יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

Beit Mikra - Volume 59 (2014), No. 1: English Abstracts

The Release and the Injunction to Give Loans in the Frame of the Social Laws in Deuteronomy
Alexander Rofé
The law of release and the injunction to give loans belong to a series of social laws extant in Deuteronomy. The series comprises the following laws: Deut 15:1-6; 15:7-11; 15:12-18; 23:20-21; 24:12-13; 24:14-15. All of them present similarities of style, contents and purpose. They aim to establish a wide Israelite fraternity, headed  and supervised by the Lord. Probably they had originally belonged to an independent collection; later they were incorporated into the Deuteronomic law collection and were arranged according to the associative principle.

בית מקרא נט,א תשע"ד

פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב, עורך 'בית מקרא'

בימים אלה ראתה אור בהוצאת מוסד ביאליק החוברת החדשה של "בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו", כרך נט (תשע"ד), חוברת א'. בחוברת תשעה מאמרים, חלקם נוגע ישירות למקרא, חלקם ל'עולמו'.
הוצאת מוסד ביאליק
על הקבוצה הראשונה נמנים ארבעה מאמרים ושלוש ביקורות.
אבי דנטלסקי, במאמרו "מל"ב ג -- קריאה היסטוריוגרפית" מנתח את סיפור מלחמת יהורם במואב, ומגיע למסקנה, שהסיפור אינו 'לגנדה', כדעת אחדים, משום שאין הוא מתאים לסוגה זאת. זהו ביסודו סיפור היסטוריוגראפי, אשר מפעיל לגבי גיבוריו שיפוט תיאולוגי. השערה זו פותרת גם מספר סתירות לכאורה ובעיות שהמחקר מתלבט בהן.
עמיחי נחשון ונתנאל שמחה נחשון במאמר בשם "'שש מאות אלף רגלי' (שמ' יב 17; במ' יא 21): הרגלי כמושג מלכד בסיפורי המדבר", באים להראות שהמונח 'רגלי' המופיע בסיפורי הנדודים במדבר נושא עמו משמעות חברתית שוויונית, המדגישה את אחדותו וליכודו של העם היוצא ממצריים.
מרים סקלרץ במאמרה "הלשונות החוזרות והנרדפות במזמור פג כמעצבות את מבנהו ואת משמעותו" מצביעה על התופעה של לשונות חוזרות והקבלות אחרות במזמור על שני חלקיו (פסוקים 9-2; 19-10). המחברת מצביעה על "שינוי בתודעתן של הדמויות במהלך המזמור" שסופו "הכרה בשם ה' והתקרבות אליו".  

יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

פרשת 'וילך' - מקרא ומדרש מודרני: פרידתו של משה לאור המקרא ולאור 'שונא הניסים' של שולמית הראבן

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

א. פרשת 'וילך' - אחריתו של משה, חילופי מנהיגות וחזות קשה
משה
סיפור חייו של משה מגיע לקיצו עם קץ הנדודים במדבר כשבני ישראל מגיעים לערבות מואב אל גבול הארץ המובטחת. ’ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו, לא כהתה עינו ולא נס לחה‘ (דברים לד 7). פרשת 'וילך', שהיא הקצרה שבפרשות השבוע (רק פרק לא בספר דברים), עוסקת בשנה האחרונה בחייו ובהכנות שעשה בה לקראת הסתלקותו. חמש פעמים ניזכר מותו בפרשה, ובאופן מתעצם והולך. תחילה אומר משה לבני ישראל שהוא נחלש מפאת זקנתו ושאינו מסוגל עוד להנהיגם: 'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא' (לא 2); בהמשך ה' אומר לו במפורש שימיו מתקרבים לקיצם: 'הן קרבו ימיך למות' (14); אחר כך לא מדובר עוד על 'הימים' אלא על המות: 'ויאמר ה' אל משה הִנך שכב עם אבֹתיך' (16); ולבסוף משה מתייחס לארועים שיתרחשו אחרי מותו: 'הן בעודני חי עמכם היום מַמרים היתם עם ה', ואף כי אחרי מותי... כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון' (27, 29). מאחר שבני ישראל עתידים להשחית את דרכם ה' מצווה על משה לכתוב שירה שתהיה להם לעֵד. ההקדמה לשירה נמצאת ב'וילך' וגוף השירה ב'האזינו'. ב'האזינו' וב'זאת הברכה' מסופר על מותו של משה. ה' ציווה על משה לעלות אל ההר שבו ימות (לב 49-50),  משה ברך את בני ישראל לפני מותו (לג 1), עלה לפסגת הר נבו ומת שם (לד 7-1).

