יום רביעי, 23 ביולי 2014

רבקה המקראית בשירה העברית

חלומותיה
ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דמותן של האמהות שרה, רחל ולאה העסיקה מאד את הספרות העברית. פחות מכך, דמותה של רבקה. אולי בגלל שרבקה לא היתה בקונפליקט עם אשה אחרת אולי מסיבות אחרות. שירי רבקה החלו להכתב החל מהמחצית השניה של המאה העשרים עם התעוררות המודעות הפמיניסטית למקרא. השירים נכנסו לפערים שבסיפורת המקראית ומילאו אותם מדמיונם היוצר של המשוררים, תובנותיהם והשקפת עולמם. פגישתה של רבקה הצעירה עם העבד, עם יצחק, הריונה הקשה, לידת התאומים, יחסה אליהם, 'עיוורונו' של בעלה ומותה, הפכו ליסודות שמגנטו אליהם את המשוררים ועוררו את נפשם לתגובות מקוריות ורבות השראה לסיטואציות שהמקרא מזמן.

אהבת רבקה

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

אַהֲבַת רִבְקָה
צוֹבֵט לִבָּהּ

זֶה הַקָּטָן, בֶּן עֵשָׂו,
בִּיפִי תָּאֳרוֹ,
בַּעֲדִינוּת אֵיבָרָיו,
בִּתְמִימוּתוֹ, מִשֶּׁנֶּעֶמְדָה בְּפֶתַח הָאֹהֶל,
טוֹמֵן רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ,
כְּרֵיחַ בְּנָהּ יַעֲקֹב,
צוֹבֵט לִבָּהּ,

יום שלישי, 22 ביולי 2014

הֹר הָהָר

  ד"ר ברוך רבינוביץ, אוניברסיטת חיפה 

הֹר הָהָר
שָׂם תָּמוּת, פָּקַד אֱלֹהַּ,                                                     
מוּל פְּנֵי אֶרֶץ אֲדֻמִּים,                                                  
עַל הר הָהָר יִשְׁקֹט הַדָּם                                                 
שֶׁזֶּה עַתָּה זָרַם.
                                                                     
אַךְ מִצּוּק ניתזו מֵי מדון –                                                          
מַיִם שהשקיטו בערת צָמָא אָיֹם –
וּכְבָר גָּעַשׁ לִבּוֹ שֶׁל אֵל,
עַל כִּי נדמת מוּל תְּנוּפַת מַקֵּל נִמְהָר.

יום שני, 21 ביולי 2014

מנהרות במקרא: מהן ולאיזה צורך?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המילה ‘מנהרה’ מופיעה במקרא פעם אחת בלבד ובלשון רבים, ‘מנהרות’. בספר שופטים מסופר שהמדיינים (שבטים שנדדו במדבריות סיני, צפון ערב ובמדבר הסורי) הציקו לבני ישראל עת ארוכה (שבע שנים). הם פשטו על היבולים והעדרים ולא השאירו מחיה לבני ישראל. מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת (שופטים ו 2). היו אלה מקומות מפלט ומסתור מפני המדיינים. ממש כמו בימי שאול, כאשר הפלשתים יצאו למלחמה בישראל: וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת (שמ”א יג 6). 

אשת נח

 בלפור חקק


רָאֲתָה אֵשֶׁת נֹחַ מִן הַצֹּהַר
בָּעֶרֶב הָרַד
אֵיךְ נוֹחֶתֶת הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט.
רָאֲתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בַּתֵּבָה
שֶׁשָּׁקְטוּ הַמַבּוּל, הַחֲשֵׁכָה וְהָאֵימָה.
קָם עוֹלָם חָדָשׁ עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה
מִן הֶחָרָבָה.

