, וגם לאחריה. בתיאור התקופה הקדם-מלכותית הוא מופיע בהקשרים ספציפיים בלבד, ורק בפיהם של מצרים ופלישתים. עיון בהיקרויותיו של המונח בספריה המקראית מגלה שמונח זה אינו אלא שם גנאי ל״בני ישראל" בפי זרים. אין זכר ל״עברים״ בכל ספרי יהושע, שופטים ומלכים, גם כאשר קיימת התיחסות לבני ישראל במצרים או למלחמותיהם עם הפלישתים. אף נביא אינו מזכיר ״עברים״ והמושג נעדר בכל השירות והמזמורים. שמם של תושבי שתי הממלכות הוא כמובן ״בני ישראל״. [1]

יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

אשת לוט ותחתוני המשי של מרים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרותלשון ותרבות

פרופ׳ עדנה אפק
סיפור קצר ומוסר השכל בצידו
כשהייתי ילדה קטנה הגיעו גלי העלייה הגדולה ובין העולים הייתה גם מרים. מרים הייתה התופרת שלנו. אז נהגו לקנות בדים ולהזמין תופרת שתתפור בבית, כדי שזה "יישב טוב על הגוף", "רק עניים קונים בגדים בחנות״, נהגה אמא שלי לומר, "וחוץ מזה, מי יודע מי מדד בגדים בחנות ואיזה מחלות חס וחלילה יכולות להיות לו." לפני מרים, גברת צרפתי הייתה התופרת שלנו אבל היא סירבה לבוא אלינו הביתה ודרשה ברוב חוצפתה שנבוא אליה למדידות, והיא גרה בקומה הרביעית!

יום שני, 10 באוגוסט 2015

אשת לוט

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוךמרצה וחוקרת ספרותלשון ותרבות

בּוֹלְענִים פָּרְמוּ אֶת רִצְפַּת הָאֲדָמָה
בּוֹלְענִים פָּרְמוּ אֶת רִצְפַּת הָאֲדָמָה

נֵדֵי -חוֹל לִהטְטוּ בָּאֲנָשִׁים,
מִלְחֵיאֵשׁ תִּבְּלוּ אֶת צֶמַח הַשָּׂדֶה
וַעֲנָנִים מְנֻקדֵי גִּצִים
יָרוּ בִּרְשָׁעִים וְצַדִּיקִים.

מְנוּסָה.
מִשְׁפַּחַת לוֹט בָּרְחָה.
מַלְאָכִים הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים
אֶת כָּל הָאֲחֵרִים.
  

יום שבת, 8 באוגוסט 2015

בית מקרא ס (תשע״ה), חוברת א: תוכן העניינים

The Significance of Ahab's Request of Naboth, and Naboth's Response: An Abstract

Prof. Joseph Fleishman, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

In the brief exposition of the story concerning Naboth’s vineyard, King Ahab of Samaria asks Naboth the Jezreelite to give him his vineyard in return for a better one elsewhere or for financial remuneration.  In their tense meeting, Naboth refuses adamantly, stating “…The Lord forbid that I should give up to you what I have inherited from my fathers” (I Kings 21:3)! This response reflects consideration of two important principles: a) the king’s proposal negates Naboth’s belief in current land heritage laws; b) it also strikes at family law and ancestors worship.
Although no overt threat is mentioned in the biblical passages, the proposal cannot be regarded as merely an innocent request.  King Ahab’s image must be viewed in light of his deliberate disregard for land heritage laws and family law. 

Space and its Meaning in the Narrative of Naboth's Vineyard: An Absrract

 Dr. Talia Sutskover, Tel Aviv University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article aims to show the importance of space markers in the narrative of Naboth's Vineyard (1 Kgs 21) and connected texts (1 Kgs 22; 2 Kgs 9). Instead of interpreting some of the space markers, such as the clause  אשר ביזרעאל("Which was in Jezreel" [1 Kgs 21:1]) ,as redundant or as emendations of a later editor, they are rather considered here as underlining a significant and basic meaning in the narrative. According to the interpretation suggested here Naboth is perceived as a wealthy military administrator who settled in Jezreel, but who also possessed a vineyard in Samaria. Hence, the reliability of his claim regarding the vineyard being an inheritance from his ancestorsis questioned. In addition, the connected text of Ahab's death (1 Kgs 22) is interpreted in a new light, which resolves the contradictions raised by its comparison with Elijah's prophecy. All in all, the offered interpretation explains the Narrative of the Vineyard as a coherent unit standing in accordance with its textual extensions, without the need to explain some of the alleged contradictions as the work of a late glossator. 

The Significance of Repetitions and Comparisons for Understanding Characters, Points of view and Messages in the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

 Prof. Moshe Garsiel, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article deals with various kinds of repetitions interwoven into the story cycle of Naboth’s execution and its aftermath. The changes between the repetition’s members indicate differences between individuals and points of view. The first comparative structure is evident in the negotiations between King Ahab and Naboth. It shows that Ahab offers a very fair deal to purchase the vineyard of Naboth. But the latter responds in an insolent refusal. The implied author creates a delicate balance between the king and his subject. However, when the king reflects the refusal and later recounts the incident to Queen Jezebel, the changes expose a gradual deterioration of the king's attitude toward the event and attest that he also fears his wife.

She Sealed Them with his Seal: A Gendered Reading of the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

Dr. Yael Shemesh, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute
The article examines the relationship between Ahab and his wife, Jezebel, and focuses on the role reversal at work there. Jezebel is the active partner - playing the role expected of the man, all the more so when he is a king; Ahab, by contrast, is passive, as would befit a female character. This inquiry into the royal couple’s relationship emphasizes how the Bible depicts Jezebel.
       The second part of the article considers how feminist criticism sees Jezebel; to some extent it defends her and is overwhelmed by the queen’s personality. I distinguish between the arguments that defend Jezebel on the historical point of view and those that do so on the literary point of view. Thus the product of Biblical studies in general and of women’s studies in particular. Where as some of the historical arguments are persuasive, I reject the tendency to defend the character solely because she is a woman, as found in the literary arguments advanced to defend her.

Shaping and Meaning in the Story of Naboth's Vineyard. 1 Kgs 21: An Abstract

The Bialik Institute
Prof. Yaira Amit, Tel Aviv University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

This article deals with the episode of Naboth the Jezreelite's vineyard (1 Kgs 21) and its significance. That will be determined by examining the poetics of the story, i.e. by considering what interpretation is supported by elements like plot development, the characters and their dialogues, the literary style and more. In other words, which interpretation that is coherent with the story's details. My analysis combines diachronic and synchronic approaches.

An Ancient Winery in Jezreel: An Abstract

 Norma Franklin,  Jennie Ebeling, Philippe Guillaume
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute
Recent excavations have shown that Jezreel was important both strategically and economically from late prehistory to the present, including the biblical period. Although Omri founded a dynasty and established his capital at Shomron, the important string of events (1 Kings 21; 2 Kings 9-10) that led to the demise of the dynasty after only four decades took place not at the capital, but in the city of Jezreel. The excavations by Tel-Aviv University and The British School of Archaeology in Jerusalem at Tel Jezreel in the early 1990s revealed a 9
thcentury BCE military enclosure.