יום שני, 15 בספטמבר 2014

מפעל הסקר הארכיאולוגי של ישראל חוגג 50 שנה לייסודו

ביום ה', 18.9, יתקיים 'מפגש מחזור' הסטורי של ראשוני הסוקרים וממשיכיהם, שאספו "באמצעות הרגליים" את מרבית הידע הקיים היום בנושא תולדות הארץ.
 סריקה ואיסוף חרסים באזור באר טוביהצילוםרוני אבידוב
מפעל הסקר הארכיאולוגי של ישראל הוא אחד המפעלים המדעיים הגדולים שנערכו בארץ. האגודה לסקר קמה בעידודו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, שהאמין שצריך לדעת מהם תולדותיה של הארץ, כחלק מהזיקה אליה. ארץ ישראל - המקום ה(כמעט) הכי צפוף בעולם באתרים ארכיאולוגים, היא גם הנסקרת ביותר בעולם. כ-2/3 משטחה נסקר בקפידה - מטר אחר מטר (!), וזאת, במטרה לגלות אתרים ארכיאולוגיים, ודרכם לכתוב את סיפורן של התרבויות שעברו בארץ ישראל - משחר ההיסטוריה ועד היום

לדוד

ד"ר ברוך רבינוביץ, אוניברסיטת חיפה

לדוד
דוד

האם תשמע אולי דוד,
מבעד לשנים וערפילי הזמן,
את הלמות המלחמה
שכבר ימים רבים ניטשת?

שוב אויב בפלשת -
אויב המייחל לאובדננו -
אויב שלא מבחין
בין ילד ללוחם.

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

סודות בחרן: סיפור לילדים

יעל מדיני, סופרת

"תפשתי אותך!" צעקתי בכל כוחי, "ואל תעז לברוח!" אבל הנער שכלאתי בין זרועותי השתדל להיחלץ מהן,
ילדים משחקים
גם-כן בכל כוחו. שמעתי שיתר חברינו מתקבצים סביבנו. "נכון שמי שנתפש אסור לו לברוח?" דרשתי מהם לאשר את חוקי המשחק.
”אתה צודק, אמיתי!" את הסכמתם הסוו בחיקוי ציוצי ציפורים ונהמות דובים כדי שלא אדע את מי לא תפשתי, "אבל נראה אם תנחש את מי תפשת!"
עכשיו עמד הנער שתפשתי בשקט. התחלתי למששו. עשר אצבעות היו לו כמו לכולנו. גם זרועותיו היו חלקות כשלנו. אבל הצלקת בלחיו השמאלית - למי בינינו צלקת כזאת? ליאיר? למהללאל? לשלח? לא זכרתי. ואז הרחתי אותו. נדפה ממנו ערבוביית ריחות של אבק ושמן זית ופת שזה עתה נאפתה - ריח רגיל. הלעולם אהיה "פרה עיוורת"? מה רציתי להסיר מעלי את כסות העיניים ולשוב ולראות כאחד האדם! השיער, נזכרתי! על-פי השיער אנחש מיד ואל נכון! ליפת שיער מקורזל, לנמרוד שיער חלק, ליאיר שיער קצוץ כשדה שלף, לשלח…"