יום ראשון, 20 ביולי 2014

נשים נשים נשים - אנתולוגיה קטנה

מתפרסמות כאן מדי יום ביומו יצירות על נשים מקראיות ויצירות על נשים שהן בהשראה מקראית.
נשים, נשים, נשים
מה מקומן החברתי של הנשים? מה יחסן לגברים בחייהן (אבות, בעלים, בנים, בני משפחה גבריים אחרים)? איך הן רואות את עצמן ואיך אחרים רואים אותן?
משוררים והוגים זורים אור מקורי,  נוקב ומעורר מחשבה על משמעות החיבורים על נשים מקראיות קמאיות לאנשי הכאן ועכשיו. לפעמים הם מוחים על האלמת קולן במקרא אך תמיד מוצאים בחיבורים עליהן מקור השראה לקולם שלהם. האנתולוגיה הזאת היא פתח לעיון בדמותן של נשים מקראיות בספרות הישראלית העכשווית.

* אדום = יפורסם בקרוב ויש למה לצפות!

בלפור חקק, השיר של חוה
אביחי קמחי, חווה
בלפור חקק, אשת נח
משה שפריר, אשת לוט
שולה לויטל, מכתב ל"לוטה"
אסתר ויתקון זילבר, אהבת רבקה
ארד זק, מה מרה היא התחושה
יוסף עוזר, רבקה

יום שבת, 19 ביולי 2014

תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה)

ד"ר גלי דינור, מכללת לוינסקי

תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה)

המקרא מציג בפנינו שורה של נשים מצילות. למשל, בת פרעה, שבחמלתה הצילה את משה (שמ' ב 1- 10) ובכך פתחה את הפתח להופעת המנהיג שיוציא את עם ישראל ממצרים ויובילו במדבר אל הארץ המובטחת, ודבורה שהושיעה את בני ישראל מיד יבין מלך חצור (שופ' ד -ה) [1]. המקרא מציג נשים מצילות נוספות שמאופיינות כחכמות: האשה החכמה מתקוע שגרמה לדוד להתפייס עם בנו אבשלום (שמ"ב יד 1--24) וכך הצילה את דוד ואת בנו, וגם אביגיל טובת השכל, שבדרך פעולתה התגלתה כיוזמת נועזת שהצילה את דוד - המיועד למלוכה - מפני שפיכות דמים [2]. שפיכות דמים היתה עלולה להדיר אותו דוד מכס המלוכה.

יום שישי, 18 ביולי 2014

ברכת כהנים

בעת קשה זו הנה ברכה מקראית מופלאה. שלושה חלקים לה (מספר השלמות), בכל אחד מהם השם המפורש אחרי הפועל הפותח המביע איווי, וכל אחד משלושת חלקיה ארוך מקודמו, ללמדנו שברכת האל הולכת ומתפשטת בעולם. הברכה נחתמת במילת 'שלום'. מקומה בטקסט כ'מילה האחרונה' בו, מקנה לה משקל מיוחד.‏‏
דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר 
כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ ס
יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ ס
יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ ס
יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ ס
וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ פ        (במדבר ו 27-23)
בכתף הינום שבירושלים נמצאה לוחית כסף מהמאה ה-6 לפנה"ס ועליה חרוטה הברכה בכתב העברי הקדום.
עיצוב: תמר הירדני