ילדי החומש: אסופת סיפורים לילדים - ההקדמה

יעל מדיני, סופרת

ספרה החדש של הסופרת יעל מדיני טרם ראה אור. כאן מתפרסמים לראשונה ההקדמה ואחד הסיפורים, סודות בחרן
יעל מדיני

ה ק ד מ ה
 באסופה זו ארבעה-עשר סיפורים.  כל אחד מהם נטוע באחד האירועים הדרמטיים שבחומש, אך עלילתו מסופרת מזווית ראייה של ילד או ילדה שלא היו במרכזו אלא בשוליו ולא היו מודעים ל"תכנית האלוהית הגדולה", אלא חוו אותו בדרכם שלהם, בגבולות כושרם השכלי ובאמצעות חושיהם ורגישויותיהם.
כלומר, אין סיפורי אסופה זו גרסה של סיפורי החומש בלשון נגישה, יומיומית או מבודחת, אלא הם סיפורים מקוריים מתחילתם ועד סופם. העובדות הכתובות בחומש משמשות להם מסגרת רופפת בעוד שתכנם הוא פרי דמיון. כמו-כן הוא נטול מסר אלוהי-אמוני.

יום שבת, 13 בספטמבר 2014

המורה והחוקר ד"ר דוד כהן-צמח מדבר על המקרא והוראתו


מראיינת, ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
  • דוד כהן-צמח, אתה איש מקרא וחינוך מובהק. תלמידיך פתחו בפייסבוק דף שבו הם מציגים את עצמם כ‘תלמידיו בעבר ובהווה של המורה הדגול דוד כהן צמח‘. אחד מתלמידך כתב שם שאתה ’אחד המורים היחידים שאני נזכר בו כל הזמן לאורך החיים שלי. באמת מורה לחיים‘. בנוסף ובמקביל להוראתך רבת השנים בבית הספר התיכון אתה מנחה סטודנטים להוראה, מרצה בהשתלמויות מורים, תורם מידיעותיך בדרכים שונות ומגוונות למקראנט - אתר האינטרנט של מורי התנ“ך בישראל, ומפרסם מחקרים במקרא. מה מושך אותך אל המקרא והוראתו?
    אני מתעניין באדם. האדם על מכלול אמונותיו, רגשותיו, יצריו, מחשבותיו ודרכי פעולותיו מעסיק אותי.  בילדותי סיפורי המקרא רתקו אותי מאד בשל יכולתם להציג את האדם על מורכבותו וססגוניותו.

יום שישי, 12 בספטמבר 2014

כל אוספי מוזיאון רוקפלר עולים לרשת

מנבכי המחסנים עד לבית שלכםאוצרות המדינה נגישים עכשיו בלחיצת כפתור. רשות העתיקות הקימה 'מוזיאון עתיקות אינטרנטי': מעלה לרשת אלפים מההממצאים החשובים והמרגשים ביותר מהארכיאולוגיה של ארץ ישראל. בימים אלה עולים לאינטרנט כל אוספי מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה בירושלים.

צלמית חרס דמויית אישהלכישתקופת ברזל בהמאה ה- 8 לפנהסצילוםקלרה עמיתבאדיבות רשות העתיקות