יום חמישי, 17 ביולי 2014

תרבות ובוקי סריקי ומה שביניהם: וינייטה לפרשת מטות התשע"ד

יצחק מאיר

תרבות ובוקי סריקי ומה שביניהם: וינייטה לפרשת מטות התשע"ד

כל כמה שמילונאים מונים שימושיה השונים של התיבה "תרבות",

באה תרבות הלשון ומוסיפה על המניין שמנו עוד כהנה וכהנה, עד שדומה שהתיבה האחת הזאת העמוסה לעייפה- אפילו פירוש אחד אין לה. הסבור כי "תרבות" היא חינוך, נבוך להתוודע למציאות הישראלית שעשתה משרד אחד לחינוך ומשרד אחר לתרבות. אריתמטיקה היא חינוך, ומחול היא תרבות, ותולדות האמנות היא חינוך אבל האמנות עצמה היא תרבות. יש כמובן חולקים. תרבות המחלוקת לעולם אינה נייחת. ל'תרבות הפנאי' אין מושג מה היא 'תרבות הדיור', ו'תרבות המאייה' היא ציביליזאציה אבל 'תרבות יהודית' היא זהות. בחוגי אצולה, מורשת או נרכשת, רבים מעניקים גושפנקת 'תרבות' על פי נימוסי השיחה, או הסעודה, או ההתחככות בידוענים המבשמים סביבם ניחוחות מוניטין, לעיתים לטוב ולעיתים למוטב, ובחוגי מלומדים, המתענגים על 'מוספי תרבות' בעיתונים המצטיינים בקוראים מעטים אך נבחרים, בזים גם לברק הטרקלינים המתנאים בתרבות וגם לתגרים העומדים ליד דוכניהם בגשם ובשמש הלוהטת להכריז בלשון מחוספסת על מרכולת ועל סידקית ואינם משגיחים בה  ב'תרבות' מכל וכל כביכול. השפע הזה אין לו אח במקרא.

מעלה קדש ברנע (כביש 10)


טוב מראה עיניים!
מהו הישוב הנקרא בתורה קדש או קדש ברנע? אילו ארועים משמעותיים התרחשו בו? על כך ראו ברשומה: קדש, קדש ברנע ומבצע קדש.
.

קדש, קדש ברנע ומבצע קדש

היישוב קדש, או בשמו המלא קדש ברנע (במדבר לב, ח; לג, לז; לד, ד), היה נווה-מדבר חשוב בחצי האי סיני,
נסיון לתאר את יציאת מצרים במפה
והוא מוזכר גם בתיאור הגבול הדרומי של הארץ (לד, ד). קדש נזכרת כבר בסיפורים על אברהם ויצחק (בראשית יד, ז; טז, יד; כ, א), אך רוב המסורות הקשורות במקום זה הן מתיאורי נדודי ישראל במדבר. משם נשלחו המרגלים לתור את הארץ, ולשם חזרו (במדבר יג, כו; דברים א, יט ואילך; יהושע יד, ו-ז, ועוד); שם מתה מרים ושם נקברה (במדבר כ, א); משם שלח משה שליחים אל מלכי אדום ומואב כדי לבקש לעבור בארצותיהם (במדבר כ, יד-כא ועוד); בקרבת מקום, בהר ההר, מת אהרן (במדבר כ, כב ועוד); שם ישבו בני ישראל ימים רבים (דברים א, מו) ומשם החלו לנדוד במדבר (דברים ב, יד).

האדם הוא המילה והמילה היא האדם

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת  מטות: במדבר ל 2 - לב 42
הפרשה פותחת בעניין הנדרים ואני אפתח בדברי קהלת: "אל תבהל על פיך  ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים... טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (ה' 1, 4). בקיצור, אם נדרת אז תממש. אבל, קהלת מייעץ, מוטב שלא תידור, ולכן אל תמהר בדבריך, אל תהיה פזיז בלשונך.

יום רביעי, 16 ביולי 2014

הזמנה לשיר 'זמן אשה' מאת יוסף עוזר

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לאן פניו של הגבר העתידי בן המאה העשרים ושתים? 
יוסף עוזר

גֶּבֶר הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם מַחְבִּיא אֶת הַקּוֹנְדּוֹם בְּתוֹךְ הַמֹּחַ! המשורר יוסף עוזר תוקע יתדותיו ב'מים שאל חלב נתנה' ומכריז על ההבדל בין הגבר המשוחרר ליעל שבכל הדורות: גֶּבֶר יִשְׁאַל מַיִם  וְאִשָּׁה מֵי שָׁפִיר! 
וְהַגֶּבֶר יָשֵׁן- כָּרַע נָפַל שָׁכַב בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם שָׁכַב שָׁם נָפַל שָׁדוּד
יָשֵׁן ומִתְחַפֵּשׂ לְאֹפְנָאִי, פִּרְסוּמַאי, בַּמַּאי קוֹלְנוֹעַ, שִׁפּוּצְנִיק
לוֹחֵץ עַל כָּל הַכַּפְתוֹרִים שֶׁל הַמְחַשֵׁב
כְּדֵי לִפְרוֹם כַּפְתוֹר אֶחָד שֶׁלָּהּ
מדוע קרא עוזר לשירו 'זמן אשה'? בתשובה שכל אחד ייתן לשאלה טמון אולי זרע סוד השיר. 
'זמן אשה' הוא שיר מקורי, נועז ומאתגר על מצב היחסים בין גברים לנשים מאת המשורר המוערך, הפורה ועטור הפרסים, יוסף עוזר.
יוסף עוזר הוא משורר חרדי השוזר בשיריו עברית מקראית עם ישראלית עכשווית. הוציא לאחרונה ספר שירים מיוחד ופורץ דרך בכתיבה בעריכת דן מירון, 'עמק יזרעאל ירושלים' (הוצאת אפיק, תל אביב 2013).
ניתוח של השיר תוכלו למצוא אצל עדנה אלעזרי, הרהורים על שירו של יוסף עוזר 'זמן אשה'. 