יום חמישי, 11 בספטמבר 2014

בין גריזים לעיבל, בין חרדה לתקווה: וינייטה לפרשת כי תבא התשע"ד

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

הדרמה היא נס.
מן הבאר המוצנעת בחדרי ליבו של אדם היא דולה נטף של אהבה או של שנאה,
ציור: יורם לילך
של חרדה או של עזוז, של תקווה או של ייאוש, ומגלה בו בנטף הזה אוקיינוס בו טובלת האנושות כולה ומתוודעת במעמקיו אל עצמה. מה שהומה נשמה אחת אל חברתה, ואין זולת השתיים שומע או יודע, עושה הדרמה אות של אהבה שכל האוהבים הומים אותה. קנאה או שנאה המטרפת את דעתה של נפש אחת עד שהיא מיטלטלת אל אובדנה, באה הדרמה ומעלה אותה על במות עולם והעולם כולו מתבהל מן האסון הדוהר על סוסי אש זרה אל התהום הכרויה בפני מי שסערות ליבו אינן יודעות להזהירו מתהומות. כל איש ואישה עומדים בחייהם בצמתים מהם יוצאות דרכים ההולכות אל הבלתי נודע והם בוחרים לבדם באיזו מהן טוב ללכת. יש בהם הפוסעים את הפסיעה האישית הראשונה בחרדה גדולה שמא יטעו בדרך או שמא רעה ממתינה להם בסופה, ויש בהם התוקפים את העתיד באמונה בוטחת, והדרמה רואה ומעצימה את החרדה או האמונה האישיות כדי חיזיון אוניברסאלי. כן היא עושה לה לתקווה או לייאוש שהיא מגלה באדם אחד שיש לו שם אחד, ובוראת מהם תקוות אנוש או ייאוש עולם.

של מי הארץ? הרהורים לפרשת 'כי תבוא'

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת כי תבוא: דברים כו 1- כט 8
המסע הארוך מאד והקשה מאד והרווי ייסורים של היציאה ממצרים מגיע לייעודו. כמעט ואמרתי לקיצו, אבל ההגעה לארץ תפתח עידן חדש ומסובך אף הוא. בינתיים אנו מצויים בשערי הארץ כמעט. ואותנו יעניין להתבונן בנקודות ההדגשה לקראת האירוע הגדול, ובכן, בני ישראל יגיעו סוף סוף לארץ היעודה, מה עושים? זה דומה ולו במעט לתוכנית מאה הימים שראשי ממשלה שנכנסים לתפקידם בונים לעצמם: מה לעשות במאה הימים הראשונים ולא סתם לשבת על כורסת המנהיגות.
נתבונן בכמה מהנקודות: הצרוף "כי" עם ה imperfect  (ההווה הנמשך) מצביע על מצב שמלווה בהוראה  "כי תבוא אל הארץ". זאת עשה. מעניין הצרוף הזה. כי תבוא אני יכול שלא לבוא בכלל. וכאן יש איזו אמירה של אם שהיא מעניינת לכשעצמה. אלא אם לקחנו זאת כביטוי של זמן.

יום רביעי, 10 בספטמבר 2014

גריזים ועיבל, ברכה וקללה



ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

במקרא, כמו בכל המזרח הקדום, רווחה האמונה בכוחה של המילה המדוברת בכלל, ושל הברכה והקללה בפרט. בפרשת "ראה" מסופר בין השאר שבני ישראל הצטוו לקיים טקס של "נתינת" ברכה וקללה. לא נאמר במפורש אילו ברכות או קללות צריכות להינתן, לא על ידי מי ולא כיצד. מתיאור פרטי הטקס שיופיע אחר כך בספר דברים (פרקים כז-כח) ובספר יהושע (ח, ל-לה) מתברר שהיה זה טקס דרמטי רב רושם שבו השתתף העם כולו, על נשיו וטפו. היחידה הספרותית המוקדשת לברכה ולקללה בדברים יא, כו-לב מתמקדת בשלושה היבטים בלבד של הטקס: במיקומו, בעיתויו ובתכליתו. היחידה בנויה כך שבמרכזה ישנו תיאור נרחב ומפורט של מקום הטקס (סוף פסוק כט ופסוק ל). תיאור המקום עטוף בנושא העיתוי, הבא לפניו ולאחריו (בראש פסוק כט ובפסוק לא) ונושא העיתוי עטוף על ידי ציון התכלית, שגם פותח וסוגר את היחידה כולה (פסוקים כו-כח, לב).

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

אידאל החינוך?

מהו מורה טוב? מהי מורה טובה? למה הם שואפים? כיצד נטבעת דמותם בנפשות תלמידיהם לאורך ימים ושנים? על נושא זה נכתבו אינספור מחקרים. אבל אולי שירו של יצחק מאיר המובא להלן, הלכה מורתי לעולמה, מצליח לבטא טוב מכל את 'הנפש המחנכת' כמו גם את המשלימה שלה - 'הנפש המתחנכת' על ידה. 

הלכה מורתי לעולמה

 יצחק מאיר*

הָלְכָה מוֹרָתִי לְעוֹלָמָהּ,
ספרים, תפוח, פרח
הָלְכָהּ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הִיא בָּאָה.
לְשָם הִיא שָׁבָה  וְשָׁם הִיא עַכְשָׁו 
מוֹרָתִי בִּמְעוֹנָהּ, עוֹלָמִים.
בֵּין עוֹלָמָהּ  לְבֵין עוֹלָמָהּ 
הָיְתָה מוֹרָתִי בְּעוֹלָמִי וּבְעוֹלַם
הַרְבֵּה יְלָדִים וְהַרְבֵּה יְלָדוֹת
שֶׁנִּקְרוּ עַל  דַּרְכָּהּ הַקְּצָרָה מִשֵּׂאת 
בֵּין עוֹלָמָהּ אֲשֶׁר מִמִנּוּ הִיא בָּאָה 
לְבֵין עוֹלָמָהּ שֶׁהִמְתִּין לְשׁוּבָהּ. 
מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ מְסֻבָּךְ;
פָּשׁוּט הוּא, וֶאֱמֶת לְהַפְלִיא.

יום שני, 8 בספטמבר 2014

ללמד את ספר שמות עם "נסיך מצרים"

 אמתי מור, מורה לת"נך בליד"ה ועיתוני הד-החינוך

כמורים לתנ"ך ולמקצועות היהדות אנו מוצאים את עצמנו מדי פעם מתמודדים עם בעיה רצינית:
חומר הלימודים הוא טקסט עתיק שבינו לבין חיי תלמידינו אין קשר של ממש. אני מבקש להציע פתרון אפשרי לבעיה זו: הוראת תנ"ך ויהדות בעזרת עיבודים קולנועיים למיניהם.

הנחת היסוד המרכזית העומדת ביסוד פתרון זה, מבוססת על ההבנה שבעוד שתלמידים תופסים לרוב את התנ"ך - שפתו, עלילותיו והנושאים הנידונים בו - כקשה להבנה, לא רלוונטי לחייהם ומשעמם, העיבוד הקולנועי לטקסטים תנ"כיים יכול לשמש גשר בינו לבינם, שכן היחס של תלמידים אלה לשפת הקולנוע ומאפייניה, אחר לגמרי. התנ"ך מאיים עליהם ואילו הקולנוע, זורק להם חיוך. כדאי אפוא למורים להשתמש במשאב תרבותי העשוי להיות כלי לימודי יעיל, ולא רק "אתנחתא בידורית". 

יום ראשון, 7 בספטמבר 2014

שָׂרִיגִים מיוסף לאסנת

בלפור חקק
מור אדום

שָׂרִיגִים מיוסף לאסנת
בַּחֲלוֹמֵךְ אֲשֶׁר פָּתַרְתִּי:
גֶּפֶן.
וְהִיא גַּפְנֵךָ.
עַל הַסַּף.
וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים
מֹר עַל הַכַּף.

אֶת הַכּוֹס שֶׁלָּךְ
שַׂמְתִּי בְּכַפִּי
אֶת הַכּוֹס הֶחְזַקְתִּי בְּיָדִי
וְאֶסְחַט אֶל פִּי.