הרהורים על שירו של יוסף עוזר 'זמן אשה'

ד"ר עדנה אלעזרי

זמן אישה הוא שיר מקורי, ייחודי ונועז של המשורר יוסף עוזר. יחסי גברים-נשים מוצגים כמאבק בלתי פוסק הנמשך מקדמא דנא. אמנם כיום על הגבר להחביא את הקונדום בתוך המוח, להתחפש לדמויות שונות ובלבד שלא להראות בריש גלי כי כל מעייניו הם "לפרום כפתור אחד שלה". 
אבל, מאז ומעולם היה הגבר עיור וחלש. גם בתקופה שבה האישה הייתה משוללת זכויות חוקיות , נמצאת בעמדת נחיתות מבחינה מעמדית וחברתית ונחשבת לרכושו הבלעדי של הגבר ( בין אם זה בעל בהיותה נשואה בין אם זה אב ו/או אח בעודה רווקה). האישה בתבונתה, בחוכמתה, בנחישותה קוראת נכון את המפה ויודעת כיצד להשיג את מטרותיה.

זמן אישה

 יוסף עוזר

זמן אישה  
 אַתְּ מַחֲזִירָה לְכָאן אֶת  רֵיחַ  הֶחָלָב
איש ואשה
בּוֹנָה לָעוֹלָם אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה לִינֹק מְהַתְחָלָה
חָלָב זָב עַל דְּבַשׁ תְּאֵנִים שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי:
זְמַן אִשָּׁה, נָשִׁים
יוֹדְעוֹת אֶת נְקֻדַת הַתֹּרְפָּה -
מַגִּיעָה שׁוּב בְּעֵרוּב זְמָנִים -
תָּמִיד תָּמָר בְּשֶׁלָּהּ וּמְבִינָה,
רַק יְהוּדָה  לָעַד עִוֵּר לִיְצוּעוֹ
כְּמוֹ הַיּוֹם,
גֶּבֶר הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם
מַפְסִיד מֵרוּם הוֹדוֹ  אֶת חוֹתָמוֹ וְאֶת פְּתִילָיו.
טוֹעֵן: הִיא  הָרָה לִזְנוּנִים –
וּמַחְבִּיא אֶת הַקּוֹנְדּוֹם בְּתוֹךְ הַמֹּחַ.

יום שני, 14 ביולי 2014

רצפה בת-איה (בלדה)

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה

בְּגִבְעוֹן עוֹד עָמְדָה דּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ
שמש
כַּאֲשֶׁר שָׁם הֹרְגּוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ,
בְּנֵי רִצְפָּה בַּת-אַיָּה הַפִּילֶגֶש.
עַל רָאשֵׁי הַר-שָׁאוּל הֵם הוּקָעוּ,
הַנְּעָרִים אַרְמוֹנִי וּמְפִיבֹּשֶׁת,
- לְהַרְאוֹת פִּגְרֵיהֶם לְכָל-הֵלֶךְ
בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְאוּם וְיִירָאוּ.