יום שישי, 5 בספטמבר 2014

צידוק מידות: וינייטה לפרשת כי תצא התשע"ד

יצחק מאיר

הרמב"ם פותח את פרק "הלכות גניבה" שבחיבורו הגדול "הי"ד החזקה""איזה הוא גנב? זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין, כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואין, וכן כל כיוצא בזה, אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן" (רמב"ם הלכות גניבה פרק א'). הדברים ידועים, אבל טוב לפרוט מה העמיס הרמב"ם במילים "כל כיוצא בזה". בהקדמה מפרט הרמב"ם ואומר כי "שבע מצוות יש בעניינו של גנב", וממון או רכוש אינו אלא אחד מהם. שלש מן השבע, "צידוק מאזניים עם המשקלות", (היום היינו אומרים 'איפוס' מדוייק של כל מכשירי המדידה של משקל, אורך, רוחב, נפח, זמן), "שלא יעשה עול במדות ובמשקלות... שלא יהיה לאדם אבן ואבן איפה ואיפה אף על פי שאינו לוקח ונותן בהן". במניין שבע המצוות האלה יש גם 'השגת גבול' ואיסור 'גניבת נפשות' ו'דיני עונשין' שונים למיני גניבות. היוצא מזה הוא כי רוב מוחלט של המצוות "בעניינו של גנב", נוגעות לאזהרות תקיפות מפני זיוף מידות וערכים.
(על שם ארבעה עשר הספרים המכונסים בספר "משנה תורה"), בהגדרה קצרה לעצם המושג גנב,

יום חמישי, 4 בספטמבר 2014

"עקרה", "אשת נעורי" ו"עיר היונה"


דברי הנחמה שבישעיה נד, א-י פותחים במילים: "רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי ...", ועיקרם פנייה של ה' אל ציון והבטחת גאולה, התרחבות, קיבוץ גלויות ושמחה מרובה. במסגרת זו מתאר הנביא את יחסי ה' והעיר כיחסי בעל ואשתו, ומכנה את העיר בכמה כינויים. היא קרויה "עקרה לא ילדה" ו"שוממה" (פסוק א), "עזובה ועצובת רוח" (פסוק ו) על שום מצבה הנורא בעבר, אך עם זאת הריהי "אשת נעורים" (פסוק ו) אשר ה' עזבה רק לרגע קטון, אך עתיד הוא לרחמה ולהחזיר אותה אליו "ברחמים גדולים" וב"חסד עולם" (פסוקים ז-ח), ויש בכל יסוד לשמחה ולתקווה.

תגובות למאמרם של צוקרמן והולצמן

לפניכם שלל תגובות למאמרם של צוקרמן והולצמן, 'חג ההגנה לישראל: על הוראת תנ"ך ולשון בישראל'. התגובות עוסקות בסוגיות הקשר או אי הקשר שבין העברית בת זמננו לעברית המקראית, ועל ההשלכות - אם ישנן - להוראת המקרא בבתי הספר. 
ד"ר יונתן בן-דב, החינוך הישראלי איבד את המגע עם הטקסט
ד"ר אילן אבוקסיס, לעברית המקראית ולעברית המודרנית יש אותו ד.נ.א.

חמלה, חמלה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת כי תצא: דברים כא 10- כה 19
 כי תצא לפעולה ותהייה מעורב בכול מיני סיטואציות. מה לעשות? מונים בפנינו שורה של מצבים, שהעמדה  ברוב המקרים מעוררת ממש התרגשות מהמבט ההומניסטי.
שפחה, מצרים
"כי תצא למלחמה" ואנו מצפים להוראות קרב, ללחימה נחושה ומוחצת, והנה דווקא כאן הוראה שיסודה בחמלה. חמלה על שבויה, שאפשר היה להתעמר בה ולהפכה לשפחה נחותה, בעקבות מגע בין השובה לאותה אומללה: "וחשקת בה" (כא 10). ה“חשקת" מעורר תשומת לב, והקונטקסט רחוק מזימה, וראוי להזכיר כאן את מאמר חז"ל "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" (יומא, ל, א). ההוראה מיועדת להגן על אותה חשוקה, ולהימנע מלנצלה ולתת לה את מלוא זכויותיה — עליו לשאת אותה לאישה. לא פחות.