יום ראשון, 13 ביולי 2014

"עַל אָחוֹת יָפָה שֶׁלִבְּבָה וְשָׁמְמָה" קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר בת דוד ,שמואל ב, יג

עדי אביטל-רוזין
עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 
"עַל אָחוֹת יָפָה שֶׁלִבְּבָה וְשָׁמְמָה".
קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר בת דוד ,שמואל ב, יג. תָּמָר בַּת דָּוִד, שֶׁגּוּפָהּ, נַפְשָׁהּ וְזַעֲקָתָהּ כָּרְעוּ, נִכְנְעוּ וְנִשְׁתַּתְּקוּ תַּחַת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ שֶׁל סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי. 
"אמנון ותמר" ציור מאת יאן סטין

מה יש בו, בסיפור תמר בת דָּוִד, אשר מקריאת הפשט בלבד מגולל בפנינו, בכב' פסוקים, את קורותיה של בת מלך, שעשתה כמצוות אביה ויצאה בחדווה ובטוּב לבה לסעוד את לבו של אחיה החולה, כדי להתקין לו ארוחה, אך, אוי! שוד ושבר, על פני האפשרות להוקיר לה תודה והערכה על מאמציה, כופה עצמו עליה, אונס ומענה אותה אחיה, עולב בה ומשפיל אותה, ומשם היא מתגלגלת אל שממונה? אלא שבקריאה צמודה וחתרנית, ניכר כי הסיפור האמתי, הוא על אודות אישה צעירה ויפה, אשר כבתוכנית פעולה מדוקדקת, מושכים בחוטיה חמישה גברים-שותפים ובתיאום לא מתוכנן אך מדויק ביניהם, בין אם בעקיפין ובין אם במישרין, מי יותר ומי פחות, כל אחד מהם תורם את חלקו בהידוק חגורת החנק הפטריארכלית סביב צווארה, עד לחדלונה.

יום שבת, 12 ביולי 2014

בעקבות שיר-השירים

רבקה-תפארת חקק

בעקבות שיר-השירים: 7 מרובעים
לראות השקדיה
1.
דּוֹדִי יָרַד בְּדַרְכֵי עֵין כֶּרֶם
לִרְאוֹת הַשְּׁקֵדִיָּה הַאִם פָּרְחָה
הֲהֵנֵצּוּ פְּרָחֶיהָ הֲזָרְחוּ צְבָעֶיהָ
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מִשִּׂמְחָה.

2.
לְכָה דּוֹדִי נֵצֵאָה בַּדְּרָכִים
נָלִינָה בְּאַהֲבָתֵנוּ נָשִׁיר מִזְמוֹר
נַשְּׁכִּימָה בְּחִבּוּקֵנוּ
שָׁם נְשַׁלֵּם אֶת נִדְרֵנוּ עִם הָאוֹר.

פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי

נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה.

שיה"ש ה, ב-ח
באתי לגני
ב אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. ג פָּשַׁטְתִּי אֶת-כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  ד דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.
עכשיו תחליטי, השולמית. זה הזמן להכריע בבורסת מניות התאווה, התשוקה, החשק, האהבה. עד עכשיו שיחקת יפה את המשחק. שושנה, עולה מן המדבר, תלך תבוא, פותחת, סגורה. נוכחת מפתה, בורחת בחן, לא בריצה.  זה נכון, מולך יריב ראוי. מכיר גם הוא את כללי המשחק ומשחק לא רע. עכשיו תחליטי מה את עושה. פותחת את הדלת או ממשיכה במשחק?

יום שישי, 11 ביולי 2014

על משכבי בלילות

נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה.

שיר-השירים ג 

עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
‏בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
עֵינַי מִתְרוֹצְצוֹת מְחַפְּשׂוֹת בַּחֲשֵׁכָה
יָדַי מְגַשְּׁשׁוֹת
אוֹבְדוֹת בְּמֶרְחָב הַמִּדְבָּר הֶחָשׁוּךְ הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַמִּטָּה
אצבעותיי סוֹגְרוֹת עַל אֲוִיר
שׂוֹרְטוֹת סָדִין פָּצוּעַ
וְאֵין אֲוִיר לְנַפְשִׁי לַנְּשִׁימָה